תוספות יום טוב על מנחות ב
<< · תוספות יום טוב · על מנחות · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
מודה רבי יוסי בזה שהוא פגול. כתב הר"ב מהו דתימא טעמא דרבי יוסי משום דסבר אין מפגלין בחצי מתיר כו'. וא"ת היכי מצית אמרת הכי הא בהדיא אמרינן בסיפא דטעמא משום דאין מתיר מפגל מתיר דהא אמר שהזבח דמו וכו' וי"ל דה"א דלדבריהם דרבנן קא"ל הכי. ומ"ש הר"ב. ואפילו רישא כי חשב בהקטרת קומץ עבודת חצי מתיר הוא. קמל"ן. דבהא מודה. וא"ת הא רבנן הן דס"ל בס"פ דאין מפגלין בחצי מתיר. וכן סתמא דמשנה ב' פ"ד דזבחים וא"כ מאי רבותא דאיצטריך לאשמועינן דר"י מודה לר"מ וחולק על רבנן. ועוד דא"כ חכמים דפליגי הכא אדר"י קאמרי מתיר מפגל את המתיר וא"כ כ"ש דסבירא להו דמפגלין בחצי מתיר וקשיא חכמים אחכמים ולא עוד אלא שהר"ב והרמב"ם פסקו בין הכא ובין לקמן כחכמים וקשיא הלכתא אהלכתא. וראיתי בפירש"י דף י"ד שכתב דהכא לכ"ע מפגלין בחצי מתיר ואפילו לרבנן דר"מ. ומשום דהכא חשיב בשעת עבודה שלימה שהיא קמיצה דליכא בלבונה. אבל לקמן מיירי דמפגל בהקטרה. דכיון דאיכא נמי הקטרת לבונה. בהא קאמרי דאין מפגלין בחצי מתיר. וכן בשחט אחד מן הכבשים דסיפא ע"כ. וכן בפירוש המשנה דס"פ מפרש רש"י פיגל בקומץ בהקטרת קומץ וממנו העתיק שם הר"ב. אבל אילו נחת הר"ב לדקדק בכך. דמש"ה מפרש בהקטרה. דלא תקשה אדהכא. א"כ בכאן לא ה"ל לפרש. ואפילו רישא כי חשב בהקטרת קומץ כו' קמ"ל דמודה דמפגלין דהא בהקטרה אמרינן דלרבנן אין מפגלין והדרא קושיין לדוכתה. אלא נ"ל דודאי דהר"ב לא דייק בהכי לחלק בין עבודה לעבודה. ואף הרמב"ם לא מחלק בכך. שכן במתניתין דס"פ מפרש פיגל בקומץ בשעת הקמיצה ואע"ג דלדידיה ליקוט הלבונה נמי עבודה. כמו קמיצה. שכך מפורש בדבריו שם. ובחבורו פי"ו מהלכות פה"מ. וא"כ קמיצה שייכא נמי בלבונה. דהיינו ליקוט. ומש"ה אין מפגלין בה שהוא חצי מתיר. דמ"מ קשיא דלדידיה ה"נ הכא הקומץ חצי עבודה היא. ואמאי ס"ל לכ"ע דמפגלין. הלכך נראה בעיני דלהרמב"ם ואף להר"ב הא דאמרן הכא דמודה. היינו לר"מ הוא דמודה. ואע"ג דלאו רבותא הוא קושטא דמלתא מה דס"ל ר"י הוא דקמל"ן. אבל חכמים דר"י ודאי דס"ל דאין מפגלין דלא תקשה אחכמים דלקמן. והא דסבירא ליה הכא דמתיר מפגל המתיר לא דכ"ש דמפגלין בחצי מתיר. אלא ס"ל דאין מפגלין ואפ"ה מפגל המתיר. כדאיתא בהדיא בגמרא ס"פ דף י"ז אמרי חריפי דפומבדיתא הקטרה מפגלת הקטרה ואפילו לרבנן דאמרי אין מפגלין בחצי מתיר. ה"מ היכא דחישב ביה בשיריים ולבונה במלתה קיימא. אבל הכא דחישב ליה בלבונה. כמה דחישב ליה בכוליה מתיר דמי. ואף על גב דבעיקר הדין דהקטרה מפגלת ההקטרה. פליג רב חסדא ומשמיה דרב וס"ל דאין הקטרה מפגלת הקטרה. והרמב"ם פסק כך בפרק הנזכר. לא פליג אלא בהקטרה והקטרה אבל בקמץ וחישב להקטיר לא פליג. והיינו דהרמב"ם וכן הר"ב אסברא להו במלתייהו דחכמים בקמץ. כך נראה לי:
בזיכין. תרגום כפותיו בזיכוהי. הרמב"ם:
לאכול אחד מן הסדרים למחר. כתב הר"ב זמן אכילתו כל אותו השבת כו' ומסיים הרמב"ם. כמו שביאר ביום השבת ביום השבת יערכנו (ויקרא כ"ד) ע"כ. ולא הבינותי ראיה זו שזה על הסידור הוא שנאמר ולכן נ"ל דילפינן לה מדכתיב (שם) ואכלהו במקום קדוש כי קודש קדשים הוא לו. ומדקרייה קדש קדשים איכא למילף דזמן אכילתו נמי כאכילת קדש קדשים שהוא ליום ולילה [*ומעתה אין אנו צריכין למ"ש הר"ב. למחר. כלומר שלא בזמנו ועוד דבהדיא תנן פי"א משנה ז' שנאכלין לערב]:
אותה חלה ואותו סדר פיגול כו'. דאע"ג שהכתוב עשאן גוף אחד. פירשו התוספות דכתיב (שם כ"ג) לחם תנופה. היינו לעכובי דמעכבי אהדדי. מצינו נמי שעשאו שני גופים דכתיב (שם) שתים שני עשרונים. וכתבו התוספות וסדרי דלחם הפנים ילפינן משתי לחם אפילו למאן דלא יליף מילתא ממילתא. דהכא דמי אהדדי טפי:
התודה מפגלת את הלחם כו' הכבשים מפגלים את הלחם וכו'. כתב הר"ב שהלחם בא בשביל התודה והוא טפל לה וכו'. וכן שני כבשים וכו' גמרא. פירש"י תודה עיקר ולחם טפל דשחיטת תודה מקדשת ללחם כדאמרי' בפ' התודה יקריב קרבנו מלמד שאין הלחם קדוש. אלא בשחיטת הזבח. וכן שחיטת כבשים מקדשים ללחם. עיין פ"ד משנה ג':
לאכול ממנה למחר. או יזרוק דמה. או שיקטיר אימוריה למחר. הרמב"ם פי"ז מהלכות פסולי המוקדשין:
הזבח מפגל את הנסכים. לשון הר"ב והשותה מהן ענוש כרת. וכך פירש רש"י ולא ידעתי למה דקדקו לפרש על היין ולא כללו ג"כ הסולת דהא פלוגתייהו דר"מ ורבנן בפ' ב"ש דמייתי לה הר"ב וה"נ בגמרא. מיירי אף בסולת כדמוכח התם כמ"ש שם:
משקדשו בכלי. עיין במשנה ד' פ"ז:
פיגל בקומץ. לשון הר"ב בהקטרת קומץ. וכן לשון רש"י. ועיין בריש פרקין. מה שהארכתי בזה:
מודים חכמים לר"מ במנחת חוטא ובמנחת קנאות וכו'. הא ל"ל למתני כלל פשיטא. מי איכא מתיר אחרינא אלא דברישא לא מכשרי אלא פסול. וקמל"ן דטעמא משום דגזרינן בקומץ אטו קומץ דמנחת חוטא דדמי ליה. וטעמא דלבונה משום דגזרי אטו לבונה הבאה בבזיכין וכבש אטו כבש חבירו ובזך אטו בזך חבירו. גמרא דף י"ד:
שחט אחד מן הכבשים כו'. עיין בפירוש הר"ב בסוף מתניתין דריש פרקין:
משנה מנחות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב