תפארת ישראל על יומא ה

משנה יומא, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הוציאו לו: ר"ל הביאו לו לכה"ג מלשכת הכלים את וכו':

את הכף: [לעפפעל] זהב:

ואת המחתה: מלאה קטורת:

וחפן: מהקטורת:

מלא חפניו: מלוא פיסת ב' ידיו:

וכך היתה מדתה: הכף היה כמדת חפניו ממש, דבפנים מחזיר הקטורת מהכף לחפניו ומקטיר:

נטל את המחתה: של גחלים:

ואת הכף בשמאלו: אף שקטורת שבכף חשיב טפי ממחתה לוקח המחתה בימינו, דמרובה וכבדה טפי, ואפילו ר' ישמעאל כוה"ג, שחפינתו טפי משיעור הגחלים. אפ"ה צריך מחתה בימין, מדהיא חמה [ובהא מתורץ רש"י דמ"ו א' ד"ה אפילו, דהוא לכאורה דלא כש"ס יע"ש], ואף דהולכה בשמאל פסולה, זהו בדם אבל בקטורת אינו רק מדרבנן ובלא אפשר לא גזרו:

וביניהן אמה: שבבית ראשון היה בין היכל לק"ק כותל גבוה ל' אמה, כגובה ההיכל ועובי הכותל אמה, ובבית שני עשו ע"פ הנביא גובה ההיכל עד תקרת ההיכל שהיא רצפת העלייה, מ' אמה ומדאי אפשר לעמוד כותל דק כזה בגובה מ', היו צריכין לעשות פרוכת בין ההיכל לק"ק, כמו במשכן ונסתפקו אם קדושת הכותל כלפנים, וא"כ ראוי לתלות הפרוכת לחוץ מאותה אמה, או דקדושתה כלחוץ, וראוי לתלות הפרוכת לפנים מהאמה, לכן עשו ב' פרוכת, א' לפנים מעובי האמה, וא' לחוץ מהאמה:

ר' יוסי אומר לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד: ס"ל דעובי אותה אמה כלפנים:

החיצונה היתה פרופה: [אנגעהאקט]:

מן הדרום: ת"ק קאמר לה, ור"ל שהפרוכת שהיה על כל פני המערב, מכותל צפון עד דרום, כנפה התחתון שבדרום נאחזת בקרס זהב לאחוריו ונכפל לצד חוץ, שיהיה עומד פתוח שם:

והפנימית מן הצפון: ולא פרפו גם הפנימי לצד דרום שלא יזונו הכהנים שבהיכל עיניהן מק"ק:

מהלך ביניהן: נכנס בפריפת הדרום ומהלך בין הפרוכת:

עד שמגיע לצפון: ר"ל עד פריפת הצפון:

מהלך לשמאלו עם הפרוכת: וימינו לצד הארון:

עד שהוא מגיע לארון: ר"ל מקום ארון, דבבית שני מיירי, ושם לא היה ארון:

נותן את המחתה בין שני הבדים: כבין הבדים:

ונתמלא כל הבית כולו עשן: ר"ל המתין בק"ק עד שנתמלא הבית עשן:

יצא ובא לו בדרך בית כניסתו: ר"ל הולך לאחוריו ופניו לארון:

ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון: ר"ל בק"ק מקום הרוחניות אינו מהראוי שישהה להתפלל על גופניות, רק בהיכל התפלל בקצרה, על שיויי מזג השנה, שהוא סבה לבריאות. ואח"כ שיתקיים מלכותם ושררותם של ישראל, ואח"כ על פרנסתם והצלחתם. ואח"כ על המטר שלא יחסר:

שלא להבעית את ישראל: שיחשבו שמת' דבלא היה הכוה"ג ראוי, או אם הקטיר כצדוקי' [פ"א וז'] היה נדחף מק"ק מת:

משנה ב

משניטל הארון: דנבוכדנצר נטלו. וי"א דיאשיה גנזו כשהתנבאו לו שיחריב הבית:

אבן היתה שם: באמצע ק"ק:

מימות נביאים ראשונים: דוד ושמואל [כסוטה מ"ח ב']. [ונ"ל דר"ל בימיהם נתגלה האבן ולא שהנביאים הניחוהו דהרי בסיפא אמרינן שנקרא שתיה, ואמרי' בש"ס משום שמשם נברא העולם, ודוחק לומר דר"ל שממקומו נברא העולם]:

ושתיה היתה נקראת: שממנו הושתת ונתיסד העולם:

גבוהה מן הארץ שלש אצבעות ועליה היה נותן: המחתה:

משנה ג

נכנס למקום שנכנס: בק"ק:

ועמד במקום שעמד: בין הבדים:

ולא למטה: ר"ל לא שיזה א' למעלה בחוד הכפורת וז' למטה על עוביה, רק על הארץ נופלים כולן ולא נגעו בכפורת:

אלא כמצליף: ר"ל כמכה בשבט, שכשמרים ידו מתחלה גב ידו למטה, ואח"כ למעלה. ה"נ בהזאה שלמעלה גב ידו למטה, ובז' שלמטה גב ידו למעלה:

אחת ואחת: דצריך למנות הא' שלמעלה עם כל א' מז' שלמטה, שלא יטעה לצרפם עם ז' שלמטה. ואי"ל נתקן שימנה ח'. יש לומר מצוה להפסיק במניינו בין מניין א' שלמעלה, למניין ז' שלמטה:

יצא והניחו על כן: [געשטעלל]:

משנה ד

הביאו לו את השעיר: לבין אולם ולמזבח:

והניח דם השעיר: רצונו לומר לרבי יהודה שלא היה רק כן א', נטל וכו' אבל לת"ק א"צ ואפשר דלת"ק אינו רשאי לעשות כן, דאם כן היה צריך ליטל דם הפר בשמאל, ואת"ל יחזיר תחלה דם השעיר לשמאל, למה נטריח היום להכה"ג חנם. וגם יש לחוש שע"י הטלטול מיד ליד ישתפך. ואין לדמות זה למקבל המלא ומחזיר הריקן [פסחים פ"ה מ"ו] התם דמדמושיטין לו צריך לקבלו דאין מעבירין על המצות, [ועי' רמג"א קמ"ז סקי"א]:

שכנגד הארון מבחוץ: כנגד בין הבדים:

ונתן את המלא בריקן: מערה מזרק המלא לתוך הריקן, שיתערבו הדמים יפה:

משנה ה

התחיל מחטא ויורד: חטוי לישנא דטהרה הואז דע"י מתנת הדם מטהר המזבח. וזהו דקאמר מחטא ויורד, ר"ל כל מתנה שנותן על קרנות המזבח, היה מושך אצבעו בקרן מלמעלה למטה, דת"ק ס"ל דברגל הוא מקיף, מקרן לקרן [כרש"י], ואי היה מושך באצבעו מלמטה למעלה, היה מלכלך בית יד חלוקו, מדכל א' מהקרנות לפניו הוא מדמסבבו בהלוכו:

מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון משם היה גומר על מזבח הפנימי: ר"ל המזה דם חטאת חצוני על ד' קרנות מזבח חיצון, מתחיל בקרן דרומית מזרחית, ודם חטאת פנימי זה שנותן על ד' קרנות מזבח הפנימי, שם היה גומר בקרן הנ"ל:

ר' אליעזר אומר במקומו היה עומד ומחטא: שהולך לקרן צפונית מזרחית, ומשם נותן המתנות לכל הקרנות:

חוץ מזו שהיתה לפניו שעליה היה נותן מלמעלה למטה: שלא יזוב הדם לבית יד כתנתו:

משנה ו

הזה על טהרו של מזבח: גלויו של מזבח, שחותה האפר שעל המזבח אילך ואילך, ומזה על גלויו:

שבע פעמים ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון: (עי' פסחים פ"ה סי' מ"ח) :

ושל מזבח החיצון: ר"ל שירי דם חטאת חצוניות:

אלו ואלו: שירי חצונית ופנימית:

מתערבין באמה: הוא נחל שבעזרה. והדם שותת מהיסוד להרצפה ומשם להנחל:

ויוצאין לנחל קדרון: עמק שאצל מי קדרון:

ונמכרין לגננין: [גערטנער]:

לזבל ומועלין בהן: מדרבנן אסורים בהנאה בלא דמים דמדאורייתא מדנעשה מצותן אינן במעילה:

משנה ז

כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר: כל העבודות שבבגדי לבן בק"ק ובהיכל:

יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים: בק"ק:

נשפך הדם: שהזה ממנו קצת הזאות:

יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחלה בפנים: וצריך ג"כ לחזור ולחפון ולהקטיר קטורת, דקטורת שחפן קודם שחיטת הפר, פסול:

וכן בהיכל: בנשפך באמצע הזאות שבפרוכת, ישחט פר אחר ויחזור ויזה בפרוכת מה שהזה כבר:

בועז

הלכתא גבירתא