סמ"ע על חושן משפט רה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
מי שאנסוהו כו' אפי' תלוהו עד שמכרו כו': בפריש' כתבתי והוכחתי מל' הרי"ף והרמב"ם והמחבר שס"ל דאפי' לא ראינו וידענו מאונסא דהמוכר כלל וגם נראה דעת המוכר שאינו מכרו ברצון אמרי' כיון דמכרו וקיבל דמים גמרו והקנהו ומכרו מכר ושמל' הטור והרא"ש לא משמע הכי אלא כל שנראה מהמוכר שאינו מכרו ברצון אף שקיבל דמי המקח אין מכרו מכר אם לא שהמכירה היה באונס דאז אמרי' דאגב אונסא וזוזי גמר והקנה להלוקח ע"ש ועמ"ש עוד מזה בסמוך ס"ז:
ולקח דמי המקח: פי' אפי' לא אמר בהדיא מתוך האונס שנתרצה למכור לו מרצון נפשו מ"מ אמרינן כיון דלקח דמי המקח דאגב אונסו וזוזי שקיבל גמר והקנה לו כל שלא מסר מודעא תחלה. ובטור כ' דאפילו לא מנה המעות אלא לקחם והשליכם לכיסו דיש גילוי דעת דבע"כ קיבלם אפ"ה הוה זביני' זביני.
אפי' תלוהו כו' עד שמכרו כו': נקט אונס גדול וגם עובדא היה כן בגמרא ר"ל וכ"ש אונס הקטן ממנו דאינו יכול לבטל המקח ולומר אנוס הייתי:
אע"פ שלא לקח הדמים כו': פי' אלא יש עדים שהודה בפניהן שקיבל המעות ועכשיו טוען שמעולם לא נתן המעות אלא שהוצרך להודות לו מפני האונס אין שומעין לו דא"כ ה"ל למסור מודעא והחולקין ס"ל כיון דידעי' דאונסי' על המכירה מסתמא אנסוהו גם על ההודאה:
אבל אם נתן לו שטר כו': פי' זקף דמי המקח בהלואה עליו ונתן למוכר שטר חוב עליו ורוצה ליתן לו דמי המקח שבשטר אפ"ה אמרי' דבשעת מכירה לאגמר להקנותו לו כל שלא קיבל אז מעות מזומנים:
אם מסר מודעא: מודע' הוא ל' ידיעה שמודיע לעדים הענין איך היה וי"מ מודע' ל' יסורים כמ"ש ויודע בהם אנשי סכות ור"ל מוסר יסוריו לעדים ושמחמתן מוכרח למכור ובמתנ' ובמחילה ובגט אע"פ שא"צ להיות יסורין למודעתו וכדלקמן מ"מ כיון דבמכר ובפשר' היא ע"ש יסורין נשאר שם זה עליהם בכולן ועפ"ר:
וצריכין העדים לידע שהוא מוכר כו' ושהוא אנוס כו': הל' משמע דבעי' שיהא ידוע שגם המכירה לא היתה כ"א מחמת אונס שלא גמר והקנה לו ובפרישה כתבתי דלא בעינן כולי האי אלא סגי כשידוע שבא עליו באונס למכרו לו ושאותו אונס לא סר מהמוכר בשעת המכירה ואפשר דע' המחבר ג"כ כן וכ' תחילה שצריכין לידע שהוא מוכר מפני האונס וחזר ופירש דבריו דהיינו שיהא ידוע שהוא אנוס פי' עדיין אנוס כבתחילה מיהו אף על פי שלא ידעו שלא גמר והקנה גם כן סגי בהכי:
סעיף ב[עריכה]
אבל במתנה כו': ז"ל הטור ואפינו אם אינו אנוס כיון שאמר שאינו נותן או מוחל מדעתו אין המתנה או המחילה כלום דדוקא לגבי מכר אמרינן כיון שקיבל המעות גמר ומקני משא"כ במתנה ומחילה עכ"ל וכן כתב המחבר בסמוך ס"ו:
סעיף ג[עריכה]
פשרה דינה כמכר: דכל פשרה היא באה ע"י טענת התובע שאומר שח"ל כך וכך והנתבע טוען שאינו ח"ל כלום נמצא שהפשרה שנעשית ביניהן שכל א' מוותר מטענותיו זה מוחל קצת וזה נותן קצת ה"ל כמין מכירה שזה נותן לו המקח וזה נותן דמים בעד המקח ול"ד למ"ש הטור והמחבר בסי' ס"ח ס"א דשם מדמה שטר פשרה לשטר מתנה ולא לשטר מכר דשאני התם דתלוי הפסול בדברים הנעשין ונתקיימין ע"י השטר וכמבואר שם ודוק:
מתנה שכתוב בה אחריות נכסים כו': מפני שאין מדרך העולם שהנותן מתנה מקבל עליו אחריות להמקבל ובודאי מכירה היתה וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קע"ה סנ"ד בדין מצרנות וכ"כ בריב"ש ודלא כמ"ש בע"ש הטעם ז"ל כיון שכ' לו אחריות ודאי בחנם לא נתן לו אם לא שגם הוא נהנה ממנו הרבה וה"ל כמכר כו' דז"א דא"כ בסתם מתנה אף דלא כ' בה אחריות נמי נימא הכי וכמ"ש הטור והמחבר לקמן סי' רל"ה ע"ש והא דכ' הטור והמחבר לקמן ר"ס רמ"ב דאפילו אם קיבל עליו אחריות נכסי' בשטר אינ' מתנה כו' התם מיירי כשידוע היא דאותה המתנה עם כתיבת אחריות נכסים הכל היתה באונס והכא מיירי כשאין ידוע שאנסוהו על כך עמ"ש שם עוד בישוב זה:
סעיף ד[עריכה]
אבל אם כופהו ליתן בפחות כו' עד והוי כמו שאנסוהו כו': פירוש כשידוע לב"ד שמכרוהו באונס אז אף אם לא מסר מודעא מכרו בטל כאלו לא קיבל ממנו דמים כלל אלא נתנו לו במתנה באונס אבל אם אין ידוע לב"ד שנאנס ואז צריך למסור מודע' ע"ז כתב מור"ם בהג"ה דלענין זה הוה כמכר כו' ור"ל דאף במתנה אין צריכין עידי מודע' לידע באונס דשאני בזה כיון דעכ"פ נתן לו קצת דמים ונהנה י"ל דלמא גמר והקנהו לו כ"כ שם בריב"ש:
סעיף ה[עריכה]
יצטרף עדותכם לבטל כו': דבעידי אונס לבד אין יכולין לבטל המקח דאמרינן דילמא אגב אונסיה וזוזי גמר להקנותו וכמ"ש בס"א ובעי' שיצטרף לזה עדות שמסר מודעה לפניהן קודם המכירה שאינו מוכרה כ"א מחמת אונס אשר יברר בעדים אפ"כ:
אין שומעין לו: דחיישינן לב"ד טועין שיראו בידו כתיבה זו ולא יחקרו אחר עדים שיעידו אם באונס היה כאשר אמר לברר ופסק מור"ם דדוקא לכתחלה חששו לזה אבל אם כבר נכתבה והוא עומד ומברר בעדים מודעתו מודעה:
סעיף ו[עריכה]
בד"א שצריך שידע וכו': ל' הרמב"ם זה כתוב במיימוני מיד אחר סעיף ראשון והמחבר כתב אחר סעיף ראשון עניינים הדומים לו מדברי הטור ושאר המחברים ואח"כ חזר להעתיק דברי הרמב"ם וזהו גרם לו שחזר וכתב מה שכתב כבר וק"ל:
סעיף ז[עריכה]
בין בידי ישראל: פירוש ולא אמרי' דאין זה מיקרי אונס כיון דיכול לתבעו בדין ישראל ולא עשה ואח"כ למדונו דאפילו אונס ממון חשוב אונס כההיא דשכר פרדסא כ"כ בטור:
ולא היה שט"ח ביד המשכיר: פירוש שטר מהשוכר שאין השדה בידו אלא בתורת שכירות ולאחר זמן תחזור השדה לידו דזהו מיקרי שט"ח שכתב בו זכותו וחובתו של כנגדו:
ואחר שאכלו ג"ש: דאז היה יכול לטעון לקוח היא בידו ואכלתיהו שני חזקה ואבדתי שטר קניני:
וכפר בו וטוען שהפרדס שלו אח"כ מסר המשכיר מודעא כו': כן הוא ל' הרמב"ם שם בפ"י דמכירה וכ' המ"מ עליו ז"ל נתכוון רבינו לומר שהמעשה הנזכר בגמ' כך היה שהעדים לא שמעו ההפחדה אלא שראו הכפירה ואח"כ מסר מודעא ומכר שאם שמעו ההפחדה לא היה כאן אונס שהרי לא היה אפשר למלוה לכפור שכבר שמעו העדים אלו שהודה שהוא ממושכן בידו (וה"ל לתובעו ע"פ עדים אלו ומדלא תבעו ומכר לו עלינו לו' דגמר והקנה) כך שמעתי בכוונת רבינו ונכון הוא עכ"ל ועפ"ז נראה דהכי הוא הצעת דברי הרמב"ם והמחבר שמתחלה כתבו המעשה ללמד ממנו שאונס כזה אף שאין בו אלא אונס ממון אם נתברר שכן היה הוה אונס לבטל המכר אם מסר מודעה ואח"כ כתב לפיכך אם תבעו ללמדינו היאך נתברר זה האונס דהא ודאי העדים לא שמעו ההפחדה דאם שמעו אינו אונס ובודאי גמר להקנותו דאל"כ ה"ל לתבעו בעדי' ששמעו ממנו שאמר אם לא תמכור לי אכבוש את השטר וכמ"ש המ"מ ע"ז כ' לפיכך אם תבעו כו' ור"ל דנודע זה ע"י התביעה שתבעו המשכיר וכפר ואמר התובע לב"ד הריני מוסר מודעה לפני כ' כי אברר שזה שכופר אינו עושה אלא כדי שאמכרנו לו כי כן א"ל תחלה ותוודעו זה שהרי כשארצה למכור לו יתן לי דמי שוייה כשאתן לו שטר מכירה וכשיהיה כן שיחזור ויבא המשכיר לפני הב"ד ויראה שאצל השוכר שטר המכירה שקנאו ממנו אזי יבורר אמיתתו שא"ל תחלה בינו לבינו אם לא תמכרנו אכבוש שטרי ובכה"ג נודע שהוא אנוס ומהני מודעתו לבטל המכירה אבל בלא מסירת מודעה אף שניכר אונסו מ"מ איכא למימר שמ"מ ע"י המעות נתרצה וגמר והקנה וק"ל ונראה שגם הטור שקיצר ולא כתב אלא ריש דברי הרמב"ם (ולא כתב האי "לפיכך "אם "תבעו כו' שכ' הרמב"ם והמחבר) וסיים וכ' עליו דהוי אונס לבטל המקח כוונתו לא שהיו עדים ששמעו שא"ל אם לא תמכרנו לי אכבוש כו' אלא שנתוודע זה ע"י התביעה וכפירה ובסוף קנה וכמ"ש וזה לעד"נ ברור ובע"ש כתב כל' הטור והוסיף וכ' שהטמין עדים אחורי הגדר כו' וכ"כ כדי ליישב קושיות דהמ"מ הנ"ל ולא הועיל כלום דאכתי איכא למימר דלא ה"ל למכרו לו דאם יכבוש המלוה השטר ויטעון לקוחה היא בידי יביא המשכר עדי' שהטמין לו ויעידו ששמעו ממנו שאמר שיכבוש את שטר השכירות וממילא ידעו הב"ד שכן עשה ויוציאו השדה מידו ועד"ר מ"ש עוד מזה ודו"ק:
סעיף ח[עריכה]
שהרי הוא חמסן כו': ל' הרמב"ן בכמה מקומות לכתוב בל' "שהרי ואינו לנתינת טעם אלא ה"ל כאלו כ' "באונס "שהוא "חמסן וכל חמסן נותן דמי' אלא "מפני "שכופה את המוכר למכור שלא מרצונו:
ומ"ש אבל הגוזל והוחזק בגזלן כו': כ"כ המחבר ג"כ לעיל בס"ס קנ"א ושם כתב עליו מור"ם ז"ל די"א דאם לא מסר מודעא מכירתו מכירה כו' ע"ש וכאן לא כ' מור"ם על דברי המחבר שיש חולקין ע"ז ועד"ר שם כתבתי ישוב לזה וגם על דברי הטור שהקשה עליו ג"כ קושיא זו שבש"ס קנ"א כ' פלוגתת הרמב"ם והרא"ש בזה וכאן לא כ' אלא דברי הרמב"ם וכאלו אין חולק עליו וחלקתי דכאן מיירי שהשדה שהוא ידוע שבאה לידו בתורת גזילה וקנאה אח"כ ממנו דבזה הרא"ש מודה כיון שהוחזק גזלן עליה בהיות' כבר בידו אף שאח"כ נתן לו דמי שוויה לא אמרי' דגמר להקנותו משא"כ לעיל בס"ס קנ"א דשם מיירי שנתן לו דמי השדה קודם שבאה לידו בתורת גזילה ואף שגם שם כתב שהוחזק עליה גזלן היינו שכבר יצאה מידו פעם אחת בתורת גזילה ומ"מ כיון שלא חזר ובאה לידו בתורת גזילה אמרי' דגמר והקנהו לו ועד"ר ששם הוכחתי זה מל' הרמב"ם וטור דבהכי איירי ודוק:
ומ"ש כמו שיתבאר ברמב"ם: כתוב כמו שביארנו בהל' גזילה והמחבר שינה וכ' כמו שיתבאר וכ"כ בע"ש משום דבסדר הטור הל' גזילה כתובה לקמן מסי' שנ"ט והלאה משא"כ בהל' הרמב"ם שכתב הל' גזילה לפני הל' מכירה הלזה ע"ש אבל לכאורה יותר נראה דט"ס בדברי המחבר וצ"ל כמו שנתבאר דהא עיקרא דדינא זה כתב הט"ו לעיל בסי' קמ"ט וקנ"א ע"ש:
סעיף ט[עריכה]
יש להם לחתום הם בעצמ' כו': רבותא קמ"ל בזה דאע"ג דאין העדי' נאמני' בדיבורם לומר מודעא הי' דברינו כמ"ש הטור והמחבר לעיל סי' מ"ו סל"ו דלא בא דיבורם ומבטל חתימת' מכל מקום כשהן חתומין בשטר מודעא בא אותו שטר בחתימתן הנכתב קודם שטר הקנין ומבטל שטר הקנין אשר חתימתן עליו הנכתב והנחתם אחריו וכ"ש כשעדים אחרי' מעידי' על המודעא שנמסר לפניהן קודם המכירה דמהני:
מאחר דידעי' באונסי': פי' ע"י שטר מודעא זה ידעי' אונסיה דהרי העדי' מעידין ע"ז בהשטר:
מסתמא "מסר מודעא: כצ"ל וה"ט דמוקמינן עדי' על החזקה דלא היו חותמין אם לא ידעו שהיתה קודם המכירה.
סעיף י[עריכה]
וכן אם הודה בפניהן כו' עד אינו חייב כו': . בכאן דמסר מודעא דוקא ס"ל להרמב"ם והמחבר דאין הולכין אחר הודאתו משא"כ בס"א דאיירי דלא מסר מודעא שם כתב אע"ג דלא לקח הדמים בפני עדים ור"ל אלא שהודה אזלי' בתר הודאתו לענין זה שהמקח קיים ועד"ר מ"ש מזה בביאור דברי הטור:
סעיף יא[עריכה]
הרי המודעא בטיל': דאמרינן אגב אונסיה וזוזי גמר והקנה וכמ"ש לעיל אלא כשמסר מודעא אמרי' דאינו מקח כיון דגילה דעתו שאינו רוצה להקנותו והרי חזר וביטל המודעא והרי כאלו לא מסר מודעא מעולם ועד"ר שם כתבתי דהרי"ף והרמב"ם ורבינו האי והרמ"ה ס"ל דכל שמסר מודעא תחלה אפי' סתם ג"כ לא מהני הביטול מודעא שאח"כ כשידוע שמבטלה מכח אונסא וכמ"ש הטור בשמם אלא שהרא"ש חולק עליהן ולא כב"י דכ' דמודי' הרי"ף והרמב"ם דמהני ביטול מודעא סתם ע"ש והמחבר כאן אזיל לשיטתיה.
לבטל כל מודעי דנפק מגו מודעי כו': דוקא בהאי לישנא צריך לכתוב אבל לא מהני כשכתב בו שמבטל כל מודעות עד עולם דאין בכלל זה ביטול מסירת מודעא שמסר תחלה על ביטול המודעא דאח"כ ועד"מ מיהו גם לסברא קמייתא מהני כשכתוב בשטר הקנין "שפוסל "כל עדים שיעידו שמסר לפניהן מודעא ועד"מ ובא"ע סי' קלד:
כל זמן דידעינן באונסיה כו': כבר נתבאר טעמו דבמתנה גילוי דעת בעלמא דלא ניחא ליה בהמתנה מבטל המתנה וה"ה☜ במודה לו בדבר שאינו חייב בו אף שאמר לפני עדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני כך וכך כשידוע שאינו ח"ל אלא שבא לחייב נפשו בטענתיה בהודאתו זו הו"ל כדין מתנה: