קצות החושן על חושן משפט רה

►| קצות החושן • על שולחן ערוך חושן משפט רה |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) לשני עדים דמי. כת' בנימוקי יוסף פ' חז"ה ז"ל מחאה בפני שנים ואין צריך לצוות להם שיכתבו שטר מחאה זו לעדות שמיח' בתוך שלש דכתיבה זו זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו דכיון שמיחה בפניהם כמאן דאמר כתבו דמי וכאלו עשאן שלוחין וכתבו האחרונים ז"ל דצריך שיכתבו בלשון שליחות פלוני העדנו על עצמו לכתוב עליו שמיחה אבל כתבו שמענו מפ' שמיחה כה"ג לאו עדות היא ומפיהם ולא מפי כתבם אמר רחמנא ואע"ג דבעלמא בכל שטר בעינן צוואת מקנה דומיא דספר המקנה היינו בדבר שבינו לחבירו אבל במחא' ומודעא אין הדבר תלוי אלא בו עכ"ל והאחרונים רצו בזה לישב קושית תוס' שהקשו פ' חזקת הבתים (דף מ') דברי המתחיל מחאה בפני שנים דהיכי כתבו מחאה ומודעא שלא מדעת המתחייב דהוי ליה מפי כתבם וע"ש שכתבו דבמחאה מהני משום דבקל הפקיעו' חזקה וגבי מודעה הקילו כדי להציל הנאנס מיד אונסו ע"ש. ומש"ה כתבו האחרונים דכותבין בל' שליחות ותו לא הוי מפי כתבם וכמ"ש בעל המאור בטעמא דמהני שטר חוב ושטר קנין מדעת המתחייב ולא הוי מפי כתבם ומשום דה"נ מפי כתבם והוא נמי שטת רש"י והובא אצלינו בסי' כ"ט סק"ז וכיון דהמחא' ומודעא אין הדבר תלוי אנא בו מש"ה מהני מפי כתבו כל שכתבו בלשון שליחות דה"ל כאלו שמענו מפי המוחה במיח'. והרמ"א שכ' בסי' קמ"ו כדברי האחרונים לכתוב בלשון שליחות וכאן במודעא לא הביא דבריהם. ומדברי הנ"י מבואר דבמודעא ומחאה צריך לכתוב לשון שליחות. ונרא' שהרמ"א ראה דבריהם במחאה ולא במודעא וטעמא משום דהתינח הא דכתבו עדים שמסר מודעא שייך בו ל' שליחות וה"ל מפי כתבו וכאלו הוא עצמו כותב שאינו רוצה במקום המקח אבל הא דכתבו במודעא והכרנו באונסו בזה לשון שליחות נ"מ מידי דהוא עצמו אינו נאמן בכך ובע"כ צ"ל דבמודעא הקילו מטעמא שכתבו תוס' כדי להציל הנאנס א"כ כיון דהקילו להציל הנאנס א"כ תו לא בעי לשון שליחות ובזה ניחא הא דמהני כ' המודעא אפילו אחר הזבינא ואי משום שליחות לא הוי מהני כ' המודעא אלא דוקא קודם המכר וכמ"ש בסי' קמ"ו ס"ק ג' דל"מ מחאה בכתב אלא דוקא תוך שלש דכיון דאינו אלא משום שליחות ומשום דהוי דבר שאינו תלוי אלא בו וה"ל כאלו הוא עומד ומיחה אבל אחר שלש אין רשאין לכתוב שמיחה תוך שלש דכה"ג ה"ל מפי כתבם דלשון שליחות תו ל"מ דאינו נאמן אחר שלש וע"ש. וה"ה הכא במודעה לפי טעמא שכתבו האחרונים לכתוב בלשון שליחות לא הוי כ' המודעא אלא דוקא קודם המכר דאחר המכר ל"מ לשון שליחות כיון דהוא עצמו אינו נאמן אח"כ לו' שלא הי' מרוצ' בזביני ואלו מדברי הפוסקים נראה פשוט דמהני כתיבת המודעא אפי' אחר המכר. ובר"ן פ"ב דכתובות מפרש הא דאמרי מודעה ניתן ליכתוב שיכולין לכתוב אחר המכירה ע"ש וכן פשוט בדברי הפוסקים ובזה אינו נאמן הוא עצמו ודוקא קודם המכר הוא דשייך לשון שליחות דה"ל כאלו הוא כותב שאינו רוצה למכור אבל אחר המכר לא. וע"כ במודעא הטעם כדי להציל הנאנס ולא בעינן כלל לשון שליחות וזה ברור ודוק:

סעיף ג

(ב) פשרה דינה כמכר והא דכ' בש"ע סי' י"ב דאם הפחידו יכול לחזור בו ע"ש משום דהכא מיירי בדין מסופק שאינו ידוע להיכן נוטה או בדבר שיש בו הכחש' ועסק שבועה ביניהם וה"ל תורת פשרה אבל התם מיירי שהי' הדין ברור בלי שום ספק ואינו בתורת פשרה כלל ומש"ה ה"ל אונס גמור וע' ב"י מ"ש בשם הרשב"א מחודש ח' ומוהרי"ט ח"ד סי' צ"ח:

סעיף ד

(ג) לענין זה הוי כמכר. כ' הריב"ש בסי' קצ"ז וז"ל דאע"ג דבהנאה מועטת שקיבל הנותן דינו כמתנה ולא אמרי' אגב אונסיה גמר ומקני מ"מ לענין זה דינו כמכיר' דבעינן שידעו העדים באונסו כמו במכירה דכיון דמקבל הנאה ליכא למימר הכי דאפילו אם אינו אנוס כיון שאמר שאינו נותן מדעתו ע"ש:

סעיף ה

(ד) יצטרף עדותכם. נרא' דהיינו לשטת תוס' בהא דמהני שלשה כתי עדות לחזקה ולא הוי חצי דבר כיון שראו כל מה שהיו יכולין לראות כמ"ש תוס' במרוב' (דף ע') אבל לשטת הרי"ף טעמא דחזקה דמהני לשלומי פירי ע"פ כת הראשון א"כ הכא ה"ל חצי דבר כיון דמודעא בלא אונס וכן אונס בלא מודעא לאו כלום:

סעיף ו

(ה) במתנה אחר גלוי דעת. בפ' חז"ה (דף מ') אמרי נהרדעא כל מודעא דלא כתב בה אנן ידעינן באונסו דפלניא לאו מודעא ופריך מודעא דמאי אי דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא הוא וכת' הרמב"ן בחידושיו ז"ל הא דאקשינן בשמעתין אי גיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא איכא למידק עלה בגיטא ומתנתא למה לי מודעא דאונס והא קי"ל שאם אמר לשלוחו קודם שיגיע הגט לידה גט שנתתי לך בטל הוא בטל והרב ר' שמואל ז"ל כתב ודוקא מודעה שיש בה אונס אבל בלא אונס אמר גט שאעשה לא יהא גט אין זה ביטול כיון דלא נאנס כלל אנן סהדי דגמר בלבו בשעת מעשה ול"מ ביה ביטול קודם אא"כ בטלו אחר כתיבה זה כתב הרב ז"ל ולדעתי יפה כוון והרב ר' משה הספרדי ז"ל כתב שאם אמר כל הגט שאכתוב מכאן ועד עשרים שנה בטל הוא הרי זה בטל וזו הוא מסירת מודעא על הגט וזה ודאי אפשר דמסתמא נימא אונס הוא אבל אם פירש ואמר שאינו אנוס ומבטל לפי שעתו כשר וכדברי הרב ר' שמואל עוד יש לחלק לו' שאם אמר בטל הוא מבוטל אבל אנוס אני אלמלא שנאמן הוא בכך הרי הגט כשר שהרי לא ביטלו בפיו ואפילו חשבת לי' גילוי דעתא הא קי"ל גילוי דעתא לאו מלתא וכ"ש דלאו לגילוי דעת הוא כלל דכיון דלאו אנוס לבטולי בהדיא אלא רוצה לגרש גירושין גמורין ולקלקל עליה בלעז וכדי לצערה הוא אומר הלכך אין פיסולו של גט אלא בשביל שהוא נאמן באונסו עכ"ל. ומדברי הרשב"א והרא"ש והב"י נראה דאפי' ידוע שאינו אונס נמי מהני המודעא ומשום דלא גרע מביטול וסגי בלי אונס כלל ומפרשי הא דפריך אי דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא היינו מה דגלוי אדעתיה שאינו רוצה בקיומו של גט ומתנה. אלא דהרשב"ם שם והרמב"ן לא ניחא להו לפרש גילוי מילת' דאמר בש"ס היינו על הביטול ומשמע להו הא דפריך גילוי מלתא היינו על האונס ומש"ה קשיא ליה לרמב"ן הא אפי' בלא אונס ה"ל ביטול ולכן צריך לתרץ הא דבעי נאמנות על האונס:

ולענ"ד נראה לישב קושיות הרמב"ן לפמ"ש תוס' להקשות דהיכי מהני מודעא בכתב הא ה"ל מפי כתבם ותירצו דמודעא הקילו כדי להציל הנאנס מיד אונסו ע"ש וא"כ אי לאו אונס הוא אלא שרוצה לבטל הגט או המתנה בזה לא הוי מהני מפי כתבם כיון דליתא גבי' תקנת אונס ולזה פריך גילוי מלתא בעלמא שבודאי נאנס ושפיר מהני מפי כתבם ולפ"ז נרא' היכא דידוע שלא נאנס וליכא עדים שיעידו בעל פה אלא מש"כ מודעה בעדים כל כה"ג פסול משום מפיהם ולא מפי כתבם דליתיה בזה כדי להציל הנאנס וכמ"ש:

סעיף ז

(ו) אחד האונס את חבירו. כ' בתשובת חוות יאיר סי' מ' וז"ל כי מה שרוצה שמעון לחזור בו מצד שראובן מסר מודעא על הפשר נרא' אם הי' המודעא מודעא גמורה הי' בזה הדין עם שמעון כי ענין מסירת מודעא היא דמודיע אונסי' ודלא גמר ומקני לחבריה כמבואר בסי' ר"ה בח"מ וא"כ ודאי חבירו האונסו למכור לו הדבר ההיא מצי לחזור בו מצד הדין דהוי מקח טעות דאלו ידע דחבירו מצי אחר זמן לחזור בו וגם הוא לא גמר ויהיב דמי ולא דמי למה דקי"ל בסי' רכ"ז דאין המאנה יכול לחזור בו אם המתאנה רוצה לקיים המקח משום שלא יהא חוטא נשכר שאני התם שבא לישכר מצד החטא והוא מה שאינהו משא"כ כאן שאין ביטול המקח מצד החטא והוא שאונסו שהרי קי"ל תלוהו וזבין זביניה זביני רק מצד מעשה חבירו והוא מסירת המודעא שבזה ביטל כל ענין המכר עכ"ל והנה מה שמחלק דבאונס ליכא צד חטא לפי שתלוהו וזבין זביניה זביני אין זה נראה דודאי חמסן מיקרי אע"ג דיהיב דמי וחבירו נתרצה אלא דאפ"ה זביניה זביני משום דנתרצה. אלא דבעיקר הדין דבריו נכונים דכל שהמוכר מסר מודעא א"כ לא קנה הלוקח כלום וממילא יכול נמי לוקח לחזור כיון שלקח החפץ שלא מדעת בעלים ומאי דקשיא ליה מהאי דסי' רכ"ז דאין מאנה יכול לחזור התם נמי דוקא כל זמן שלא חזר בו המתאנה אבל אם כבר חזר בו המתאנה גם השני יכול לחזור בו וכמבואר בסי' רכ"ז והכא כיון שהמוכר מסר מודעא הרי חזר במקחו כבר א"כ בטל המקח ואין בו תורת מקח כלל ויכול גם הלוקח לחזור:

סעיף ט

(ז) מסתמא מסר מודעא. בסמ"ע כתב מוקי העדים בחזקתן דלא היו חותמים אם לא ידעו שהיתה קודם המכירה והב"ח כ' דכיון דספיקא הוא מוקי ארעא בחזקת בעלים הראשונים והמכירה בטילה ע"ש ולפ"ז בפשרה שדינה כמכר אם התובע הוציא מסירת מודעא כזו אוקי ממונא בחזקת הנתבע והפשרה קיימת:

סעיף יא

(ח) אי לא ידעינן אונסו. והוה מדברי הרא"ש ומשום דבמכר תלוהו וזבין זביני' זבינא אא"כ מסר מודעא ומש"ה היכא דבטל המודעא הוי תלוהו וזבין המקח קיים אבל במתנה דתלוהו ויהיב לא הוי מתנה אע"ג שביטל המודעא המתנה בטילה כיון דהי' אונס והיכא דלא ידעינן מאונסו ולא הוי ביטול אלא מחמת המודעא לפיכך כשבטל המודעא המתנה קיימת וע"ש. ולפ"ז נראה דלדעת הרשב"ם והרמב"ן דמפרשי בהא הא דפריך אי דגיטא ומתנתא גילוי מלתא בעלמא היינו דודאי אנוס הי' בדבר דאי לאו אנוס למה יהיב והובא בסק"ה ע"ש א"כ אפי' לא ידעינן מאונסו אמרינן מסתמא אונס הי' בדבר ואפי' בטל המודעא ה"ל תלוהו ויהיב והמתנה בטילה ועיין בדברי הרשב"ם שכת' שם בסוגיא (דף מ') ז"ל אבל הכא אם ברצון נפשו הוא נותן גט ומתנה בלא אונס למה כותב מודעא בחנם לא יתן גט ולא יצטרך למיכתב אלא ודאי אנוס הי' ומש"ה תיקנו בגיטין דלא למיכתב גיטא עד שיבטל הבעל כל המודעות שמסר וכך הוא מפורש בערכין פ' האומר משקלי עלי דף כ"א אמר רב ששת האי מאן דמסר מודעא אגיטא מודעי' מודעא פשיטא לא צריכא דעשיי' וארצי' מ"ד כיון דארצי' בטולי בטליה קמ"ל עד דאמר בטלתי כו' וכן אתה אומר בגיטי נשים כופין אותו שיתן אמאי קתני עד שיאמר רוצה אני אלא קמ"ל עד דמפרש דבטליה עכ"ל ולפמ"ש תיקשי כיון דודאי אנוס הוא א"כ היכי מהני הביטול מודעא ונראה דהרשב"ם מיירי מהנך גיטין שכופין אותו להוציא וכדמייתי הך דערכין דמיירי שם מאלו שכופין להוציא וה"ל תלוהו וזבין כיון דמחויב ליתן גט וכדאי' שם פ' חז"ה ומש"ה ביטל המודעא ודוק:

סעיף יב

(ט) אנסוהו לקנות מ"ש בסי' ט' ס"ק א':