באר היטב על חושן משפט קצה
סעיף א[עריכה]
(א) כיצד: עיין בתשובת מהר"א ששון סי' ר"ו.
(ב) שמשך: (ע' מ"ש הרא"ש בתשובה בדין העורות כו' ראיתי מי שכתב דאם הזכיר לו בפירוש השחיטה כגון שא"ל עורות בהמות אלו אני מוכר לך שאתן אותן לך אחר השחיטה דוקא שחוטות מכר ואז אינו מפסיד הלוקח דאין עור של מתה שוה כשל שחוטה ע"כ ואינו נכון לע"ד דגם בזה ההפסד על הלוקח וראיה מפורשת ממ"ש בסי' קצ"ט דאם נתן דינר לטבח ליתן לו בשר שחוטה ומת השור מפסיד הדינר ה"נ הי' מיד באחריות הלוקח אלא שא"י ליתן לו עד אחר השחיטה. ט"ז).
(ג) לחזור: (נרא' שאם הלוקח לא רצה המקח עדיין וכדומה באופן שהלוקח יכול לחזור בו בטענ' שהמקח לא ישר בעיניו גם המוכר יכול לחזור בו כ"כ בס' בני חייא להגהות הטור אות ה' ומביא ראיה ממ"ש במשפט צדק ח"א סי' א' ע"ש ועיין בתשו' מהרי"ט סי' י"ט וקכ"ד) וע"ל סי' רמ"א ס"ב בהג"ה.
סעיף ב[עריכה]
(ד) בכלי: ולכך המנהג האידנא לכתוב בסוף השטר וקנינא מיניה במנא דכשר למיקניא ביה. במנא לאפוקי מטלטלין. דכשר לאפוקי איסורי הנאה או לאפוקי כלי העשוי מגללי בקר. למיקניא כלומר בכליו של קונה. ביה לאפוקי מטבע כן הוא בש"ס וכתב מהרא"י דאם לא כתוב כן אין מוציאין ממון בשטר ההוא. סמ"ע.
(ה) במטבע: אע"ג דיכול לשקול כנגדה או לתלותה בצואר בתו מ"מ אינה מיוחדת לאלו ועיקרה להוצא' נתנה ע"י צורה שעליה וצורה עבידא דבטלה שהמלך פוסל צורה זו ומצווה לצור צורה אחרת על המטבע ומש"ה לא סמכא דעתיה דהמקנה להקנות על ידה המקח וע"ל ריש סימן ר"ג שם יתבאר מקור דין זה. שם.
(ו) בהמה: ל"ד שור ופרה דעושין בהן מלאכה כגון חרישה וכיוצא בה אלא אפילו טלה והדומה לו כיון שנהנים מהן בעינם דהטלה מגדלין לגדל צמר וגוזזין אותה ולוקחין החלב והולדות עמהן. דומה גם הם לכלי שעושים בו קנין חליפין כיון שראוי הוא לעשות בו מלאכה ומש"ה סתמו וכתבו בהמה דמשמע כל בהמה שם. ועיין ביורה דעה סי' קע"ז סל"ח.
(ז) שנפסל: ע"ל סי' ר"ג ס"ח בהג"ה.
סעיף ג[עריכה]
(ח) במתנה: ובתשו' מהרי"ו סי' ד' כת' דאפילו במתנה י"ל דלא ניחא ליה משום ושונא מתנות יחיה ומש"ה מסיק שם דאין לחלק בין מתנה למכר והא דבסי' קע"א ס"י כתב הט"ו פלוגתא בזה וכאן סתם המחבר נרא' דה"ק הא דנקנה שלא בפני הקונה לא אשכחן אלא במתנה למאן דס"ל הכי לאפוקי במכר דלכ"ע לא מהני וכת' עוד מהרי"ו שם דבשניהן לא קנה אא"כ ידעינן דהוה ניחא ליה בשעת הקנין דאף שידעינן דהוה ניחא ליה מקודם לכן וגם עתה כששמע הקנין שמא חזר בו הנותן ולבסוף חזר ונתרצה. ונרא' דלמה שנוהגין שהקונה שולח עדים להמקנה לקנות על ידם ליכא למיחש שמא הדר בו בנתיים כיון דבשליחו' אזלי. שם.
סעיף ד[עריכה]
(ט) ג' אצבעות: ר"ל ג' אצבעות על ג' אצבעות דאז שם כלי בגד עליו לענין טומאה וכ"כ רש"י ורשב"א והט"ו רמזו במ"ש לשון שיעור דר"ל הנזכר בבגדים לענין דינים אחרים ומשום דסתם קנין הוא בסודר לכן נקט האי שיעורא ומינה נלמד להקונה בכלים אחרים. שם.
(י) לנתק: וכ"כ הב"ח ודוק' לענין ק"ס ע"מ להקנות מהני כשיכול לנתקו אצלו אבל לענין שיקנה כל הכלי לא מהני וכמ"ש בסי' רס"ט ס"ה או אפשר דדוקא במציאה אבל במכירה דדעת אחרת מקנה אותו מהני כשיוכל לנתקו אצלו לקנות כל הכלי כשאחז במקצתו והראשון נ"ל עיקר. ש"ך.
(יא) כל: נראה דל"ד כל הכלי קאמר אלא שיעור ג' על ג' אצבעות כמ"ש לפני זה ובטור שהעתיק ל' הרמב"ם לא כתב כל הכלי ע"ש. סמ"ע.
(יב) מג': פירוש ולא סגי במה שיוכל לנתקו ולהביאו אצלו. שם.
סעיף ה[עריכה]
(יג) מועיל: עיין בתשובת רשד"ם סי' רע"ז ורפ"ח.
(יד) מעכשיו: הטעם דמעכשיו הוא שיור בקנין וכאילו אמר מעכשיו יתחיל הקנין ולא יגמור עד לאחר ל' יום וא"כ צריך שיהיה הדבר שקונין בו קיים אז ביד המקנה ובק"ס כבר חזר הסודר למריה אבל באומר ע"מ אין כאן שיור בקנין אלא תנאי בעלמא וכאילו אמר מעכשיו קנה בסודר זה רק שאני מתנה שלא תקחנו עד אחר ל' יום ומן הדין ע"מ בלא תנאי מעכשיו מהני אלא כדי לפרסם שמקנהו לו מיד וכ"כ הב"י עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דדבריהם תמוהין דהא האי ע"מ הקונה קא"ל וכן הוא בפוסקים ומוכח בסוף סימן קצ"א דמעכשיו לחוד סגי וכ"מ בטור כאן ודוק וע"מ דנקט הטור סירכא דלישנא הוא דכל סודר קני ע"מ להקנות הוא וגם דעת התוספות בקידושין כן לשמואל דקי"ל כוותיה ע"ש וע"ל סוף סימן קנ"ז ועיין בהרא"ש פ' מי שמת ובטור סי' ר"י ובתשובת מהרי"ט סי' מ"ו עכ"ל (גם הט"ז כתב שדברי הב"י בזה דחוקים וע"ש מה שמפרש הוא דברי התוספות בזה).
סעיף ז[עריכה]
(טו) דרכי: הטעם דקניני חזקה משיכה מסירה והגבהה נעשו בגוף המקח וכן בכסף או בשטר או במעמד שלשתן סילק המוכר והמקנה נפשו ממנו לגמרי משא"כ בק"ס שאין הכלי שניתן לו כמו שיווי המקח ועיין בע"ש שכת' טעם אחר מלבו ולא שם לבו למ"ש הטור והוא עצמו בסי' קכ"ו עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך דשלא כדת השיג על הע"ש כי יפה כוון והטעם שכתב הוא מדברי הרא"ש וע"ש.
סעיף ט[עריכה]
(טז) שכירות: דאין דרך לכתוב עליו שטר דסמכא דעת השוכר בלא שטר כיון דלימים קצובים שכרוהו. סמ"ע.
(יז) שאינם: וכן משמע בתוספות פ"ק דב"מ. ש"ך.
סעיף י[עריכה]
(יח) ומשכונא: ר"ל שהלוה לו על קרקע להיותה ממושכנת בידו ולאכול הפירות בנכייתא עד שיחזיר לו מעותיו או עד זמן קצוב וכמבואר ביורה דעה סי' קע"ב ע"ש דמשכונא כזו יש לה דין שכירות ומכר. סמ"ע.
סעיף יא[עריכה]
(יט) בשבת: הטעם גזרה שמא יכתוב וע"ל סי' ר"ח ובסוף סימן רל"ה ובאורח חיים סי' של"ח. שם.
(כ) קנו: הוא פשוט בכל הפוסקים בכמה דוכתי עכ"ל הש"ך (קנין סודר ישנו בלילה. משאת בנימין סי' ע"ח וכ' הסמ"ע בסי' ה' דאין קנין בלילה אלא לאור הנר או לאור הלבנה וכו'. בני חיי).