תפארת ישראל על דמאי ד

משנה דמאי, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן ושואלו בשבת: דירא לשקר בשבת וה"ה ביו"ט:

חשכה מוצאי שבת לא יאכל: על סמך הגדה דשבת:

עד שיעשר: דאע"ג דנאמן באמירה דשבת. אפ"ה גזרו באכילה דחול אטו אמירה דחול. ורק בשבת משום עונג שבת ל"ג. ומה"ט רק בשכח מלעשר הקילו ולא לכתחילה. מיהו אם היה נזכר קודם שבת. רק לא היה לו פנאי להפריש. אומר מע"ש שאני עתיד להפריש וכו' [כלקמן רפ"ז]. ומדנקט עד שיעשר [ול"ק יעשר מה שיאכל] משמע כרמב"ם דגם על אכילתו בשבת חייב לעשר כ"כ ע"ר אאמ"ו רבינו הגאון זצוק"ל. ונ"ל דלפ"ז כוונת המשנה לא יאכל כלל אפי' דבר אחר עד שיעשר:

לא מצאו אמר לו: בשבת:

חשכה מוצאי שבת לא יאכל: סתם מתני' ר"מ דחשוד לדבר. לא דנו ולא מעידו:

עד שיעשר: הא דפלגינהו לב' בבי. נ"ל דקמ"ל דדוקא בלא מצאו למוכר שואל לאחר. אבל ביש המוכר כאן לא יסמוך על אחר. דהמוכר נזהר טפי מלהכשילו. ותנא רישא לרבותא דמוצאי שבת שלא יאכל אע"ג דבעל הפירות בעצמו א"ל כן ותנא סיפא לרבותא דשבת. דבשבת אפילו על פי אחר מותר לאכול:

תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה: לצ"ט של חולין שהופרשה מהן:

רבי שמעון שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו: דדוקא קודם שהופרשה מיקל בה. ובהופרשה יודע שאסורה ואימת דימוע עליו:

משנה ב

המדיר את חבירו שיאכל אצלו: דא"ל יאסר עליך כל אשר לי אם לא תסעוד אצלי:

אוכל עמו בשבת הראשונה: של נשואי בחור לבתולה אפילו בימי החול של ז' ימי המשתה והקילו משום איבה:

ואף על פי שאינו מאמינו על המעשרות: קשה דכבר אמר שאינו מאמינו. ונ"ל דלעיל ר"ל שבעיני החבר הוא בכלל ע"ה שאינן מעשרין. והכא ר"ל שאף להגדתו שעישר תבואה זו אינו מאמינו. אפ"ה צריך לשאלו וכדמסיק. או נ"ל דר"ל אף שגם הע"ה אינו מאמינו לחבר שיעשר. ולפיכך אינו חושש להכשילו. כדאשכחן בטהרות [פ"ח מ"ב] דגם ע"ה היה נזהר לבלי להכשיל לחבר:

ובשבת שניה אף על פי שנדר ממנו הנייה: נ"ל דר"ל דאע"ג דזה שנאה יתירה שהנודר אוסר א"ע מלהנות מהנדור משא"כ ברישא אפילו לא נדר ממנו רק אכילה או שאר דבר אחר:

לא יאכל עד שיעשר: ולא מהני אימת שבת רק בין מוכר ללוקח דהו"ל כדיעבד:

משנה ג

רבי אליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי: דנהי דחשוד הע"ה על מע"ר ומע"ש. ה"ט משום דבמעשר ראשון יש בו תמ"ע שאסור לזרים. וירא להפריש מע"ר. דעי"ז יפסיד להפריש תמ"ע. וכ"כ מע"ש טריחא ליה מלתא להעלותו לירושלים. אבל מעשר עני דגם בהפרישו לא נאסר לעצמו. לכן מפרישו הע"ה מדגם טבול למעשר עני במיתה:

וחכמים אומרים קורא שם ואינו צריך להפריש: לדבריו דר"א קאמרי. לסברתך עכ"פ היה ראוי שיקרא שם. לומר מעשר עני בצפונו או בדרומו דלא טריחא מלתא כלל. מיהו לדידן ודאי חשיד ע"ה עלה. וצריך חבר להפרישו. רק שהעני הוא הממע"ה:

משנה ד

מי שקרא שם: קודם שבת:

לתרומת מעשר של דמאי: שאמר תרומת מעשר של כרי זה יהיה בצפונו או בדרומו. ונקט דמאי דבדמאי מקיים הישראל המעשר לעצמו. ולהכי מפריש הוא התמ"ע לכהן. משא"כ בודאי רגיל הלוי להפריש התמ"ע לכהן. ולא תני תרומה גדולה של ודאי מדאין רגיל להשהותה עד לאחר הגורן:

ולמעשר עני של ודאי: דאילו בדמאי הרי א"צ ליתנו לעני כמ"ג ולא תני מע"ר של ודאי דהרי אין הלוי יכול לאכלו בשבת. מדאסור להפריש תמ"ע דהו"ל כמתקן מנא:

לא יטלם בשבת: ר"ל הכהן והעני. דאף דבקרא שם מע"ש מותר להפרישן אסור להוליכן בשבת:

ואם היה כהן או עני למודים לאכול אצלו יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם: שלא יסברו שמאכילן משלו. והו"ל כמאכיל אורחיו תרומות ומעשרות:

משנה ה

האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן: שנאמן שאינו מוכר פירות ע"ה אחר בחזקת מעושרים. או נ"ל דה"ק שנאמן לומר אמת כשישאלוהו אם עישר:

וממי שהוא מעשר אינו נאמן: דמדהוא עצמו חשוד. והוא לא אמר לו ממי יקח. מצי לאשתמוטי למימר בעיני הוא נאמן:

מאיש פלוני: ר"ל אם אמר ליה קח לי מאיש פלוני:

הלך ליקח ממנו: נקט הכי לאשמועינן דאפילו ידע המשלח שהלך ליקח מהנאמן וטרח אבתריה אפילו הכי אינו נאמן שלקח מנאמן אחר:

ואמר לו לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן אינו נאמן: ואינו נאמן במגו דירא שיתגלה:

משנה ו

אמר מי כאן נאמן: שנאמן שאינו מוכר פירות ע"ה אחר בחזקת מעושרים. או נ"ל דה"ק שנאמן לומר אמת כשישאלוהו אם עישר:

אמר לו איש פלוני נאמן ה"ז נאמן: דאף דהחשוד אינו מעיד. על כל פנים משום חיי נפש הקילו. מדאינו מכיר אדם שם:

הלך ליקח ממנו אמר לו מי כאן מוכר ישן: שירא שיאכילוהו חדש. או מדתבואה ישינה טובה יותר:

אמר לו מי ששלחך אצלי: וכגון שהזכיר לו שם האדם:

אע"פ שהן כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנין: משום חיי נפש:

משנה ז

שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן אינן נאמנין: דגומלין זל"ז. דחבירו ישבחו בעיר אחרת.

רבי יהודה אומר נאמנין: משום חיי בני עיר. שיביאו להם תבואה. ולת"ק דוקא ברישא חייש לחיי נפש. משום שהקונה נכרי בעיר. ועוד שהמוכר הראשון לא ידע אם ירצה קונה זה ליקח ישן. וגם מוכר השני לא ידע זה. אבל הכא הרי נסעו שניהן יחד בדרך ועשו קנוניא זו:

בועז

הלכתא גבירתא