שיטה מקובצת על הש"ס/בבא מציעא/פרק א/דף ח

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ח עמוד א

הא לא קשיא דחזי לקטנים: ותימה למאי דהוה בעי לאוקמה לדמי המקח במקח וממכר דיהבי תרווייהו זוזי למה נשבעין והלא מחזירין לכל אחד דמיו. ויש לומר דנפקא מינה אם נתייקרה אי נמי לגוד או איגוד. הרא"ש.

זאת אומרת המגביה מציאה וכו': פירוש לא שנא אם אמר לו תן לי המציאה או שהגביה לצורך חברו מעצמו קנה חברו. ואם אמר לו חברו זכה לי במציאה זו או אמר הוא אני זוכה במציאה זו לצורך פלוני אפילו המגביה בעצמו אין יכול לומר לעצמי אני זוכה והרי קנה חברו. ואם אמר לו תן לי המציאה אי אמר הוא אני מגביה לצורך פלוני יכול המגביה לזכות אחר בך לעצמו והכי תנן לקמן והוי קנה חברו לצדדין קנה חברו בערך שלא יוכל אחד מן השוק לחטוף אותה. מ"ה נר"ו.

תיעשה לזה כמונחת על גבי קרקע וכו': פירש הראב"ד ודוקא שלא הגביהו אותה כדי שאם יניח אותו האחד לא תיעקר מן הקרקע אבל אם הגביהו אותה כדי שאם יניח האחד תיעקר מן הקרקע קנו שניהן מתמת עצמן לפי שאינה כמונחת על גבי קרקע וכל אחד קונה בהגבהתו. ואינו מחוור בעיני שאם כן לוקי מתניתין בהכי ואפילו תאמר משום דמתניתין סתמא קתני אכתי לא ניחא ליה דכיון דמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו יד חברו כקרקע דמי לגבי דידיה ואלו טלית שראשה האחד מונח על גבי עמוד זה וראשה השני מונח על גבי עמוד שני ובא האחד והגביה ראשה האחד שיכול לנתקה ולהביאה אצלו ולא יגיע ראשה לארץ ובא שני והגביה ראשה השני הכי נמי דקמא קני בתרא לא קני ואחד רכוב ואחד תפוס במוסרה דאמרינן לקמן דזה קנה מה שתפוס בו וזה קנה בי פגיה והשאר לא קנה לא זה ולא זה מי לא עסקינן שאם מנתקה לא יגיע ראשה לארץ והכא נמי יד חברו כקרקע דמי ליה אלא לא שנא הכי ולא שנא הכי. כן נראה לי. הרשב"א.

וזה לשון תוספי תוספות להרא"ש: פירש הראב"ד ודוקא שלא הגביהו וכו'. ולא מסתבר לי דאם כן הא דאמר רבא חרש ופקח שהגביהו המציאה לא קני דפקח לא קני דהגבהת חרש לא מהניא ליה ומתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש הוה ליה לפרושי ולפלוגי שאם הגביהו עד שאם יניח האחד תיעקר מן הקרקע קנו שניהן מחמת עצמן ומדלא פירש אלמא דבכל ענין לא קנו והדין נותן דתפיסת כל אחד מבטל קנין חברו כיון דאין תפיסת חברו מועלת לו כלום ולא אמרינן חזינן ליה לענין קניית חצי של חברו כאלו הניחה זה ליפול והרי היא מוגבהת מן הקרקע דאדרבה הרי הוא רוצה לקנות חציו בתפיסתו ותפיסתו לגבי חברו כמונחת על גבי קרקע והכי אמרינן גבי זה רכוב חמור ואחד תפוס במוסרה דאפילו אי מהניא משיכת הבהמה לקנות כלים שעליה לא מהניא הכא שיקנה הרכוב המוסרה לפי שתפיסת התפוס במוסרה מצד אחרת מבטלת קנינו כאלו היה מוטל צד אחד על גבי קרקע. עד כאן.

והוי יודע שלא נפל מחלוקת אלא במאי דביני ביני אבל מה שכל אחד תפוס בידו פשיטא דקנה לכולי עלמא. וכן לגבי חרש ופקח דאסקינן דלא קנו הני מילי מאי דביני ביני אבל מה שתפסו קנו שהרי במה שהוא תפוס לא שייך לומר מגביהו לחברו וזה ברור אלא שהוצרך יכתבו לפי שראיתי מאן דטעי בה. מ"ה נר"ו.

תדע שאלו אמר לשולחו צא וגנוב וכו': תמיהא לי טובא דמכאן איכא סייעתא לרמי בר חמא טעמא דאמר צא וגנוב דאין שליח לדבר עבירה הא אם אמר לו צא ולקוט מציאה קני המשלח וכי תימא דשאני הכא דאמר צא וגנוב ודכוותא אם אמר צא ולקוט קנה חברו אבל המגביה מציאה מעצמו לחברו לא קנה הא ודאי ליתא דהדין שוה בשניהם ואין לחלק בלא סברא. ועוד דהיכי קאמר רבא לעולם אימא לך המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו כיון דאיכא גוונא דקנה אפילו לדעתו דהיינו היכא דאמר ליה הגביהה לי. ותו אדמפליג רבא בין לא נתכוון לזכות בה כלל להיכא דנתכוון לזכות בה לפלוג וליתני בלא נתכוון כלל לזכות בין אמר לו לקוט לי מציאה ללא אמר לי ואם כן הדרא קושיא לדוכתא.

ונראה לי דרבא לא מייתי מינה ראיה אלא שיש הפרש בין נתכוון לזכות לחברו לבדו לאם נתכוון לזכות לו ולחברו וכי היכי דלענין גניבה יש הפרש לענין קנין דעלמא יש הפרש והכי משמע מלשון רש"י. ורמי בר חמא אמר לך מי גרם ההפרש משום דאין שליח לדבר עבירה אבל בעלמא אין הפרש ובתרווייהו קנה חברו. אי נמי יש לומר דאם איתא דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו לא הוה לן לחיובי השליח דנהי דנפטר משלח מכפל משום דאין שליח לדבר עבירה מכל מקום לצרכו הגביה ולא לצורך עצמו והוה לן לפטור השליח מכפל אלא כיון דמחייבי ליה משמע דבעלמא נמי המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו וזה יותר נכון. מורנו הרב נר"ו.

ואלו שותפין שגנבו חייבין: פירש רש"י אם הוציאה האחד מרשות בעלים לדעת חברו כדאמרינן בבבא קמא. פירש לפירושו מדאמרינן בפרק מרובה דשותף שטבח לדעת חברו שניהם חייבין. וליתא דהתם רחמנא רבייה לשליח. מוטבחו או מכרו כדאיתא התם אבל במוציאה מרשות בעלים לדעת חברו לא אשכחן. אלא הכי פירושו תדע דאף על גב דלא זכי לחבריה. כשאינו זוכה לעצמו היכא דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה שהרי האומר לשלוחו צא וגנוב לי פטור דלא זכי ליה ואלו שנים שנעשו שותפין וגנבו והוציאוה שניהם מרשות בעלים חייבין ולא אמרינן כיון שאין אדם זוכה לחברו בגניבה תיעשה זו כמי שמונחת על גבי קרקע וזו כמי שמונחת על גבי קרקע ולא יקנה לא זה ולא זה אלא שמע מינה אמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. הר"ן.

וזה לשון הרמב"ן: פירש רש"י שותפים שגנבו וכו'. פירוש לפירושו מדאמרינן בפרק מרובה בשותפין שגנבו פטורין ותניא אידך חייבין וכו' משמע מהתם שאם גנב לדעת חברו חייבין בקרן ובתשלומי ארבעה וחמשה אם טבח ידעת חברו. והאי פירושא לא מחוור לי שאין זו ראיה להיכא שהאחד מוציאה מרשות בעלים ואכתי איכא למימר שאין חייבין בגניבה אלא כשגנבו שניהם דכיון דליתא על ידי שליח ליתא על ידי שותף ולא היה צריך רש"י ז"ל לכל זה שפירושה כפשטה תדע דאף על גב דלא זכי לחבריה בלחודיה זכי ליה היכא דזכי נמי לנפשיה שהרי האומר לשלוחו וכו' פטור דלא זכי ליה ואלו שנים שנעשו שותפין וגנבו והוציאוה שניהם מרשות הבעלים חייבין ולא אמרינן כיון שאין אדם זוכה לחברו בגניבה תיעשה זו כמי שמונחת על גבי קרקע וזו כמי שמונחת על גבי קרקע ולא קנה לא זה ולא זה אלא שמע מינה אמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. עד כאן.

אמר רבא השתא דאמרת הכי איתא בספרים שלנו ספרי הדפוס ונראה לי שהוא טעות דהא רבא הוא דאמר הכי לעיל והשתא דאמרינן מיבעי ליה ואפשר דלעיל גרסינן רבה. אלא דקשה לי דהכי הוה ליה למימר השתא דאמר מר. וכי תימא דקאי ארמי בר חמא ליתא דלא תלי איהו משום מיגו. וצריך לומר דהכא גרסינן אביי או אחד משאר אמוראין וצריך בדיקה בספרים הישנים. מ"ה נר"ו. ובדקנו ומצאנו בספרי היד אמר רבה השתא דאמרת וכו' בה"א.

והריטב"א ז"ל כתב וזה לשונו: השתא דאמרת וכו' אף על גב דרבא הוא דאמר לה נקט האי לישנא משום דכולי עלמא מודו ליה בהאי מיגו וכדבעינן למימר לקמן. עד כאן.

בשלמא חרש קנה דקא מגבה ליה וכו': תימה דהבא ניחא ליה דקני חרש ולקמן פריך דלא היה לו לקנות דקאמר האי מאי אם תמצא לומר וכו'. ועוד כיון דקשיא ליה פקח במאי קנה היכי ניחא ליה הא דחרש קנה הא לא אפשר ליה לקנות לחרש אלא מכח פקח דאמרינן מיגו דזכי פקח וכו' ובפקח הוא דקשיא ליה אמאי קני. ויש לומר דלדבריו קאמר ליה אהא דקאמר מתוך שקנה חרש קנה פקח אלמא חרש פשיטא ליה דקנה ומקשי ליה נהי דחרש פשיטא לך דקנה פקח במאי ליקני וכשהודה לו בפקח הדר תו לאקשויי ליה בחרש גופיה האיך יקנה. הרא"ש ז"ל.

וזה לשון מהר"י אבוהב ז"ל: אלא פקח וכו'. יש להקשות ראשונה דקשיא מדידיה אדידיה שבתחילה מודה דחרש קנה ואחר כך חוזר להקשות ומאי מיגו ואחר כך חוזר ואומר האי מאי וכו' שנראה בבירור דאפילו חרש לא קנה.

והרא"ש ז"ל תירץ שכל זה הוא לדבריו של מקשה שאין הכי נמי שלדעתו הקושיא האחרונה היא כוונתו בראשונה להקשות אלא כוונתו לומר שחרש ופקח קנו שניהם. ולי נראה שהקושיא הראשונה שאמר בשלמא חרש היא אפילו לרמי והקושיא השניה היא לרבא שאמר דטעם משנתנו הוא מיגו דזכי לנפשיה עד כאן.

והריטב"א ז"ל כתב וזה לשונו: בשלמא חרש קנה. ואם תאמר וכיון דאמרת פקח לא קנה היאך יקנה החרש דהא אין כאן בפקח מיגו דזכי לנפשיה. ויש לומר דהכי קאמר בשלמא חרש היה אפשר לקנות בתקנתא דרבנן שאינו מחוסר כלום מחמת הגבהת חלקו של פקח אבל פקח היאך יקנה שהרי אין הגבהת חרש כלום ואי מהאי טעמא כיון דפקח לא קנה חרש נמי לא קנה ומיהו מטעמא אחרינא מצית למימר חרש קנה פקח לא קנה. עד כאן.

כתב מהר"י כ"ץ ז"ל וזה לשונו: מתוך שלא קנה פקח חרש נמי לא קנה. תימה לי בלאו מיגו נמי חרש לא קנה כדאמרינן לקמן לפי האי מאי אם תמצא לומר וכו'. ויש לומר דלאלומי הטעם הזכיר מיגו. עד כאן.

ומאי מיגו מיגו דשני חרשין בעלמא: אף על פי שמן הדין אין הגבהתו כלום אלא מפני דרכי שלום ואף על פי כן הגבהתו מועילה לחרש חברו שלא תהא כמונחת על גבי קרקע הכא נמי אף על פי שאין הגבהת הפקר כלום לגבי עצמו תועיל לחרש שלא תהא כמונחת על גבי קרקע. הריצב"ש ז"ל

וזה לשון הריטב"א ז"ל: ומאי מיגו מיגו דשני חרשין בעלמא וכו'. פירוש דכי היכי דבשני חרשין דמדינא לא קנו ואין הגבהתם כלום תקון רבנן דליקנו לגבי חרש לנפשיה ולחבריה תקון רבנן נמי דתיהוי הגבהת פקח הגבהה לגבי חרש ואף על פי דאיהו גופיה לא קני ופרכינן האי מאי דאפילו אם תמצא לומר המגביה מציאה לחברו קנה חברו התם הוא וכו' אלא אימא מתוך שלא קנה חרש לא קנה פקח פירוש ורבא הכי נמי קאמר מעיקרא השתא דאמרת אמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה כיון דמהאי טעמא הוא דזכי לחבריה פקח וחרש כיון דפקח לא זכי לנפשיה לא זכה לחבריה דהא אין כאן מיגו הריטב"א ז"ל.

אלא מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש: והשתא צריך לומר דלא אמר רבא השתא דאמרת אמרינן מיגו אלא הכי קאמר חרש ופקח שהגביהו מציאה מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש ומיגו דקאמר רבא היינו לקנות והכא לא שייך מיגו דממילא לא קנה חרש כיון דלא קנה פקח. אי נמי יש ליישבו קצת דהכי קאמר רבא כי היכי דאמרינן מיגו לקנות אמרינן נמי מיגו שלא לקנות דראוי היה שיקנה חרש אף על פי שלא קנה פקח משום דלא ליתו לאינצויי מידי דהוה אשני חרשין דעלמא אלא מתוך שלא קנה פקח לא חיישינן לאינצויי דמימר אמר פקח לא קני ואנא אקנה. תוספי תוספות להרא"ש ז"ל.

וזה לשון מ"ה נר"ו: קשיא לי כיון דמסקינן דהכי קאמר רבא היכי אמרינן לעיל השתא דאמרת אמרינן מיגו הך מיגו הוי מיגו לזכות והך מיגו דהכא הוי שלא לזכות ובשלמא מיגו דזכי לנפשיה זכי לאחריני שייך שפיר אבל מתוך שלא זכה הוא לא יזכה גם חברו לא שייך שפיר. ותו דהא דאמרינן מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש היינו משום דפקח לא קנה מפני שהגביה לו חרש והכי מיבעי ליה כיון שלא קנה פקח לא קנה חרש. ותו להך אוקמתא דלעיל אלא אימא חרש קנה וכו' הא לא שייך כלל מיגו ובהא איכא למימר דעדיפא מינה פריך ומסלק ליה מהך אוקמתא לגמרי.

ויש לומר דרבא סבירא ליה המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו הילכך מה שלא קנה פקח לא מפני הגבהת חרש היא שאפילו היה בן דעת לא היה מקנה לחברו וכגון שנתכוון לזכות לחברו לבד והוי כאלו ראשה השניה מונח אארעא והיינו דקאמר מתוך שלא קנה פקח דחשבינן ליה כאלו מונחת אארעא לא קנה חרש דלגבי חרש נמי חשבינן ליה כאלו מונחת אארעא אף על גב דמגביה ליה בן דעת. אי נמי יש לומר דכי אמר רבא מיגו לאו לאפוקי מרמי בר חמא אתי אלא הכי קאמר השתא דמודינא ליה לרמי בר חמא שקנייתו של כל אחד ואחד תלויה בקנייה חברו אלא דאנא מוסיפנא במילתיה דטעמא משום מיגו מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש בין לדידי בין לרמי בר חמא דאלו הוה טעמא דמתניתין משום דכל אחד זוכה לעצמו בהגבהתו בלבד ואין הגבהת חברו גורמת לו לקנות הוה זכי פקח מדינא וחרש נמי מפני דרכי שלום דלפי שיטה זו אף על גב דגרסינן לעיל רבא אתי שפיר ודוק. עד כאן.

וזה לשון הר"ן: אלא אימא וכו'. פירוש כי אמרינן דלא קנו דוקא דביני ביני אבל מה שתפוס בידם קנו כדאמרינן לקמן זה קנה בי פגיה וזה קנה מה שתפוס בידו והשאר לא קנה לא זה ולא זה. ואם תאמר היכי מסקינן לשמעתיה דרבא הכי קאמר השתא דאמרינן מיגו שלא קנה פקח לא קנה חרש דהא אפילו לרמי בר חמא דאית ליה מגביה מציאה לחברו קנה חברו ולית ליה מיגו אית ליה נמי דכל היכא דלא קנה פקח לא קנה חרש וכדאמרינן בסמוך אם תמצא לומר המגביה מציאה לחברו קנה חברו הני מילי וכו' הכא אדעתא דידיה קא מגביה לה איהו לא קני לאחריני מקנה. יש לומר דכי קאמר רבא השתא דאמרינן מיגו לאו לאפוקי מרמי בר חמא אתי אלא הכי קאמר השתא דמודינא ליה לרמי בר חמא שקנייתו של כל אחד ואחד תלויה בקניית חברו אלא דאנא מוסיפנא במילתיה דטעמא משום מיגו מתוך שלא קנה פקח לא קנה חרש בין לדידי בין לרמי בר חמא דאלו הוה טעמא דמתניתין משום דכל חד וחד זוכה לעצמו בהגבהתו בלבד ואין הגבהת חברו גורמת לו לקנות הוי זכי פקח מדינא וחרש נמי מפני דרכי שלום. עד כאן.

וכי תימא מאי שנא משני חרשין בעלמא דאף על גב דהגבהתם אינה כלום תקון רבנן שיזכו בה מפני דרכי שלום הכי נמי אף על גב דפקח לא קנה חרש קנה מפני דרכי שלום. מהר"י כ"ץ ז"ל.

ובגליון תוספות כתוב ומאי שנא משני חרשין. תימה מה צריך טעם אחר והלא כבר אמר איהו לא קני לאחריני מקנה. ומכח קושיא זו חזר בו. ונראה לי דהאי ומאי שנא משני חרשין סיומא דמילתא דרבא הוא הכי פירושו דמילתא דרבא השתא נמי דאמרת מיגו ואם הגביהו שני חרשין קנו אפילו הכי חרש ופקח לא קנה חרש וכי תימא מאי שנא משני חרשין בעלמא התם תקינו להו רבנן כי היכי דלא ליתו וכו' ואיכא מיגו כמו פקחין וחרש ופקח דפקח לא קנה ליכא מיגו הילכך לא אתו לאינצויי והשתא אתי שפיר דלמסקנא נשארו דברי רבא קיימין. עד כאן.

מי דמי התם וכו': איכא דקשיא ליה והא דינא דחלוקה ליתא אלא משום דאמרינן דילמא בהדי הדדי אגבהוה ואי סלקא דעתך לא קנאוה בהגבהת שניהם משום תרווייהו אגבהוה לא קנו מאי אמרת דילמא חד מינייהו אגבהה ולא ידעינן מנו לא הוה לן למימר יחלוקו כדאמרינן בריש פירקין ורש"י ז"ל נזהר בה ופירש דקא סלקא דעתין השתא דטעמא דחלוקה משום דלא ידעינן הי מינייהו משקר והוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין ובשבועה כדי שלא יהא כל אחד תוקף בטליתו של חברו וכדרבי יוחנן ולקמן בסמוך כי דייקינן מסיפא דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו על כרחך משום דאמרינן תרווייהו בהדי הדדי אגבהוה דאי משום ספיקא וכדרבי יוחנן מרישא שמעת לה זה כתב רש"י.

ועדיין יש להשיב דמדרישא נמי שמעינן לדרמי בר חמא דהא אי אפשר לומר יחלוקו אלא משום דאמרינן חרווייהו בהדי הדדי אגבהוה מהנהו פירכי דפרכינן בגמרא בשמעתא קמייתא אלא הכי הוא דאיכא למימר דרמי בר חמא מעיקרא הכי דאיק אי סלקא דעתך המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו היאך הם מתעצמין עליה ונשבעין וחולקין אותה והלא כל הרוצה לזכות בה יכול לזכות ולחטפה מידם. והשתא קשה לי בגמרא אי מרישא דאיק רמי בר חמא לאו דיוקא הוא דהתם הא אמרי תרווייהו דחד מינייהו אגבהה ואם יבא אחד מן השוק לחטוף מידם לא זכה שהרי לדברי שניהם קנאוה ואף על פי כן אנו אומרים שמא ליכא רמאי דתרווייהו אגבהוה בהדי הדדי ואין לאחד מהם בה יותר מחברו אבל מכל מקום של שניהן היא ויכול לישבע חציה שלי שכיון שאין אדם אחר יכול לזכות בה מפני טענותם שלהם היא אף זו מתוך דברי רש"י. הרמב"ן.

וזה לשון הר"ן: פירש הרמב"ן דרמי בר חמא הכי דאיק כיון דתנן יחלוקו וטעמא דחלוקה משום דאמרינן תרווייהו בהדי הדדי אגבהוה שמע מינה דמגביה מציאה לחברו קנה חברו שאם לא כן לא קנה לא זה ולא זה וכל הרוצה ליטול יבא ויטול ומשום הכי דחינן מי דמי האי קאמר אנא הגבהתיה וכו'. כלומר לאחד מן השוק אין לו עסק בה דלפי טענותיהם או כולה דמר או כולה דמר ואנן הוא דאמרינן דדילמא ליכא ודאי רמאי דתרווייהו בהדי הדדי אגבהוה וזה וזה לא קנה אלא שכיון שממון הפקר הוא ומתוך טענותיהם אין אחר רשאי לזכות בה חולקין אותה בין שניהן שהרי על כרחך לכך עומדת ואם תאמר מכל מקום חד מינייהו דאמר שבועה שיש לי בה משתבע לשקרא דהא או כולה דמר או כולה דמר ואי לאו הכי הוא אלא דתרווייהו בהדי הדדי אגבהוה ליתא לא לדמר ולא לדמר. אף בזו יש לומר שכיון שזו ממון הפקר היא ומתוך טענותיהם אי אפשר לו לאחר לזכות בה כי קא משתבע קושטא קא משתבע שהרי שניהם אוחזין בה והם יזכו בה ולא אחר.

ואם תרצה תפרש דסבירא ליה השתא דודאי חד מינייהו שקרא קא משתבע דלא מידחיא מתניתין בהכי אלא מדבן ננס אבל כרבי יוסי ורבנן ואליבא דהלכתא מתוקמא שפיר. עד כאן.

והרשב"א כתב וזה לשונו: התם האי קאמר אנא אגבהתה וכו'. ואף על גב דאמרינן בשמעתין קמייתא דדינא דחלוקה ליתא אלא משום דאמרינן אימר תרווייהו בהדי הדדי אגבהוה הכא הוה סבירא ליה דטעמא דמילתא דמתניתין כרבי יוחנן דאמר כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף וכו' דאיכא חד מינייהו דמשקר ולא ידעינן מאן ניהו וכי דייקינן בסמוך מסיפא דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו מייתורא דמתניתין דייקינן לה ואמרינן דעל כרחך המגביה מציאה לחברו קנה חברו אתא לאשמועינן דאי משום ספיקא וכדרבי יוחנן הא שמעינן לה מרישא וכן פירש רש"י.

ואיכא דקשיא ליה דעל כרחך רישא אי אפשר לומר יחלוקו אלא משום דאמרינן תרווייהו בהדי הדדי אגבהוה מהנהו פירכות דפרכינן בגמרא לימא מתניתין דלא כבן ננס ולימא מתניתין דלא כרבי יוסי וכרבנן דרבי יוסי נמי לא מתוקמא אלא מהאי טעמא דאימר תרווייהו בהדי הדדי אגבהוה. ומפרשי לה לשמעתין הכי דרמי בר חמא מעיקרא הכי דאיק אי סלקא דעתך המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו היאך הם חולקים אותה בשבועה והלא כל הרוצה לחטוף יכול לחטפה ולזכות בה ומשום הכי אקשינן בגמרא רמי בר חמא אי מרישא דאיק לא דמי דהתם היינו טעמא משום דלפי טענותם אין אחד זכאי בה דהאי אמר כולה שלי ואנא אגבהתה והאי אמר כולה שלי ואנא אגבהתה ולדברי שניהם אחד מהן קנאה ומכל מקום לענין חלוקתם אנו אומרים שמא ליכא רמאי ותרווייהו בהדי הדדי אגבהוה ואין לאחד מהם בה יותר מחברו ושל שניהם היא ויכול לישבע חציה שלי כיון שאין אחר יכול לזכות בה מפני טענת שניהם.

ואין זה נכון בעיני דמכל מקום קושטא דמילתא או כולה דחד מינייהו בלחוד היא וכגון שהגביהה כולה או לית להו בה מידי אלא תרווייהו אגבהוה בהדי הדדי אם כן על כרחך חד מינייהו לשקרא משתבע ואפשר נמי דתרווייהו לשקרא משתבעי ואי משום סוף דינא דפלגינן לה בינייהו אמאי משתבע חציה שלי אטו אנן לא ידעינן דחציה דמר וחציה דמר בסוף דינא הא ודאי כי משתבע חציה שלי שבועה שזכיתי בחציה משעת מציאה קאמר.

ולדידי לא קשיא לי מידי משום דאנן כטעמייהו דרבי יוחנן ואביי קיימא לן ומספיקא הוא דחולקין דלא ידעינן מאן ניהו דתוקף בה שלא כדין והא דאוקימנא לה למתניתין אליבא דרבי יוסי ותנא קמא דידיה משום דאימר תרווייהו בהדי הדדי אגבהוה לאו קושטא דאוקימתא הוא אלא לטעמיה דמקשן קמתרץ לה התם ולעולם אפילו לרבי יוסי מתוקמא מתניתין שפיר כרבי יוחנן כמו שכתבתי שם במקומה ואי משום דבן ננס לכשתמצא לומר המגביה מציאה לחברו קנה חברו מתניתין נמי בן ננס היא וכשתמצא לומר לא קנה מתניתין דלא כבן ננס ובדאיכא ודאי רמאי נמי מתניתין דלא כוותיה ותנא הוא ופליג כן נראה לי. עד כאן לשון הרשבא.

וזה לשון הריטב"א: האי אמר כולה שלי ואנא וכו'. פירש רש"י דלעולם אימא לך המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו ודקאמרת דאם כן תיעשה לזה כמי שמונחת על גבי קרקע ולזה כמי וכו' ולא יקנה לא זה ולא זה ואם יבא שלישי יחטפנה מידם. אי אפשר לשלישי לחטפה מידם שהרי אינם טוענים שהגביהוה יחד עד שנאמר שלא קנו אלא כל אחד טוען שהגביהה כולה לעצמו וקנה.

ואם תאמר נהי דשלישי אי אפשר לחטפה מידם מכל מקום למה אמר במשנתנו יחלוקו דהא משום דתלינן תרווייהו כי הדדי אנבהוה וכדאיתא לעיל. ויש לומר דכיון דלפי טענותיהם אי אפשר לשום אדם לזכות בה אנו דנין דדילמא תרווייהו אגבהוה ואף על גב דאם כן הוא לא קנו מכל מקום מוטב שיחלקוה הם כיון דחד מינייהו לא פסיד מידי ואיניש דעלמא נמי לא פסיד.

ומיהו עדיין קשה היאך ישבע כל אחד מהם שאין לו בה פחות מחציה והא על כרחך לפי טענותיהם חד מינייהו לשקרא משתבע וכי תימא דסבירא ליה כתנא קמא דבן ננס דילמא תרווייהו אגבהוה ותרווייהו משתבעי לשקרא ומה תקנת חכמינו ז"ל היא זו להשביעם לשקר. ויש שהיו סבורים לומר דכיון שהדין נותן שיחלקו בין שניהם מן הטעם שאמרנו הרי שזכו בה מן הדין שניהם מדינא דרבנן ויכול כל אחד לישבע שחציה שלו.

ואין זה נכון כי לפי שיטת סוגיין דלעיל אין אחד מהם זוכה בחלקו בתקנת חכמים אלא לאחר שבועה וכשהוא נשבע עדיין לא זכו אותה לו חכמים כי זכותו היא כשישבע שיזכה בחציה מדין הגבהתו כדין כל הנשבעין ונוטלין וזה פשוט. והנכון דכי אמרינן לעיל תרווייהו בהדי הדדי אגבהוה היינו אליבא דרבי יוסי אבל לרבנן דפליגי עליה לא אמרינן אלא דאימור דתרווייהו היא והכי נמי אפשר דתרווייהו היא שעשו פשרה ביניהן או שהקנה אחד מהן חציה לחברו. אי נמי דאנן עבדינן חלוקה מטעמא דאימור תרווייהו אגבהוה ומחייבינן שבועה משום טענת כולה שלי וכרבנן דפליגי עליה דבן ננס דסוגיא כוותייהו. עד כאן.

אלא מסיפא זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי שמע מינה המגביה מציאה לחברו וכו': הכי גרסינן אבל לא גרסינן הא תו למה לי דהא לא מוכח מייתורא אלא מגופה קדייק דזה שאומר חציה שלי נוטל רביע מספק ואם היינו יודעים שאומר אמת יטול החצי ואם כן שמע מינה דהמגביה מציאה לחברו וכו' שהרי הוא מודה לו שלא הגביה כולה כי אם החצי ואם כן צריך שתקנה לו הגבהת חברו דאי סלקא דעתך דהמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו אם כן אין הגבהת חברו מועלת לו ואם כן היכי נוטל כלום אפילו אם היה אומר אמת לא היה נוטל החצי אלא שמע מינה קנה אבל יש מפרשים דמיתורא דמתניתין קדייק אבל לא דייק מגופה כדפירשתי דאין זו הוכחה דאיכא למימר דהא דקאמר חציה שלי רצונו לומר שמתחילה אחז בידו עד החצי והשתא כמאן דפסיק דמי כדפירשתי לעיל. ולא נהירא דמדקאמר ממאי דבמציאה דילמא במקח וממכר משמע דליכא למידחי כי אם במקח וממכר וזה אינו דבמציאה נמי איכא למידחי כדפירשתי שמתחילה אחז בו עד החצי וכי תימא מאי אתא לאשמועינן פשיטא מכל מקום החידוש דאשמועינן במקח וממכר יכול להשמיענו במציאה דסלקא דעתך דמשיב אבידה הוי. לכך נראה דדייק מגופה כדפירשתי.

ואין להקשות כדפירשתי אימר דהאי דקאמר תציה שלי רצונו לומר שמתחלה אחז בחציה דהא מתניתין לא מיירי כהאי גוונא דהא אוקימנא לעיל דתפיסי בכרכשתא. ועוד יש ליישב דמיתורא דמתניתין קדייק והאי דקאמר ממאי דבמציאה דילמא במקח וממכר הכי קאמר ממאי דבא להשמיענו דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו דזה לא הוה חדוש אלא במציאה ולא במקח וממכר ואם כן לא מיירי מתניתין אלא במציאה דילמא גם במקח וממכר נמי איירי ובא להשמיענו חדוש אחר דשייך בין במציאה בין במקח וממכר מכל מקום כדפריש ואזיל. תלמיד ה"ר פרץ.

והרא"ש כתב וזה לשונו: לספרים דלא גרסי ממשנה יתירה קשיא דאמאי הוה סלקא דעתין מעיקרא למימר דאיירי במציאה דילמא איירי במקח וממכר. הילכך נראה דגרסינן ממשנה יתירה דלמקח וממכר לא איצטריך דאפילו אם תמצא לומר דמציאה אין אדם זוכה לחברו היינו טעמא משום דחב לאחרים כעין תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים אבל במקח וממכר פשיטא דזוכה לחברו כדאיתא בפרק מי שמת רבי יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול. ומשני לעולם במקח וממכר ואיצטריך לאשמועינן דלא מיפטר משום משיב אבידה. עד כאן.

וזה לשון הריטב"א: אלא מסיפא זה אומר כולה שלי וכו'. הא תו למה לי אלא מיתורא קמשמע לן דמגביה מציאה וכו'. כך הגירסא בספרים. ויש מוחקים אותה דלמה ליה לאיתויי מיתורא דמגופה שמעינן לה. ויש מתרצים בתוספות דמגופה ליכא למשמע כלום דדילמא האומר חציה שלי דעתו לומר כי תפס בידו חציה ומאי דתפיס כמאן דפסיק דמי וזכה בה.

ובתוספות הקשו על זה מדדחינן על זה בסמוך וממאי דבמציאה וכו'. דאלמא כל היכא דמוקמת לה במציאה אי אפשר לומר שקנו אלא בשנאמר שהמגביה מציאה לחברו קנה חברו ואמאי הא משכחת בדתפס מתחילה בחציה אלא שמע מינה ודאי דהא ליכא למימר דכיון דכי אתו לקמן לא תפיס אלא בכרכשתא וכדאוקימנא לעיל לאו כל כמיניה לומר דתפיס בפלגא מעיקרא וחבריה חטפיה מיניה ובי דינא נמי לא תלו בהכי לדון ביניהם שיחלוקו. אבל יש לפרש גירסת הספרים דלהכי לא שמעינן לה מגופה משום דאיכא למימר דמתניתין במקח וממכר אבל מיתורא שמעינן ליה שפיר דתרתי במקח וממכר למה לי אלא על כרחך במציאה ולאשמועינן מיתורא שהמגביה מציאה לחברו קנה חברו והיינו דפרכינן וממאי דיתורא דמתניתין במציאה דתידוק הכי דילמא במקח וממכר וכי תימא תרתי במקח וממכר למה לי הא קמשמע לן וכו' כן נראה לי. ודכולי עלמא כל היכא דמיירי במקח וממכר ליכא למשמע מידי למציאה דכיון דאיכא דעת אחרת מקנה ודאי כל אחד מהם זוכה לחברו דהא זכין לאדם שלא בפניו במשיכה והגבהה ובכל דבר. עד כאן.

וכן כתב הרמב"ן וזה לשונו: אלא מסיפא זה אומר כולה שלי וכו'. אלא ממשנה יתירה וכו'. הכי גרס לה בעיקרי נוסחי עתיקי. ואיכא דמעברי עלה קולמוס ומחקי לה ואמרי דהא לאו ממשנה יתירה אתיא אלא מגופה דמתניתין.

ולא קושיא היא כלל דאלמלא משנה יתירה הוה אמינא מתניתין במקח וממכר אלא ממשנה יתירה הוא דידעינן דמתניתין במציאה והיינו דאקשינן ממאי דבמציאה דילמא במקח וממכר וכי תימא במקח וממכר מאי למימרא כלומר ודקשיא לך במקח וממכר מאי למימרא סלקא דעתך אמינא וכו'. ואסיקנא מסיפא דקתני ואם היו שניהן מודים וממשנה יתירה מוקמינן לה במציאה והכי קתני ובזמן ששניהם מודים ששניהם כאחד הגביהו או שיש להם עדים בכך חולקים בלא שבועה ולא אמרינן כל הקודם בה זכה שהן לא קנאוה שמע מינה דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו. עד כאן.

דילמא במקח וממכר: ואם תאמר כי נמי נימא דמתניתין מיירי במקח וממכר מכל מקום תפשוט דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו דבמקח וממכר צריך שיעשה הלוקח הגבהה וכי נימא דמתניתין איירי במקח וממכר ויש שני לוקחין וכל אחד אומר אני עשיתי הגבהה מחציה צריך שהגבהת חברו יהנה לו והוא הדין במציאה. ויש לומר דכי נימא נמי דבמקח וממכר קני שפיר כי קני חברו מכל מקום במציאה לא קני בהגבהת חברו משום דהוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים כדאמרינן לקמן אבל מקח וממכר קני שפיר בהגבהת חברו כדתנן במתניתין בפרק מי שמת לקטן אמרו פירוש שזוכין בעבורו במקח וממכר לגדול לא כל שכן. תלמיד הר"פ ז"ל.

סלקא דעתך אמינא האי דקאמר חציה שלי ליהוי כמשיב אבידה וכו': פירוש ולשקול בלא שבועה ואף על גב דכי אמר כולה שלי נמי אשתבועי בעי מכל מקום הוה סלקא דעתין דכיון דמצי שקיל חצי בשבועה ולא בעי למשקל אלא רביע כדאי הוא להיות משיב אבידה ולפטרו משבועה זו שהיא תקנת חכמים ונימא דהוא ודאי לא בא להיות תוקף בטליתו של חברו מדלא טעין כולה שלי ואין זה דומה למודה מקצת כי כשמודה בחמשים משתבע ולא מיפטר בשבועה מיגו דאיבעי לא הוה מודה אלא בפרוטה דהתם הוא דשבועה רמיא עליה משום דמשתמיט ובכל מודה מקצת איתיה לההוא טעמא אבל בזו שהשבועה מן התקנה ומשום דחשיד אממונא קא סלקא דעתך דאמרינן דהוי משיב אבידה וליפטר משבועה קמשמע לן דאפילו בהא לא מיפטרן דדילמא איערומי מערים ואם אתה פוטרו משבועה יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חברו ויטעון חציה שלי כדי שיטול רביע בלא שבועה. כן נראה לי הריטב"א ז"ל.

וזה לשון הרא"ש: ליהוי כמשיב אבידה וליפטר אין זה מיגו גמור דאי אמר כולה שלי לאו שבועה בעי ולמה יפטר בחציה שלי משבועה אלא משום דשבועה שלא כדין היא רק מתקנת חכמים הילכך בסברא כל דהו סלקא דעתך למיפטר משבועה. עד כאן.

אלא מהא היו שנים רוכבים וכו': ואף על גב דבההיא ליכא הגבהה מכל מקום מיתורא קמשמע לן דכי היכי דחלוקה דהתם משום דאפשר דתרווייהו הגביהוה ביחד אף הא דטלית נמי משום דתרווייהו אגבהוה. הריטב"א.

ודילמא הא קמשמע לן דרכוב קני: פירש הקונטרס אף על פי שאינו מנהיג ברגליו וקשה דהא מסקינן לקמן דרכוב לחודיה לא קני בשלמא למאן דאמר מגביה מציאה לחברו קנה מצי למימר דיתורא להכי אתא דמסיפא דקתני בזמן ששניהם מודים לא שמעינן אלא שנים שהגביהו מציאה קנאוה אלא למאן דאמר דלא קנה האי יתורא דשנים רוכבים למאי אתא דעל כרחך צריך לאוקמה במנהיג ברגליו. ויש לומר דאיצטריך לאשמועינן אף על גב דשנים רוכבים זה לפני זה קנו שניהם דסלקא דעתך אמינא קמא קני ובתרא לא קני דאין רכיבה בכך ולא דרך הגבהה קמשמע לן. הרא"ש.

וזה לשון מהר"י כ"ץ: ודילמא הא קמשמע לן דרכוב קני ואי תנא אחד רכוב ואחד מנהיג היה אמינא בשנים רוכבים לאו אורח ארעא שיהו שנים רוכבים על בהמה אחת ולא ליקנו ואי תנא ההיא אחד רכוב ואחד מנהיג איצטריך למיתני דלא תימא רכוב עדיף דהא מנהיג בה ותפיס בה והכי אמרינן לקמן עד כאן.

אלא מסיפא בזמן שהם מודים או שיש להם עדים וכו': וקמשמע לן ממשנה יתירה שהמגביה מציאה לחברו קנה חברו והכי פירושו דמתניתין בזמן ששניהם מודים דאומר ראובן אני הגבהתי מחצית הטלית לעצמי והחצי השני לצורך שמעון חברי כמו שצווני ושמעון טוען כמו כן חברי צווני להגביה לו חציו והשאר לעצמי דקתני דחולקים כל הטלית בלא שבועה וחולקים אותו אפילו לארכו אם הוא ראוי ליחלק ויטול ראובן מה שסמוך לשמעון ושמעון נמי יטול מה שסמוך לראובן לפי שראובן הגביה מה שלפניו לצורך שמעון וקנאו שמעון ושמעון הגביה מה שלפניו לצורך ראובן הילכך חולקים כל הטלית בלא שבועה ואפילו בא אחד מן השוק לזכות בה ולחטפה מהן לא קני לה דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו שאם לא קנה חברו הלא זה הטלית הוא חשוב כאלו מונח על גבי קרקע שהרי לא הגביהו לצורך עצמו כולו נמצא דשניהם לא קנו ולא אחד מהן ואם בא אחר וחטפה מהם זכה בה. ה"ר יהונתן במשנה.

אלא לאו שמע מינה המגביה מציאה לחברו קנה חברו: כתב רש"י ורבא דאיק מינה דאמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. ואם תאמר ולמה ליה לרבא האי משנה יתירה משנים שגנבו מצינן למידק הכי. איכא למימר הוה אמינא הני מילי היכא דאתנו הכי בהדייהו וכל אחד הגביה לצרכו ולצורך חברו דומיא דשותפין שגנבו אבל בשנים שהגביהו מציאה שכל אחד לעצמו הוא מגביה ולא לחברו הוה אמינא דלא קנו קמשמע לן הך משנה יתירה הר"ן.

והרמב"ן כתב וזה לשונו: ורבא דאיק ממשנה יתירה דאמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה זה כתב רש"י. ואקשינן הא למה לי משנה יתירה לרבא הא בעלמא נמי אמרינן מיגו בכל מקום כדאמר בשנים שגנבו. לאו מילתא היא דאף על גב דבעלמא אמרינן מיגו תנא ליה תנא הכא אטו לא תני תנא תרי דינא דדמו להדדי וכל שכן בתרי דוכתי ובתרי ענייני. ועוד דאף על גב דשותפין שגנבו חייבין שנים שהגביהו מציאה אפשר דלא קנו דהא לא אתנו תרווייהו שיהיו שותפין במציאה וכל אחד ואחד איכא למימר לעצמו הגביה ולא לחברו. עד כאן.

ורבא אמר לך לעולם אימא לך המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו: ואם תאמר והא לקמן דאמר רב נחמן הכי אותביה רבא מהא דתניא מציאת פועל לבעל הבית דאלמא סבירא ליה לרבא המגביה מציאה לחברו קנה חברו. ויש לומר דהכא דחוי קא מדחה למימר דמהא ליכא למשמע מינה. ואם תאמר והא על כרחך שמעינן מהא מתניתין חדא מתרתי או דנימא המגביה מציאה לחברו קנה חברו כרמי בר חמא או נימא מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה כרבא ואלו לקמן בפירקין אמר רב נחמן המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו ולית ליה נמי מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה כדאיתא התם. ויש לומר דלא דמי האי מיגו למיגו דהתם דאלו ההיא דהתם לא זכי לנפשיה ממש אלא דאי בעי זכי לנפשיה וההוא מיגו לית ליה לרב נחמן אבל הכא דבעינן לומר מיגו דזכי לנפשיה ממש זכי נמי לחבריה אף רב נחמן מודה ביה. הריטב"א.

מתניתין : אחד רכוב ואחד מנהיג: תימה לי והא רכוב תפיס בה ומנהיג לא תפיס כדמוכח לקמן והמוציא מחברו עליו הראיה. ולפירוש התוספות ניחא דמפרשי תפיס דרוכב היינו תפיס במוסרה. ואפילו לפי מה שאפרש דהיינו תפוס ברגליו יש לומר דאין זה חשובה תפיסה לחזקת ממון. מהר"י כ"ץ.

דף ח עמוד ב

גמרא. שמעית מינה דמר שמואל תרתי וכו': פירש רש"י שני דברים דין רכוב ודין מנהיג וכו'. אמר זה לפי שלכאורה נראה שפירוש תרתי רוצה לומר שני אנשים האחד רכוב והאחד מנהיג ובאין לדין חד קני וכו' ואם כך הוא לא יצדק מה שאמרה הגמרא היכי דמי אילימא רכוב לחודיה וכו'. מהר"י אבוהב.

מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני: מכאן קשה לפירוש רש"י שפירש בפרק קמא דקידושין בהמה גסה נקנית במסירה דוקא במסירה. וכי תימא דהכי קאמר מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר דלא קני אי רכוב קני דרכוב גופיה לא קני אלא משום דאזלה מחמתיה קצת מתוך שהוא יושב עליה ודמי למנהיג מדפשיט בסמוך למאן דאמר יושב בקרון אינו סופג וכו' דרכוב לא קני. אי אפשר לפרש כן דעל כרחך לאו מכח רכוב פריך במנהיג דליקני דאף על גב דרכוב לא קני אלא משום דאזלה מחמתיה קצת מכל מקום איכא למימר דעדיף רכוב ממנהיג משום דתפיס בה כדאמר בתר הכי דמהאי טעמא הוא דבעיא דרכוב במקום מנהיג הי מינייהו קני. הרא"ש.

וזה לשון גליון תוספות: קצת נראה דוחק מה שפירש בפנים דמכח סתם מתניתין פריך דאי איכא למאן דאמי לא קנה מתיישב שפיר. אלא נראה כמו שפירש בתוספות דרבינו שמשון ז"ל מנהיג מי איכא למאן דאמר דלא קני אי רכוב קני דלרבי שמעון רכוב לא קני ואף על גב דתפיס בה ואזלה מחמתיה דדוקא בהגבהה הוא דקני ולא במסירה ומשיכה ומיהו לרבי מאיר ולרבי אלעזר צריך לפרש כמו שכתוב בפנים דהא לדידהו לפירוש הקונטרס דקידושין רכוב קני דתפיס בה והויא מסירה ולא מנהיג אלא ודאי אף במסירה קני כמו שפירשו התוספות בפנים. עד כאן.

וכתוב בגליון וזה לשונו: כתוב בתוספות והא דתנן בפרק קמא דקידושין בהמה גסה וכו'. בכאן לא תרצת דמכח סתם מתניתין דהכא קפריך דאכתי יקשה דהא לקמן בעי לאוקומי מתניתין דהכא כרבי מאיר. כתוב בגליון תוספות מיהו לרבי מאיר ולרבי אלעזר צריך לומר כמו שכתוב בפנים וכו' מיהו יש לומר דהכי קאמר מנהיג לחודיה מי איכא מאן דאמר לא קני אם תמצא לומר דרכוב קני במציאה דהך דפרק קמא דקידושין איכא למימר דאיירי במכירה דהתם ודאי מסירה קני אבל במציאה דמסירה אינה קונה אם תמצי לומר דרכוב קני זה צריך לומר משום דאזלה מחמתיה אם כן כל שכן מנהיג. עד כאן.

והריטב"א כתב וזה לשונו: מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני. ואם תאמר והא איכא רבי שמעון בפרק קמא דקידושין דסבירא ליה דבהמה גסה אינה נקנית אלא בהגבהה. ויש לומר דעל כרחך הא דשמואל לא אתיא כוותיה דאם כן לא רכוב קני ולא מנהיג קני אלא ודאי כרבנן סבירא ליה דאמרי בהמה גסה נקנית במשיכה ולדידהו מנהיג קנה שאין לך משיכה גדולה מזו. עד כאן.

והריצב"ש כתב וזה לשונו: מנהיג לחודיה מי איכא למאן דאמר לא קני. אף על גב דאיכא מאן דאית ליה בפרק קמא דקידושין בהמה גסה אינה נקנית אלא בהגבהה ואיכא נמי מאן דאמר במסירה ופירש רש"י ולא במשיכה. הכא אי רכוב קני ליכא למימר דמנהיג לא קני דשאני מסירה דמסר ליה חבריה אבל רכוב דלא מסר ליה חבריה אי רכוב קני ליכא למימר דמנהיג לא קני. עד כאן.

אלא רכוב במקום מנהיג: כלומר דהא ודאי רכוב לחודיה או מנהיג לחודיה כל חד מינייהו קני אבל כי הוו תרווייהו כי הדדי זה רוכב וזה מנהיג הא אתא לקמיה דשמואל ואמר דחד מינייהו קנה ואידך לא קנה ולא ידע רב יהודה הי מינייהו קנה. והקשו בתוספות היאך אפשר לשמואל לומר בזו דחד קנה וחד לא קנה והלא שנינו במשנתנו או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג יחלוקו והיאך חולקים בשבועה דהא חד מינייהו לא קנה כלל והתנא בטוב היה יודע רכוב במקום מנהיג איזה מהם קנה וכי תימא דמתניתין במנהיג ברגליו והכא ברוכב שאינו מנהיג ברגליו אם כן היכי אמרינן או דילמא רכוב עדיף והלא אפילו רכוב שהוא מנהיג ברגליו קתני מתניתין דלא עדיף ממנהיג וכי תימא דהא דשמואל במנהיג ברגליו ומתניתין ברוכב שאים מנהיג ברגליו אם כן היכי אמרינן או דילמא מנהיג עדיף וכו' והיכי עדיף מנהיג דעלמא מרכוב המנהיג ברגליו. ותו דקאמר או דילמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה אבל רכוב לא קני כלל השתא ומה במתניתין דאוקימנא בשאינו מנהיג ברגליו רכוב קני ויחלוקו כל שכן הכא דמיירי במנהיג ברגליו דאית לן למימר דרכוב קני.

ויש שפירשו בתוספות דסבירא ליה לשמואל דמתניתין לא היה רכוב ומנהיג ביחד אלא שבאו לפנינו כן וכל אחד מהן אשמר אני לבדי החזקתי ובא חברי ותפס בשלי ואנן אמרינן דישבעו ויחלוקו דאימר תרווייהו הנהיגוה ביחד או רכבוה ביחד. ואין זה מחוור בעיני רבותי חדא דאם איתא דרכוב במקום מנהיג חד מינייהו לא קנה כשבאו לפנינו זה רוכב וזה מנהיג הרי אותו שאינו ראוי לקנות אינו לגבי חברו אלא כמאן דמסריך ביה סרוכי דלאו כלום הוא ולמה הוא נאמן עליו כי הוא ההזיק תחילה עד שיטול מחצה בשבועה. ועוד דכיון דקתני סיפא ואם יש עדים או ששניהם מודים יחלוקו בלא שבועה משמע דאכולה מתניתין קאי שיש עדים או מודים זה לזה שקנו זה ביחד כדרך שבאו לפנינו זה רוכב וזה מנהיג מדלא קתני בהדיא שבאו עדים או שמודים זה לזה שהנהיגו שניהם ביחד או שרכבו ביחד.

והנכון בזה כמו שפירש בתוספות בשם רבינו יוסף איש ירושלים כי בכלל ספקו של רב יהודה הוא גם כן באיזה רכוב איירי שמואל ובאיזה רכוב איירי מתניתין והכי קאמר מי קאמר שמואל רכוב עדיף דהא תפיס ביה וקני ליה כולה אבל מנהיג לא קני כלל ואם כן רכוב דהנא ליה שמואל דקני כולה אבל מנהיג לא קני כלל מימרי ברכוב ומנהיג ברגליו והא דתנן במתניתין דיחלוקו דמנהיג קני החצי מיירי שהרכוב אינו מנהיג כלל ברגליו או דילמא מנהיג עדיף דקא אזלא מחמתיה וקני כולה אבל רכוב לא קני כלל ואם כן הא דתני שמואל חד לא קני היינו רכוב ואינו מנהיג ברגליו ומתניתין דקתני דרכוב קני מיירי ברכוב ומנהיג ברגליו. הריטב"א ותוספות תלמיד הר"פ.

ואם תאמר כיון דהשתא סבירא לן דרכוב לחודיה קנה ומנהיג לחודיה קנה כי הוו תרווייהו בהדדי למה לא יקנו שניהם ויש לומר משום דכי הוו בהדדי דילמא אחד מהם מבטל כח חברו שלא תלך מחמתו ולא ידעינן הי מינייהו מעכב על חברו דליהוי עדיף טפי. הריטב"א.

והראב"ד כתב וזה לשונו: רכוב עדיף. פירוש עדיף כמנהיג וקונה מחצה או דילמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רוכב ולא מידי. אמר רב יהודה ניחזי אנן. פירוש אי אמר על רכוב לחודיה ודאי על רכוב קאמר דמנהיג מושך גמור הוא כדאיתא (בקונטרס) אי אמר על רכוב במקום מנהיג דלא קני אפילו מחצה אבל רכוב לחודיה קני כולה במנהיג דמחמתיה קאזלא אף על גב דלא מרהיט לה ובסוף הוא פושט דאפילו רוכב לבדו אינו קונה. עד כאן.

והרשב"א כתב וזה לשונו: ואלא רכוב במקום מנהיג קמיבעיא ליה וכו'. קשה לי דהא מעיקרא פשיטא לן דמנהיג עדיף מרכוב והשתא איבעיא לן אי קני מנהיג במקום רכוב כלל דאלמא רכוב עדיף ולפיכך פירש הראב"ד רכוב עדיף כמנהיג וקנה מחצה דאזלא מחמתיה כל שהוא ותפיס בה במוסירה או דילמא מנהיג עדיף מיניה ולא קני רכוב ולא מידי.

ואינו מחוור בעיני כלל חדא דעדיף דרוכב לא הוי כעדיף דמנהיג. ועוד דהא שמואל חד לא קני קאמר ואי פשיטא לן דרכוב במקום מנהיג לא קני כולה על כרחך קני כולה דקאמר היינו מנהיג וממילא רכוב לא קני כלל. אלא יש לומר דמעיקרא כד הוה מספקא ליה לרב יהודה ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ודאי אמרינן דמנהיג לחודיה עדיף משום דעל כרחך מנהיג קני דאין לך משיכה גדולה מוו ותנן בהמה גסה נקנית במשיכה ואי איכא למימר דלא קני משום דאיכא למימר דסבירא ליה לשמואל דכיון דאינו מנהיג ברגליו אף על גב דאזלא תותיה מנפשה הוא דאזלא ולא מחמת רכיבתו אבל השתא פשיטא לן דרכוב לחודיה ומנהיג לחודיה תרווייהו קנו משום דרכוב נמי מחמת כובד רכיבתו אזלא וכאלו מנהיגה ברגליו וכיון שכן מספקא לן רכוב במקום מנהיג אי רכוב עדיף משום דאזלא נמי מחמתיה ועדיף ממנהיג דתפיס בה כלומר תפיס במוסירה דמאי דתפיס בה ממש כלומר שעומד עליה לא מעלה ולא מוריד ואף על גב דפשיטא ליה לרב יהודה דמוסירה במציאה ובנכסי הגר לא קנה כדאיתא בסמוך מכל מקום כיון דבעלמא מהני סניפין מיהא הויא דעדיף ממנהיג והא דלא אידכר הכא ברוכב דאזלא מחמתיה משום דלא צריך לאדכורי אלא מאי דאיכא ברוכב וליתא במנהיג.

ואכתי תמיהא לי כיון דכל חד מינייהו מהני באנפי נפשיה היכא דאיתנהו לתרווייהו אמאי מבטל הא קניה להאי קניה תרווייהו ליקנו ויש לומר דהכי קאמר כיון דרכוב לחודיה קני דאלמא כי אזלא מחמתיה אזלא מחמת כובד רכיבתו והילכך בהא לא מחמתיה מנהיג אינו מעלה ולא מוריד דאפילו בלא הנהגתו קאזלא והאי דתפיס בה עדיף וקני או דילמא מנהיג עדיף דבשלמא ברכוב יחודיה קני משום דהא קאזלא ומחמת רכיבתו קאזלא ואלו רכוב דלא אזלא תותיה ודאי לא קני כלל דהא ליכא משיכה אלא דיושב עליה בלבד וכיון שכן במקום מנהיג איכא למימר דלא קני משום דמספקא לן אי לאו מנהיג אי אזלא כלל או לא וכיון שכן דודאי מחמת המנהיג קאזלא ומשיכת מנהיג ודאית ומשיכת רכוב אינה ודאית עדיף טפי מנהיג מרוכב ומנהיג קני רכוב לא קני. ופשיטנא לה מדתנן היושב בקרון וכו' אלמא קסבר שמואל דרכוב לחודיה לא קני אף על גב דאזלא תותיה דיושב בקרון נמי פעמים שהבהמות הקשורות בקרון הולכות כשמרגישים שהקרון טעון ומחמת כובד היושב הן הולכות ומדיושב וכו'. עד כאן.

וזה לשון הרמב"ן: קשיא לן הך סוגיא מעיקרא פשיטא ליה דרכוב לא עדיף כמנהיג ואי איכא למימר דלא קני רכוב הוא דאיכא למימר והשתא מיבעיא ליה אי עדיף רכוב ממנהיג. וצריך אתה לפרשה כך דרב יהודה אסתפוקי מסתפקא ליה הי מינייהו עדיף ומשום הכי אקשינן אי במנהיג לחודיה ורכוב לחודיה שמע הוה ליה למפשטה דסבירא ליה לשמואל רביה דמנהיג עדיף מרוכב ורוכב לחודיה לא קני וכל שכן במקום מנהיג דמנהיג לחודיה ליכא למימר דלא קני דהיינו משיכה. אלא במנהיג ורכוב תרווייהו שמע אבל רכוב לחודיה אי נמי מנהיג לחודיה פשיטא ליה דקנו אבל ברכוב במקום מנהיג קאמר ליה חד קני וחד לא קני ורב יהודה לא ידע הי מינייהו עדיף.

תו תמיהא לן הא דקא פשיט רוכב מיושב בקרון מאי קא מדמי להו אהדדי מי דמי כלאים לקנייה התם כיון דלאו מכוחו אזיל פטור הכא קני משום דתפיס. ותו כיון דפשיטא ליה דמוסירה אינו קונה בנכסי הגר מאי קא מיבעיא ליה ובמאי קני לה וכי מפני שבין רגליו היא עומדת יקנה.

ואיכא לפרושי דמעיקרא קא מיבעיא ליה דילמא רוכב קני משום דרכיב עלה מחמת רכיבתו של אדם בהמה מהלכת אף על פי שזה מנהיג וזה מסייע בהלוכה ומחמתו היא הולכת מעט ועוד שהוא תפוס במוסירה דזה וזה גורם לו לקנותה יותר ממנהיג לחודיה והיינו דקאמר רכוב עדיף דקא תפיס ביה כלומר מי אמרינן רכוב עדיף שהוא מנהיג ויש לו כח אחר יותר ממנהיג שהוא תפוס בה ומאי דאית ליה יותר ממנהיג קא חשיב או דילמא מנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה שעיקר הלוכה בידו להנהיגה ולעכבה כרצונו ופשיט רב יהודה דכיון דגבי כלאים פטור שמע מינה דלא אזלא מחמתיה כלל ואף על פי שדרכה של בהמה כשאדם רוכב עליה היא מהלכת לא חשיב הלוכה מחמתו שאינה מהלכת אלא מדעתה ופעמים שהיא עומדת לגמרי והוא רוכב עליה וכיון דלא אזלא מחמתיה אמאי תיקני לה משום מוסירה בלבד מוסירה אינה קונה ואפילו לחודיה לא קני וכל שכן במקום מנהיג ולפי פירוש זה יש מי שפירש הא מילתא דלעיל דמעיקרא איבעיא ליה רכוב בלא תפיסת מוסירה ואקשינן עליה פשיטא דמנהיג קני ועדיף והדרינן ואמרינן דילמא ברוכב שתפוס במוסירה איבעיא ליה ובמקום מנהיג אבל לחודיה קני והוא הדין למנהיג. ולהאי פירושא הא דאמר ליה אביי היכי פשיט מר רוכב מיושב הכי קאמר ליה בשלמא רכוב לחודיה בלא תפיסת מוסירה שמע מינה דלא קני אלא רכוב במקום מנהיג בשתופס במוסירה דילמא קני ואמר ליה מוסירה אינה קונה וזה אינו מחוור כלל. עד כאן.

וכתב מהר"י אבוהב ז"ל וזה לשונו: היכי דמי אילימא רכוב לחודיה וכו'. הקשה הרמב"ן שבתחילה אנו אומרים דכי איכא למימר דלא קני הוא ברכוב ואחר כך מסתפק אם רכוב עדיף ממנהיג וזה תירץ רש"י בשלמות והוא שבתחילה אי אפשר לומר דמנהיג לחודיה לא קני מאחר שזאת היא המשיכה דקניה מן התורה הילכך אי איכא למימר וכו' ולא נחוש לסברת השכל אבל כי אמרינן דאמר ברכוב במקום מנהיג אף על פי שהתורה לא אמרה קניית רכוב השכל גוזר מאחר שהוא גם כן עושה משיכה דאילא מחמתיה שיהיה קונה ולא די זה אלא שיהיה לו יתרון על המנהיג ובזה אין אנו עוקרין התורה שאמת היא שמשיכה קונה אבל באלו השנים שבאין יחד לדין יש לאחד קנייה יותר מעולה מהאחר. והאריך באמרו אלא אי איכא למימר וכו' דלא הוה ליה למימר אלא רכוב הוא דאיכא למימר אבל בזה נתאמת פירוש הרמב"ן שמתחילה אנו מבינים אפילו רכוב רצה לומר שתופס במוסירה ואזלא מעט מחמתיה ולפיכך אמר אף על פי שרכוב יש לו קנייה בצד מה כיון שבמנהיג יש עיקר משיכה אין אנו עוקרין התורה. עד כאן.

וזה לשון הריצב"ש: אלא רכוב במקום מנהיג קא מיבעיא ליה מאי רכוב עדיף דקא תפיס בה או דילמא וכו'. ליכא לפרושי דרכוב לחודיה לא קני אבל רכוב במקום מנהיג קא מיבעיא ליה דהא אמרינן בשמעתין רכוב לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג. אלא הכי פירושו לאו ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר מר שמואל דאי הכי לא הוה אמר רב יהודה עלה ולא ידענא הי מינייהו אלא ודאי כל חד לחודיה קני אבל רכוב במקום מנהיג מיבעי הי מינייהו עדיף ואף על גב דלעיל אמרינן דמנהיג עדיף מרכוב ואי חד מינייהו לא קני רכוב הוא דאיכא למימר דלא קני היינו כל חד לחודיה שהרוכב עומד במקומו ואין הבהמה מהלכת אבל במקום מנהיג כיון שהוא רכוב על הבהמה והבהמה הולכת אף על פי שאינה הולכת מחמתו אלא מחמת המנהיג מכל מקום נראה שהולכת מחמתו. ועוד יתר רכוב על המנהיג שהוא תופס בה או דילמא מנהיג עדיף שהולכת מחמתו לפי האמת ופשטינן ממתניתין דמנהיג סופג את הארבעים דסבירא ליה לשמואל דרכוב לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג ואף על גב דאמרן דרכוב במקום מנהיג עדיף מרוכב לחדיה היינו כי סבירא לן דכל חד לחודיה קני איכא למימר דרכוב במקום מנהיג עדיף אבל השתא דאית לן רכוב לחודיה לא קני כל שכן כשהוא במקום מנהיג הקונה דרכוב לא קני. עד כאן.

רכוב עדיף דהא תפיס בה: כתוב בתוספות אין לפרש דתפיס ברגליו וכו'. פירוש וגם אזלא קצת מחמתיה דאם לא בן יקשה היכי פשיט לקמן מיושב כמו שפירש תוספות לקמן ומכל מקום הוה ניחא טפי לומר תפיס ברגליו אם היינו יכולין לומר כן דדוחק לומר במוסירה. דמאי קא מיבעיא ליה מה תועיל מוסירה במציאה מאן מסר ליה כדמסיק אלא שאנו צריכין לפרש בדוחק כיון דאזלא נמי מחמתיה אז תועיל תפיסת המוסירה להעדיף רוכב ממנהיג אי רכוב בלא מנהיג קני ובלא תפיס אבל אי רכוב בלא תפיס במוסירה לא קני אז אין. יכול לומר שעם תפיסת המוסירה תיקני ולא יקשה מיושב דהא פשיטא דתפיסת המוסירה לא תועיל לקנות כיון דזולתה לא קני דמאן מסר ליה אבל כשקונה בלא מוסירה אז תועיל בטוב להעדיף. אי נמי תפיס ברגליו הוי מעשה ומהני גם בכלאים ולכך הוה מילתי שפיר מיושב.

ואין להקשות היאך היינו יכולין לומר דתפיס בו בין רגליו אם כן היכי קאמר בסמוך יושב לא תפיס במוסירה. יש לומר דמהני תפיסת המוסירה עם מאי דתפיס ברגליו אבל תפיסת רגליו הוי עיקר ולכך פשיט מכלאים אלמא לא תשיב מידי תפיסת רגליו כיון דיושב פטור ותפיסת מוסירה לא חשוב לגרום הקנין כדפירשתי. עוד כתוב בתוספות אם כן מה פושט בסמוך מיושב וכו'. ואין לומר דתופס ברגליו מהני עם תפיסת מוסירה כדפירשתי. דהא כבר הוכחנו דלשון תפיס היינו במוסירה וכיון שהוא עיקר כיון שהזכירה אם כן על כרחך לא דמי לכלאים שאינו תלוי כלל במוסירה. גליון.

ומהר"י כ"ץ כתב וזה לשונו: רכוב עדיף דהא תפיס בה לפירוש התוספות דמפרשי דהיינו תפוס במוסירה ולא משום טעמא דתפוס לחוד בעי לייפות כח רוכב. קשה לי חדא דלא מידכר כלל טעמא דאזלא מחמתיה. ועוד לקמן דקאמר רב ושמואל דאמרי תרווייהו מוסירה וכו' אכתי היכי פשיט רוכב מיושב כיון דהכא גבי רוכב איכא תרתי תפיס בה וגם אזלא מחמתיה ומהאי טעמא נמי היה מסופק מתחילה. ונראה שהיה רוצה לייפות כח רוכב משום דתפיס בה ברגליו מהאי טעמא לחוד והשתא שפיר פשיט רוכב מיושב והדר פריך ליה מתפיסת מוסירה ומשני מדרב ושמואל אבל ודאי אי אפשר לפרש דהא תפיס בה ומשום האי טעמא לחוד אם כן תפשוט ליה מדרב ושמואל. עד כאן.

או דילמא מנהיג עדיף: כתוב בתוספות תימה דלפשוט ממתניתין דמנהיג קונה וכו' ואין להקשות דנימא דגם בזה היה מסופק אם שמע ברכוב שמנהיג ברגליו ושם רכוב עדיף או ברכוב לחודיה ואז מנהיג עדיף דאם כן הא דקאמר רכוב עדיף דתפיס בה הוי פירושו רכוב שמנהיג ברגליו דרכוב לחודיה אינו יכול להיות עדיף מכח מתניתין ולאחר כן דקאמר או דילמא מנהיג עדיף הוי פירושו עדיף מרכוב לחודיה כי אינו יכול להיות עדיף מרכוב ומנהיג ברגליו כך לא מסתבר כן נראה לי דעת התוספות ולקמן נפרש בעזרת השם ונאמר דרך אחר בענין זה.

עוד כתוב בתוספות ומכל מקום לקמן מוכיח שפיר ממתניתין דרכוב לחודיה קני כיון דאיקרי מוחזק וכו'. אין להקשות מה הוצרכו תוספות לזה נימא לעולם דאיקרי מוחזק אף על גב דלא קני ומכל מקום מוכיח שפיר לקמן רכוב קני דאי לא קני אז לא מיקרי מוחזק במקום מנהיג כיון דמנהיג קני ורכוב לא קני אבל לעולם היכא ששניהם שוין אף על גב דכל חד לחודיה לא קני מיקרי מוחזקים ויש לומר אם כן לא יתיישב הא דקאמר אילימא רבי מאיר השתא יושב קני רכוב מיבעיא דלימא דקא משמע לן דאפילו במקום מנהיג לא יבטל חזקת המנהיג חזקתו אף על גב דלחודיה קני כי היכי דבעינן למימר אף על גב אפילו אי לחודיה מיקרי מוחזק במקום מנהיג תבטל חזקתו כיון דחזקת המנהיג עדיף דקני לחודיה אף על פי שיש סברא לחלק מכל מקום הוי חדוש אלא ודאי אי לחודיה מקרי מוחזק גם במקום מנהיג הוי מוחזק והכל תלוי בהני דאי לחודיה לא קני גם לא הוי מוחזק לחודיה ואי לחודיה קני גם נקרא מוחזק אפילו במקום מנהיג כיון שלכל אחד יש קצת יפוי כח שאין באחר כדפירש בתוספות לקמן. גליון.

ומדאפיך שמואל ותני וכו': ואם תאמר לפירוש ה"ר יוסף איש ירושלים מאי מוכח דהוי רכוב דומיא דיושב דיושב דין הוא שלא יקנה שאינו מנהיג ברגליג אבל רכוב דמנהיג ברגליו לעולם קני. רש לומר דמכל מקום פשיט בטוב דודאי הוא דמנהיג עדיף דקאזלא מחמתיה ומתניתין דקאמר דרכוב קני החצי היינו במנהיג ברגליו אבל רכוב שאינו מנהיג ברגליו לא קני כלל ואתי שפיר דיושב לא קני כלל דאי רכוב עדיף אפילו תאמר דהיינו רכוב המנהיג ברגליו והוי עדיף דקני כולה מכל מקום תיישב מתניתין דקא אמרה דרכוב לא קנה כי אם התצי ברכוב שאינו מנהיג ברגליו וקתני מיהא קנה החצי והכא קאמר דלא קנה כלל אלא שמע מינה דמנהינ עדיף כדפירשתי תלמיד ה"ר פרץ ז"ל.

שמע מינה דרכוב לחודיה לא קני: פירוש דאי אמרת רוכב קני שמפני שהבהמה הולכת מכוחו הויא לה כמשיכה אף ביושב בקרון הוה ליה לחיוביה שאף כשהבהמה מרגשת שהקרון טעון הולכת ביותר אלא לאו שמע מינה דאף על גב דהכי הוא גרמא בעלמא הויא ולא הוי כמנהיג רוכב נמי לענין קניה אף על גב דמחמתיה אזלא גרמא בעלמא הוא ולא הוי כמושך.

ואם תאמר ולמאי דפשיט השתא דרוכב לחודיה לא קני אלמא כי אמר שמואל ברוכב ומנהיג דחד מינייהו לא קני בכל חד וחד באפי נפשיה אמרה וכיון שכן הדרא קושיא לדוכתא מאי קא מסתפקא ליה לרב יהודה דאי אימא למימר דחד מינייהו גרידא לא קני רכוב הוא דאיכא למימר. איכא למימר דודאי שמואל ברכוב במקום מנהיג אמרה דרכוב לא קני והא דרכוב לחודיה נמי הוה אמר הכי כדפשטינן אלא דעל ידי מעשה דרכוב ומנהיג אמרה אי נמי עלה דמתניתין הוה קאי ורב יהודה הוא דלא קאי אדעתיה דרביה ומסתפקא ליה בהי מינייהו אמר קני דדילמא סבירא ליה לרביה בכל חד וחד מינייהו באפי נפשיה קני והיכא דאיתנהו לתרווייהו בהדי הדדי איכא לספוקי הי מינייהו עדיף. הר"ן ז"ל.

וזה לשון הריצב"ש ז"ל: והקשו המפרשים כיון דאמרינן דשמואל לא אמרה ברכוב לחודיה או מנהיג לחודיה דאי הכי לא הוה אמר עלה רב יהודה ולא ידענא אלא ברכוב במקום מנהיג קאמר ועלה קאמר רב יהודה ולא ידענא דהוה סלקא דעתיה דסבירא ליה לשמואל כל חד לחודיה קני ומשום הכי מספקא ליה בתרווייהו כי הדדי הי מינייהו קני ובתר דאשכח דשמואל ברכוב לחודיה סבירא ליה דלא קני על כרחך ברכוב במקום מנהיג כל שכן דלא קני. והשתא אם כן קשיא לישמעינן שמואל דרכוב לחודיה לא קני וכל שכן במקום מנהיג ואמאי נקטה למילתיה במקום מנהיג.

ונראה לי דמשום הכי נקטה ברכוב במקום מנהיג לאשמועינן רבותא דמנהיג במקום רכוב קני דהוה אפשר למימר דאף על גב דמנהיג לחודיה קני ורכוב לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג דלא קני מיהו מנהיג במקום רכוב נמי אפשר דלא קני שהרי אין משיכתו מפורסמת שהרי יש לומר שמחמת הרכוב הולכת והוה אמינא דלא זה ולא זה יקנה משום הכי נקטה ברכוב במקום מנהיג דמנהיג קני ורכוב לא קני. וליכא למיטעי ולמימר דרכוב לחודיה קני דמדאפיך שמואל ותני וחכמים פוטרים וכו' שמעינן דרכוב לחודיה לא קני. כן נראה לי פירוש שמועה זו ובחידושין פירשוה בענין אחר. עד כאן.

וזה לשון הרא"ש ז"ל: שמע מינה רכוב לחודיה לא קני. ואם תאמר אם כן אמאי נקיט שמואל רכוב במקום מנהיג וכי תימא דרב יוסף היה מסופק מה אמר לו שמואל לרב יהודה אי ברכוב לחודיה ואי ברכוב במקום מנהיג וכשפושט דרכוב לחודיה לא קני יעמיד מה שאמר שמואל חד קני וחד לא קני ברכוב לחודיה ומנהיג לחודיה אכתי למה הוצרך שמואל להזכיר מנהיג כלל פשיטא דמנהיג קני ולא הוה ליה למימר אלא רכוב לא קני. ונראה לפרש דשמואל על מעשה שאירע אמר כן על שנים שהיה אחד רכוב ואחד מנהיג ואמר שמואל חד קני וחד לא קני. עד כאן.

והרשב"א תירץ כתירוץ התוספות וזה לשונו: ויש לומר דרב יהודה כולה מילתא הוה מסתפקא ליה והכי קאמר שמעית מיניה דשמואל וכו'. ולא ידענא היכי שמענא מיניה ובודאי אי רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר רכוב הוא דאמר ליה דלא קני אבל אי רכוב במקום מנהיג קאמר ליה הא ודאי מסתפקא ליה אי רכוב הוא דקני וכו' ופשיטנא דלשמואל רכוב לחודיה לא קני וכיון שכן על כרחך רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קאמר לרב יהודה וקאמר ליה דמנהיג קני ורכוב לא קני והא דמסיק ומדרכוב לחודיה לא קני כל שכן רכוב במקום מנהיג אנן הוא דמסקינן הכי ולאו אסוקי ממאי דקאמר ניחזי אנן הוא עד כאן.

היכי פשיט מך רכוב מיושב וכו'. אמר ליה וכו': קשיא לי ואף על גב דמוסירה לחודיה אינה קונה מכל מקום אכתי קשיא היכי פשיט רכוב מיושב דאף על גב דיושב לחודיה לא קני ומוסירה לחודיה לא קניא מכל מקום רכוב ותופס במוסירה אפשר דקני ועדיף מיושב לחודיה. ונראה לי דהכי קאמר מוסירה אינו קונה במציאה ובנכסי הגר אף על גב דקניא בעלמא לחודה הכא כיון דליכא דעת אחרת מקנה אינו קונה שאין ענין המוסירה אלא באדם המוסר דבר לחברו ואם כן אינה מעלה ואינה מורידה ואי רכוב לחודיה לא קני גם בתפיסת מוסירה לא קני. ונראה שרש"י ז"ל הרגיש בקושיא זו ובתירוצה שהאריך כאן וכתב מוסירה אינה קונה במציאה עד שתעקור יד ורגל ואף על גב דבמכירה קני כדתנן בהמה גסה נקנית במסירה לגבי מציאה לא קני כדאמרינן טעמא לקמן בשמעתין. עד כאן לשון הריצב"ש ז"ל.

אתמר נמי אמר רבי חלבו וכו'. מוסירה מחברו קני במציאה וכו': יש לומר שאחר שאין חלוקה אחרת כי אם אלו השלשה ובאחד גזר שמוסירה קנה פשיטא שבשנים האחרים לא קנה. אבל הרגיש בעצמו קושיא אחת והיא שידוע דבתלמוד יש הרבה קניות ואחד מהן היא מוסירה אם כן מה חידוש בא להשמיענו שהתופס מוסירה מחברו קנה. לזה הביא השלילה לומר שחידוש גדול הורה לנו באומרו שבמקח וממכר קני מאחר שקניית המוסירה הנזכרת בתלמוד אינה כוללת אלא מקח וממכר וזהו מה שהודיענו שאף על פי שקניית המוסירה נראה מן התלמוד שהוא כולל אינו אלא פרטי מה תאמר מנין לו זה החדוש לזה אמר מאי לשון מוסירה שמהוראת הלשון אנו למדים. מהר"י אבוהב ז"ל.

מיתיבי היו שנים רוכבין וכו': משמע מדברי התוספות והמפרשים ז"ל דמרכוב ומנהיג מותיב. ואם תאמר אמאי לא מותיב מרישא דרכוב קני. ויש לומר דאי מרישא הוה אמינא מני רבי מאיר היא ודקשיא לך השתא יושב קני רכוב מיבעיא הא פרכינן לה לעיל ואמרינן דלא צריכא אלא משום סיפא נקט לה מורנו הרב נר"ו.

מני אילימא רבי מאיר השתא יושב קני רכוב וכו': איכא דקשיא ליה ודילמא רבי מאיר היא וקמשמע לן דרכוב אפילו במקום מנהיג קנה דבשלמא יושב קני לחודיה אבל לא במקום מנהיג ואתא לאשמועינן דרכוב קני אפילו במקום מנהיג דאי לא קני הוה ליה כמאן דחד תפיס וחד לא תפיס אי נמי מסרך בה סרוכי והמוציא מחברו עליו הראיה וכדאמרינן השתא לרבנן שמע מינה רכוב קני דאי לא קני לא אמרינן יחלוקו אף על גב דתפסי תרווייהו. וניחא ליה דסברא דתלמודא הוא דרכוב במקום מנהיג לא גרע מיושב לחודיה.

ולאו מילתא היא דהא קמשמע לן דרכוב במקום מנהיג תרווייהו קנו ואדרבה לרבי מאיר צריכא דלא תימא רכוב עדיף: ואיכא למימר כיון דרכוב קני לעולם אפילו שלא במקום מנהיג חולקין אפילו תימא דבמקום מנהיג לא קני כיון דכל חד מינייהו קאמר כולה שלי ואין לך עסק בה שאני קניתיה ובתר הכי תפסת בה וזה אומר לא כי אלא אני קניתיה ברכיבתי ואתה תפסת בה וכולה שלי וכל אחד ואחד מוחזק בה חוקה גמורה ותפיסה גמורה הילכך לא שמעינן ממתניתין דרכוב במקום מנהיג ליקני ומיהו רכוב לחודיה שמעינן מינה דקני שאלו לא קנה רכוב כלל אף על גב דאמר אני קניתיה במשיכה קודם שתפסת בה לא מהימן כיון שזה טוען שקנאה במשיכתו שהוא עדיין מושך בה לפנינו וזה טוען טענה אחרת כלומר שקנאה בענין אחר והשתא ליתא בידיה בענין שיקנה אותה אפילו הוא בלבד רוכב בה ודקאמרינן מהו דתימא רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס כלומר סלקא דעתך אמינא ליהוי כיוצאה מתחת ידו של אחד מהם ואידי מסרך בה סרוכי הואיל וזה תפוס ומנהיג דמנהיג לא עביד בה ולא מידי קמשמע לן. הרמב"ן.

וכתב מהר"י אבוהב וזה לשונו: השתא יושב קני רכוב מיבעיא. פירש רש"י ולמה לי לאשמועינן בתרתי. לכאורה נראה שרש"י אומר בהיפך ההלכה שמגמרא נראה שרכוב עדיף מיושב ולפיכך אמר רכוב מיבעיא ורש"י נראה שעשאן שוין כמו שכתב ולמה לי לאשמועינן בתרתי ומי הכניסו לרש"י בזה.

לזה נאמר שרש"י הוקשה לו דבשלמא אם בתחילה אמר רבי מאיר דין יושב ויחזור ויאמר דין רכוב שייך להקשות רכוב מיבעיא אבל אם נאמר שרבי מאיר אמר בתחילה דין רכוב ואחר כך דין יושב אם כן יצטרך רבי מאיר לחזור ולומר דין יושב וקושית הגמרא ליתא כלל לזה בא רש"י ועשאן שוין באופן שקושית הגמרא היא אמיתית מכל צד ומכל עבר. או נאמר שרש"י בא לתרץ קושית הרמב"ן דדילמא לעולם רבי מאיר היא וקמשמע לן דרכוב במקום מנהיג קני לזה בא רש"י לומר שעם כל זה שנאמר שבא לאשמועינן דרכוב במקום מנהיג קנה צדקה קושית הגמרא בזה האופן דלמה לי לאשמועינן בתרתי יאמר המחודשת שבשתיהם ואם רכוב במקום מנהיג הוא יותר גרוע. יאמר אותה ולשתוק מיושב. עד כאן.

והרא"ש כתב וזה לשונו: השתא יושב קני וכו'. הקשה ריב"ן ודילמא איצטריך לאשמועינן דרכוב במקום מנהיג קני. ותירץ דלהכי לא איצטריך דמדברי רבי מאיר שמעינן דאמר המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים אלמא יושב במקום מנהיג סופג את הארבעים. ולפי מה שפירשתי דמהכא לא שמעינן דרכוב ומנהיג שוין ניחא משום דבשעת קניה אמר כל אחד אני הנהגתי לבדי. ועוד יש לומר דאפילו אם תאמר דאתא לאשמועינן דרכוב במקום מנהיג קני אכתי תיקשי לך לישמעינן יושב במקום מנהיג וכל שכן רכוב עד כאן.

ובגליון כתוב וזה לשונו: השתא יושב קני וכו'. פירוש כיון דאמר יושב בקרון חייב אלמא אזלה מחמתיה וכיון דאזלה מחמתיה פשיטא דקני וכל שכן רכוב. ואין לומר דסבר דבא לסתום כרבי מאיר דאם כן תיקשי לו סתם מתניתין ועוד דאם כן לימא היה יושב בקרון דהוי רבותא טפי. ק"ל.

והקשה בגליון אם כן פשיטא ליה דרכוב אזלה מחמתיה כדפירשתי לעיל וכיון דאזלה מחמתיה פשיטא דקני דלא תוכל לומר אף על גב דאזלה מחמתיה מכל מקום כיון דלא אזלה הרבה מחמתיה על כרחך לא קנה אם כן היכי קאמר השתא יושב קני מנא לן דקני נהי דלקי משום דאזלה קצת מחמתיה מכל מקום לא קנה אלא ודאי קסבר דהא בהא תליא אי אזלה מחמתיה ודאי קני ואי לא לא קני. וזה מיושב בגליון דבזה עצמו היה מסופק אי אזלה מחמתיה אז נוכל לומר דרכוב עדיף ואי לא אז ודאי מנהיג עדיף.

ולי נראה ליישב הסוגיא הכי דשמע תרתי ברכוב ומנהיג חד קני וחד לא קני ולא ידע אם שמע רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה או אם שמע ברכוב במקום מנהיג או ברכוב שהוא מנהיג ברגליו. ונאמר גם כן כל מה שאינו קונה גם אינו נקרא מוחזק והיה מסתפק אי מתניתין איירי רכוב שהוא מנהיג ברגליו או לא והכי קאמר רכוב עדיף כלומר אם שמעתי דרכוב עדיף אי עדיפות צריך להיות מחמת שתפוס בה אז צריך להיות במנהיג ברגליו שיש בו כל שיש במנהיג וגם אותו דתפיס בה דאם לא כן אין רכוב יכול להיות עדיף כיון שגם במנהיג יש טיבותא דאזלא יותר מחמתיה וכשיש באחד שום טיבותא שאינו באחר אינו יכול להיות עדיף אותו האחר אף על פי שיש בו טיבותא אחרת גדולה יותר. או דילמא מנהיג עדיף פירוש אם שמעתי דמנהיג עדיף אז צריך להיות העדיפות משום דאזלא מחמתיה ולא מחמת הרכוב אם כן צריך להיות ברכוב שאינו מנהיג ברגליו דאי מנהיג ברגליו גם אזלא מחמתיה וגם יכול להיות אף על גב דלא אזלא מחמתיה במקום מנהיג משום דהבהמה אינה מרגשת ברוכב משום שזה מנהיגה מכל מקום ברכוב לחודיה אזלא מחמתיה ביושב לחודיהן דמאן דפטר פטר בכל ענין ומאן דמחייב מחייב בכל ענין. ובזה תתיישב כל הסוגיא וקאמר שפיר השתא יושב קני פירוש אפילו במקום מנהיג כיון דרבי מאיר מחייב יושב אפילו במקום מנהיג אלמא אפילו במקום מנהיג אזלא מחמתיה אלמא דקני. גליון.

רוכב מיבעיא: לאו למימרא דעדיף רוכב מיושב לדעת רב יהודה דהא מקשינן ליה מינה דאי משום דתפיס במוסירה הא אמר רב יהודה דמוסירה במציאה וכו' לא קנה אלא הכי קאמר משנה יתירה למה לי דאי משום דלא ניטעי למימר ברכוב לא קני אי איכא למטעי דחד מינייהו לא קני ביושב הוא דאיכא למטעי וכיון דאשמועינן דיושב קני כל שכן רכוב דעדיף משום דתפיס במוסירה דמהני בעלמא. הרשב"א.

אלא לאו רבנן ושמע מינה רכוב קני: ואם תאמר אמאי לא מותביה מינה לשמואל דרכוב לחודיה ומנהיג לחודיה קני וכן מנהיג במקום רוכב ורוכב במקום מנהיג. ויש לומר דלשמואל לא קשיא דאיכא למימר רכוב לחודיה ומנהיג לחודיה ורכוב במקום מנהיג קנה אבל מנהיג במקום רכוב לא קני דרכוב עדיף דאית בה תרתי דמתניתין דקתני דמנהיג במקום רכוב קני היינו דמר אמר כולה שלי שאני רכבתי עליה ובא זה והנהיגה אחר כך ומר אמר כולה שלי שאני הנהגתי תחילה ובא זה אחר כך ורכב עליה אבל לרב יהודה מותיב שפיר דפשיט רוכב מיושב דלא קני וכיון דלחודיה לא קנה כל שכן במקום מנהיג דלא קנה. אי אמרת בשלמא דרוכב בעלמא קני היינו דבמתניתין חולק בה לפי שקנה אותה לפי טענתו שרכב תחילה אלא אי אמרת רכוב בעלמא לא קני לא מהניא טענתו אפילו לחלוק שהרי לא קנה כלל והרי זה כאיניש דעלמא שאינו רוכב על הבהמה שצועק על המנהיג לומר אני זכיתי תחילה שאין בטענתו ממש. מ"ה נר"ו.

יש להקשות שבאופן אחר היה יכול להכריע שמשנתנו רבנן ולא רבי מאיר דאי פליגי רבנן היה לו לומר דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא קנה אלא ודאי רבנן מודו דלא קנה. ונאמר שהמקשה כלל כל זה במלת אי לימא ואמר אי לימא רבי מאיר ותדחוק עצמך ותאמר שהוא כמו שאמר במשנתנו דברי רבי מאיר עדיין ישאר לך קושיא חזקה שהבאת דברי רבי מאיר שאין בו חידוש כלל והנחת מאמר חכמים שהוא חידוש גדול.

שמע מינה רכוב קני: פירש רש"י ותיובתא דרב יהודה דפשיט רכוב מיושב. אמר זה לפי שמפשט ההלכה נראה שהקושיא היא באופן אחר והוא שלמעלה נראה שמוסירה הוא סבת קניית הרכוב אם כן כל זמן שנמצא שרכוב קני יש לנו לומר שמוסירה קני אמנם במשנתנו נראה דרכוב קני אם כן הוא קושיא למה שאמרנו למעלה דמוסירה אינו קונה ורש"י נשמר מזה לפי שתשובתה בצדה דמשנתנו איירי במקח וממכר ובמקח וממכר מוסירה קני. מהר"י אבוהב.

במנהיג ברגליו: נראה לי דאם הולכת מחמת רכיבתו אפילו אין מנהיג ברגליו דמה לי ברגליו מה לי בגופו והלא אפילו קורא לה והיא באה הויא משיכה וכי אמרינן בכולה שמעתין דרכוב לא קני היינו שרוכב על הבהמה והיא עומדת במקומה. הריצב"ש.

אי הכי היינו מנהיג: פירוש אי אמרת בשלמא מתניתין רבי מאיר וקסבר רוכב קני ורבנן פליגי עליה ושמואל אמרה אליבא דרבנן והא דתני רכוב קנה איירי דאית בה תרתי חזקתו מבטל כח המנהיג דלית בה אלא חדא דאף על גב דרוכב אינו מנהיג ברגליו מכל מקום הא אזלא מחמתיה כשהבהמה מרגשת שיש עליה רוכב מיד היא מהלכת אלא השתא דאמרת רבנן ובמנהיג ברגליו אם כן היינו מנהיג. מורנו הרב נר"ו.

איכא ספרים דגרסי: אי הכי היינו מנהיג תרי גווני מנהיג ולא מסיימי בה מהו דתימא רכוב עדיף דקא מנהיג לה ותפיס בה קמשמע לן דיחלוקו. ולספרים. דמסיימי בה הכי נראה לי דתרי לישני נינהו והכי קאמר איבעית אימא תרי גווני מנהיג וקמשמע לן דמנהיג ברגליו אורחא וקני כמנהיג בידו איבעית אימא אדרבה איצטריך לאשמועינן דמנהיג במקום רכוב קני ואף על גב דתפיס במוסירה דמוסירה בנכסי הגר ובמציאה לא מעלה ולא מורידה. אי נמי יש לפרש תרי גווני מנהיג כלומר קמשמע לן דתרי גווני מנהיג איכא דשוין זה כזה ואיצטריך לאשמועינן דלא תימא רכוב עדיף דמנהיג לה ותפיס בה. הרשב"א.

תא שמע שנים שהיו מושכים וכו': כבר אתה רואה רוע הסדר באלו הקושיות ונאמר שזה התא שמע לא בא דרך קושיא אלא למה לא בחר רב יהודה לפשוט מזאת המשנה שהיה ברור. מהר"י אבוהב.

ומ"ה נר"ו כתב וזה לשונו: ראיתי מי שדרכו לפרש בכיוצא בזה שהם דברי הדוחה. תדע דרכוב לא קני מהך מתניתין. ויש על שיטה זו כמה גמגומים והנכון שהכל הוא מקשה אחד והכי קאמר בשלמא אם הייתי אומר דהא מני רבי מאיר ושמואל דאמר אליבא דרבנן אם כן שמעינן דהויא פלוגתא דתנאי וכל משנה או ברייתא דמשמע מינה דרכוב קני רבי מאיר היא וכל משנה או ברייתא דמשמע מינה דרכוב לא קני רבנן היא ומדלא תרצת הכי משמע דסבירא ליה דכולי עלמא רכוב לא קני תא שמע מההוא דרכוב לא קני ומהך דלקמן דרכוב קני משמע דאיכא פלוגתא ומתרץ לתרווייהו ואזיל. עד כאן.

ולי נראה דכל הני תיובתי הוו לרב יהודה דפשט רוכב מיושב וכדפירש רש"י דאי לאו רב יהודה לא קשיא מתניתין אברייתא דודאי רכוב קני והא דקתני בברייתא או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג לא אתא לדיוקי דרכוב לא קני דודאי כל שכן רכוב דתפיס בה אלא להכי אתא לדיוקי מושך ומנהיג אין אבל יושב לא ומיהו לרב יהודה דפשט רוכב מיושב כך לי רוכב כמו יושב ותקשי ממתניתין ותקשי נמי מברייתא דמשמע דלכולי עלמא רכוב קני ולדידיה פליגי בה רבי מאיר ורבנן כי היכי דפליגי ביושב וקשיא נמי לדידיה מאידך דלקמן אחד רכוב חמור וכו'. וכדבעינן למכתב בסייעתא דשמיא כן נראה לי.