שיטה מקובצת על הש"ס/בבא קמא/פרק א/דף יב

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף יב עמוד א

זילו אהדורו ואי לא מגבינא לכו לאפדנייכו מינייכו. וא"ת לימא ליה לבעל חוב למיהדר ליתמי. ונראה לי דהא דאמרינן טעה בדבר משנה חוזר צריך שיחזרו הדיינים ויאמרו טעינו וכל זמן שלא יחזרו בהם הדיינים לא יטרפו מבעלי דינים שיאמרו כדין דנינו. וראיה מכאן דאמר להו רב נחמן לדיינים ולבעל חוב לא אמר ולא מידי משמע שצריך שיחזרו בהם הדיינים. ע"כ. מהר"י כ"ץ ז"ל.

הא עולא הא רבי אלעזר. תימה הכי נמי נימא כמה תנאי פרק הכותב גבי דבי נשיאה תפוס אמתא דיתמי בסימטא דסברי דעבדא כמטלטלי ומיהו שפיר קא מהדר ליה רב נחמן טפי. תוספות שאנץ.

מר כמאן סבירא ליה. תימה מאי קאמר ליה כמאן סבירא ליה הא פליגי בה רבי מאיר ורבנן בהשואל אי עבדא כמקרקעי דמי או לא לענין שבועה. ויש לומר דהתם היינו לענין מילתא דהויא מן התורה והכא בשמעתין לא מיירי רק בתקנת חכמים וכו' ככתוב בתוספות. ולהכי פריך כמאן סבירא ליה משום דבדינים דרבנן הוה משמע ליה דעבדא כמקרקעי דמי ומייתי לה מפרוזבול דהוי מדרבנן וקנין אגב נמי דמייתי בסמוך הוי מדרבנן דקרא דערים בצורות אסמכתא בעלמא. ובהכי ניחא הא דהכא מסיק רב נחמן דעבדא כמטלטלי דמי ובכמה מקומות משמע דהלכה דעבדי כמקרקעי דמי לענין אונאה וכו'. ולמאי דפרישית ניחא דדוקא במילי דרבנן מסיק רב נחמן הכא דעבדא כמטלטלי דמי ורבא סבירא ליה איפכא אדרבה במילי דרבנן מודו כולי עלמא דכמקרקעי דמי ולכך אקשי ליה מר כמאן סבירא ליה כדפרישית. תלמיד הר"ר פרץ ז"ל.

אנא מתניתא ידענא. כתבו בתוספות דהכא לא מיירי אלא במילי דרבנן וכו' עד למאן דאמר נמי כמטלטלי דמי הוי מצי למיפרך וכו'. ופירוש למאן דאמר כמטלטלי דמי הוי מצי למיפרך אמאי צריך שעומדים בתוכה נהי נמי דהוי כמטלטל לענין קניית אגב דאז בעינן שעומדים בתוכה משום דהוו מטלטלי דניידי מכל מקום לענין קניית חזקה גמורה דאורייתא דהיינו נעל גדר ופרץ חשיבי עבדים כמקרקעי וכיון דחשיבי כמקרקעי אמאי צריך עומדים בתוכה והאמר שמואל וכו'. וקשה נימא דברייתא איירי בקנין אגב ואז לא חשיבי לענין קנין אגב אלא כמטלטלי ואמאי אומרים התוספות דהוי מצי למיפרך. וי"ל שהתוספות נראה להם דברייתא איירי בחזקה גמורה. תדע דהא כי פריך אמר שמואל מכר לו עשר שדות וכו' מאי פריך נימא דאיירי ברייתא כשלא נתן דמי כלן אלא ודאי למה לא תירץ כן לפי שנראה לו דוחק להעמיד כשלא נתן לו דמי כולן הכי נמי נראה לתוספות דוחק להעמיד בחזקת אגב אלא איירי בחזקה גמורה דאורייתא וכדפירש גליון.

ותלמידי ה"ר ישראל תירצו דהכי הוה מצי למיפרך למאן דאמר כמטלטלי דלמה נקט עומדים בתוכו ובקנין אגב לוקמה בחזקה ובלא עומדים בתוכו כדאמר שמואל מכר לו עשר שדות בעשר מדינות קנה כי אפילו למאן דאמר כמטלטלי דמי לעולם מודה שלקנין דאורייתא קרוי קרקע. ואף על פי שהתוספות בדיבור המתחיל למה לי עומדים בתוכו פירשו ומטעם אגב נמי לא קנה וכו' ואי כדאמרן מאי קשיא להו הא מכל מקום הוה קשה יעמיד בלא עומדין בתוכה ובחזקה כדאמר שמואל התם. לא קשיא כי לשם הוה אמינא דבא להשמיענו חידוש שקרקע נקנית אגב קרקע. ע"כ.

עוד חזר מורי הרב והקשה לפירוש התוספות שאומרים למאן דאמר כמטלטלי דמי נמי הוה מצי וכו'. שהרי התלמוד אומר כולי עלמא עבדא כמקרקעי דמי הא דתניא החזיק בעבדים קנה מטלטלין שפיר ואמאי הוי שפיר והא עבדים ניידי וחשיבי חצר מהלכת אלא ודאי אינו חושש זה התנא לניידי משום הכי פריך שפיר בתר הכי להאי לישנא דעבדא כמקרקעי דמי משום דאיכא תנא דאמר החזיק בעבדים קנה מטלטלים דסבירא ליה דלא חיישינן לנייד כדפירש והלכך פריך למה לי עומדין בתוכה והאמר שמואל וכו' אבל למאן דאמר עבדא כמטלטלי דמי לא מצי פריך דמשום דעבדא נייד הוא לפיכך בעינן עומדין בתוכה ואם כן מה שאומרים התוספות דמצי פריך למאן דאמר עבדא כמטלטלי דמי אינו כן. גליון.

פרוזבול חל על הקרקע וכו'. מילתא דשכיח תקינו רבנן ואין אדם מלוה אלא אם כן יש ללוה קרקע שעבוד שאין יכול לכלותו. הרא"ש ז"ל.

מכר לו עבדים וקרקעות. אם כן היכי מוכח מהכא דעבדא כמטלטלים דמי בקנין אגב דילמא מטעם חצר איירי הכא שלא לקנות בתורת חצירו ולהכי לא קנה דחצר מהלכת היא. וי"ל דעל כרחך בקנין אגב מיירי וכו' ככתוב בתוספות. תוספות שאנץ.

וקשה נימא לעולם מטעם חצר והחזיק בקרקע לא קנה עבדים משום דעבד חשיב אינו משתמר לדעתו ואפילו עומד בצד שדהו דהוי כצבי רץ כדרכו אבל החזיק בקרקע קנה מטלטלין כיון דמשתמרת לדעתו. וי"ל אם כן דרישא איירי משום דעבד נייד ואינו משתמר לדעתו מאי אתא לאשמועינן דקתני החזיק בעבדים לא קנה מטלטלים כבר השמיענו דעבד נייד ואינו יכול להיות חצר דהוי חצר מהלכת אבל אי טעמא משום אגב השמיענו בסיפא חידוש דאי מרישא דקתני החזיק בקרקע לא קנה עבדים הוה אמינא דבר הנקנה בעינן שיהא בתוכו כיון דנאיד משום הכי החזיק בקרקע לא קנה עבדים אבל בסיפא דהיינו החזיק בעבדים לא קנה מטלטלים שהעבדים הם דבר המקנה סלקא דעתך אמינא דנאיד יקנה המטלטלים אגב העבד קמשמע לן דלא קנה משום דחשיב מטלטל ומטלטלין אגב מטלטלין אין נקנין. גליון.

בקרקעות לא קנה עבדים. פירש רש"י ז"ל משום דניידי ובעינן עומדים בתוכה. והוצרך לפרש כן שאם לא היה מפרש כן אם כן בתר הכי דקאמר מר סבר עבדא כמטלטלי דמי משום הכי החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין דכיון דהוי כמטלטל אם כן ברישא החזיק בקרקע אמאי לא קנה עבדים על כן הוצרך לפרש ברישא לפי המסקנא משום דנאיד.

אבל קשה כיון דידע טעמא דנאיד אם כן יאמר דעל כרחך עבדא כמקרקעי דמי והא דקתני בסיפא החזיק בעבדים לא קנה מטלטלים משום דעבדא נאיד. וי"ל דלענין קניית אגב שהוא קנין דרבנן ידע דכיון דעבדא נאיד אינו נקנה אגב קרקע והילכך החזיק בקרקע לא קנה עבדים אבל לענין חזקה גמורה היכא דהחזיק בעבדים דלא קנה מטלטלים אם היה אומר כולי עלמא עבדא כמקרקעי דמי לא היה סבור דנאיד מבטל הקנין אלא כיון דחשוב העבד כקרקע אם החזיק בעבד הוי ליה לקנות המטלטל ולפיכך לא אמר כולי עלמא עבדא כמקרקעי דמי. גליון.

ורבינו ישעיה ז"ל תירץ וי"ל אף על גב דאמרינן השתא דהוה ידע האי סברא דנאיד לא רצה לומר דהאי דקתני לא קנה סבר כמקרקעי דמי ומכל מקום לא קנה ושאני מקרקעי דנאדי כמתרץ רב איקא דהוה משתמע ליה דלא אמרינן האי סברא אלא ליפות כח העבדים לומר דאין נקנין אגב קרקע דחשובין הן אבל לגרוע לומר שאין קונים מטלטלים אגבן לא הוה משתמע. ע"כ.

דכולי עלמא עבדא כמקרקעי. מהא דאמרינן דכולי עלמא עבדא כמקרקעי דמי ואפילו הכי קתני החזיק בקרקעות לא קנה עבדים שמעינן דאין קרקע נקנה אגב קרקע ועד כאן לא קאמר שמואל וכו' ככתוב במגיד משנה בפרק ג' מהלכות מכירה וטעמא רבה ודאי איכא דאגב אקרא דויתן להם אביהם וכו' אסמכוה ומה התם כסף וזהב עם ערים דהיינו מטלטלין אגב ארעא הכי בכל אתר מטלטלין אגב ארעא ולא ארעא אגב ארעא. הרשב"א ז"ל.

החזיק בעבדים לא קנה קרקעות. למאי דבעינן למימר דסבר עבדא כמטלטלי תנא החזיק בעבדים לא קנה קרקעות אגב דבעי למימר בקרקעות לא קנה עבדים לאשמועינן דלא קני משום דניידי אף על גב דשאר מטלטלי קני. ולמאי דאמרינן דכמקרקעי דמי אשמועינן החזיק בקרקע לא קנה קרקע דאין קרקע נקנה באגב ואפילו עבדים דמו למטלטלים. החזיק במטלטלים לא קנה קרקע איצטריך למיתני דלא תימא כיון דמקרקעי קני מטלטלים הוא הדין נמי מטלטלי קני מקרקעי. והאי דקתני החזיק במטלטלים לא קנה עבדים לא איצטריך אלא אגב דתנא החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין. הרא"ש ז"ל.

והלכתא בכפות. יש מצריכין כפות וישן ומביאין ראיה מפרק הזורק ושמא בגט החמירו. מה שביארנו שחצר המהלכת לא קנה משום חצר שאינה משתמרת היא שכל שמהלכת אינה משתמרת ומטעם זה הניחו גדולי הפוסקים שלא הביאו בהלכותיהן דין חצר המהלכת הואיל וכבר הביאו דין חצר המשתמרת. הרב המאירי ז"ל.

ורבינו יונה ז"ל פירש דאפילו אי בעינן בעלמא כפות וישן תרווייהו הכא סגי בכפות דכיון דדעת אחרת מקנה הוי ליה חצר המשתמרת לדעתו כדמוכח פרק קמא דגיטין. תלמיד הר"ר פרץ ז"ל.

למה לי עומדין בתוכה. דמטעם אגב ליכא למימר ככתוב בתוספות. וקשה דילמא מטעם חצר הוא נקנה. יש לומר דמשמע דקים ליה דהך ברייתא דהחזיק בקרקע קנה עבדים מיתניא ככל מילי בההיא דלעיל ולא פליגן אלא דבההיא דלעיל תני החזיק בעבדים לא קנה קרקע והכא קתני קנה ובההיא קתני החזיק בעבדים לא קנה מטלטלי ואם כן הא נמי סברה כן ואי טעמא משום חצר אמאי החזיק בעבדים לא קנה מטלטלים תיקני להו משום חצר בעודן עליו ובכפות. ה"ר ישעיה ז"ל.

הא אמר שמואל מכר וכו'. ובלא נתן דמי כולן לא מצי לאוקמה דאם כן כי עומדים בתוכה אמאי קנה דמטעם חצר לא קנה וכן אי קני מטעם אגב ככתוב בתוספות. ע"כ גליון תוספות.

דף יב עמוד ב

שאני מקרקעי דניידי. הקשו בתוספות אפילו לא ניידי וכו' ואי נמי אפשר לומר דקיימא לן החזיק במצולה או בחולסית קנה את השני כלישנא בתרא דרב נחמן. כן נראה לי. וזה יותר נכון.

ח"מ קצ"ו ולענין פסק הלכה קיימא לן כרב נחמן דעבדא כמטלטלי דמי ועבדי היתומים אינם נגבין אלא מתקנת הגאונים ז"ל. ותדע דאין גובין דגרסינן פרק יש נוחלין שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא הלכה אין גובין מן העבדים וכו' עיין שם. ואיכא למידק האיך אפשר לומר דעבדא כמטלטלי והא כתיב והתנחלתם אותם הקישן הכתוב לקרקעות וכו'. תירצו גדולי הראשונים נוחי נפש דלכל מילי דאורייתא וכו' ככתוב בתוספות. אלא שקשה בעיני שאם כן נצטרך לומר דשעבודא לאו דאורייתא דאי דאורייתא אפילו הם נגבין מן היתומים ואלו אנן קיימא לן שעבודא דאורייתא וכדאמרינן בשלהי גט פשוט רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו מלוה על פה גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות מאי טעמא שעבודא דאורייתא. וכן פסק הריא"פ ז"ל והוא הביא אותה דאין גובין מן העבדים שבפרק יש נוחלין. הרשב"א ז"ל.

ולענין פסק הלכה כתב הרב המאירי ז"ל וז"ל הקנה לו הרבה עבדים והחזיק באחד מהן לא קנה כולן וכן אם החזיק בקרקע לא קנה עבדים אף על פי שאם מכר עשר שדות בעשר מדינות וכו'. ומכל מקום יראה שאם מכר לו עשר שדות ועבדים בתוך כולן שאם החזיק בשדה אחת שקנה כולן קנה גם כן העבדים שבתוכם. עד כאן.

מאן תנא. כפי זו הסוגיא לא רצה לומר הא מני רבנן דאוסרין בכור בזמן הזה או בעל מום מדקאמר אין בהם מעילה יאמר דלא חזי להקרבה. תלמידי הר"ר ישראל ז"ל.

בקדשים קלים ואליבא דרבי יוסי. הקשה ר"מ הא לא קאמר אלא משום בה' ובעמיתו ובא הפסוק לחייבו אשם גזלות בדבר שיש בו לגבוה ולבעלים אבל בנזקין דכתיב רעהו כהאי גוונא לא הוי בכלל רעהו. ועוד הקשה דמשמע דמשום דמוקי מתניתין כרבי יוסי הגלילי מקשה מהמשנה בקדשים בלאו הכי היה יכול להקשות. ותירץ מדאהדריה קרא או עשק את עמיתו אלמא בכהאי גוונא מיקרי עמיתו לחוד והשתא פריך אסוגיא דהכא אלא אם כן דרבי יוסי לא איירי אלא באשם גזלות משום דכתיב ביה בה' ובעמיתו אבל בעלמא לא ומתניתין אין בהם דין מעילה קאמר ואליבא דכולי עלמא אז אתיא מתניתין דקידושין שפיר כרבי יוסי הגלילי אלא כיון דאמרת דרבי יוסי הגלילי בכל דוכתא חשיב ליה ממונו נימא דלא כרבי יוסי הגלילי. הרא"ש ז"ל.

לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי רבי יוסי הגלילי. פירוש אם יפקיד אדם קדשים קלים שלו אצל אדם אחר ויכפור בהן וישבע חייב קרן וחומש ואשם. וכן הגוזל שנאמר בה' וכחש בעמיתו בפקדון וגו' כלומר הן לה' ונקראים ממון עמיתך לדברי רבי יוסי הגלילי ואין זה ומעלה מעל שחייב קרבן מעילה אלא פירושו נפש כי תחטא וחטאה חטא בדבר שיש לה' והוא ממון בעלים כגון קדשים. רבינו חננאל ז"ל.

אלא הא דתנן המקדש בחלקו וכו'. תימה למה לא העמיד בבכור בחוץ לארץ דלאחר שחיטה הוי ממון גבוה. וי"ל כיון דלכתחילה אינו קרב יכול להיות שאפילו לאחר שחיטה הוי ממון הדיוט. גליון.

וזה לשון תלמידי הר"י ז"ל אלא הא דתנן המקדש בחלקו לא רצה לתרץ כאן בבכור וכו'. שאפילו בכור אתרבי ממעלה מעל בה' כדמשמע בדברי רבי יוסי ובדברי בן עזאי ולהכי חלק בין קודם שחיטה בין אחר שחיטה. ע"כ.

אבל לאחר שחיטה כי זכו משלחן גבוה קא זכו. פירש הקונטרס כי זכו הבעלים בבשר וכהנים בחזה ושוק משלחן גבוה קא זכו. והוא הולך לפי שיטתו דגריס בסוף הסוגיא מתנות כהונה קאמרת וכו' דהשתא חילוק דמחיים ולאחר שחיטה לא מתוקם אלא בחלק בעלים. ולא נהירא דגבי חלק בעלים לא שייך למימר משלחן גבוה קא זכו שהרי הקרבן לעולם שלהם. ועוד דהמקדש בחלקו לא שייך גבי חלק בעלים שהרי עיקר הקרבן שלהם.

לכך נראה דהכא דוקא בחלק הכהנים קאמר משלחן גבוה קא זכו דכיון דעד עכשיו לא היה לכהנים בקרבן כלום ועכשיו לאחר שחיטת זיכה להם גבוה המתנות הילכך משלהן גבוה קא זכו אבל בחלק הבעלים ודאי גם לאחר שחיטה הוי ממונו. והא בפרק ב' דביצה אמרינן דנדרים ונדבות אין קרבין ביום טוב משום דכי זכו משלחן גבוה קא זכו וכו' ככתוב בתוספות. תלמיד הר"ר פרץ ז"ל.

ומחיים מי אמר. כתוב בתוספות תימא מאי סלקא דעתיה אי מחיים לא אמר וכו'. פירוש אם מחיים לא אמר אלא הוי ממון גבוה כל שכן לאחר שחיטה דהוי ממון גבוה ואם כן וכחש בעמיתו דמשמע דהוי ממון הדיוט היכי משכחת לה לא מחיים ולא לאחר שחיטה. וליכא לאוקומי בבעל מום דמחיים חמיר משום דאסור בגיזה ועבודה יותר מאחר שחיטה שהוא מותר גמור ואז ליכא למימר כל שכן לאחר שחיטה משום דבעל מום ממה נפשך הוי ממון הדיוט בין מחיים בין לאחר שחיטה. גליון. וכן תירצו תלמידי ה"ר ישראל ז"ל דלבעל מום אינו צריך פסוק ומעלה מעל. ע"כ.

עוד כתבו בתוספות דאם כן אדפריך מבכור ליסייע משלמים דקאמר בן עזאי וכו'. תימה למה לא אמרו ליסייעיה משלמים אליבא דרבינא דמתנו לה אסיפא שרבינא עצמו תירץ בכאן כדקאמר ומשני רבינא וכו' דקאמר לקמן רבינא דלא אתא למעוטי אבא יוסי בן דוסתאי אלא מעשר אבל בכור ושלמים הוי ממונו אליבא דרבי יוסי. וי"ל דלכך הזכירו בתוספות אליבא דבן עזאי משום דהוי כאלו היו אומרים אליבא דרבינא לפי שאין אנו יכולין לומר דבן עזאי איירי דוקא בשלמים אלא מכח רבינא דמתני לה אסיפא כדפירשתי אם כן על כרחך בן עזאי לא איירי אלא בשלמים דוקא דאי איירי בבכור ושלמים אם כן במאי פליגי אבא יוסי ובן עזאי.

ומיהו יש לדחות דנוכל לומר דבהא פליגי דבן עזאי איירי בבכור שנולד בארץ דאפילו הכי הוי ממון בעלים לפירוש מהר"י דלקמן ואבא יוסי איירי בבכור שנולד בחוץ לארץ כמו שתירץ רבינא שהוא עצמו העמיד דברי אבא יוסי בבכור ושלמים. הלכך נראה למורי הרב לתרץ בענין אחר דלא היו יכולין התוספות להקשות מכח רבינא דמתני לה אסיפא דהא אבא יוסי לא אמר אלא בבכור ונשאר בקושיא. גליון.

ובתירוצא קמא תירצו גם תלמידי ה"ר ישראל ז"ל בשמו ופירשו דמאי דקא אמרי התוספות ליסייעיה משלמים רצה לומר דוקא שלמים ולא בכור כי לעולם צריך ליישב התרצן מחיים אף לדברי תירוצו של רבינא.

עוד כתבו דלהכי פירשו התוספות כן דלרבינא דסובר כמו אבא יוסי דאמר בכור בלבד משמע דוקא בכור בחוץ לארץ משום דלא חזי להקרבה ולהכי סיימו התוספות ליסייעוה מבן עזאי דמרבה שלמים חזו להקרבה ע"כ לשונן. עוד קשה על דברי התוספות למה לא אמרו נסייעיה מבכור שנולד בארץ דהוי ממונו לפירוש מהר"ם. ויש לומר שאם היה מסייעו מבכור שנולד בארץ אין חילוק בין מחיים ובין לאחר שחיטה דהוי ממונו והתלמוד מחלק בין מחיים ובין לאחר שחיטה אליבא דרבי יוסי הגלילי דעל כרחך מתניתין המקדש בחלקו יש חילוק בין מחיים ובין לאחר שחיטה וכיון דלא אתיא כרבי יוסי כמאן אתיא דאלו לרבנן מאי איריא המקדש בחלקו דהוי ממון גבוה כל קדשים קלים לרבנן הוי ממון גבוה ואינה מקודשת ואם כן קשיא סתמא אסתמא אלא ודאי אחר שחיטה הוי ממון גבוה. גליון.

וזה לשון תלמידי ה"ר ישראל פירשו התוספות דהכי קאמר מחיים מי אמר במתנות כהונה בחלק שיש לכהנים וכו'. וקשה עדיין ליסייעיה דהא קאמר בן עזאי אפילו בכור בארץ ישראל מרבה הכתוב. ונראה דזו הסוגיא אינו רוצה לפרשה כן אלא רוצה לפרש דאף בכור בארץ ישראל ממעט. והר"י אומר דע"כ מדחילק בין מחיים לאחר מיתה אם כן רוצה לומר שתולה באחר מיתה דוקא ואי מרבה בכור מחיים אף על גב דהוא מתנות אם כן גם לאחר מיתה כן ואינו דלעולם נימא אחר שחיטה מתנות כהונה דחזה ושוק עדיפי מבכור. ותדע דאם לא כן אותו שמרבה אפילו בכור בארץ ישראל איך מיישב מתניתין דהמקדש בחלקו אלא על כרחך צריך לומר דמשלחן גבוה קא זכו דהכא עדיף טפי.

וא"ת דמוקי מתניתין כרבנן אם כן מאי איריא דנקט חלקו לימא רבותא דאפילו בעל מום ואפילו בכור בזמן הזה. ועוד דקשיא סתמא אסתמא דהא סתמא דהכא על כרחך כרבי יוסי הגלילי היא ואידך סתמא כרבנן. וכן צריכים אנו לתרץ דאמאי פריך אמתניתין דהכא בלאו האי מתניתין הוה מצי לאקשויי ממתניתין דהמקדש על ברייתא שנייה. אלא דאי לאו האי סתמא דהכא שהוא כרבי יוסי הייתי מוקי מתניתין דהמקדש כרבנן אבל השתא דסתם מתניתין דהכא כרבי יוסי לא מוקמינן מתניתין דהמקדש כרבנן דאם כן קשיא סתמא אסתמא וכדאמרן.

עוד כתוב בתוספות מדלא קאמר מתנות כהונה שאני. וא"ת נימא דאי הוה קאמר מתנות כהונה שאני הוה אמינא שאפילו בכור בחוץ לארץ נמי לא הוי ממונו. וכי תימא דמדנקט מקדש בחלקו משמע שיש לו חלק בפני עצמו ובכור בחוץ לארץ כולו שלו אכתי הוה אמינא דנקט חלקו משום שלמים לאחר שחיטה דשייך לשון חלקו כחלק הכהנים. וי"ל דהכי פירושו מדלא קאמר מתנות כהונה דחזי להקרבה. ע"כ.

עוד כתבו בתוספות אבל פשיטא דחלק בעלים אפילו לאחר שחיטה הוי ממון בעלים לקדש בו אשה וכו'. זהו דעת התוספות. ומכח זה מוכיחין דהאי דפריך ומחיים מי אמר דפריך ממתנות כהונה מדלא קאמר מתנות כהונה שאני. אבל לרש"י ז"ל דפירש דחלק בעלים לאחר שחיטה הוי ממון גבוה אין להוכיח מדלא קאמר מתנות כהונה שאני דהא לא קאמר מתנות כהונה שאני משום שלא תטעה לומר דוקא מתנות כהונה דלאחר שחיטה הוי ממון גבוה אבל חלק בעלים אפילו לאחר שחיטה הוי ממון בעלים.

עוד כתבו בתוספות מדלא קאמר מתנות כהונה שאני דהמקדש בחלקו וכו'. קשה מה צריכין התוספות לומר מדלא קאמר מתנות כהונה שאני והלא לפי פירושם שמפרשים דחלק בעלים אפילו לאחר שחיטה הוי ממונו אם כן לא תמצא שיש חילוק בין מחיים ובין לאחר שחיטה אלא במתנות כהונה דהיינו חזה ושוק דמחיים ממון הדיוט ולאחר שחיטה ממון גבוה. אבל לפירוש רש"י שניהם שוין דשניהם יש בהם חילוק בין מחיים ובין לאחר שחיטה. ואומר מורי הרב ששמע דיש מפרשים כי קאמר רבי יוסי מחיים כלומר באותו חלק שיש לבעלים בשלמים אבל המקדש בחלקו דאינה מקורשת איירי בחזה ושוק שאין חלק לכהנים בהן אלא לאחר שחיטה על כן מקשה הגמרא ומחיים מי אמר והרי תמצא דהוי מחיים ואפילו הכי הוי ממון גבוה דהיינו בכור ומשני מתנות כהונה קאמרת שאני מתנות דאפילו מחיים הוי ממון גבוה. גליון.

כתוב בתוספות ומסיק כי קאמר רבי יוסי במחיים פירוש אם הביאו לארץ ואפילו הכי הוי ממונו מאחר שאינו צריך להקריבו לכתחילה אבל לאחר שחיטה אם נשחט בארץ לאו דוקא אם נאמר שאם הביאו לשם הרי הוא כמו בכור בארץ ישראל. תלמידי ה"ר ישראל ז"ל.

וזה לשון הר"ר ישעיה ז"ל ומחיים מי אמר תימה מאי סלקא דעתיה וכו'. ונראה דהכי פירושו ומחיים מי אמר סתם בזמן שבית המקדש קיים מדלא מפלגת במחיים בין בכור לשלמים דהוה מצי לשנויי ההיא דמקדש בחלקו בבכור מחיים דחזי להקרבה וכדרבי יוסי הגלילי בשלמים וקא מפלגת בין מחיים לאחר שחיטה משמע דמחיים אף בכור דחזי להקרבה הוי ממונו דומיא דלאחר שחיטה ואיתיביה רבא לרב נחמן ומעלה מעל וכו' ואי קשי מדרבי יוסי הגלילי מאי קא מותיב הא פליגי רבנן עליה. יש לומר דלא מתוקמא מתניתין דמוכרין ומקדישין דמוקמינן בזמן הזה כרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי הגלילי כדמוכח בפרק הפרה דמסיק תלמודא איתמר שור ושור פסולי המוקדשים שנגחו אביי אמר וכו' ורבא אמר וכו' משום דשור פסולי המוקדשין פטור דלאו רעהו הוא.

ופירש רב יהודאי גאון ז"ל בבכור דלא פריק ליה ואף בבעל מום דאף על גב דאכיל ליה משלחן גבוה קא זכי. ויפה פירש דמסתמא פלוגתא דאביי ורבא בזמן הזה היה ולא הלכתא למשיחא ובזמן הזה לא משכחת קדשים אלא בכור דהא אין מקדישין בזמן הזה ואם הקדיש בהמה תיעקר וכו'. ובפושע אין נכון להעמיד מחלוקת וההיא אליבא דרבנן היא דאלו לרבי יוסי הגלילי ממונו הוא אלמא לרבנן אף בזמן הזה ואף בבעל מום לאו ממונו הוא. ואם איתא דמחיים אמר רבי יוסי דממונו הוא אף בתם דחזי להקרבה אם כן רבא שהקשה מה הקשה מרבי יוסי הגלילי למתניתין דהמקדש נימא הא רבי יוסי הא רבנן דההיא דהמקדש על כרחך לאו רבי יוסי היא מדפירש רב נחמן אבל בזמן שבית המקדש קיים דחזי להקרבה לא מיקרי ממונו דאלו לרבי יוסי ממונו הוא. ותקשה נמי ההיא דשור שדחף חבירו לבור דאמר לרבנן בזמן הזה לאו ממונו הוא והכא אמרי רבנן דמקדשין בו את האשה ומפרש לה רב נחמן בזמן הזה. אי נמי יש לומר דההיא לא תיקשי דמיירי קודם שבא ליד כהן נגחו ומודו רבנן דכל כמה דלא בא לידו אין שמירתו עליו. ע"כ לשונו.

וכן תירץ תלמיד הר"פ ז"ל בשם ריב"א ז"ל דהתם מיירי בבכור דלא מטא לידי כהן שמודו בבית הישראל דהשתא לא הוי לא דכהן שעדיין לא זכה בו ולא דבעלים שהרי סופו לינתן לכהן ולכך לא חשיב שור של רעהו אבל הכא מיירי לאחר שבא ליד כהן מדקתני מוכרין אותו ולכך חשיב ליה ממונו דלא חזי להקרבה לרבנן כדפירשתי. ורבא ורבינא דהוה משמע להו מילתיה דרב כרבי יוסי הגלילי דוקא ולא כרבנן לא סבירא להו האי חילוק אלא הוה סבירא להו דלרבנן לא חשיב כלל ממונו אף כי לא חזי להקרבה ולכך לדידהו לא מיתוקמא מילתא דרב נחמן רק כרבי יוסי הגלילי כדפירשתי. ע"כ.

עוד כתב ה"ר ישעיה ז"ל וז"ל ומשני מתנות כהונה קאמרת. כלומר בכור מתנות כהונה הוא הילכך אוקמה רבא להא דרב נחמן כרבי יוסי הגלילי וכו' וכי קאמר רבי יוסי ממון בעלים הוא בשלמים ובההיא הוא דמפליגינן בין מחיים לאחר שחיטה דמחיים ממון בעלים הוא ולאחר שחיטה בעלים משלחן גבוה קא זכו כך נראה שיטת רש"י ז"ל. וקשה מאי קא מקשה ליה לתלמודא והא רבא ורבינא אליבא דאבא יוסי בן דוסתאי שקלא וטרו דמוקי מילתיה דרבי יוסי הגלילי דוקא בבכור ואדמקשת ליה אליבא דאבא יוסי בן דוסתאי ליסייעיה מבן עזאי דמוקי לה בשלמים ובבכור ולימא הא דמפליג בין מחיים לאחר מיתה אליבא דאבא יוסי ובשלמים קמפליגינן אף על גב דהיינו הא דקא משני ליה מכל מקום מעיקרא מאי אסיק אדעתיה. ואומר ר"י דהכי פירושו ומחיים מי אמר בבכור דחזי להקרבה דמדלא משנית דההיא דמקדש בחלקו אף במחיים קאמר והוה משמע אף בכור דאין לך חלק כהונה יותר מבכור שמרחם הוא לכהן והא דרבי יוסי הגלילי בשלמים ומחיים וקא משנית דההיא דמקדש בחלקו בלאחר שחיטה משמע דכדי לאפוקי בכור הוא דקאמר דאי אפשר בלאחר שחיטה דאי מוקמינן ליה במחיים הוה משמע אף בבכור אינה מקודשת ואת סברת דממונו הוא. והשתא פריך שפיר ואם איתא דלא מצי לשנויי הא דמפליגינן אליבא דרבי יוסי הגלילי בשלמים קא מפליגינן ובן עזאי כדפירשתי דעל כרחך דרבי יוסי הגלילי בבכור נמי מודה דמחיים ממונו הוא. ואי קשיא דבפרק ב' דביצה אמרינן נדרים ונדבות אינם קרבים ביום טוב וכו'. יש לומר דהתם לאו משום דלאו ממון בעלים הם דודאי ממונם הם אבל כיון דאף חלק בעלים ניתר על ידי עבודת גבוה כגון שחיטה וזריקה ועבודת גבוה אסירא ביום טוב דכתיב לכם ולא לגבוה. ע"כ.

וכן פירש תלמיד הר"פ ז"ל דהכי פירושו ומחיים מי אמרו במתנות כהונה דסבירא ליה להאי מקשה דלא אמר רבי יוסי הגלילי רק בשל בעלים ולא במתנות כהונה אף מחיים. וא"ת ממאן שמיע ליה דבמתנות כהונה נמי אמר דילמא הא דקאמר הני מילי מחיים בשל בעלים קאמר. וי"ל דלפירוש ר"י ניחא דהא דלאחר שחיטה משלחן גבוה קא זכו דוקא בחלק כהנים אמר ולא בחלק בעלים כמו שהוכחתי לעיל וכיון דלאחר שחיטה בחלק כהנים מיירי אם כן מחיים נמי בחלק כהנים מיירי דאי בחלק בעלים הוה ליה לאפלוגי כולה בלאחר שחיטה בין חלק בעלים לחלק כהנים אלא שמע מינה דבחלק כהנים אמרו דהוי ממונא מחיים ולהכי פריך. ע"כ לשונו.

וזה לשון הרשב"א ז"ל ומחיים מי אמר. יש מפרשים דהכי קאמר מדמשני הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא משמע דלעולם כי הקדשים קלים לרבי יוסי הגלילי קודם שחיטה הוי ממונו ואפילו בזמן שבית המקדש קיים דחזי להקרבה ומתניתין דקידושין לא מתוקמא כרבי יוסי הגלילי אלא דוקא בלאחר שחיטה ואמאי והא בכור דקדשים קלים נינהו ותנן בכור מוכרים אותו וכו' ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו וכו' וכי תימא דרב נחמן אליבא דרבנן קאמר והא אותביה רבא מדרבי יוסי הגלילי אלמא רב נחמן אף לרבי יוסי הגלילי קאמר דאי לא מגברא לגברא לא מותיב ומשני רבינא בבכור חוץ לארץ ואם איתא דמתניתין דבכור מוכרים אותו תם חי דלא כרבי יוסי ולרבי יוסי מקדשין בו אפילו בזמן שבית המקדש קיים ואפילו בבכור שבארץ אמאי לא שני ליה לרבא הא רבנן הא רבי יוסי הגלילי אלא ודאי קים להו לכולהו דההיא אפילו רבי יוסי היא ואפילו הכי אוקימנא דוקא בבכור בזמן הזה אי נמי בבכור בחוץ לארץ אלמא אפילו במחיים משכחת לה לרבי יוסי ומתניתין דקדושין נמי משכחת לה בבכור ואפילו מחיים ובכור שבארץ ובזמן שבית המקדש קיים.

ולפי פירוש זה הכי גרסינן אלא בכור שאני דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו כלומר אלא לא משנינן כדמעיקרא כאן מחיים וכו' אלא הכי קא משנינן מתניתין דקידושין בבכור כלומר בכור דארץ ישראל וכו'. וגירסת הספרים אינה כן אלא הכי גרסינן ברוב ספרים קדושת בכור קאמרת שאני קדושת בכור דכהנים כי קא זכו וכו' ולפי גירסא זו איכא לפרושי דהכי קאמר ומחיים מי אמר דקרינן ביה לעמיתך וממונו הוא לכולהו מילי לנזיקין ולקידושין כדקרינן להו ממונו לגבי שבועת הפקדון ואתנן אלמא אפילו לרבי יוסי הגלילי לא הוה ממונו וכו' לגבי קידושין אפילו מחיים והילכך מתניתין דקידושין אפילו מחיים היא ובזמן שבית המקדש קיים ובבכור שבארץ ומשני לעולם כדקא אמרינן ולכולהו מילי ממונו הוא ודוקא בקדשים קלים דידיה אבל בבכור מודה רבי יוסי דאפילו מחיים אינו ממונו דכולו בכור מתנות כהונה הוא. ע"כ.

וזה לשון הרא"ש ז"ל ומחיים מי אמר תימא מאי קא סלקא דעתיה וכו'. כמו שהקשו בתוספות. ועוד דבלאו האי שינויא הוה מצי למיפרך דאי רבי יוסי הגלילי מיירי לאחר שחיטה כל שכן דמחיים מיקרי ממונו ואם כן אמאי אוקמה רבינא בבכור בחרן לארץ. וקשה לי מה שפירש התוספות דסוגיא דקידושין לא הויא לפי המסקנא דהכא. ועוד קשיא לי מה שפירש דחלק בעלים אף אחר שחיטה קרוי ממונו כי נראה דהאי דקאמר לימא מתניתין דלא כרבי יוסי מכח חלק בעלים הוא דקאמר דאי מחלק כהנים מה ענין זה לקדשים קלים דקאמר רבי יוסי דהוי ממונו היינו משום שהקדישן מממונו ועוד יש לו חלק בהם וקדשים קלים הם ואין בהם מעילה וקרינן בהו בה' ובעמיתו אבל חזה ושוק שאין הכהן זוכה בהם אלא אחר זריקת הדם למה יהא נקרא ממונו דודאי משלחן גבוה קא זכו אלא ודאי אחלק בעלים קאי ועליה קא משני כאן מחיים כאן לאחר שחיטה. והאי דקאמר המקדש בחלקו משום דקאי אבעלים והכהנים כל אחד נטל חלקו והמקשה הוה סבור דהא דפליג בין מחיים ובין לאחר שחיטה קאי אף אמתנות כהונה ולהכי פריך מבכור ומשני מתנות כהונה קא אמרת וכי סלקא דעתך דבמתנות כהונה קא אמינא לא שנינא אלא ממאי דפריך מחלק בעלים שאני מתנות כהונה דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו כלומר לא שייך לכהנים זכייה בחזה ושוק מחיים שהרי לא זכו אלא לאחר זריקת הדם ולא משלחן גבוה קא זכו וכן בכור בזמן הבית דחזי להקרבה משעה שזכה בו הכהן דהיינו מחיים משלחן גבוה קא זכו. וניחא השתא ההיא דיום טוב דמשמע דחלק בעלים נמי משלחן גבוה קא זכו. ע"כ לשונו.

בכור מוכרין אותו תם חי. פירש רש"י ז"ל בבכור בזמן הזה מוקמינן ליה. ולא ידענא למה הוצרך לפרש כן דאפילו בזמן הבית נמי נמכר חי והכי אמרינן לקמן שבבכור נאמר לא תפדה וימכר הוא ומדסיים במעשר ואינו נמכר לא תם ולא בעל מום מכלל דבכור נמכר תמים ובעל מום. וכן פירש רש"י ז"ל לקמן דבכור נמכר תם וימתין הלוקח עד שיומם או יקריבנו. וכן פירש רש"י ז"ל כהן לכהן. ולא ידענא אמאי לא ימכרנו אפילו לישראל וכשיומם יאכלנו. ואיכא למימר משום דישראל אינו בקי בהלכות קדשים ודילמא אתי לידי גיזה ועבודה. הרא"ש ז"ל.

תם חי. הא דקאמר תם חי לא בא למעט שחוט דאי בבכור בזמן הזה לא איצטריך דכקדשים בחוץ הוא ואסור בהנאה ואי בזמן הבית פשיטא דאינו נמכר דאפילו לחלק מנחה כנגד מנחה ובכור כנגד בכור אסור כל שכן דאינו נמכר אלא הא קמשמע לן כמו שפירשו התוספות. הרא"ש ז"ל.

ואיתיביה רבא לרב נחמן ובזמן שבית המקדש קיים מיירי דומיא דשלמים וכו'. כמו שכתבו התוספות. והאי דיוקא עיקר דלפי פירוש רש"י קשה דילמא איירי בבעל מום. הרא"ש ז"ל.

וזה לשון תלמיד ה"ר פרץ ז"ל פירש הקונטרס דעל כרחך מיירי בזמן בית המקדש קיים מדקא מרבי ליה קרא לחומש ואשם. ומיהו אכתי קשה מנא ליה דאיירי בתם דילמא בבעל מום. לכן פירש ר"י כדדייק תלמודא בתמורה דקתני בכור דומיא דשלמים ובשלמים ליכא לחלק בין תם לבעל מום דבעל מום נמי צריך פדיון ולא הוי ממון בעלים טפי מתם ולא דמי לבכור דנאכל במומו לכהנים בלא פדיון. ע"כ.

אבל ה"ר ישעיה ז"ל כתב וז"ל ואיתביה לרב נחמן וכו'. ומפיק התם בתמורה פרק קמא במאי עסקינן אי בבעל מום והא דומיא דשלמים קתני פירוש דחזי להקרבה אלא פשיטא בתם וקתני ממונו אלמא מזבין ליה. ורש"י ז"ל פירש כאן דבזמן שבית המקדש קיים מיירי דהא קרא דמעלה מעל בזמן שבית המקדש קיים איירי מדמחייב ליה אשם ויפה פירש ותלמודא דהתם דלא קאמר הכי משום דהוצרך לאותו טעם דדומיא דשלמים קתני לאפוקי מבעל מום נסביה מעיקרא. ע"כ לשונו.

בבכור בחרן לארץ. ורב נחמן נמי הוי מצי לשנויי לעיל בחוץ לארץ ולא בעי לאוקמוה כר"ש וניחא ליה טפי לאוקמוה בזמן הזה. הרא"ש ז"ל. ובתוספות שאנץ כתבו לפי שהמשניות וברייתות נשנו בארץ ישראל לכך לא בעי לאוקמה רב נחמן בבכור בחוץ לארץ. ע"כ.

ומהר"י כהן צדק ז"ל תירץ דלא מצי לשנויי הכי אההיא מתניתין דבכור מוכרין אותו תם וכו'. דאתא למעוטי שחוט ואף על גב דעיקר חידושיה לא אתא לאשמועינן אלא דמוכרין אותו ולא דמי למעשר דאינו נמכר מכל מקום משמע נמי דוקא חי ולא שחוט ואי הוה מוקי לה בבכור חוץ לארץ ואליבא דר"ש אם כן אמאי שחוט לא כיון דאמר לכתחילה לא יקריבו ועל כרחך מוקי לה בבכור בזמן הזה דשחוט לא משום שחיטת קדשים בחוץ. ע"כ לשונו.

ואליבא דר"ש. וא"ת ולימא אליבא דרבי עקיבא ואיצטריך קרא לאפוקי מדרבנן דפליגי אביי ורבא בפרק הפרה דרבנן אמרי בכור בעל מום בחוץ לארץ לאו ממונו הוא. וי"ל דאי סבר לה כרבי עקיבא לא איצטריך קרא כלל דאין שום קדושה עליה כיון דאמר לא יקריב. מהר"י כ"ץ ז"ל.

ולענין פסק כתב הרב המאירי ז"ל בכור הבא מחוץ לארץ אף בזמן שבית המקדש קיים מקדש בו אשה ונכסי כהן הוא לגמרי שהרי אינו ראוי להקרבה דהלכה היא שאם הביא אין מקבלין ממנו ולא יקרב אלא הרי הוא כחולין. ואף לדעת האומר שאם באו תמימים יקריבו בדיעבד הואיל ומכל מקום לכתחילה אינו קרב ממון בעלים הוא שאין אנו צריכין לדעת זו והרי הוא כחולין לכל דבר כך היא שיטת גדולי המחברים. אבל גדולי המגיהים כתבו שלא נאמר דבר זה אלא שלא ליקרב אבל מכל מקום קדושת בכור יש בו שלא ליגוז וליעבד. ע"כ לשונו.