תענית טו א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו ושרים בהשתחויה דכתיב שרים וישתחוו מתקיף לה רבי זירא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני אי הוה כתיב ושרים ישתחוו כדקאמרת השתא דכתיב שרים וישתחוו הא והא עבוד אמר רב נחמן בר יצחק אף אני אומר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה צדיקים לאורה דכתיב (תהלים צז, יא) אור זרוע לצדיק ולישרים שמחה דכתיב ולישרי לב שמחה:
פרק שני - סדר תעניות כיצד
מתני' אסדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין וכל אחד ואחד נותן בראשו הזקן שבהן אומר לפניהן דברי כבושין אחינו לא נאמר באנשי נינוה וירא אלהים את שקם ואת תעניתם אלא (יונה ג, י) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ובקבלה הוא אומר (יואל ב, יג) וקרעו לבבכם ואל בגדיכם עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן ורגיל ויש לו בנים וביתו ריקם כדי שיהא לבו שלם בתפלה בואומר לפניהן עשרים וארבעה ברכות י"ח שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש ואלו הן זכרונות ושופרות (תהלים קכ, א) אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני (תהלים קכא, א) אשא עיני אל ההרים וגו' (תהלים קל, א) ממעמקים קראתיך ה' (תהלים קב, א) תפלה לעני כי יעטוף ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות אלא אומר תחתיהן (מלכים א ח, לז) רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה (ירמיהו יד, א) אשר היה דבר ה' אל ירמיהו על דברי הבצרות ואומר חותמיהן על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' גואל ישראל על השניה הוא אומר מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות על השלישית הוא אומר מי שענה את יהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תרועה על הרביעית הוא אומר מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע צעקה על החמישית הוא אומר מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' שומע תפלה על הששית הוא אומר מי שענה את יונה ממעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' העונה בעת צרה על השביעית הוא אומר מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך אתה ה' המרחם על הארץ:
מעשה
רש"י
[עריכה]
לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים - לישראל הבזוים ומתועבים ועבדים מושלין בהן:
ולא הכל בקימה - לקראת ישראל לעתיד לבא מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו: ה"ג לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. ישרים לשמחה דישרים עדיפי מצדיקים:
פרק שני - סדר תעניות כיצד
מתני' סדר תעניות כיצד כו': אפר מקלה - אפר ממש ולא עפר אפר סתם הוא עפר דכשם שאפר קרוי עפר דכתיב (במדבר יט) מעפר שרפת החטאת כך עפר קרוי אפר סתם והיינו דקתני אפר מקלה אפר שריפה אי הוה תני אפר סתם הוה משמע עפר ואפר מקלה גנאי יותר מעפר סתם ובגמרא מפרש מאי טעמא נותנין אותו:
כבושין - לשון עצירה כמו מכבש בלע"ז פריש"א שכובשין את הלבבות להחזירם למוטב ואלו הן דברי כבושין אחינו כו':
ובקבלה - שהנביא מצוה לישראל (עמדו בתפלה) והקשה תוספות מאן דהו מאי שנא בהאי קרא דכתיב ביונה וירא האלהים את מעשיהם וגו' ולא קרי ליה דברי קבלה ובהאי קרא דוקרעו לבבכם קרי ליה קבלה ופריק איהו כל מקום שהנביא מצוה ומודיע ומזהיר את ישראל קרי ליה קבלה ובכל דוכתא דלא איתפקד נביא כי האי וירא האלהים שהוא כמספר והולך דיליף מיניה אגב אורחיה מילתא לא קרינן ליה קבלה:
ברחובה של עיר - בגלוי וכי הך דאמרינן במסכת מגילה (דף כה:) בני העיר שמכרו רחובה של עיר והתם מפרש בהדיא אמר ר' זירא הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות:
ורגיל - רגיל להתפלל ותפלתו שגורה בפיו ולא יטעה שכל חזן שטועה סימן רע לשולחיו:
וביתו ריקם - משמע דהוא עני ואין לו מחיה בביתו ובגמרא מפרש טעמא אחרינא וגופו נקי מעבירות שלא חטא ולא יצא עליו שום שם רע בשום עבירה כו':
זכרונות ושופרות - כל הפסוקים שאומרים בראש השנה:
אל ה' בצרתה לי כו' - כולן הן מזמורים:
ואומר חותמיהן - על כל פרשה ופרשה אחר זכרונות חתימת זכרונות ואחר שופרות חתימת שופרות וכן אחר כולם מעין הפרשה כדמפרש ואזיל:
על הראשונה - בפעם ראשונה הוא אומר מי שענה לאברהם כו' בגואל ישראל היה מתחיל להאריך והולך ואומר לכולן שש ברכות:
על השניה - זו היא ברכה ראשונה של שש ברכות כדאמרינן בגמרא והיאך דגואל ישראל זו היא ברכה עצמה של שמונה עשרה ואינה מאותן שש אלא שבה היה מתחיל להוסיף ולהאריך על הזכרונות הוא אומר זוכר הנשכחות ועל השופרות שומע תרועה והיא שניה למנינה ועל אל ה' בצרתה לי והיא שלישית למנין שש שומע צעקה שלישית וכן כולן:
ומי שענה את אבותינו על ים סוף - לפיכך אומרה בזכרונות לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים ונתייאשו מן הגאולה וזכרם המקום וגאלם דכתיב (שמות ו) ואזכור את בריתי:
ובשופרות היה אומר מי שענה את יהושע בגלגל - לפי שנענה בשופרות ביריחו וזהו בעוד שהיו ישראל בגלגל:
ואליהו בהר הכרמל - כנגד אשא עיני אל ההרים וכן כולן לפי ענין המזמורים אליהו נענה בהר הכרמל מעין אשא עיני אל ההרים ושמואל במצפה דכתיבי קראי ומעין אל ה' בצרתה לי:
ממעי הדגה - מעין ממעמקים קראתיך ה' ועונה בעת צרה שכן כתיב ביונה קראתי מצרה לי (יונה ב) ובשמואל כתיב ויזעק אל ה' (שמואל א ז) ובאליהו כתיב (מלכים א יח) ענני זו תפלה:
ועל השביעית - מפרש בגמרא מאי שביעית מי שענה דוד ויהי רעה בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה (שמואל ב כא):
ושלמה - כשהכניס הארון לבית קדש הקדשים אי נמי רעב כי יהיה בארץ וגו' (מלכים א ח) ולפיכך חותם מרחם על הארץ שהן התפללו על ארץ ישראל ותפלה לעני כי יעטוף על דוחק גשמים נופל וכתיב ביה (שם) בהעצר שמים:
בימי רבי חלפתא בצפורי - אביו של רבי יוסי דאמרינן בסנהדרין (דף לב:) אחר רבי יוסי בצפורי [אחר רבי חנניא בן תרדיון] בסיכני:
תוספות
[עריכה]
אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. פירוש ואין לומר כדלעיל ולישרים האי והאי שמחה ואורה א"כ דאמרינן דלישרי לב קאי אהא דלעיל כמו כן אמרינן דצדיקים קאי אהא דאבתריה כיון דסמוך צדיק לישרי לב ובודאי יש הפרש בין זה לזה דאם לא כן לערבינהו ולכתוב לצדיקים ולישרי לב אורה ושמחה אבל ההיא דלעיל לא הוו מלכים ושרים כי הדדי אלא יראו וקמו בינייהו וכמו יראו וקמו דהוי קודם שרים קאי על מלכים דלעיל קאי נמי אשרים דכתיב אבתריה אבל הכא אין לפרש אלא אור זרוע לצדיקים ולישרי לב שמחה:
הדרן עלך מאימתי
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/תענית/פרק ב (עריכה)
א א מיי' פ"ד מהלכות תענית הלכה א ב ג, טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ט סעיף א':
ב ב מיי' פ"ד מהל' תענית הלכה ז', טור א"ח סימן תקעט:
ראשונים נוספים
מה ששנינו במס' תענית ואומר לפניה' עשרים וארבע ברכות שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד ששה מסקינן בגמ' שאינן אלא בשבע אחרונות ואע"ג דרב אשי שהוא בתרא דייקא לי' מתנית' דבאמצעיות נמי איכא כ"ד אגמר' סמכי' דקאמר השתא דאתית להכא עשרין וארבע נמי לאו שיורא הוא כו'. ומתני' נמי דיקא דכיון דאסיקנא לקמן בתיבה דכי קתני סדר תעניות כיצד אשבע אחרונות קתני סיפא דמתני' עמדו בתפלה עלה קאי ולא מפסיקי' רישא וסיפא בתרי טעמי (ה).
ונראה בסדורא דהני מתני' דתנא איירי באיסורי מעיקרא ותנא בסיפא שבאלו מתריעין ואין התרעה אלא במקום עשרים וארבע והדר פריש דהתרעה זו מוציאין את התיבה לרחוב ומתפללין שם עשרים ארבע ברכות שעליהן מתריעין ולא קתני התם סדרא דהתרעה במתני' משום דתני לה לתרועה בפ"ק אלא במעשה דר' חלפתא ור' חנינא בן תרדיון משום פלוגתא דסידורא.
אבל בכולהו מתני' ובגמרא לא נתפרש בהדיא אם מתפללין אותן כ"ד בכל תפלה ותפלה משלש שהן שחרית ומנחה ונעילה שמתפללין בכל תענית צבור כדאמר בפרק מקום שנהגו תשעה באב אינו כתענית צבור לתפלת נעילה וכדמוכח בריש פ' בג' פרקים דמתמהינן בגמ' תעניות ומעמדות מי אית בהו מוסף ולא אמרינן מי אית בהו נעילה או שמא אינו אלא בתפלת נעילה בלבד כדאמרינן רביעית יומא מצלינן ובעינן רחמי ודברי רבינו חננאל מטין כן שכתב ותפלת התענית בשחרית לא יכלינן למימר דכתוב ואלי יאספו כל חרד בדברי וגו', ש"מ תפלת תענית באחרית היום ברביעי האחרון. אבל מאחר שלא פירשו במשנתנו כך נראה לפי הדרך הישרה שבכל שלש תפלות מהן מתפללין כן וסמכתי לי על דברי הרב המחבר הר"מ במז"ל שכתב כן שמוסיפין ברכות אלו בתפלת שחרית ובתפלת מנחה.
ויש מי שאומר שהן מתפללין אותה כעין מוסף ולמד זה מן הירושלמי שאמרו בפ' מאימתי קורין ר' יוסא ור' אחא סלקין לתעניתא אתא צבורא בעו מקרי את שמע בתר תלת שעי ובעא ר' אחא ממחי בידון ואמר ליה ר' יוסא והלא כבר קראו אותה בעונתה כלו' קוראין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת. א"ל מפני ההדיוטות שלא יהיו אומרים בעונתה הן קורין אותה מכאן הביאו שיהו מתפללין כ"ד ברכות כעין מוסף וקורין לפניהם ק"ש כדרך שקורין תהלה לדוד קודם תפלה וזה אינו במשמע שאם היה להם תפלה נוספת נמצאו ארבעה תפלות בתעניות ובגמרא אמרו לקמן דליכא הכי ועוד שתפלה זו אינה אלא בחבר עיר כדתנן מורידין לפני התיבה ואומר לפניהם כו', וכיון שכן הצבור למה קורין את שמע כלום.
אלא כך נראה שבתעניות לפי שהיו צריכין להתקבץ לרחובה של עיר היו קורין ק"ש בעונתה ואין סומכין גאולה לתפלה, אלא כל אחד ואחד קורא ק"ש וברכותיה בעונתה ומפסיק עד שמתאספין הכל לרחוב וקורין אותה פעם אחרת בלא ברכות ומתפללין הצבור כיחידים ואח"כ מורידין לפני התיבה הזקן ואומר כ"ד ברכות, וקצרו של דבר שצורת השמועות יותר נוחה כן שכ"ז שעומדין לתפלה אומר לפניהם כ"ד ברכות הללו.
ועוד לא נתפרש אם מוסיפין ברכות הללו בבבל לפי שאמרו אין ת"צ בבבל וכיון שאין מתפללין אותה אלא בשבע אחרונות שאסורין בנעילת הסנדל וכל הדרכים הללו בהם ואין בבבל תענית במדות הללו שאין מתפללין אותן ושמא לא אמרו אין ת"צ בבבל אלא לומר שאין אסורין בנעילת הסנדל אבל בתפלות לא קא מיירי דהא קאמר אלא ט"ב בלבד ואין ט"ב כת"צ לתפלות (אלא) לענין תוספת שש ולא לנעילה וליכא למימר דהתם ה"ק אין ת"צ בבבל כלל אלא ט"ב דהוה כת"צ למקצת הדברים דהא דייקי' עלה בגמר' למימרא דט"ב בין השמשות שלו אסור אלמא ט"ב לשווייה ת"צ לגמרי קאמר אלא דלא איירי בתפלות תדע מדשקלו וטרו בגמרא בנעילת הסנדל איכא דסאיס ואיכא דלא סאיס דלא סבר לה כשמואל ואפ"ה לענין תפלות ל"פ.
ונראה שיש להם להתפלל תפלת נעילה שהרי אפי' בג' ראשונות מתפללין אותה מדתניא אין בין ג' ראשונות לג' אחרונות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה כו' ולא קתני שבאלו מתפללין נעילה ולא באלו ובגמ' נמי לא אמרינן דהא איכא בינייהו. אבל מה אעשה שכמה צרות עברו ברחמי המקום המרובין ולא ראינו מי שהתפלל תפלת נעילה ולא שמענו עליו.
ואם דעת הרבים לומר שאין נעילה אלא בת"צ ואין התענית צבור בבבל ואין ספק שאין מתפללין עשרים וארבע לעולם בבבל ולא נתברר אצלינו מפורש, אבל כל המרבה בתפלות נענה, ועוד אמרינן לקמן גבי רוב גשמים אמר ר"י א"ר ובגולה מתריעין ומייתי לה תניא נמי הכי שלא יהא בתיהם קבריהם, כלומר דהו"ל מפולת ובמפולת תנן מתריעין, אלמא בגולה נמי מתפללין כ"ד שאין התרעה לעולם אלא בכ"ד ברכות ועלייהו מתריעין בשופרות וכדתנן שבאלו מתריעין וע"כ לא נסתפק בגמ' אלא אי איכא כ"ד בלא התרעה באמצעיות אבל התרעה בלא כ"ד ליכא לעולם וליכא אלא באחרונות. וא"ת מתריעין בענינו קאמר שתי תשובות בדבר, חדא דר"י דהוא מאריה דשמעתא הא קאמר דעננו לא קרי ליה התרעה, ועוד למאן דקרי ליה הכי נמי ליתא אלא באחרונה והא קתני במתני' במה אלו יתרות דבבבל נמי איכא כ"ד והתרעות.
ובמסכת מגילה מבעיא להו בגמרא ת"צ בכמה משום דאית ביה מוסף תפלה כלומר שמתפללין בו נעילה דהיא כעין תפלת מוסף דר"ח ואתו למפשטיה מדרב דאיקלע לבבל קם קרא בספרא פתח בריך חתם ולא בריך מכדי רב בישראל קרא מאי טעמא חתם ולא בריך לאו משום דבעי למיקרי אחרינא בתריה וא"ת שאין בבבל נעילה האיך קורין שם ד' והא ליכא מוסף תפלה בבבל ולא מסתבר דנימא כיון דאיכא בא"י אף בבבל קורין ד' אלא אדרבה (הכא) דאיכא מוסף תפלה מוסיפין רביעי כי ליכא לא נהיגי הכי אלא משמע דאיכא מוסף תפלה בבבל.
ובירושלמי גרסי' בני נינוה צריכין מעבד תענית בתר פסחא אתו שאלין לר' אמר לון לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטבעה של תפלה היכן אומרה בשש שהוא מוסיף עד כדון צבור שיש לו שש יחיד שאין לו שש א"ר חנינא לא כן א"ר זעירא יחיד תובע צרכיו בשומע תפלה ואלו צרכיו הן וזהו מעשה של בני נינוה האמור בגמרתנו ובחו"ל היה מעשה שבא"י אין צורך לגשמים אחר הפסח ואעפ"כ מוסיפין שש.
וראיתי להראב"ד ז"ל שהוא מחייב להתפלל נעילה בכל ת"צ בזמה"ז ואפי' בבבל חוץ מט"ב וד' צומות שאינן כת"צ לנעילה כדאיתא בפ' מקום שנהגו.
ושוב חפשתי לדברים הללו ובדקתי למצוא להם מנהג בדברי הגאונים ז"ל. וראיתי תשובה שהשיב רבינו שרירא גאון ז"ל לראשי קהל פא"ס וזהו תורף שלה: ודשאלתון שנינו מעשה בימי ר' חלפתא ובימי ר' חנניא בן תרדיון כו' עד שלא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית תקיעות לחודייהו הוא דאינן אלא בשערי מזרח או דילמא תקיעות וברכות ואין ברכות נוהגות בזמן הזה האיך מנהג בישיבה.
תשובה: הכין חזינא דתקיעות לחודייהו הוא דאמרו חכמים אינן נוהגות אלא בשערי מזרח אבל ברכות כ"ד אמורות במשנה שלפניה בסתם אומר לפניהם כ"ד ברכות ומנהג המקדש כבר מפורש בגמ' אבל מנהגא דעלמא השתא דתעני' בכלצרה שלא תבוא על הצבור מעצירת גשמים או יוקר השער או דבר או ארבה ומאי דדמיה להכי מתאמרן קדימן שבע ברכות כסידרא דמפורש במתני' ותוקעין כהנים בסוף כל חדא והכין רגילנא דמצלינא תפלת השחר גרידתא ובתרא קאים זקן ואומר דברי כבושין והדר נחית שליחתא דאית ביה מדות דמפרשן בהלכתא ומתחיל ברוך אתה דצלותא כד לביש שק וכד מחית שק על תיבותו וספרי וכהני דקיימין בשיפורי. וכד מטי לברכת גואל ישראל מתחיל בברכתא אריכא כו' ע"כ מן התשובה הזו בקיצור ובדילוג. ועוד היא ארוכ' במנהג הנהוג אצלם בישיבה והוא אצלם כמו שכתוב שם מנהג ברור ונהוג להם מימות אבות ראשונים ועד עכשיו, וכיון שנתברר לנו הענין בראיות שבגמרא והוחזה לנו ממנהגם של גאונים ז"ל לא נשאר בית מיחוש וספק בזה וראוי להתנהג בו.
ונראה לי שאין צבור מתפללין עננו של תעניות באחרונות שאין מוסיפין אלא שש דאי לא תימא הכי עשרים וארבעה ועשרים וחמש הויין והטעם לפי שהכל כלול באלו שש ברכות של תוספות והרי חותמין בהם העונה בעת צרה לפיכך לא הצריכו להוסיף אף באחרונות שיחתמו בה העונה בעת צרה אבל לפי שאמרו בגמרא בגואל ישראל מאריך ובחותמה הוא אומר מי שענה כו' משמע שעננו של שאר תעניות אומרו בגואל ומעין ברכה הוא ונתנו חכמים רשות להאריך בהם שכל צרה שישראל ניצולין ממנה גאולה היא כענין שנאמר הוא יפדה את ישראל מכל צרותיו. וכן כתב רש"י ז"ל בפרק הקורא את המגילה גאולה דתפלה לאו דקבוץ גליות הוא אלא שיגאלנו מן הצרות הבאות לפעמים דהא ברכת קבוץ גליות ובונה ירושלים וצמח דוד לכל אחת ברכה בפני עצמה ע"כ.
ומזכיר נמי העקידה שעקר חתימה זו ביום זה עליה דגרסינן בירושלמי גואל ישראל ולא יצחק נגאל מכיון שנגאל יצחק כמי שנגאלו כל ישראל ר' ביבי אמר רבי אבא אמר רבי יוחנן אמר אברהם לפני הקב"ה גלוי וידוע לפניך רבש"ע שבשעה שאמרת לי להעלות את יצחק בני ע"ג המזבח היה לי להשיב ולומר אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר העלהו שם לעולה ח"ו לא עשיתי כן אלא כבשתי את יצרי ועשיתי רצונך יהר"מ שבשעה שיהיו בניו של יצחק נכנסין לידי צרה ואין להם מי שילמד סניגוריא אתה תהא מלמד עליהן סנגוריא ה' יראה אתה שתהא זוכר להם עקידתו של יצחק אביהם ותתמלא עליהם רחמים וכן מצאתי נמי במנהג הישיבות בתשו' הנזכרת שהן אומרים פסוקים דעקידה מקודם חתימה בגואל ישראל. ולפי שלא ראיתי סדר ברכות הללו בסדורי הראשונים אכתוב הסדר הזה כפי מה שנראה והמלמד אדם דעת ילמדני האמת אמן:
ראה בענינו וריבה ריבנו וגאלנו מהרה למען שמך ופדנו מכל צרה עננו ה' עננו ביום צום התענית הזה כי בצרה גדולה אנחנו אל תעלם אזנך משמוע תפלתנו ואל תתעלם מבקשתנו היה נא קרוב לנו טרם נקרא עננו כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה גואל ופודה ומציל ועונה בכל עת צרה וצוקה וקיים לנו ה' אלקינו את הברית ואת השבועה שנשבעת לאברהם אבינו בהר המוריה ותראה לפניך העקדה שעקד את יצחק בנו ע"ג המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם כן יכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך. מי שענה את אברהם אבינו בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י גואל ישראל והן עונין אמן. וכן על כל ברכה וברכה ואח"כ עומד חזן הכנסת (העובר שהוא חזן הכנסת) ואומר תקעו הכהנים תקעו ותוקעין תקיעה אחת וחוזר ש"צ ואומר אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם כי זכר כל היצור לפניך בא מעשה איש ופקודתו, ועלילות מצעדי גבר מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא תכלים לנצח כל החוסים בך וגם את נח באהבה זכרת ותפקידהו בדבר ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם כו' ככתוב בתורתך ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה כו' ונאמר וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב. ונאמר וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. ובדברי קדשך כתוב לאמר זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום הוא ונא' טרף נתן ליראיו יזכור לעולם בריתו. ונאמר ויזכור להם בריתו וינחם כרוב חסדיו. ועל ידי עבדיך הנביאים כתוב לאמר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ונאמר וזכרתי את בריתי אותך בימי נעוריך והקימותי לך ברית עולם. ונאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כו' רחם ארחמנו נאום ה'. אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב לפניך ופקדנו בפקודת ישועה ורחמים משמי שמי קדם ובעבור שמך הגדול ישוב נא חרון אפך מעמך ומנחלתך וקיים לנו ה' אלהינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך ע"י משה עבדך מפי כבודך כאמור וזכרתי להם ברית ראשונים אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים להיות להם לאלהים אני ה' מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י זוכר הנשכחות. וחזן הכנסת אומר הריעו בני אהרן הריעו ומריעין ג' שברים ותרועה מפני הספק שנסתפקו אבותינו בדבר כמו שמפורש במסכת ר"ה.
וחוזר ש"צ ואומר, אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עמהם מן השמים השמעתם קולך ונגלית עליהם בערפלי טוהר גם כל העולם כולו חל ממך ובריות בראשית חרדו מלפניך בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך ישראל תורה ומצות ותשמיעם את הוד קולך ודברות קדשך מלהבות אש בקולות וברקים עליהם נגלית ובקול שופר עליהם הופעת ככתוב בתורתך ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר כו' ויהי קול השופר כו', ונאמר וכל העם רואים את הקולות כו' ובדברי קדשך כתוב לאמר עלה אלהים בתרועה כו' ונאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו כו' ונאמר כל יושבי תבל כו' ונאמר ויריעו העם ויתקעו בשופרות כו' ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה ויעל כל העם העירה איש נגדו וילכדו את העיר ובתורתך ה' אלהינו כחוב לאמר והיה כי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של יהושע עבדך נביאך ורחם עלינו למען שמך מי שענה ליהושע בגלגל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י שומע תרועה וחזן הכנסת אומר תקעו בני אהרן תקעו ותוקעין תקיעה אחת וחוזר ש"צ ואומר שיר המעלות אל ה' בצרתה לי כו' כל המזמור וזכור ה' אלהינו זכותו של שמואל חוזך והמלא עלינו רחמים למען שמך מי שענה את שמואל במצפה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י שומע צעקה הריעו בנו אהרן הריעו ומריעין שברים תרועה.
וחוזר ש"צ ואומר שיר המעלות אשא עיני אל ההרים וגומר כל המזמור וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של אליהו הנביא והמלא עלינו רתמים למען שמך מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י שומע תפלה תקעו בני אהרן תקעו ותוקעים תקיעה אחת.
וחוזר ש"צ ואומר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה' וגו' כל המזמור וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של יונה עבדך והמלא עלינו רחמים למען שמך מי שענה את יונה במעי הדגה הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י העונה בעת צרה. הריעו בני אהרן הריעו ומריעין שברים תרועה.
וחוזר ש"צ ואומר תפלה לעני כי יעטוף וגומר כל המזמור וזכור לנו ה' אלהינו זכותו של דוד משיחך ושל שלמה בנו מלכך והמלא עלינו רחמים למען שמך מי שענה את דודושלמה בנו בירושלים הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י מרחם על הארץ, תקעו בני אהרן תקעו תקיעה יתקעו.
וחוזר ש"צ ואומר רפאנו ה' וגו', ואם אין שם כהן תוקעין לויים וישראלים ואם אין שם כהן אלא הוא תוקע ואין אומר לו תקע אלא הוא מעצמו תוקע ומריע ותוקע על הסדר.
זה סדר תפלת התענית שמתענין הצבור על כל צרה וצרה שלא תבוא עליהן בגשמים בשבע אחרונות ובשאר הצרות באותן מקומות ששנו בהן חכמים ז"ל מתריעין כמו שמפורש במס' תענית. ואלהינו יפדנו מכל עוונותינו ויאר פניו אתנו אמן סלה:
סדר תעניות כיצד מביאין את התיבה וכו': פרי' בש"ס במתני' בסד' תעניות אחרונות וכדאי' במתני' לקמן:
מתני' עמדו בתפלה מורידין לפני התיבה זקן כו׳: ואומר לפניהם כ"ד ברכות י"ח שלי יום ויום ומוסיף עליהם עוד שש ואקשי' בגמרא הני שש ז' הויין כדתנן על הז' הוא אומר ופרקי' מאי שביעית ז' לארוכות לומר שברכ' גואל ישראל מאריך ותשובה מכלל הברכות ומתריעי' בה אבל לפי שחותמין בה בבל יום לא חשיב תנא בתוספת אלא הו' שהוא מוסיף לגמרי הם וחותמי' כדתניא בגואל ישראל מאריך ובחותמה הוא אומר מי שענה כו' וי"א כי מה שמאריך בגואל ישראל הוא שכולל בה תפלת התעני' דהיינו עננו שאם לא כן אין תפלת תעני' בתעניות הסמוכות ואין זה נכון שא"כ היה אומר כן בפי' ועוד למה משנין חתימת' ומקומה היום לאומרה בברכ' גואל ישראל שאע"פ שברכת גואל ישראל אינו על גאולה מן הגלות שהרי יש לה ברכה בפני עצמה בצמח דוד ובונה ירושלם ואינו אלא שיניח לנו מן הצרו' כמו שכתב רש"י ז"ל בפ' היה קורא את המגלה מ"מ יותר ראוי לומר כדרב' שאומרים היום בחותמ' שחותמים בה העונה בעת צרה כמו בשאר הימים ומה שאמרו בגואל יש' בפסוקים של תחנונים מענין גאולת צרה או מעניני העקידה שהם מעין הברכה כמי שענה דמיירי בהכי וכן היה מנהג בישיבו' שאומר בברכה זו פסוקי העקידה וכיוצא בהם אבל לא ייחדו לברכה זו פסוקים ידועים כמו לשאר ברכות ולפי' אמרו ובגואל ישראל מאריך כמי שירצה שא"א לו' שאין הכוונה שיאריך בה בפסוקים אחרים אל' שיאריך לומר סמוך לחתימתה מי שענה דאלמ' האריכות מלתא אחריתי היא מ"מ אין הכוונה שיאריך לומר עננו אבינו עננו ביום התענית כו' מדלא קאמר הכי בהדיא אלא ודאי שאומר תפלת תענית ביום זה אין אומר אותה אלא בברכה ששית שחותמי' בה העונה בעת צרה שהיא חתימת תפלת תענית קודם שיאמר מי שענה אומר עננו אבינו עננו כו' ואומר בחתימתה מי שעונה כו' וחותם העונ' בעת צרה שזו חתימת תפלת תעני' לש"צ והמוסיף בחותמה האל המושיע טועה והקרוב עיין בליקוטין לומ' יותר שאין אומר תפלת תעני' של עננו כשאומר כ"ד ברכות כי השש שהוא מוסיף הן במקומה ובשאר תעניות אומר ברכת עננו דרך כלל אבל עכשיו מאריכי' לו במקומ' לומר השש האלו והן מוסף תפלה לענין זה כשם שאין אומר יעלה ויבא במוסף של ר"ח כי התפלה הוא תפלת סיום ואף זה דוגמתו וזה נר' יותר נכון וברור בעיני וכן נר' דעת הרמב"ם ז"ל אבל אין זה דעת קצת רבותי שיחיו:
גרסי' בירושלמי תני צריך להאריך בגואל ישראל בתעני' ופריך הא בשש שהוא מוסיף אינו פי' אתמהה א"ר יוסה שלא תאמר הואיל והוא מעין י"ח לא יאריך להכי תנינן צריך להאריך בגואל ישראל ע"כ וזה ראיה לפירושינו שאין האריסי' בעננו מדלא פריש הכי:
ואלו הן זכרונו' ושופרות אל י"י בצרתה לי כו׳: פי' הפוסקים הללו הן כל אחד על כל ברכה לפי סדרם כי בברכה ראשונה של שש שהוא מוסיף שחותמת זוכר הנשכחות אומר זכרונות ובשנייה שאומר שומע תרועה אומר שופרו' וכן השאר על הסדר זה תמצא מזמור מעין הברכה וכן סדר הגאונים ז"ל ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שמסדר זכרונות ושופרות ושאר כל המזמורים הללו בברכת גואל ישראל קודם שיאמר מי שענה נראה שסובר ז"ל כי על זה אמרו בברייתא בגואל ישראל מאריך ולא נהיר כלל וכן נר' מדבריו ז"ל שזכרונות ושופרות אלו לא סוף דבר אותן שאומרים בר"ה אלא מעין הצרה וממה שא"ר יהודה שאין אומר זכרונות אלא בר"ה ובי"ה של יובל ובשעת מלחמה נראה לדברי חכמים שזכרונות ושופרות אלו הן אותן שאומר בר"ה וי"ה של יובל אעפ"כ אין אומר אלא פסוקי דזכרונות ושופרות בלבד לא שאר התפלה אבל רבי' הגדול הרמב"ן ז"ל כתב כי בסדר הגאונים ז"ל נמצא שאומר בה כעין צלותא דבי רב שאומר דר"ה אלא שמדלגי' ענין היום שהוא מתחיל (בענין היום) בזכרונות אתה זוכר מעשה עולם עד צופה ומביט עד סוף כל הדורות ואומר ואתה דורש מעשה כלם וגם את נח באהבה זכרת ובדברי קדשך כו' וע"י עבדיך הנביאים וכו' אלהינו ואלהי אבותינו זכרנו בזכרון טוב מלפניך כו' עד כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ואומר מי שענה את אבותיכם על ים סוף הוא יענה אתכם כו' ברוך זוכר הנשכחות ואומר אתה נגלית כו' כסדר ר"ה עד י"י צבאות יגן עלינו ובדברי הנביאים מוסיף ונאמר ויריעו העם ויתקעו בשופרות ויהי בשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה וגו' אלהינו ואלהי אבותינו תקע בשופר גדול לחירותינו וגו' וקיים לנו י"י אלהינו את הדבר האמור בתורתך ע"י משה עבדך וכי תבאו מלחמה בארצכם וגו' וזכור לנו י"י אלהינו זכותו של יהושע עבדך נביאך והמלא עלינו רחמים למען שמך ואומר מי שענה את יהושע בגלגל גו' בא"י שומע תפל' תרוע'. ואח"כ אומר מזמור אשא עיני אל ההרים ואומר וזכור לנו י"י אלהינו זכותו של שמואל נביאך המלא עלינו רחמים למען שמך ואומר מי שענה את שמואל במצפה כו' וכן כלם כך נמצא בסדר הגאונים ז"ל שהיו נוהגים בדבר ראשי ישיבות:
והא דתנן רבי יהודה או' לא היה צריך זכרונות אין פירושו כפשטו שאינו צריך לכך אבל אם רצה לאומרן רשאי שהרי אמר בטעם דבריו שאין אומרים אותה אלא בר"ה ובי"ה של יובל ובשע' מלחמה אבל רבי יהודה תפס במשנה לשון קצר שאין אומרים זכרונות ושופרות בתעניות אלו ואם נפשך לומר כדי להאריך בפסוקי' בברכות הללו כמו בשאר ברכות אינך צריך לומר זכרונות ושופרות שהרי א"א לומר תחתיהן בתעניות של גשמים רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וכו' אשר היה דבר י"י אל ירמיהו על דברי הבצרות וה"ה בשאר צרות שיאמר פסוקים של נביאים מאותו ענין ואומר חותמיהן ולית הלכתא כרבי יהוד' דיחידאה הוא.
אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשנ' הלכה כרבי יהודה ובחבור שלו כתב ואומר זכרונות ושופרות מעין הצרה ונ"ל שדעת רבי' ז"ל דרבי יהודה לפרושי אתא כי מה ששנינו בסדר הברכות שאומר זכרונות אמת הוא שנהגו בכך אבל לא היה צריך ולא אמר אינו צריך נראה שנוהג היה ש"צ לומר אבל לא היה צריך לכך כנ"ל ואפי' רבי יהוד' לא פליג אלא בתעניות של גשמים אבל בשאר צרות מודה דהיינו שעת מלחמה אלא דנקט לישנא דקר' וכי תבאו מלחמה בארצכם וכו' והוא כלל לשאר צרות ג"כ יש ברכות והתרעות בסדר ר"ה לדברי הכל ושלא כדעת רבי' ועוד נחלקו רבי יהודה וחכמים כדאי' במתניתא של דברי חכמים שאמרו שעל הברכות הללו בא' אומר תקעו ובא' אומר הריעו אין בכל ברכה א' מהן אלא תקיעה או תרועה בא' תוקעים ובא' מריעי' ומתחיל בתקיע' ומסיים בתקיעה ונמצאו תרועות והטעם לפי שאין לנו לעשות תקיעה ותרועה ותקיעה אלא בר"ה ובי"ה שכתוב בהן ג' תרועו' וכל א' מהן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה וכדילפי התם בקראי אבל בתעניות לא למדנו זה אלא שאמר הכתוב והרעותם בחצוצרות כדי להעלות תפלה בתרועה ובכל דהו סגי בין בתקיעה בין בתרועה ואף מה שאנו עומדים לתקוע בר"ה על סדר הברכות אינו לצאת ידי חובה אלא תפל' בתרוע' כמו שבררנו במקומה בראיות בס"ד ורבי יהודה בעי הכא בכל ברכה וברכ' תקיעה תרוע' ותקיעה ולא מפני חיוב ג' קולו' מנא ליה בתעניות אלא דאיהו אזיל לטעמיה דסבר תקיעה ותרועה ותקיעה א' היא ואין להפסיק בהם וביניהן ששלשתן קול א' כדאיתא בפרק החליל והדבר ידוע שאין הלכ' כמותו כדאי' התם וכדמוכח בר"ה ששנינו סדר תקיעו' ג' של ג' ג' אלמא תקיעה תרועה ותקיעה ג' קולות הן והיינו כרבנן והכי קרינן להו בכל דוכתא ט' תקיעות נמצאת אומר שלדברי חכמים בא' תוקעי' בלבד ובא' מריעי' מפני הספק שיש בתרוע' כדא"ר אבהו במס' ר"ה כשיש לו להריע עושה ג' שברי' ותרועה ונמצ' שבוש במקצ' נסחאו' שגורסי' בברייתא כדברי רבי יהודה על הראשונה תוקעי' ומריעין ותוקעין ועל השניה מריעי' ותוקעין ומריעי' ועל הסדר הזה בכלן בא' מהן תרועה בין שתי תקיעות ובשנייה תקיעה בין שתי תרועו' וזה גרסת הרמב"ם ז"ל וזה אינו נכון כי למה רבי יהודה להרבות בתרועות כ"כ כי בתרועה הוא שמצינו שצריך פשוטה לפניה ולאחריה אבל היכן מצינו לתקיעת שתהא תרועה לפניה ותרועה לאחריה כ"ש דאיהו סבר דתקיעה ותרועה ותקיע' א' היא וקול א' הוא תחלתו וסופו פשוט ונשבר באמצע ולמה יהפך עכשיו תקיעו' לתרועו' ומנין לנו שנוי קול זה ונראה שיצא להם שבוש זה בנסחאות אלו לפי שבא' אומר תקעו ובא' אומר הריעו ונראה להם כי באותה שאומרי' הריעו מתחילי' בתרועה וזה אינו אלא בא' מאריך בתקיעו' ומקצר בתרוע' ובשנית מאריך בתרוע' ומקצר בתקיעו' כי אין חובה בתעניות שתהא שיעור תרועה כתקיעה שאין הכוונה אלא להעלות תפלה בתרועה או בתקיעה ואין מדקדקי' בזה בדיני השופר ודיני התקיעות של ר"ה ובעיקר נסחאות לא נמצא בדברי רבי יהודה אלא שגורס בכל א' מהן ותוקעים ומריעין ותוקעי' גם יש מן החכמים שסבורין שסדר התקיעות לדברי רבי יהודה שה"ה לדברי חכמים ולא נחלקו בזה כלל ופסקו כן בהלכותיהן כי באחד תוקעים ומריעין ותוקעים ובא' מריעי' ותוקעי' ומריעין וכן כתב הרמב"ם ז"ל וזה אינו נכון לפי שאין לנו תר"ת ולא תש"ת ולא תשר"ת אלא בר"ה מגזרת הכתוב ואלו היה לנו חיוב בתעניות לתקיע' ותרועה ותקיעה היה לנו לעשות תשר"ת תש"ת תר"ת מפני הספק כמו בר"ה כי מנין נתברר לנו הספק לעשות תר"ת בכל א' אלא ודאי מה שכתבנו עיקר שאין לדברי חכמים אלא בא' תוקעי' ובא' מריעין בלבד ולפי שסדר תקיעות בר"ה וי"ה של יובל התרועה בין התקיעות גם בז' תקיעות אלו מתחילין בראשונה בתקיעה ובשניה תרועות ובג' תקיע' וכן על סדר זה ונמצאת התרועה בפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה שהפסקת ברכות אינה הפסקה כענין זה אף בר"ה ואין הפסק חשוב ביניה' אלא בקול כדאמרי שמעת' ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא וכדכתיבנא הת' בס"ד וכ"ש בכאן שאין לנו חיוב בזה כלל וזה מבואר יפה למי שמודה על האמת אלא שלא נהגו מה שאומר זוכר הנשכחו' בברכת מי שענה את אבותינו על ים סוף לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים וזכר' אחר היאוש כדכת' וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו ובשופרות ענין יהושע שנענה בשופרות ביריחו ואליהו בהר הכרמל נענה והוא מעין אשא עיני אל ההרים ובשמואל כתיב ויצעק אל י"י וביונה כתב ממעי הדגה ולפי' אומר ממעמקים קראתיך י"י וחותם העונה בעת צרה שכן כתוב בו קראתי מצרה לי ובאליהו כתיב תפלה ענני י"י ענני:
ודוד ושלמה התפללו על הארץ דוד כשהיה רעב ושלמה כשהכניס ארון אי נמי רעב כי יהיה בארץ ולפי' חותם בה מרחם על הארץ. וזה שחותמי' בברכה ראשויה בגואל ישראל שאלו עליה בירושלמי ולא יצחק הוא נגאל כלו' שהרי ענין האריכו' מי שענה לאברהם בהר המוריה והיה לו לחתום גואל יצחק והשיבו מכיון שנגאל יצחק נגאלו כל ישראל ובמה שאמרו בש"ס על הז' חותם ברוך מרחם על הארץ הוא משום סמכוס אמרו ברוך משפיל המרים וזו גרסת רש"י ז"ל וכן היא בירושלמי ושם פירש שאמרו ניחא דשלמה דכתיב ביה בנ' בניתי בי' זבול לך דוד למה ע"י שבקש לעמוד על מנינן של ישראל ופי' שדוד ושלמה נתרוממו יותר מדאי והושפלו לפני השם שחזרו ונתענו לפניו ונענו ולפי' אנו חותמין ברוך משפיל ומרים וזכר צדיקים לברכה שיארע לנו כן שתקובל הכנעתנו בתעניתנו ותסלק ממנו המכה שבא' עלינו על שרם לבבנו וסרנו מתור' אלהינו ורש"י ז"ל פי' שהכניע' במטר עד ששבו בתשובה ואינו מחוור שאין החתימה לטובה וקבלת תפלה. ויש שגורסין ברוך משפיל מרים והיא יותר נוחה אבל אינה בנסחאות של גאונים ז"ל ולא בירושלמי כמו שכתבנו.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה