באר היטב על חושן משפט רד
סעיף א
[עריכה](א) שלא: כתב בש"ג בפ' שנים אוחזין דמדברי הג"א שם מוכח דאע"ג דקי"ל דבדברים בעלמא אינו נגמר המקח מ"מ לאחר שנתקנ' שבועת היסת אם ראובן טוען לשמעון מכרת לי כלי פלוני והלה כופר אע"פ שהכלי ביד שמעון ואם היה אומר אני חוזר בי היה פטור מכלום עכשיו שכופר מצי להשביעו היסת עכ"ל ואין דבריו נראין דכיון דיכול לחזור למה ישבע ודברי הג"א יש לפרש שקנה בקנין המועיל וכמ"ש ריש סימן רכ"ב ע"ש. ש"ך.
(ב) מי שפרע: מי שאינה לחבירו בשיעור שתות והלוקח נתן לו הדמים ולא משך עדיין והמתאנה רצה לחזור א"צ לקבל עליו מי שפרע אף דהלה רוצה להחזיר לו האונא' אבל המאנה צריך לקבל מי שפרע אם רוצה לחזור כ"פ הב"ח בסי' רכ"ז ע"ש שרוצה להוכיח כן מדברי הגאון שהביא הרי"ף פ' המוכר את הספינה ע"ש ולא ירד לעומק דעת הרי"ף גם הדין ליתא אלא דשניהם צריכין לקבל מי שפרע דכללא הוא דמעות לענין מי שפרע הוי כמשיכה לענין דקנה ומחזיר אונאה וכ"כ הרמב"ן בחידושיו שם בפשיטות ע"ש באורך שהוכיח כן. שם.
(ג) מקצת: פירוש אפילו אינו רוצה לחזור רק מהמותר שלא קיבל דמים נגדו וה"ט דכבר נתבאר בסי' ק"צ דבקרקע קונה הכל במקצת כשאינו עייל ונפיק אזוזי וגם לענין מי שפרע במטלטלים הדין כן כמ"ש הט"ו שם סי"ז ע"ש. סמ"ע.
סעיף ב
[עריכה](ד) וי"א: וכ"פ הב"ח ועיין ביו"ד סי' קע"ה ובתשובת רשד"ם סי' ר"צ.
(ה) ירא: פירוש אע"פ שעדיין לא הפסיד כלל והמוכר א"י לומר כשתפסיד אחזיר לך דמי המקח כי הלוקח יכול לומר לא ניחא לי למיקם עמך בדינא ודיינא גם שמא אחר כך לא יהי' לך ממה לפרוע. סמ"ע.
סעיף ד
[עריכה](ו) אותו: לאו דוקא הוא דהא מסיק ממי שאינו עומד כו' אלא לאפוקי ממ"ד שאודועי מודעינן מילט לא לייטינן. שם.
(ז) המבול: נ"ל דנקט הני משום דבהן נתפרסם השגחת הש"י על מעשים הרעים דבני אדם ופרע להן בפומבי לפי מעשיהן ומשה"נ אמרו וממצרים שטבעו בים מפני שזה הי' גדול שבניסים ובדרך ההשגחיית שבדבר שזדו להשליך בני ישראל במים בא עליהם. שם.
סעיף ה
[עריכה](ח) משכון: שלא תקנו לקללו כי אם נתן המעות דוקא אע"פ שלשון הקללה הוא מי שאינו עומד בדיבורו אפ"ה כיון דהמעות קונות ד"ת אין לו לחזור וכתב הנ"י פרק הזהב דאיתא בירושלמי הנותן ערבון טבעת לחבירו ורצה לחזור בו חוזר ואינו מקבל עליו מי שפרע ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו זהוב א"ל טבעת א"ל מה בין זהוב לטבעת אמר ליה זהוב עשוי להשתנו' טבעת בעינא הוי. פירוש דאם נתן לו זהוב למשכון צריך לקבל מי שפרע משום דלפעמים קונין לו בתורת דמים משא"כ טבעת דלעולם חוזרת בעינא עכ"ל הב"ח.
סעיף ו
[עריכה](ט) רושם: חז"ל תקנו להיות לרושם דין נתינת מעות על המקח. סמ"ע.
סעיף ז
[עריכה](י) בדבורו: סתם המחבר משום דסבירא ליה דאפילו נתייקר השער לא יחזור אבל להרא"ש והטור ס"ל דאם חוזר בו משום יוקרא וזולא לית לן בה ע"ש ובד"מ שם.
סעיף ט
[עריכה](יא) רבים: מפני שבזה סמכה דעתו דלא יחזרו בו הרבים גם מפני שאינו מגיע על כל אחד כי אם דבר מועט. שם.
סעיף י
[עריכה](יב) חולקים: היינו כשהחוב בא מחמת הלוא' אבל אם בא החוב מחמת מכר כבר נתבאר בסי' קצ"ט ס"ב דאף הרא"ש מודה דקונין בו קנין גמור אפילו מטלטלין כיון דחוב כזה אינו שכיח לא גזרו משום נשרפו חטיך בעלייה. שם.
(יג) שהרויח: מל' הטור משמע דאם עדיין לא הגיע זמן הפרעון אף שמרויח לו הזמן יותר לא מחשב בזה הנאה כ"כ. שם ועיין בתשובת ראנ"ח סי' קט"ז ובתשובת רשד"ם סי' קנ"ב.
סעיף יא
[עריכה](יד) בחובי: ע"ל סי' ק"צ ס"ו בהג"ה * ועיין בנדון כעין זה בתשוב' פנים מאירות ח"א סי' פ"ב ובתשוב' שבות יעקב ח"ב סי' קנ"ח ע"ש.
(טו) עיקר: והב"ח נסתפק בזה לדינא מאחר דבירושלמי מפורש כהרז"ה והרא"ש ועיין בס' המאור והמלחמות שהאריכו בטענותיהם. ש"ך.