שולחן ערוך חושן משפט קצה ט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קצה · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
בדרכים שהקרקע נקנה בהם שכירות ושאלת קרקע נקנין:
- הגה: ואפילו במקום שכסף אינו קונה בלא שטר כמו שנתבאר לעיל סי' ק"ץ מ"מ שכירות סגי ליה בכסף לחוד (ב"י)
וי"א שאינם נקנים בקנין סודר:
מפרשים
מ"מ שכירות סגי ליה כו': דשכירות לאו מדרך העולם לכתוב עליו שטר דסמכה דעת השוכר בלא שטר כיון דלימים קצובים שכרוהו ומטעם זה הקילו בשכירות מהעכו"ם בכסף וכמ"ש מור"ם בר"ס קצ"ד:
(י) וי"א שאינם נקנים כו' וכן משמע בתוס' פ"ק דמציעא:
(טז) שכירות: דאין דרך לכתוב עליו שטר דסמכא דעת השוכר בלא שטר כיון דלימים קצובים שכרוהו. סמ"ע.
(יז) שאינם: וכן משמע בתוספות פ"ק דב"מ. ש"ך.
(ח) שאינם נקנים בק"ס. כתבו תו' בעירובין (דף נו"ן) ד"ה לא ידענא ז"ל מקשין העולם האי דפ"ק דמציעא מעשה בר"ג וזקנים שהיו באין בספינה אמר מעשר שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו ואיתא בתוספתא דנתקבלו שכר זה מזה וליתבי האי אתרא במתנה על מנת להחזיר וליקני בחליפין דסודר ?א"ל לשיילי' האי אתרא ויקנה לו בק"ס ויש לו' דכל דבר החוזר לבעלים כגון מתנה על מנת להחזיר א"נ שאלה ושכירות בכולם לא מיקני בחליפין משום דהוי כמו טובת הנא' דאמרו אינו ממון לקנות בחליפין ומש"ה הוצרך שיקבלו מעות מזה לזה עכ"ל. ואיכא למידק בהא דאמרו בפ"ק דקידושין (דף ח') בכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנ' בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין ע"ש ולמה לי קרא למעט חליפין בעבד עברי תיפוק ליה דכל דבר החוזר לית ביה קנין חליפין ועבד עברי חוזר לעצמו בשש או ביובל ואפי' למאן דאמר עבד עברי גופו קנוי אבל אינו קנוי אלא עד שש ולא עדיף ממתנ' ע"מ להחזיר דלית ביה חליפין ויש לו' דהיא גופה קמ"ל דכל דבר שסופו לחזור אינו נקנה בחליפין וכדאמרינן שם לרב יוסף דס"ל שוה כסף ככסף ומה כסף דקיץ אף שוה כסף דקיץ ואמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא מכסף מקנתו בכסף הוא נקנ' ואינו נקנ' בתורת תבוא' וכלים כו' אלא לאו דאית ביה שוה פרוט' וכיון דלא קייצי לא כו' וא"כ גלי קרא בע"ע דבעינן כסף דקץ ומינה ילפינן לכל דוכתי וא"כ ה"ה למאי דס"ד דקרא ממעט חליפין בע"ע ומשום דהוא דבר החוזר וילפינן מינה לכל דוכתי לדבר החוזר דאינו נקנה בחליפין והא דפריך שם ולרב נחמן דאמר פיר' לא עבדי חליפין מאי איכא למימר ולא אמרינן דמינ' יליף לכל דוכתי דפירי לא עבדי חליפין כיון דתני אינו נקנ' בתורת תבוא' וכלים והרי כלים ודאי עבדי חליפין. ובזה ניחא ליישב מה שהקש' במשנה למלך פ"ב מהלכות עבדים שכת' הרמב"ם עבד עברי כו' נקנ' בכסף ובשוה כסף ובשטר ומדלא הזכיר חליפין כמו שהזכיר בפ"ה שם בעבד כנעני דנקנ' בכסף או בחליפין משמע דס"ל דע"ע אינו נקנה בחליפין ומנא ליה כיון דלר' נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין ע"כ ברייתא דתני ואינו נקנה בתורת תבוא' וכלים אינו ממעט חליפין אלא פחות מש"פ וכדאית' שם בקידושין (דף ח) ע"ב ועיין יש"ש פ"ק דקידושין ומוהרי"ט בחידושיו מ"ש בזה. ולפי מ"ש ניחא דמסברא אינו נקנה בחליפין כיון דהוא דבר החוזר ולא עדיף ממתנ' ע"מ להחזיר וכיון דאינו נקנ' בחליפין ממילא אינו יוצא בחליפין וכמ"ש הריטב"א פ"ק דקידושין (דף י"ד) והפדה מלמד שמגרעת פדיונ' ויוצאה ובמה דנקנ' יוצא ועוד אפשר לו' כיון דכל דבר שסופו לחזור הוי כמו טובת הנאה דלא מיקני בחליפין א"כ ה"ה אינו קונה עצמן בחליפין כיון דאינו אלא טובת הנאה ויותר מסתבר עפ"י מ"ש הריטב"א דבכל דבר שנקנ' יוצא ויש לעיין בזה שכתבו תוס' דכל דבר שסופו לחזור אינו נקנה בחליפין והא גוף החליפין אתיא מגואל ובועז ושלף איש נעלו ונתן לרעהו והתם גואל יורש בשדה הוי וסופו לחזור ביובל דהוי בזמן שהיובל נוהג ודו"ק. איברא מדברי הרא"ש נראה דאפי' להסוברין דשאלה אינו נקנה בחליפין אבל מתנה ע"מ להחזיר שפיר נקנ' בחליפין ואע"ג דסופו לחזור ע"ש ברא"ש פ"ק דמציעא וז"ל והיה נרא' מתוך כך דאין שאילת קרקע נקנ' בחליפין ואין נרא' לי דיקדוק מכאן דאכתי תיקשי אמאי לא נתן להם הקרקע בחליפין עד זמן ידוע וכו' אבל כיון שצריך להקנות להו קרקע יותר בקל ליתן פרוטה לשכר מקנין חליפין עכ"ל ומאי קושיא דהא אם יתן להם הקרקע לזמן ידוע נמי אינה נקנה בק"ס אלא ודאי הרא"ש לא ס"ל הך סברא וס"ל דאפילו למ"ד דשאל' אינו נקנה בק"ס הא מתנ' אפי' לזמן שפיר נקנה:
והנראה דמה"ט השמיט הרמ"א דעת תוס' בערכין ולא הביא דין מתנ' לזמן אלא שאל' ושכירות ומשום דאפילו לדעת הסוברין דשאל' ושכירות אינו נקנה בחליפין הא מתנ' לזמן נקנה בחליפין. מיהו נראה ראי' דאפילו שאלה ושכירות נקנה בחליפין מהא דאמרינן סוף פרקין גבי משאיל כלי בטובו וכו' והוא שקנו מידו ופי' רש"י דאם לא קנו מיניה אין צריך להחזיר לו הכלי כשבא ליד המשאיל ומשמע דמהני קנין סודר לשאל'. ואפשר דהתם כיון שמשתמש בו לעולם לא הוי כמו טובת הנאה אלא דאמרו שם נמי בהאי דשאיל גרגותני כרי ואזיל כמה דבעי. והוא דקנו מיני' עיין שם והתם אינו אלא שאלה החוזר והוא מקום שוקת ע"ש. לפי מ"ש תוספות פרק אע"פ (דף נ"ה) ד"ה מתנת שכ"מ דכל היכא דתני קנו מידו היינו קנין סודר אבל היכא דתני קנו מיניה היינו קנין המועיל ע"ש והתם אמר קנו מיניה ומצינו למימר דלא מיירי בקנין סודר אלא בקנין המועיל והוא קנין חזקה אלא דחזקה נרא' דלא שייך התם גבי גרגותני דאמרו כרי ואזיל כמה דבעי והיינו דאם לא מצא אחר החפירה חופר במקום אחר ואי בקנין חזקה היה צריך לעשות חזקה בכל קרקעותיו דמה מועיל חזקה בקרקע זו לחפור בקרקעות אחרות כיון דאין לו כלום בקרקע שהחזיק ושטר נמי לא משמע לישנא דקני מיניה ולכן נרא' מזה דשאלה ושכירות נמי נקנה בחליפין ועיין טור וש"ע סי' שמ"א: