שולחן ערוך יורה דעה קכט א
שולחן ערוך יורה דעה · קכט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
המניח עובד כוכבים בחנותו ויצא או שהיה לו יין בספינה או בקרון והניחו עם העובד כוכבי' והלך לו לבית הכנסת או לבית המרחץ או שהיה עובד כוכבים מעביר לו חביות יין ממקום למקום והניחו לבדו עם היין ויצא (לכתחלה לא יניח אדם בביתו יין או חומץ אצל עובד כוכבים לבד כלל אבל בדיעבד מותר) (מרדכי פ' ר"י בשם ראב"ן) אפילו שהה זמן רב מפני שהוא ירא בכל שעה עתה יבא ויראני והוא שלא נודע שסגר העובד כוכבים החנות או שהרחיק הקרון והספינה בענין שאין יכולים לראותו (ואפילו סגר החנות כל זמן שיש שם סדק או חור שיכולים לראות בתוכו חשוב כפתוח) (שם במרדכי ובסמ"ג)
במה דברים אמורים, שיש דרך עקלתון שיכול לבא עליו פתאום שלא יראנו וכן כשהלך לבית המרחץ הלך דרך עקלתון בענין שלא ידע העובד כוכבים שהלך לבית המרחץ אבל אם ראה שהלך ליכנס לבית המרחץ יודע שלא ימהר לבא וכן אם אמר לעובד כוכבים שהניח בחנות שמור לי יודע שנסתלק משמירתו וכן אם אמר לעובד כוכבים המעביר החביות לך ואני אבא אחריך או שהודיעו שהוא מפליג אם החביות פתוחות כיון שנעלמו מעיניו אסורות ואם הם סתומות אם יש בהפלגתו שיעור כדי שיוכל להסיר מגופות החבית כולה בין שהיא של טיט בין שהיא של סיד ולהחזירה ותנגב אסור:
- הגה: וי"א דאם הם סתומות שרי בכל ענין דיין סגי ליה בחותם א' (דעת ר"ת) ויש לסמוך על זה בהפסד מרובה ועיין לקמן סימן ק"ל:
מפרשים
(א) והניחו לבדו עם היין ויצא. אע"פ שבכל אלו יש לעובד כוכבים שייכות ביין מותר אפי' שהה כו'. לשון הטור וכתב הפרישה ס"ב הטעם כיון שהעובד כוכבים ידע שהישראל יודע שהוא שם אצל היין מירתת וסבור השתא יזכור הישראל יינו ויבא ויראנו וכדלעיל סי' קכ"ח ס"ב:
(ב) לכתחלה לא יניח כו'. ע"ל סי' קי"ח ס"ק ל"א:
(ג) אפילו שהה כו'. כיון שלא הודיעו שמפליג כדלקמן בסמוך:
(ד) מפני שהוא ירא כו'. כב"י בשם המרדכי ס"פ ר"י ישראל שיש לו עובד כוכבים בביתו ונשאר יין בלא שמירה כיון דאימת רבן עלייהו בחזקת כשרות הן שנתפס כגנב ומיהו לכתחלה אסור לעשות כן ע"כ עכ"ל ד"מ והוא בב"י סימן זה:
(ה) שסגר כו'. אבל סגר כו' חיישי' כיון דאית ליה שייכות בבית ואית ליה לאשתמוטי דברשות עומד שם שהרי הישראל הניחו שם רשב"א כלומר דאי לא ה"ל לאשתמוטי הוי שרי כיון דנתפס כגנב על הכניסה כדלעיל סי' קכ"ח ס"ד:
(ו) החנות או שהרחיק. וכתב הב"ח דאף אם סגר והרחיק אינו אוסר אלא כשהחביות פתוחות או סתומות בשהה כדי שיסיר מגופות החביות כו' כדלקמן בסמוך גבי הודיעו שהוא מפליג ופשוט הוא:
(ז) סדק או חור. ע"ל סי' קכ"ח ס"ג:
(ח) שיש דרך עקלתון. והר"ן כתב הא דבעינן דרך עקלתון דוקא כשהעובד כוכבים אוחז החבית בידו או על כתפו אבל בהניח וישראל יוצא ונכנס לא בעינן דרך עקלתון דכל שעה מתירא ממנו דילמא השתא אתי ישראל ויראהו מתקרב לחבית עכ"ל. ובב"ח תמה על הר"ן דהא בדליכא דרך עקלתון אף בחנותו איכא למיחש דמניח פתח החנות פתוחה ורואה מרחוק אם יבא ישראל או לא ולא מירתת וכן דעת הטור והכי נקטינן עכ"ל. ולחנם תמה דהא כב"י וד"מ דגם הר"ן מודה לזה ולא הוציא אלא בענין שאין העובד כוכבים יכול לראות אם בא הישראל ע"ש ואפ"ה באוחז החבית בידו בעי דרך עקלתון דאל"כ א"א שלא יראהו כשהוא בסמוך לו ויסלק ידו מיד אבל להתרחק מן החבית א"א לעשות כן מיד ודו"ק:
(ט) או שהודיעו שהוא מפליג. אכולה מילתא דלעיל קאי כדאיתא במשנה דלא כהדרישה וע"ל ס"ק כ':
(י) אם החביות פתוחות כו'. ולדידן ליכא למיחש לנגיעה אא"כ יש לו הנאה כגון שישתה או יחליף כדלעיל סי' קכ"ח ס"ד בהג"ה ובסי' ק"ל ס"ק ח' כתבתי בשם הב"י דבנקב קטן אע"פ שיכולין להוציא ממנו כל שאין יכולין להכניס לתוכו ליכא למיחש לאחלופי ופשוט הוא. ועי' בתשובת מבי"ט ח"ב סימן ר"ח מדינים אלו:
(יא) בהפסד מרובה. היינו משום דיש פוסקים דסתימת מגופה לא הוי כחותם אבל בחותם אחד ממש סגי בדיעבד אפילו בלא הפסד מרובה כדלקמן סימן ק"ל ס"ב:
המניח עובד כוכבים כו'. בגמרא עביד צריכותא דאי תנא מעביר יינו הוה אמינא דוקא בזה מותר דסבר עובד כוכבים דלמא אתי וחזא לי אבל בקרון או ספינה דאי מפליג ליה לספינה עביד מאי דבעי כלומר הוה אמינא דניחוש להכי קמ"ל דלא חיישינן לזה ואי תנא קרון וספינה לחוד הוה אמינא משום דסבר דלמא אתי בדרך אחר וקאי אצל כותל וחזי לי אבל בחנות סוגר הדלת ועביד מאי דבעי קמ"ל דלא חיישינן להכי וכל הנהו דלעיל סי' קכ"ח דאי סגר הדלת אסור היינו בדידעינן בבירור שסגר הדלת בענין שאין הישראל יוכל לכנוס לשם שלא מדעת העובד כוכבים אבל בדלא ידעינן שרי ואע"ג דאיכא מנעול בפנים שהיה יכול לנעול אם ירצה ומיהו ש"מ שאם בבירור סגר כאן העובד כוכבים הדלת אסור כיון דאית ליה שייכות בבית ואית ליה לאשתמוטיה דברשות עומד שם שהרי ישראל הניחו שם וכן בהיתר דקרון וספינה דאמרינן דטעם ההיתר דסבר דאתא בדרך אחר וקאי אכותל ורואה אלמא דוקא בדאיכא דרך אחר אבל אם אינו אלא דרך א' כיון שהפליג עיניו ממנו אסור דהא א"א לו לבא אא"כ חזי ליה וכן נמי אם בבירור הפליג בספינה או קרון במקום שא"א לראות ודאי אסור אלא דמספיקא לא חיישינן לזה כל זה מדברי הרשב"א בתה"ה וזהו שסיים כאן והוא שלא נודע כו':
בד"א שיש דרך עקלתון. בגמ' אמרי' זה על מעביר יינו והוא הדין השלישי שזכר הטור והש"ע ריש הסימן וכתב ב"י בשם הר"ן דדוקא במעביר אמרי' כן אבל במניח עובד כוכבים בחנות וישראל יוצא ונכנס לא בעינן דרך עקלתון דכל שעה מסתפי מיניה דלמא השתא אתי וחזי ישראל שהוא מתקרב לחבית והרשב"א כתב בקרון וספינה דבעינן דרך עקלתון כמו שהעתקתי לעיל וכתב ב"י דגם הר"ן מודה בזה ולא קא ממעט אלא מניח עובד כוכבים בחנות דסתמא יכול ישראל לבוא שם פתאום ומיהו אם א"א לישראל לבא פתאום לחנות כגון שיש חלון על הפתח שיכול העובד כוכבים לראות ממנו אם בא הישראל משמע דאסור משום דתו לא מסתפי עכ"ל ותמוהין לי דברי הרב במ"ש דאם יש חלון כו' דאסור דאדרבה כיון דיש חלון מרתת העובד כוכבים שיבא הישראל ויראה דרך אותו החלון כמ"ש בש"ע סי' קכ"ח ס"ג ואפי' את"ל דהיין אינו מונח נגד החלון כאן מ"מ קשה דהא לעיל בסי' קכ"ח ס"ג כתב באם יש נקבים בדלת ואין ישראל יכול לראות דמותר שהרי אין איסור רק אם סגר הדלת במנעול מבפנים אבל אם אין מנעול סגור מותר כל היין שבבית דמרתת ואין שם איסור מחמת שהעובד כוכבים יכול לראות דרך הנקבים ומ"ט יהיה אסור כאן כשיש חלון אם לא מבורר שסגר העובד כוכבים החנות הא ודאי ממש הדין דלעיל ונראה לתת טעם למה באמת אמרו דוקא במעביר ובספינה שצריך דרך עקלתון לפי שהם בשדה מקום פנוי ומ"ה כל שאין שם אלא דרך א' מצי עובד כוכבי' להזהר כל שרואה שהולך מרחוק וא"א שיבא בקרוב כ"כ אבל בבית או חנות אפשר שהלך בדרך קרוב מאד לאחד מן הבתים ובמהרה כהרף עין יבא ויראנו ומרתת ע"כ אין צריכין כאן דרך עקלתון רק בהנך תרתי דהיינו קרון וספינה ומעביר יינו אבל ברישא דמניח בחנות לא. ונ"ל פשוט דגם במעביר יין בין הבתים הוה הדין כן ולא שייך שם דרך עקלתון ותמיד מרתת העובד כוכבים שפתאום יבוא עליו ולא החמירו אלא במקום שהוא פנוי מבתים ואין שם אלא דרך אחד כן נראה לע"ד פשוט אע"פ שבפרישה כתב דלא קאי רק אבבא שלישית לחוד שהוא מעביר מ"מ נראה כמ"ש דקאי גם אמציעתא מאחר שהרשב"א כתב כן בפי' וחד טעמא אית לתרווייהו:
ליכנס לבית המרחץ. עמ"ש בסעיף ו' וכן מ"ש הש"ע לך ואני אבוא אחריך דאסור אפילו ביש דרך עקלתון יתבאר שם:
או שהודיעו שהוא מפליג. זה קאי אמה שהזכיר לעיל ג' דברים א' מניח עובד כוכבים בחנות ב' שהיה לו יין בספינה כו' ג' שהיה מעביר חבית ממקום למקום כו' ובהך הודעה שמפליג יש מחלוקת שהראב"ד והרשב"א ס"ל דדוקא שמודיעו בפירוש שמפליג כשיעור האיסור והרא"ש אוסר אפילו אומר בסתם שיפליג ויש להקל בזה כדעת הראב"ד והרשב"א דהם רבים לגבי הרא"ש ועוד קי"ל לקולא באם אומר שיפליג כדי פתיחת פתח החבית לחוד אע"פ ששוהה כדי שיפתח ויסתום ולא כאחרים שמביא ב"י בשם הר"ן דאוסרי' בזה וכ' תה"ה בשם הראב"ד דאפי' בהודיעו שמפליג מותר אם יש דרך עקלתון שיוכל לבוא תוך שיעור פתיחה וסתימה והוא לא אמר לכו ואבוא אחריכם:
כדי שיוכל להסיר כו'. בטור סיים כאן אבל אם אמר להפליג פחות מזה השיעור אפי' יש בו שיעור שיוכל לנקוב חור בחבית או במגופה מותר דלא חיישינן לפתיחת הנקב וגם לא חיישינן לזיופא פי' ב"י שלא חיישינן שמא הסיר כל המגופה כיון שאמר שמפליג פחות משיעור ההוא עכ"ל ביאור דבריו אע"ג דבאמת שהה הישראל הרבה ואפשר שהסיר כל המגופה מ"מ כיון שלא גילה לו כן לא חיישינן לזה ומו"ח ז"ל הוקשה לו דברי ב"י אלו דה"ל להטור לומר דהא לא אפשר לו שהיה מזייף כל החותם משום זה דחק עצמו בפירוש דברי הטור דאיירי בב' חותמות והוא בחנם:
וי"א דאם הם סתומות כו'. הטור מביא הטעם כאן כיון דסתימת החבית הוה סימן וכו' ובסימן ק"ל סעיף ד' כתבתי דוקא טיחה יבישה בעינן מ"ה אפי' בהפסד מרובה אין היתר אלא בנתייבשה:
(א) שסגר: כתב הב"ח דאף אם סגר והרחיק אינו אוסר אלא כשהחביות פתוחות או סתומות ושהה כדי שיסיר מגופות החביות כו' כדלקמן בסמוך גבי הודיעו שהוא מפליג ופשוט הוא.
(ב) עקלתון: והר"ן כתב הא דבעינן דרך עקלתון דוקא כשהעובד כוכבים אוחז החבית בידו או על כתפו אבל במניח עובד כוכבים בחנות וישראל יוצא ונכנס לא בעינן דרך עקלתון דכל שעה מתירא ממנו דילמא השתא אתי ישראל ויראה מתקרב לחביות וכתב הב"י דמיירי בענין שאין העובד כוכבים יכול לראות אם בא ישראל דמתיירא פן יבא ישראל פתאום ואפ"ה באוחז החבית בידו בעי דרך עקלתון דאל"כ א"א שלא יראהו כשהוא בסמוך לו ויסלק העובד כוכבים ידו מיד אבל להרחיק מן החבית א"א לעשות כך מיד אבל אם א"א לישראל לבא פתאום לחנות כגון שיש חלון על הפתח שיכול העובד כוכבים לראות ממנו אם בא ישראל משמע דאסור עכ"ל וכתב הט"ז דדברים אלו תמוהין דאדרבה כיון שיש חלון מירתת העובד כוכבים שיבא ישראל ויראהו דרך אותו חלון אלא נ"ל טעמו של הר"ן דגבי בית וחנות א"צ דרך עקלתון דאפשר שהלך בדרך קרוב מאד לאחד מן הבתים ובמהרה כהרף עין יבא ויראנו ומירתת אבל בקרון וספינה לפי שהם בשדה במקום פנוי ומש"ה כל שאין שם אלא דרך א' מצי העובד כוכבים להזהר כל שרואה שהולך מרחוק ומ"מ נראה להחמיר אף בחנות או במעביר יין מן הבתים דג"כ בעינן דרך עקלתון.
(ג) אסורות: ולדידן ליכא למיחש לנגיעה אא"כ יש לו הנאה כגון שישתה או יחליף כדלעיל סי' קכ"ח ס"ד בהג"ה ובסי' ק"ל כתבתי בשם ב"י דבנקב קטן אע"פ שיכולין להוציא ממנו כל שאין יכולין להכניס לתוכו ליכא למיחש לחלופי ופשוט הוא. ש"ך.
(ד) חותם: אבל בחותם א' ממש סגי בדיעבד אפילו בלא הפסד מרובה כדלקמן סימן ק"ל ס"ב ש"ך. והט"ז כתב דאפילו בהפסד מרובה אין היתר אלא בנתייבשה הטיחה.