תוספתא נדרים פרק ב הלכה ז
תוספתא
[עריכה]- אין בין המודר הנאה מחבירו סתם למודר הימנו מאכל אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.
- המודר הנאה מחבירו ומת, מביא לו ארון ותכריכין, חלילין ומקוננות, שאין הנאה למתים.
- (מעדות) [ומעידו] עדות ממון (ועדות) [אבל לא עדות] נפשות.
- חולה, נכנס לבקרו. היה לו חולה, אינו נכנס ומבקרו (ושואל בשלומו) [נ"א: ולא שואל בשלומו. הגר"א: אלא שואל בשלומו בשוק].
- היה כהן, זורק עליו דם חטאתו ודם אשמו, מפני דרכי שלום.
- ורוחץ עמו במרחץ וישן עמו במטה. רבי יהודה אומר: על הקטנה בימות החמה, ועל הגדולה בימות הגשמים. רוחץ עמו באמבטי גדולה, ומזיע עמו במרחץ קטנה.
שינויי נוסחאות
[עריכה]בבבא אחרונה הגרסא בכ"י: ורוחץ עמו במרחץ וישן עמו במטה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: על הקטנה וכו'.
ונוסח הגר"א: לא ירחץ עמו באמבטי ולא ישן עמו במטה בין גדולה בין קטנה דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: גדולה בימות הגשמים וקטנה בימות החמה, מותר.