שולחן ערוך חושן משפט רה ז
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רה · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אחד האונס את חבירו בשהכהו או תלאו עד שמכר או שהפחידו בדבר שאפשר לו לעשות:
- הגה: בין אונס הגוף בין אונס ממון מיהו יש חולקין וס"ל דאם הפחידו לאו כלום הוא דעביד אינש דגזים ולא עביד (מהרי"ק שורש קע"ו)
בין בידי עכו"ם בין בידי ישראל הרי זה אונס ומעשה באחד ששכר פרדס מחבירו לעשר שנים ולא היה שטר חוב ביד המשכיר ואחר שאכלו השוכר ג' שנים אמר לו אם לא תמכרנו לי אכבוש שטר שכירות ואטען שהוא לקוח בידי ואמרו חכמים שהוא אונס וכן כל כיוצא בזה לפיכך אם תבעו המשכיר בב"ד וכפר בו וטען שהפרדס שלו ואח"כ מסר המשכיר מודעא ואח"כ מכר לשוכר שכפר בו הרי הממכר בטל שהרי יש לו עדים שהוא אנוס והם העדים שכפר בב"ד והם הם עידי המודעא וכן כל כיוצא בזה:
מפרשים
בין בידי ישראל: פירוש ולא אמרי' דאין זה מיקרי אונס כיון דיכול לתבעו בדין ישראל ולא עשה ואח"כ למדונו דאפילו אונס ממון חשוב אונס כההיא דשכר פרדסא כ"כ בטור:
ולא היה שט"ח ביד המשכיר: פירוש שטר מהשוכר שאין השדה בידו אלא בתורת שכירות ולאחר זמן תחזור השדה לידו דזהו מיקרי שט"ח שכתב בו זכותו וחובתו של כנגדו:
ואחר שאכלו ג"ש: דאז היה יכול לטעון לקוח היא בידו ואכלתיהו שני חזקה ואבדתי שטר קניני:
וכפר בו וטוען שהפרדס שלו אח"כ מסר המשכיר מודעא כו': כן הוא ל' הרמב"ם שם בפ"י דמכירה וכ' המ"מ עליו ז"ל נתכוון רבינו לומר שהמעשה הנזכר בגמ' כך היה שהעדים לא שמעו ההפחדה אלא שראו הכפירה ואח"כ מסר מודעא ומכר שאם שמעו ההפחדה לא היה כאן אונס שהרי לא היה אפשר למלוה לכפור שכבר שמעו העדים אלו שהודה שהוא ממושכן בידו (וה"ל לתובעו ע"פ עדים אלו ומדלא תבעו ומכר לו עלינו לו' דגמר והקנה) כך שמעתי בכוונת רבינו ונכון הוא עכ"ל ועפ"ז נראה דהכי הוא הצעת דברי הרמב"ם והמחבר שמתחלה כתבו המעשה ללמד ממנו שאונס כזה אף שאין בו אלא אונס ממון אם נתברר שכן היה הוה אונס לבטל המכר אם מסר מודעה ואח"כ כתב לפיכך אם תבעו ללמדינו היאך נתברר זה האונס דהא ודאי העדים לא שמעו ההפחדה דאם שמעו אינו אונס ובודאי גמר להקנותו דאל"כ ה"ל לתבעו בעדי' ששמעו ממנו שאמר אם לא תמכור לי אכבוש את השטר וכמ"ש המ"מ ע"ז כ' לפיכך אם תבעו כו' ור"ל דנודע זה ע"י התביעה שתבעו המשכיר וכפר ואמר התובע לב"ד הריני מוסר מודעה לפני כ' כי אברר שזה שכופר אינו עושה אלא כדי שאמכרנו לו כי כן א"ל תחלה ותוודעו זה שהרי כשארצה למכור לו יתן לי דמי שוייה כשאתן לו שטר מכירה וכשיהיה כן שיחזור ויבא המשכיר לפני הב"ד ויראה שאצל השוכר שטר המכירה שקנאו ממנו אזי יבורר אמיתתו שא"ל תחלה בינו לבינו אם לא תמכרנו אכבוש שטרי ובכה"ג נודע שהוא אנוס ומהני מודעתו לבטל המכירה אבל בלא מסירת מודעה אף שניכר אונסו מ"מ איכא למימר שמ"מ ע"י המעות נתרצה וגמר והקנה וק"ל ונראה שגם הטור שקיצר ולא כתב אלא ריש דברי הרמב"ם (ולא כתב האי "לפיכך "אם "תבעו כו' שכ' הרמב"ם והמחבר) וסיים וכ' עליו דהוי אונס לבטל המקח כוונתו לא שהיו עדים ששמעו שא"ל אם לא תמכרנו לי אכבוש כו' אלא שנתוודע זה ע"י התביעה וכפירה ובסוף קנה וכמ"ש וזה לעד"נ ברור ובע"ש כתב כל' הטור והוסיף וכ' שהטמין עדים אחורי הגדר כו' וכ"כ כדי ליישב קושיות דהמ"מ הנ"ל ולא הועיל כלום דאכתי איכא למימר דלא ה"ל למכרו לו דאם יכבוש המלוה השטר ויטעון לקוחה היא בידי יביא המשכר עדי' שהטמין לו ויעידו ששמעו ממנו שאמר שיכבוש את שטר השכירות וממילא ידעו הב"ד שכן עשה ויוציאו השדה מידו ועד"ר מ"ש עוד מזה ודו"ק:
(יג) דגזים: (אפילו למ"ד דאונס דהפחדה לא הוי אונס היכא דגזים בדבר דמורה היתרא כגון בפלוגתא דרבוותא דהמוחזק זוכה מטעם קים לי וזה מגזם אותו שיוליכנו בערכאות ויוציאנו מידו הוי אונס. לחם רב סי' ל"ז. בדין זה דעביד איניש דגזים ולא עביד אין חילוק בין איסור חמור לאיסור קל. מהרי"ק שורש קפ"ז הרשד"ם חלק י"ד סי' ק"ב וחח"מ סי' של"ד וע"ש סי' י"ג. מיהו נראה דהכל לפי ראות עיני הדיין אם המגזם הוא גבר אלים ומוחזק בכך לאנס הבריות ויש כח בידו לעשות כן והוא רגיל בכך לא אמרינן בכיוצא בזה עביד איניש כו' מקור ברוך דף פ"ו. בני חיי).
(יד) חוב: פי' שטר מהשוכר שאין השדה בידו אלא בתורת שכירות ולאחר זמן תחזור השדה בידו דזהו מקרי שט"ח שכתוב בו זכותו וחובתו של כנגדו. סמ"ע.
(טו) תבעו: כתב הסמ"ע דבא ללמדנו בזה דל"ת היאך תברר זה האונס דהא ודאי העדים לא שמעו ההפחדה ובודאי גמר לקנותו דאל"כ ה"ל לתבעו בעדים ששמעו ממנו שא"ל אם לא תמכור לי אכבוש כו' לכך כתב אם תבעו כו' ור"ל דנודע זה ע"י התביעה כדמסיק כו' ע"ש מה שביאר עוד בזה (ועמ"ש הט"ז בזה ליישב השגת הסמ"ע על הע"ש).
(ו) אחד האונס את חבירו. כ' בתשובת חוות יאיר סי' מ' וז"ל כי מה שרוצה שמעון לחזור בו מצד שראובן מסר מודעא על הפשר נרא' אם הי' המודעא מודעא גמורה הי' בזה הדין עם שמעון כי ענין מסירת מודעא היא דמודיע אונסי' ודלא גמר ומקני לחבריה כמבואר בסי' ר"ה בח"מ וא"כ ודאי חבירו האונסו למכור לו הדבר ההיא מצי לחזור בו מצד הדין דהוי מקח טעות דאלו ידע דחבירו מצי אחר זמן לחזור בו וגם הוא לא גמר ויהיב דמי ולא דמי למה דקי"ל בסי' רכ"ז דאין המאנה יכול לחזור בו אם המתאנה רוצה לקיים המקח משום שלא יהא חוטא נשכר שאני התם שבא לישכר מצד החטא והוא מה שאינהו משא"כ כאן שאין ביטול המקח מצד החטא והוא שאונסו שהרי קי"ל תלוהו וזבין זביניה זביני רק מצד מעשה חבירו והוא מסירת המודעא שבזה ביטל כל ענין המכר עכ"ל והנה מה שמחלק דבאונס ליכא צד חטא לפי שתלוהו וזבין זביניה זביני אין זה נראה דודאי חמסן מיקרי אע"ג דיהיב דמי וחבירו נתרצה אלא דאפ"ה זביניה זביני משום דנתרצה. אלא דבעיקר הדין דבריו נכונים דכל שהמוכר מסר מודעא א"כ לא קנה הלוקח כלום וממילא יכול נמי לוקח לחזור כיון שלקח החפץ שלא מדעת בעלים ומאי דקשיא ליה מהאי דסי' רכ"ז דאין מאנה יכול לחזור התם נמי דוקא כל זמן שלא חזר בו המתאנה אבל אם כבר חזר בו המתאנה גם השני יכול לחזור בו וכמבואר בסי' רכ"ז והכא כיון שהמוכר מסר מודעא הרי חזר במקחו כבר א"כ בטל המקח ואין בו תורת מקח כלל ויכול גם הלוקח לחזור: