שולחן ערוך חושן משפט רצב ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רצב · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
היה הנפקד שולחני או חנוני והופקד אצלו מעות אם אינם חתומים ולא קשורים קשר משונה אף על פי שהם צרורים מותר לו להשתמש בהם לפיכך נעשה עליהם שומר שכר וחייב בגניבה ואבידה אפילו קודם שנשתמש בהם ואם כבר נשתמש בהם חייב גם באונסים אפילו אחר שהחזירם למקומם עד שיחזירם לבעליהם ואם היו המעות צרורים וחתומים או קשורים קשר משונה לא ישתמש בהם לפיכך אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן ואם הופקדו אצל בעל הבית אפילו הם מותרים לא ישתמש בהם לפיכך אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן והוא שיטמנם בקרקע כמו שנתבאר (בסי' רצ"א סט"ו) ובעל הבית שרוב עסקיו בריבית דינו כשולחני לפי שצריך תמיד למעות:
- הגה: ודוקא במעות ממש אבל בנסכא של כסף לא ומיהו הכל לפי הענין ואם הרויח במעות בין היה לו רשות להשתמש בהן או לא אין צריך לתת מן הריוח לבעל הפקדון מיהו אם בא בעל הפקדון ואמר תן לי פקדוני ואני ארויח בהן לעצמי והלה מעכב בידו חייב ליתן הריוח מכאן ולהבא אבל אם אומר הנפקד הוצאתים בעסק אם תרצה קבל עליך העסק בין לשכר בין להפסד הדין עם הנפקד (מרדכי פרק הגוזל קמא וסוף פרק המפקיד) ואם נתעסק בהן לצורך בעל הפקדון הריוח שלו ואם גילה דעתו שעסק לצרכו או במקום שאסור להשתמש שמסתמא עסק בהן לצורך בעל הפקדון אינו נאמן לומר לעצמי עסקתי עד שיאמר כן לפני עדים (תשובות רשב"א סימן תתקל"ח):
מפרשים
אע"פ שהן צרורין: פי' כמו שצר אדם כיס שלו:
מותר לו להשתמש בהן: כיון דהמפקיד יודע שחנוני ושולחני צריכין למעות ולא קשרם וחתמ' בקשר משונ' ודאי אינו מקפיד הוא בשימושן במעותיהן:
נעשה עליהן ש"ש כו': ואפי' לדעת הרי"ף והרמב"ם דס"ל בדמי אביד' דמותר ג"כ להשתמש בהן דחייב המוציא באונסיהן כאלו כבר נשתמש בהן וכמ"ש הטור בשמם בס"ס רס"ז וגם המחבר כ"כ שם סכ"ה ע"ש דכ' הראב"ד דשאני הכא דתשמיש בדמי הפקדון הוא גריעי דירא לקנות בהן סחור' שמא יבא המפקיד פתאום ויתבע פקדונו משא"כ בדמי אביד' דבטוח הוא שישה' אצלו זמן מרובה ומה"ט ג"כ אינו דומה לשואל מדעת דנתחייב באונסין אפי' עדיין לא שימש בה דשם ניתן להשתמש בו ברשות ואינו ירא דב"ה יבא פתאום לתבוע ממנו:
אפי' אחר שהחזירם למקומם כו': כבר כתבתי הטעם בסוף סעיף א' דאע"פ דבשואל שלא מדעת דשמש בפקדון והחזירה למקומה פטור מאונסין שאני מעות דעומד להשתמש בו עוד כל שעה כשיבא לידו דבר שיש בו ריוח וגם כבר שמש בה מטעם זה כתב מור"ם שם בס"א דבמעו' בכה"ג חייב באונסין:
ובע"ה שרוב עסקיו בריבית: ☜במרדכי שם סי' רצ"ה כתב דבזמנינו שאין לנו שדות וכרמים כל עסקינו בריבית וקניית סחורה וכ"ע דינם כשולחני:
לפי שצריך תמיד למעות: ☜ וכתב מהרי"ק שורש קנ"א דאין חילוק בין מקום שהתגרים מצויים לאינן מצויים וכן אין חילוק בין עשיר שא"צ לאלו המעות עני עכ"ל ד"מ י"א:
ואם הרויח במעות כו': בין היה לו רשות להשתמש בהן או לא כו' מיירי כשגילה הנפקד דעתו דאף דאין לו רשות להשתמש מ"מ הוא משתמש בו כדי ליקח הריוח לנפשו וז"ש בסמוך אחר זה או במקו' שאסור להשתמש בו שמסתמא כו' דדוקא מסתמא היכא דלא גילה דעתו וק"ל כן נ"ל ליישב דברי מור"ם כאן ושל ד"מ שכ"כ בשם רשב"א כמ"ש כאן אבל הדברים תמוהין כי יגעתי ולא מצאתיהו בשום מקום ואדרב' שם בתשובת רשב"א ס ' תתקל"ח והביאו הב"י ג"כ מס"ב ולא כ"כ שכ' ז"ל נפקד זה מעשיו מוכיחין עליו שלצורך בעל הבית מתעסק בהן שהרי נתן לו מתחל' כל הריוח שהרויח בהן ובעל המעות ג"כ כיון שראה שהרויח זה המתעסק בהן גילה דעתו שנתרצה בכך כו' עד והלכך אף כשהרויח עוד בסתם ע"ד זה נתעסק בהן והריוח לבעל המעות כו' וקאי שם אבע"ה שנתעסק במעות באיסורא ואפ"ה הצריך גילוי דעת הנ"ל ובלא גילוי דעת לא ע"ש ☜ ועיין במרדכי ס"פ המפקיד דכתב ז"ל היכא שהלוה הנפקד לעכו"ם באמנה פושע הוא כו' עד אם כשחזר ראובן המפקיד ותבע מעותיו מן הנפקד אם קדם ושלם (פי' הנפקד להמפקיד) זכה הנפקד בריבית כו' ור"ל לאפוקי לא שילם לו עדיין אע"ג דאמר הריני משלם לא זכה הנפקד בריבית דומיא דשואל דכל הנאה שלו דאמר הריני משלם לא מקני ליה כפילא עד שישלם לו כו' ע"ש (וכמ"ש בטור ובסמ"ע בסי' רצ"ה ע"ש) ומהתימא שלא הזכיר מור"ם חילוקים הללו כאן:
א"צ לתת מן הריוח: דקדק וכ' א"צ הא רוצה ליתן לו הרשות בידו דכיון דלא בא לידו בתורת הלואה אין כאן משום ריבית כ"כ במרדכי שם ועמ"ש המחבר לעיל ס"ס פ"א והוא תשו' הרא"ש ומ"ש שם בסמ"ע עליו ביאורו:
קבל עליך העסק בין לשכר כו': פירוש והוא משיב רוצה אני דוקא מעותי:
הדין עם הנפקד: דכיון דהוציאם ברשות כנ"ל ינול לומר השתתף עמי גם בהפסד אם תרצה בשכר:
הריוח שלו: דאין כאן ריבית וכנ"ל:
(ח) מותר לו להשתמש בהם כו' מוכח בתוספות פרק אלו מציאות ריש דף כ"ח דאפילו תובע אותם המפקיד קודם שהוציא' הנפקד אין צריך להחזיר אותם המעות עצמם אלא יכול ליתן לו ממעות אחרים ועיין שם ועיין לעיל סימן ל"ט ס"ק מ"ו:
(ט) חייב גם באונסין לשון הרי"ף ה"ל הלואה גביה וקמו ליה ברשותיה ואי איתנסו ליה חייב וכ"כ רב האי גאון ז"ל עכ"ל ונראה דר"ל דה"ל אפי' לוה עלייהו ונ"מ דאם נפסל המטבע צריך לשלם לו מטבע היוצא באותה שעה אפי' הוא בעין וכמ"ש הגה' מיי' פ"ד ממלוה והתו' פ' הגוזל דף צ"ז ריש ע"ב ולאפוקי אי הוי אמרי' דה"ל שואל אפי' הי' שואל ש"מ דה"ל גזלן הי' יכול לומר לו הרי שלך לפניך וכמבואר בהגה' מיי' ובתו' שם וכדלקמן ריש סי' שס"ג קמ"ל דלא ה"ל שואל עלייהו וגם כיון דמותר לו להשתמש לא ה"ל שואל ש"מ אלא ה"ל לוה עלייהו עוד יש חילוק בין לוה לגזלן לקמן סי' שס"ה בסמ"ע ס"ק ג' עוד יש חלוקי' וק"ל ואפשר שלזה הוצרך הרי"ף להביא ראיה מן הגאון ואע"פ שהרא"ש כ' טעם אחר מה שהוצרך להביא ראיה מן הגאון דהיינו שחייב אפי' אחר שהחזיר למקומם מ"מ גם זה יכול להיות אמת ודו"ק:
(י) אפי' אחר שהחזיר' כו' כבר כתבתי לעיל דשואל ש"מ בפקדון חייב באונסי' אע"פ שהחזירם למקומם ואע"פ כן הוצרך הרא"ש לחלק דשאני מעות דהכא שלח יד ברשות כיון שמותר לו להשתמש בהם ע"ש בהרא"ש מבואר כך להדיא:
(יא) ואם הופקדו אצל בעל הבית כו'. הבית יוסף הביא דברי ר' ירוחם דאינו נעשה ש"ש בתנאי כו' ותמה עליהם ונ"ל דה"פ מי שהפקיד לחברו מעות בתנאי שאם יעמיד לו אותה סחורה יקח המעות לעצמו ואח"כ אינו רוצה להעמיד לו הסחורה ורוצה להחזיר לו המעות וא"כ עכשיו אסור לו להשתמש במעות ואע"פ שהיה בענין שיוכל להשתמש במעות עד עכשיו שאינו רוצה להעמיד לו הסחורה ודבריו לקוחי' מהרא"ש פ' הזהב גבי ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי כתב הרא"ש שם דאין לפרש ש"ש לא הוי כיון שא"ל שקול זוזך הא אי לא א"ל שקול זוזך הוי ש"ש בשביל שהמעות הם ברשותו להוציאם אע"ג שלא נגמר המקח דליכא למימר הכי שיהא לו רשות להשתמש בדמים בעוד שלא נגמר המקח כו' אלא ה"פ ל"מ ש"ש דלא הוי דלא שקיל אגרא עכ"ל ואף למאי דמסיק הרא"ש בשם הרי"ף דמעשה קמא ליתיה וחייב עליה באונסי' היינו כשנתן לו המעות לכתחלה בתורת מקח להנפוקינן וכדאיתא התם אבל כשנתן לו בתורת פקדון רק שהתנה עמו שאם יעמיד לו הסחורה יקח הפקדון לעצמו אע"פ שהיה יכול להשתמש במעות הפקדון עד עכשיו מ"מ מיד שאמר ליה שאינו רוצה להעמיד לו הסחורה אע"ג שאינו אומר לו שקול מעותיך הרי אין לו רשות להשתמש במעות ואינו ש"ש עד שיתן לו שכר ואפי' נאבד המעות קודם שא"ל שאינו רוצה להעמיד לו הסחורה פטור דיכול לומר מעולם לא רציתי להעמיד לך הסחורה וא"כ לא הי' לי רשות להשתמש במעות מעולם וזה מוכרח מדברי הרא"ש שם והוא אמת לדינא ומדוקדק בדברי ר"י שכתב ואפי' הי' בענין שיכול להשתמש במעות כו' ולא כ' ואפילו הוא בענין כו' רק הי' בענין ל' עבר משמע שהי' כך ע"פ התנאי אבל עכשיו אין לו רשות להשתמש במעות וסד"א כיון שהי' בענין שיכול להשתמש במעות אם הי' מעמיד לו הסחורה והי' מקיים התנאי הוי ש"ש קמ"ל דלא ואע"ג דכ' הרא"ש שם דלמאי דפסק ר"ת דאנן מותרי' להשתמש בכל מעות כיון דעיקר עסקינו ברבית אין נפקותא בפסק זה היינו בהאי עובדא דהתם אבל מ"מ נ"מ אם הפקיד אצלו מעות צרורי' וחתומי' והתנה עמו כן ודוק ע' בתשו' רמ"א ס"ס פ':
(יב) ובעה"ב שרוב עסקיו ברבית כו'. (הג"ה במרדכי שם סי' רצ"ה כתב דבזמנינו שאין לנו שדות וכרמי' כל עסקינו בריבית וקניית סחורה וכ"ע דינם כשולחני והעתיקו בסמ"ע):
(יג) לפי שצריך תמיד למעות: (הגה וכתב מהרי"ק שורש קנ"א דאין חילוק בין מקום שהתגרי' מצויים או אינן מצוים וכן אין חילוק בין עשיר שא"צ לאלו המעות לעני עכ"ל ד"מ י"א הביאו בסמ"ע):
(יד) ואם הרויח במעות ע' בתשו' רשד"ם סי' קנ"ה ובתשו' ן' לב ס"א סי' נ"א דף ע"ז וס"ב סי' כ"ו ובתשו' מהר"מ סי' ג' ובתשו' ר"י לבית לוי סי' כ"ז דף קמ"א ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' קי"א:
(טו) חייב ליתן הריוח כו'. ורש"ל ביש"ש פרק קמא סי' ל' פסק דאפי' תבעו לדין ואמר לו תן לי פקדוני כי יש לי ריוח ברור ומברר דבריו וזה מעכבו פטור דמבטל כיסו לא הוי אלא גרמא ע"ש עוד בדין זה וע' בנ"י פרק המקבל גבי דורשים ל' הדיוט הביא הירושלמי דמבטל כיסו של חבירו פטור ע"ש בירושלמי ג"כ:
(טז) הוצאתים בעסק כו'. ע' בספר א"א דף ק"ג ע"ד:
(יז) ואם גילה דעתו כו'. ע' בתשוב' ן' לב ס"ג סי' קי"ב:
(יג) להשתמש: כיון דהמפקיד יודע שחנוני ושולחני צריכין למעות ולא חתמם וקשרם בקשר משונה ודאי אינו מקפיד בשמושן במעותיו. סמ"ע.
(יד) קודם: בתוספות בבא מציעא ריש דף כ"ט מוכח דאפי' תובע אותם המפקיד קודם שהוציאם הנפקד א"צ להחזיר אותן המעות עצמן אלא יכול ליתן לו מעות אחרים וע"ש ועמ"ש בסי' ל"ט ר"ס י"ז. ש"ך.
(טו) באונסים: והא דבדמי אבידה דג"כ מותר להשתמש בהן וחייב המוצא באונסין אפילו קודם שנשתמש בהן כמ"ש הט"ו בסי' רס"ז סכ"ה כת' הראב"ד דהכא גרע טפי שירא לקנות סחורה בדמי הפקדון שמא יבא המפקיד פתאום ויתבע פקדונו משא"כ בדמי אבידה דבטוח הוא שישהה אצלו זמן מרובה ומה"ט ג"כ ל"ד לשואל מדעת דנתחייב באונסין אפילו עדיין לא שימש בה דשם ניתן לו רשות להשתמש ואינו ירא דבע"ה יבא פתאום לתבוע ממנו עכ"ל הסמ"ע ועיין בש"ך שביאר מה שנ"מ לדינא אם הנפקד מקרי לוה עלייהו או גזלן ע"ש.
(טז) לבעליהם: כבר כתבתי לעיל ס"א בהג"ה דשואל שלא מדעת בפקדון חייב באונסים אע"פ שהחזירו למקומו ואע"פ כן הוצרך הרא"ש לחלק דשאני מעות דהכא שלח יד ברשות כיון שמותר לו להשתמש בהן ע"ש בהרא"ש שמבואר כך להדיא. ש"ך.
(יז) אצל: עיין בש"ך שהביא דברי ב"י במה שתמה על ר' ירוחם שכת' דאינו נעשה ש"ש בתנאי כו' והוא יישב דבריו ע"ש באורך.
(יח) הרויח: עיין בתשו' רשד"ם סי' קנ"ה ובתשו' ן' לב ס"א סי' נ"א וס"ב סי' כ"ו ובתשו' מהר"ם סי' ג' ובתשו' ר"י לבית לוי סי' כ"ז ובתשו' רש"ך ס"ב סי' קי"א.
(יט) לתת: מיהו אם רוצה ליתן לו הרשות בידו ואין בזה משום רבית כיון דלאו בתורת הלואה בא לידו כ"כ במרדכי שם וע"ל סוף סימן פ"א ומ"ש שם. סמ"ע ועיין בתשו' שבות יעקב ח"א סי' ס"ד).
(כ) ליתן: ורש"ל (פ"ק) [פ"ט] דב"ק סי' ל' פסק דאפילו תבעו לדין וא"ל תן לי פקדוני כי יש לי ריוח ברור ומברר דבריו וזה מעכבו פטור דמבטל כיסו לא הוי אלא גרמא ע"ש עוד בדין זה ועיין בנ"י פרק המקבל גבי דורשים לשון הדיוט הביא הירושלמי דמבטל כיסו של חבירו פטור וע"ש וגם בירושלמי ובס' א"א דף ק"ג ע"ד. ש"ך.
(כא) הנפקד: דכיון דהוציאה ברשות יכול לומר השתתף עמי גם בהפסד אם תרצה בשכר. סמ"ע.
(כב) גילה: עיין בתשו' ן' לב ס"ג סי' קי"ב.