שולחן ערוך חושן משפט רטז ה
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רטז · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך אפילו לא היו לו דקלים אם רצה לקנות לו שני דקלים ה"ז נקנה המקח ואין הלוקח יכול לומר לו איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים ואם אמר קרקע בדקלים אני מוכר לך אם היו בו שני דקלים קנה ואם לאו מקח טעות הוא וחוזר ואם א"ל קרקע של דקלים אני מוכר לך אין לו דקלים שאין בלשון הזה אלא קרקע הראוי לדקלים ומיהו אם יש דקלים בקרקע קנאן:
- הגה: בכל ענין שאמר ויש אומרים דאם א"ל קרקע ודקלים אני מוכר לך אע"פ שיש דקלים בשדה אם יש לו דקלים במקום אחר צריך ליתן לו עוד שני דקלים ואם אין לו א"צ לקנות מיהו הקרקע קנוי לו דשני מכירות הן הקרקע והדקלים (טור בשם הרשב"ם):
מפרשים
קרקע ודקלים אני מוכר לך: נראה דהרמב"ם בעל דין זה ס"ל דכשיש בשדה דקלים א"צ לקנות לו עוד דקלים זולתם והא דקאמר ודקלים אע"ג דמסתמא נמי דקלים נמכרים בכלל הקרקע (ואי משום שטוב לפרש כמה שכ' בר"ס זה הל"ל קרקע בדקלים) משום דמיירי דלא הראה לו הקרקע בשעת המכיר' מ"ה הוצרך לומר דמוכר לו ארעא ודקלי (ודלא "כעיר שושן שכתב שגם לסברא זו צריך ליתן לו עוד ב' דקלים ע"ש) "ומיהו אם אין בקרקע דקלים אין הלוקח יכול לומר אחזור במקח כי מקח טעות הוא שסברתי שיתן לי קרקע שבתוכו דקלים אלא כל שלא א"ל קרקע בדקלים הרשות ביד המוכר ליתן לו קרקע שאין בו דקלים ועוד שני דקלים ממקום אחר אבל אם אין המוכר נותן לו שני דקלים גם במקום אחר סבירא לי' להרמב"ם דהלוקח יכול לבטל המקח לגמרי וכ"כ הטור בשם הרמב"ם והי"א שכתב מור"ם פליגי עליה בתרתי וס"ל דמה שכתב ליה המוכר "קרקע ודקלים אני "מוכר לך שני מכירות הן ואין הא' תלוי בהשני דמ"ש קרקע דעתו היה אקרקע כמות שהוא ומש"ה הן יהיה בו דקלים הרבה הן לא יהיה בו דקל כלל נוטל הלוקח במקחו כמות שהוא ומ"ש ודקלים דעתו היה שזולת הקרקע שיתן לו יתן לו עוד שני דקלים ממקום אחר ואם יש למוכר שני דקלים במקום אחר כופין אותו לקיים מקחו ויתנם לו ואם אין למוכר דקלים במקום אחר טוב למוכר להיות נאמן בדיבורו לקנות לו מאחרים עוד שני דקלים אבל אין כופין אותו ע"ז וכיון דאינו ברשותו הוי כמכר לו דבר שלא בא לעולם דלא קנה וכמו שכתב הטור והמחבר לעיל סי' רי"ב ואע"ג דאין לו ולא נתקיים המקח "דודקלי' שא"ל מ"מ אין הלוקח יכול לחזור גם ממקח הקרקע כדס"ל להרמב"ם אלא מנכה לו מדמי מקחו שיעור דמי שוויו שני דקלים והמותר צריך הלוקח ליתן להמוכר בעד הקרקע דשני מכירות הן ועפ"ר:
קנאן בכל ענין שאמר: פי' אפילו א"ל קרקע של דקלים דמ"מ לא גרע ממוכר לו סתם קרקע דקי"ל דמכר לו בכללו כל האילנות שבתוכו ובכלל זה שכתב נשמע נמי דנוטלן בכל ענין שאמר לו אפילו יש בו דקלים הרבה ולאפוקי מדעת ר"י שכתב הטור בשמו שבמ"ש "ודקלים בא למעט דאין רוצה ליתן לו אלא ב' דקלים ואין לו אלא ב' דקלים ע"ש:
(א) קרקע ודקלים כו' עיין בסמ"ע סקי"ד נראה כו' ודלא כע"ש כו' נראה כוונת הסמ"ע דאם לא כן תקשי למה השמיט הרמב"ם האי דינא דאי איתא ליה יהיב ליה וע"כ הוכרח לפרש פירושו ואני אומר איך אפשר לפרש שקנה כל הדקלים והלא בש"ס איתא אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דיקלי ובין להרשב"ם ובין להתוס' לא יהיב ליה אלא ב' דיקלי כדאיתא בש"ס רק דלהרשב"ם יהיב ליה ב' דקלי ממקום אחר ולהתוס' יהיב ליה רק מהאי ארעא אע"ג דבעלמא מכר כל הדקלים הכא גרע כיון שהזכיר דקלים ודברי הע"ש נכונים דגם הרמב"ם ס"ל כהרשב"ם דאי אית ליה דקלי יהיב ליה תרי דיקלי ממקום אחר ובמה שכתב אפי' לא היו לו דקלים אם רצה לקנות כו' וממילא נשמע שאם יש לי אף במקום אחר צריך ליתן לו ועוד דדין זה פשוט להרמב"ם וס"ל דעיקר חדושו דאי לית ליה זבין ליה והלוקח צריך לקיים המקח אבל הא מילתא דפשיטא היא דאי אית ליה במקום אחר דיהיב לי' ב' דיקלי אבל עכ"פ לא ס"ל לרמב"ם פי' התוס' דהכא גרע טפי דא"כ אין לך בו אלא חדושו וקשה למה השמיטו (ע"כ מצאתי תוך כתביו שכ' בימי חורפו) ע' בתשו' ן' לב ס"ב סי' ל"ז ובס' א"א דף צ"ו ע"א:
(ח) ודקלים: נראה דס"ל להרמב"ם דכשיש בשדה זה דקלים א"צ לקנות לו עוד דקלים זולתם והא דקאמר ודקלים אע"ג דמסתמא נמי נמכרים הדקלים בכלל הקרקע משום דמיירי דלא הראה לו הקרקע בשעת המכיר' מש"ה הוצרך לומר דמוכר לו ארעא ודקלי ומיהו אם אין בקרקע דקלים אין הלוקח י"ל אחזור במקח כי מקח טעות הוא שסברתי שיתן לי קרקע שבתוכו דקלים אלא כל שלא א"ל קרקע בדקלים הרשות ביד המוכר ליתן לו קרקע שאין בו דקלים ועוד ב' דקלים ממקום אחר אבל אם אינו נותן לו עוד ב' דקלים כנ"ל ס"ל דהלוקח יכול לבטל המקח לגמרי וכ"כ הטור בשמו והי"א פליגי בתרתי וס"ל דמה שא"ל המוכר קרקע ודקלים אני מוכר לך ב' מכירות הן ואין האחד תלוי בהשני דמה שאמר קרקע היה דעתו אקרקע כמו שהוא מש"ה הן אית ביה דקלים או לית ביה נוטל הלוקח מקחו כמות שהוא ומה שא"ל ודקלים דעתו היה שזולת הקרקע יתן לו עוד ב' דקלים ואם יש למוכר ב' דקלים במקום אחר כופין אותו לקיים מקחו ויתנם לו ואם אין לו טוב להמוכר להיות נאמן בדבורו ויקנה לו מאחרים עוד ב' דקלים אבל אין כופין אותו ע"ז דכיון דאינן ברשותו ה"ל כמוכר דשלב"ל דלא קנה ואע"ג דלא נתקיים המקח דדקלים מ"מ הלוקח א"י לחזור בו גם ממקח הקרקע אלא מנכה לו מדמי המקח כשיעור דמי ב' דקלים דב' מכירות הן עכ"ל הסמ"ע (וכ"כ הט"ז דלדעת הרמב"ם לא הוי ב' מכירות ולפ"ז אם מכר אחד לחבירו בפעם אחד ב' דברים בסך מה ונמצא שאחד מהן אינו ברשותו ודאי נותנת הסברא דמכירת השני ג"כ בטלה דזה י"ל כיון שכללתי אותם בסך אחד הוי מכיר' אחת וגם האחד שוה בעיני הרב' ולא אקח הב' כפי שומת האנשים ומכ"ש בקרקעות דאין להן אונאה כו' ומעש' בא לידינו באחד שמכר לחבירו ב' מקומות בבה"כ באיזה סך ונתברר אח"כ דלא היה לו אלא מקום אחד ואמרנו שדין זה הוא מחלוקת הרמב"ם והרשב"ם ואין לנו כח להוציא ממון וכל המכיר' בטל' עכ"ל) ועמ"ש הש"ך בזה ע"ש ובתשו' ן' לב ס"ב סי' ל"ז ובס' א"א דף צ"ו ע"א.
(ט) ענין: פי' אפילו א"ל קרקע של דקלים דלא גרע ממוכר לו סתם קרקע דקי"ל דמכר לו בכללו כל האילנות שבתוכו וגם נשמע בכלל זה שנוטלן בכל ענין שא"ל אפילו יש בו דקלים הרב' ולאפוקי מדעת ר"י שהביא הטור דס"ל דבמה שא"ל ודקלים בא למעט שאינו רוצה ליתן לו אלא ב' דקלים ע"ש. סמ"ע.