באר היטב על חושן משפט רה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך חושן משפט רה |

סעיף א[עריכה]


(א) שאנסוהו:    עיין בתשובת ן' לב ס"א דף ק"נ ובתשובת מהר"א ששון סי' קי"ז ורכ"ד ובתשובת רשד"ם סי' מ"ד ועיין מדינים שבסי' זה בתשובת רש"ך ס"ג סי' כ"ד וסי' ר"ז ובתשובת מהרי"ט סי' ל"א.


(ב) ולקח:    פירוש אפילו לא אמר בהדיא מתוך האונס שנתרצה למכור לו מרצון נפשו מ"מ כיון דלקח דמי המקח אמרינן דאגב אונסיה וזוזי שקיבל גמר והקנה לו כל שלא מסר מודעא תחלה ובטור כ' דאפי' לא מנה המעות אלא לקחם והשליכם לכיסו דיש גילוי דעת דבע"כ קיבלם אפ"ה הוה זביניה זביני. סמ"ע.


(ג) העדים:    פירוש אלא שיש עדים שהודה בפניהן שקיבל המעות ועכשיו טוען שמעולם לא קיבל המעו' אלא שהוצרך להודות לו מפני האונס אין שומעין לו דה"ל למסור מודעא והחולקין ס"ל כיון דידעינן באונסי' על המכירה מסתמא אנסיה גם על ההודאה: שם. (ד) שטר. ר"ל שטר מקח לחוד ולא נתן לו מעות כלל לא גמר ומקני וע"ז מסיק די"ח ול"ד לסקריקון דלא יהיב זוזי כלל לעולם משא"כ גזלן דהכא רוצה ליתן והוא רוצה לקבל אמרינן דגמר ומקני בשטר מקח לחוד אף שלא זקף עליו במלוה כלל בשט"ח וכך מבואר בב"י ודלא כמ"ש בסמ"ע כן נ"ל. ש"ך.


(ה) מודעא:    (כל מודעא עיקרה ג' דברים שידעו העדים שמה ששואל ממנו הוא שלא כדין וששמעו מפיו שהי' מאיים עליו לאנסו ושיש כח בידו לעשות. המבי"ט ח"ג סי' קפ"א. היה תפוש ביד השלטון וכדי להציל עצמו הוצרך למכור נכסיו ומסר מודעא על המכירה אין כאן מודעא דלא נתקנה אלא לגזלן ולאנס אבל לא לזה שגמלו טובה והזמין לו מעות לפדות את עצמו כך השיב הרי"ף בפסקי ריקאנטי סי' תע"ב. מי שבקשו ממנו בעת נשואין שלא יוציא את אשתו ממקומה ומן הדין לא היו יכולים לכופו ונתרצה ומסר מודעא שלא הודה אלא בשביל שלא יפסיד ההוצאה אין כאן מודעא כיון שלא היה כאן אונס. תשו' הרי"ף שם סי' תצ"ד. ביאור פרטי דיני המודעא במכר ובפשרה ומחילה ומתנה עיין באורך בס' דרכי נועם למהר"ם הלוי ז"ל חח"מ בתשובה סי' ט"ז. מוהר"א ששון סי' פ"ו הסכים לדברי מהריב"ל ח"ג סי' נ"ח דאונס ממון הוי אונס אלא דבאונס הגוף לא בעינן שיאמר היום ובאונס ממון צריך שיאמר היום ובלחם רב סי' קע"ז כתב דאונס ממון אפילו שיאמר בלבו היום לא הוי אונס לרובא דרבוותא ואע"ג דבכ"מ דאיכא פלוגתא המוחזק י"ל קים לי שאני הכא דאיכא שבועה דיש להחמיר וע"ש סי' ל"א. כל זה הובא בס' בני חייא להגהת הטור סי' זה וע"ש עוד תשובה אחת באריכות באחד שהיה חייב לעובד כוכבים שכירות מה ונתנו העובד כוכבים בבית הסוהר והוכרח ע"י כך למכור חזקתו להעובד כוכבים ומסר מודעא שמכר באונס אי הוי מכירה או לא וע"ש עוד הרבה פרטי דינים בעניני מודעא באורך.


(ו) כמה:    ואם בנה בה הלוקח והשביחה עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קי"ז ורכ"ד וצ"ע. ש"ך.

סעיף ב[עריכה]


(ז) במתנה:    עיין בתשובת ד"ר סי' ש"א פסק תמוה בעובד כוכבים שנתן רבית שחייב לו יהודי דלא הי' מתנה באונס ע"ש ודבריו צ"ע עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' ע"א ובתשובת ר"י לבית לוי סי' כ"ד דף קכ"ט ובתשו' ן' לב ס"ב סי' מ"ו ובתשו' מ"ע סוף סימן מ"ב ובתשו' רמ"א סי' כ"ב ונ"ב. שם.

סעיף ג[עריכה]


(ח) פשרה:    ע"ל סי' י"ב סי"א מ"ש שם ובב"ח (סט"ו) [סט"ז] מ"ש בזה. ובתשובת רשד"ם סי' מ"ד נסתפק באם מסר מודעה על המחילה שלא יצטרך האידך להחזיר לו משכון שלו שפרע לו החוב שעליו אי הוה כתלוהו ויהיב או כתלוהו וזבין עיין שם ובסי' ר' ורפ"ה שם וכתב בס' ב"ה באחד שנשבע לתת מתנה לאחד ובשעת המתנה מסר מודעא שמפני חיוב השבועה הוא שעושה קרוב הדבר לו' שאין מתנתו כלום עכ"ל ור"ל דבשעת שבועה אמר כי אינני נותן לו ברצון נפשי אלא מה שאתן לו אהיה מוכרח ליתן מחמת השבועה וק"ל נ"ל וצ"ע לדינא. שם.


(ט) אחריות:    מפני שאין דרך העולם לקבל אחריות במתנה ובודאי מכירה היתה וכמ"ש הט"ו בסי' קע"ה סנ"ד בדין מצרנות וכ"כ בריב"ש והא דכתב הט"ו בריש סימן רמ"ב דאפילו אם קיבל עליו אחריות נכסים בשטר אינה מתנה התם מיירי שידוע דגם כתיבת האחריות היה באונס והכא מיירי כשאין ידוע שאנסוהו על כך ועמ"ש [שם] עוד בישוב זה עכ"ל הסמ"ע (ועמ"ש הט"ז לחלק בזה ע"ש). מתנה שגילה דעתו שהוא אונס ולא נסתלק האונס ואח"כ עשה שט"ח עליו מחמת השטר הראשון. אפילו מודעא א"צ בשטר השני כיון ששטר זה הוא מחמת שטר הראשון שהיה באונס מהר"ל ן' חביב סי' ל"ד ולפי דברי הרדב"ז צריך מודעא ועיין בתשו' מהרי"ט חח"מ סי' מ"ד. בני חיי).

סעיף ד[עריכה]


(י) כופהו:    פי' כשידוע לבד שמכרוהו באונס אז אפי' לא מסר מודעא מכרו בטל כאילו נתן לו מתנה באונס ולא קיבל ממנו דמים כלל אבל אם אין ידוע לב"ד שנאנס מאז צריך למסור מודעא ע"ז כ' הרמ"א בהג"ה דלענין זה הוי כמכר כו' ור"ל דאף במתנה א"צ עידי מודעא לידע באונסו שאני בזה כיון דעכ"פ נתן לו קצת דמים ונהנה י"ל דלמא גמר והקנהו לו כ"כ שם בריב"ש. סמ"ע *).

סעיף ה[עריכה]


(יא) יצטרף:    דבעדי אונס לבד א"י לבטל המקח דאמרינן דלמא אגב אונסיה וזוזי גמר להקנותו ובעינן שיצטרפו עדי מודעא שעשה קודם המכירה שאינו מוכר כי אם מחמת אונס אשר יברר אח"כ בעדים. שם.

סעיף ו[עריכה]


(יב) דעת:    עיין בתשו' מהר"מ מלובלין סי' כ"ג ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' ש"ו וסי' שי"ד ובתשו' ראנ"ח סי' פ' ובתשו' רמ"א סי' כ"ב וסי' פ"ו.

סעיף ז[עריכה]


(יג) דגזים:    (אפילו למ"ד דאונס דהפחדה לא הוי אונס היכא דגזים בדבר דמורה היתרא כגון בפלוגתא דרבוותא דהמוחזק זוכה מטעם קים לי וזה מגזם אותו שיוליכנו בערכאות ויוציאנו מידו הוי אונס. לחם רב סי' ל"ז. בדין זה דעביד איניש דגזים ולא עביד אין חילוק בין איסור חמור לאיסור קל. מהרי"ק שורש קפ"ז הרשד"ם חלק י"ד סי' ק"ב וחח"מ סי' של"ד וע"ש סי' י"ג. מיהו נראה דהכל לפי ראות עיני הדיין אם המגזם הוא גבר אלים ומוחזק בכך לאנס הבריות ויש כח בידו לעשות כן והוא רגיל בכך לא אמרינן בכיוצא בזה עביד איניש כו' מקור ברוך דף פ"ו. בני חיי).


(יד) חוב:    פי' שטר מהשוכר שאין השדה בידו אלא בתורת שכירות ולאחר זמן תחזור השדה בידו דזהו מקרי שט"ח שכתוב בו זכותו וחובתו של כנגדו. סמ"ע.


(טו) תבעו:    כתב הסמ"ע דבא ללמדנו בזה דל"ת היאך תברר זה האונס דהא ודאי העדים לא שמעו ההפחדה ובודאי גמר לקנותו דאל"כ ה"ל לתבעו בעדים ששמעו ממנו שא"ל אם לא תמכור לי אכבוש כו' לכך כתב אם תבעו כו' ור"ל דנודע זה ע"י התביעה כדמסיק כו' ע"ש מה שביאר עוד בזה (ועמ"ש הט"ז בזה ליישב השגת הסמ"ע על הע"ש).

סעיף ח[עריכה]


(טז) והוחזק:    כ"כ המחבר בסוף סימן קנ"א ג"כ ושם כתב הרמ"א די"א דאם לא מסר מודעא מכירתו מכירה כו' ע"ש וכאן לא כתב כלום גם על הטור יש לתמוה כן דשם כתב פלוגתא דהרמב"ם והרא"ש וכאן לא כתב אלא דברי הרמב"ם כאילו אין חולק עליו ונ"ל לחלק דכאן מיירי דידוע שהשדה בא לידו בתורת גזילה וקנאו אח"כ ממנו דבזה מודה הרא"ש כיון שהוחזק גזלן עליה בעודו בידו אף שאח"כ נתן דמי שוויה לא אמרינן דגמר להקנותו אבל שם מיירי שנתן לו דמי השדה קודם שבא לידו בתורת גזילה ואף דגם שם כתב שהוחזק עליה גזלן היינו שכבר יצא מידו פעם א' בתורת גזילה ומ"מ כיון שלא חזר ובא לידו בגזילה אמרינן דגמר והקנהו לו עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כתב ע"ז דבהרמב"ם לא משמע לחלק כן דהא בהל' מכירה כתב דין זה דבגזלן אין צריך מודעא וסיים כמ"ש בהל' גזילה והיינו הדין שבסוף סימן קנ"א ש"מ דדא ודא אחת היא ונלע"ד דהטור והרמ"א סמכו עצמן כאן על מ"ש בסוף סימן קנ"א ואין חילוק בין הכא להתם כנ"ל ברור ונכון עכ"ל).

סעיף ט[עריכה]


(יז) מסתמא:    ה"ט דמוקמינן העדים על חזקתן דלא היו חותמין אם לא ידעו שהיתה קודם המכירה כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת ראנ"ח סי' ס"ג ובס' א"א דף צ"ה ע"ב.

סעיף יא[עריכה]


(יח) בטלה:    עיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' ק"כ ובשאלות שניות סי' קפ"א (ורכ"ו) [ורכ"ז] ובתשובת ר"מ אלשיך סי' ל"ה ובהרשד"ם סי' תי"ט ותל"ז ובתשוב' ר"ל ן' חביב סי' נ"ד.


(יט) דנפיק:    דוקא בהאי לישנא צריך לכתוב אבל לא מהני כשכותב בו שמבטל כל מודעו' עד עולם דאין בכלל זה ביטול מסירת מודעא שמסר תחלה על ביטול המודעה דאח"כ מיהו גם לסברא קמייתא מהני כשכתוב בשטר הקנין שפוסל כל העדים שיעידו שמסר לפניהן מודעא ועי' בד"מ ובאבן העזר סי' קל"ד. סמ"ע.

סעיף יב[עריכה]


(כ) זביני:    ונ"ל דהיינו דוקא כשמכרו לאחרים אבל לגזלן עצמו לא מהני כשמסר מודעה דע"כ האונס בא מחמתו ועיין בב"י. ש"ך.