שולחן ערוך חושן משפט קצ ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קצ · ו · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

וכן י"א שה"ה לאומר לחבירו הילך מנה ויהיה שדי מכור לך עצמך בו כיון שזכה במנה נקנה לו השדה והוא שיהיה אדם חשוב שהמוכר נהנה במה שהוא מקבל ממנו מתנה:

הגה: ראובן שהיה חייב לשמעון מנה והגיע זמן הפרעון ואמר שמעון לראובן אמכור לך קרקע במנה ונתרצה ראובן ונתן לו מנה לא יוכל שמעון לומר מנה זו אני גובה בחובי רק הקרקע קנויה לראובן ואח"כ יגבה שמעון חובו (מרדכי סוף כתובות):

מפרשים

 

סמ"ע - מאירת עיניים

הילך מנה ויהיה השדה מכור לך כו':    בזה לא כ' מור"ם שצריך הלוקח לו' שדה שלך קנויה לי במה שקבלתי ממך מנה והטעם דכל הני אמירות אינן אלא כדי לגלות דעתו דניחא ליה בהקנין וכמ"ש מור"ם ובכאן שמדבר המוכר עם הלוקח ואדעתא דהכי נתנו לו מסתמא ניחא ליה דאל"כ לא הי' לקבלו וכן ברישא אם או' המוכר ללוקח תן מנה לפלוני וקנה השדה שלי דאי לא היה חפץ בהמקח לא היה נותן המנה ללוי על פיו ועפ"ר:

ראובן שהיה חייב לשמעון מנה כו':    עד לא יוכל שמעון לו' מנה זו אני גובה בחובי כו' לקמן סי' ר"ד ס"א כתב המחבר שאין במטלטלין הדין כן כי ז"ל שם ראובן שהי' חייב לשמעון מנה ואמר שמעון לראובן טלטל זה אני אמכור לך במנה כו' יכול שמעון לומר מנה זו אגבה בחובי כו' ודין זה שכ' מור"ם כאן שאיירי בקרקע ושלשם דאיירי במטלטלין שניהן כתובין במרדכי בסוף כתובו' (בס"ק רע"ח) אהא דאמרינן בגמרא שם דבאתרי' דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כולי עלמא ל"פ דמצי אמר ליה לא היה לך לפרוע את שלך (וכתבו הטור והמחבר לעיל ר"ס פ"ה) דע"ז כתב המרדכי שם ז"ל מכאן משמע ראובן שהיה חייב לשמעון כו' וכמ"ש המחבר בסימן ר"ד הנ"ל ומטעם דכיון דטלטל הוא אם יתנהו לראובן יש לחוש שיברחהו ולא יהיה לו ממה לגבות את חובו משא"כ באם מכר לו שמעון קרקע דאינו יכול ראובן להבריחם מ"ה כתב שם המרדכי ומור"ם כאן דאין שמעון יכול לו' אחזק המנה שבידי בחובי כו'. ומיהו בשניהן הדין שוה דגם הטלטל נמכר לראובן במנה שקיבל רק שמחזיקו בידו בתורת משכון עד שיפרע המנה שח"ל והמכירות המה כל חד לפי דינו דהיינו בקרקע הנקנית בכסף קנוי לו לגמרי ומיד כיון שיכול לחזור ולטורפו ממנו בחובו ובטלטל שאינו נקנית בכסף קנוי לענין שצריך לקבל עליו מי שפרע וק"ל: 

ש"ך - שפתי כהן

(ג) ראובן שהיה חייב כו'. עיין בתשובת ר"ש כהן השייכים לס"ב סי' כ"ד וס"ג סי' כ': 

באר היטב

(ט) קנויה:    בסי' ר"ד סי"א כת' המחבר דין זה במטלטלים ופסק שם דיכול שמעון לו' מנה זה אגבה בחובי כו' ע"ש ושני הדינים כתובין במרדכי סוף כתובות אהא דאמרי' באתרא דיהבי זוזי כו' דמצי א"ל לא הי' לך לפרוע את שלך וכמ"ש הט"ו בסי' פ"ה רק החילוק הוא דבדבר המטלטל יש לחוש אם יתנהו לראובן יבריחהו ולא יהי' לו ממה לגבות חובו משא"כ בקרקע דא"י ראובן להבריחו ומיהו בשניהן הדין שוה דגם המטלטלים נקנה במנה שקיבל שמעון רק שמחזיקן בתורת משכון עד שיפרע לו ראובן המנה שח"ל והקניות הן כל חד לפי דינו דקרקע שנקנה בכסף קנוי לו לגמרי ובמטלטלים שאינן נקנין בכסף קנוי לענין שצריך לקבל עליו מי שפרע עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' רש"ך השייכים לס"ב סי' כ"ד וס"ג סי' ב' (ועמ"ש בזה בסי' ר"ד שם). 

קצות החושן

(ג) אדם חשוב. כתב הר"ן פ"ק דקידושין וז"ל אבל לדידן שכן באדם חשוב מקודשת משמע דה"ה נמי לענין ממונא וכן דעת ר"ת שכתב הילך מנה ויהי' לך נכסי ואמר דהאי הנאה מחשבא ככלי דיהיב הקונה למקנה וקונה בו בתורת חליפין אותו נכסים ולפי"ז אף מטלטלין קנה עכ"ל ועי' סמ"ע ס"ס א' ואיכא למידק בזה דהא חזינן ללוי דסבר כליו של מקנה בפ' הזהב דף מ"ז ואפ"ה בעי כלי דוקא וכמ"ש תוס' שם וז"ל ואי לוי סבר אין מטבע נעשה חליפין וכן פירי היינו טעמא דבעי הנאת קבלת דבר חשוב דומי' דנעל ולא פירי ע"ש א"כ ה"ה לרב נהי דמהני באדם חשוב כליו של מקנה אבל עכ"פ כלי בעי דליהוי דומיא דנעל והיכי סגי ליה בהילך מנה ועוד דאפילו בנותן כלי לאדם חשוב נראה דלא מהני דהא לדידן דקי"ל כרב דבעי כליו של קונה ובעינן כלי דוקא ולא מהני פירות אע"ג דודאי הנאה אית ליה למקנה אלא בעי שיקבל המקנה כלי דוקא ובאדם חשוב נהי דאית ליה למקנה הנאה במה שמקבל ממנו הכלי אבל אותו הנאה לא עדיפא מהנאת פירי ולא מהני בתורת חליפין אלא הנאת כלי ואע"ג דללוי דס"ל בכליו של מקנה ובהאי הנאה דמקבל מיניה היינו משום דלוי סבר דינא דחליפין בכליו של מקנה א"כ הרי הוא דינא דחליפין היכן שיקבל דבר חשוב והוא הנעל דכתיב בחליפין אבל רב דס"ל כליו של קונה א"כ דינא דחליפין הכי הוא שיקבל המקנ' כלי א"כ מנ"ל דסגי לי' במה שמקבל אדם חשוב דבר חשוב והך הנא' דאדם חשוב לא מיקרי כלי. ולכן נרא' לענ"ד דר"ח לטעמיה דס"ל דלא ממעט נעל אלא פירות שהם מתרקבים והולכים לאיבוד אבל שאר דברים שאין הולכין לאיבוד בכלל נעל הוא ומש"ה בע"ח עבדי חליפין ועיין בר"ן ר"פ הזהב שכ' שזה דעת ר' חננאל וכ"כ הב"י בסי' קצ"ה בשם ר"ח ומש"ה ס"ל לר"ח דה"ה הנאת אדם חשוב עבדי חליפין ואע"ג דלא הוי כלים ומשום דהנאת אדם חשוב מתחשב בכך לעולם במה שמקבל ממנו אדם חשוב וה"ל דומיא דנעל ואפילו לא קיבל ממנו כלי אלא שאר דברים לדידיה הנאה זו קיימת לו לעולם וכמ"ש. אבל לדידן דס"ל דאפילו דברים שאין הולכין לאבוד נמי לאו בכלל נעל הוא ולא עבדי חליפין והא דבעלי חיים עבדי חליפין היינו משום דבע"ח מיקרי כלי דעושין בהם מלאכה וכמבואר בסי' קצ"ה א"כ נרא' דלא מהני בזה אדם חשוב ואפילו נותן לו כלי ומשום דהנאה זו שמקבל ממנו אדם חשוב לא עדיפא משאר הנאות ואנן בעינן שיקבל המקנה מן הקונה הנאת דבר חשוב והוא כלי דווקא שיהי' ראוי למלאכה והנאה זו שמקבל מיניה אדם חשוב לאו כלי הוא) (ועמ"ש באה"ע בחידושי שם סי' כ"ז מדין אדם חשוב אם סתמא הוי חשוב או לא:

{{משע|קצות|ד|שהמוכר נהנה במה שהוא מקבל ממנו. עיין ר"ן פ"ק דקידושין שהקשה לרב דס"ל כליו של קונה אבל בשל מקנה לא ואפילו הוא חשוב ואלו הכא מסקינן דבאדם חשוב קונה אפילו בשל מקנה משום טעמא דבהאי הנאה דמקבל מיניה וז"ל שם ולרב לא קשיא דאמר לך רב דכי אמרינן דאדם חשוב דכי מקבל מתנ' מיקרי הנאה הני מילי כשמקבל מתנה גמור' אבל כשאינו מקבל אלא על מנת להחזיר אין הנותן מתחשב בשביל כך ומשום דסתם חליפי סודר ע"מ להחזיר הוא ומש"ה דוק' בכליו של קונה אבל בכליו של מקנה לא ע"ש. ועיין ב"ח שהוליד מזה דאם נתן ע"מ להחזיר אפי' באדם חשוב לא מהני ומשום דמתנ' ע"מ להחזיר אע"ג דשמי' מתנ' אין הנותן מתחשב בשביל כך:

ונראה דאינו מוכרח דודאי כל מתנה ע"מ להחזיר כיון דשמי' מתנה ואינו אלא תנאי שיחזור מקנהו לו וכמ"ש הרא"ש בפ' לולב הגזול. וא"כ י"ל דהנותן מתחשב במתנה זו כיון שהוא מתנה גמורה אבל חליפי סודר מלתא אחריתי הוא דשם אינו מתנה כלל ואינו אלא קני' על מנת להקנות וכדאי' בנדרים ס"פ השותפין ובזה ודאי ליכא שום מתנה כלל וזה שכתב הר"ן וסתם חליפי סודר ע"מ להחזיר הוא ע"ש ולא כתב חליפי סודר מתנה ע"מ להחזיר משום דלית ביה משום מתנה כלל אבל היכא דאי' שם מתנה אפי' ע"מ להחזיר יש לו' דמהני בי' אדם חשוב ודוק ועמ"ש בסי' קצ"ה ספ"ד. ולפי מ"ש בסק"ג דלרב דבעי כליו של קונה לא מהני כלל הנאת אדם חשוב דנהי דהוי הנאה אינו אלא כמו הנאת כסף ומהני בקרקע ובקידושין דסגי ליה בכסף אבל חליפין דבעינן שיקבל המקנה כלי והנאה זו לאו כלי הוא ע"ש א"כ ממילא מתרצה קושיות הר"ן ואפשר דהר"ן הקשה לפי מ"ש בשם ר"ח דכה"ג מהני בחליפין וע"ש בסק"ג. עוד שם בר"ן מקשה ללוי דס"ל בחליפין כליו של מקנה ובהאי הנאה דמקבל מיניה ומשמע אפי' אינו אדם חשוב וגבי קידושין משמע דבעי אדם חשוב וע"פ שכת' דבשאר בני אדם נמי אית ליה הנאה במה דמקבל מיניה אלא דהאי הנאה לית בי' שוה פרוטה אלא באדם חשוב הוי הנאה ש"פ ומש"ה בעי בקידושין אדם חשוב דקידושי אשה בש"פ אבל בחליפין דקונין בנעל אפילו אין בו ש"פ ומש"ה בסתם בני אדם נמי ה"ל הנא' פחות מש"פ על כל פנים וע"ש. ועיין בש"ע א"ח סי' רכ"ג סעיף ה' דאם נתנו לו כלים במתנה מברך הטוב והמטיב והוא מדברי הרא"ש וכת' בטעמא משום דאם המקבל עני טובה לו וטובה לנותן שזיכה אותו השם ליתן צדקה ואם המקבל עשיר שמח הנותן שמקבל ממנו והוי נמי טובה לנותן. והקשה שם במגן אברהם דהא באה"ע סי' כ"ח איתא דוקא באדם חשוב הוי הנא' וא"כ מאי טובה לנותן והניח בצ"ע. ולפי מ"ש בשם הר"ן דאפילו באדם שאינו חשוב נמי הוי הנא' אלא דאינו הנאה בשוה פרוטה ולא מהני בקידושי אשה וא"כ גבי ברכ' דלא בעינן ש"פ אלא כל שנהנ' אפי' בפחות עש"פ בעי ברוכי ומש"ה צריך לברך הטוב והמטיב. ואין להקשות דהא לפי מאי דקי"ל בכליו של קונ' אבל בכליו של מקנ' לא א"כ צ"ל דס"ל דאפי' בפחות מש"פ לא הוי הנא' דאי הוי הנא' אמאי לא מהני בחליפין כליו של מקנה כיון דחליפין לא בעי ש"פ דלפי מ"ש לעיל בסק"ג דאפי' באדם חשוב לא מהני לרב בכליו של מקנה דאותו הנא' לאו כלי הוא א"כ ניחא דלא מהני כליו של מקנה לרב אלא אפי' לפי מ"ש ר' חננאל דמהני באדם חשוב היינו לפמ"ש שם סק"ג טעמא דר"ח דסבירא ליה דלא ממעט נעל אלא פירות המתרקבין שאינו הנאה קיימת אבל הנאה קיימת מהני כמו בעלי חיים והנאת אדם חשוב ה"ל הנאה קיימת דלעולם מתחשב הוא בכך שקיבל ממנו אדם חשוב וע"ש וא"כ היינו דוקא באדם חשוב הוא דהוי הנאה קיימת אבל באדם שאינו חשוב נהי דאית ליה הנא' אבל אינו הנאה קיימת ולא עדיפא מהנאת פירות דלא מהני גבי חליפין ודו"ק:

(ה) לא יוכל שמעון לו' מנה זו אני גובה בחובי. ונראה לענ"ד דהיינו דוקא אם נתרצ' שמעון מעיקרא ואמר לו אמכור לך קרקע זו במנה ובהגהת אשר"י וכן בהגהת מרדכי מיירי כה"ג שנתרצה שמעון מעיקרא ע"ש אבל אם ראובן אמר לשמעון הילך מנה ושמעון קיבל המנה בשתיק' יכול לו' אין שקלי ודידי שקלי כיון דלא נתרצ' מעיקר' בפי' והא דגבי קידושין כה"ג שחייב לה ואמר לה כנסי סלע סתם וחזר ואמר התקדשי לי בו אינ' יכול' לו' לפרעון קבלתיו וכמו שמבואר בטור וש"ע אה"ע סי' כ"ח סעיף נ' ע"ש דאם נתן לה וקיבל' בשתיק' אינ' יכול' לו' דידי שקלי ואפי' כבר הגיע זמן פרעון הנה אין למידין מקידושין לפי מ"ש הרשב"א בחידושיו לקידושין דף י"ג וז"ל שם ולפי פי' זה דוקא כי אמר לה כנסי סלע זו שאני חייב ליכי דאע"ג דהדר ואמר התקדשי לי בו יכולה היא שתאמר לשום פרעון קבלתיו כמו שאמר תחל' והוא שיגיע זמנו וכו' ואע"ג דלענין דינא הדין עמה דאלו יהי' חייב מנה לשמעון ומנה ללוי ואמר לי' לשמעון הולך מנה זו ללוי שאני חייב ללוי וקבלן בשתיק' יכול לו' שמעון ללוי אין שקלי ודידי שקלי וכו' אבל לענין קידושין דחזקת כל הנשים רוצים להתקדש כל שלא הזכיר לה פרעון מעיקרא לשום קידושין נתכוונה והיינו דאפי' אדכר פרעון כל דשידך ואשתקה מקודשת דחזקה מינח ניחא לה וסתמא לשום קידושין קיבלה כדקאמר לה ואפי' חזרה ואמרה אין שקלי ודידי שקלי אינה נאמנת. וסמכינן אחזקה זו עכ"ל וא"כ ה"ה כאן במכר אין למידין מקידושין כיון דטעמא דקידושין אינו אלא משום חזקה דכל הנשים רוצים להתקדש אבל מדינא הדין עמה לו' אין שקלי ודידי שקלי והגהת מרדכי והגהת אשר"י לא אמרו אלא בנתרצה מעיקרא דכה"ג דומה לשידך. ואע"ג דהרשב"א גם בשידך הוצרך לחזקה זו דכל הנשים רוצי' להתקדש לא הוצרך לחזקה זו אלא היכא דאדכר מעיקרא לשום פרעון. ולפ"ז נרא' דה"ה הכא במכר אם הזכיר בתחלה לשום פרעון אע"ג דאמר אח"כ בעד קרקע שלך ושמעון נתרצה מעיקרא לא עדיף משידך דכל כה"ג אינו אלא משום חזקה דנשים רוצות להתקדש ויכול לו' אין שקל ודידי שקלי ואפי' נתן לו בתחלה לשום קנין ולא הזכיר פרעון נמי אינו אלא כשנתרצה שמעון למכור ואח"כ קיבל המנה בשתיקה וכמ"ש ודוק:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש