שולחן ערוך אורח חיים תרז ב

^האין צריך לפרט החטא. ואם רצה לפרט, ^והרשות בידו. ואם מתוודה ^זבלחש, נכון לפרט ^חהחטא.

הגה: אבל כשמתפלל בקול רם, או שליח ציבור כשחוזר התפילה, ^טאין לפרט החטא. ומה שאומרים "על חטא" בסדר אל"ף בי"ת לא מקרי פורט, הואיל והכל אומרים בשווה, אינו אלא כנוסח תפילה (ד"ע):

מפרשים

ט"ז - טורי זהב

עריכה

אין צריך לפרט החטא. בטור כ' תחל' הפלוגתא אם צריך לפרט החטא והכריע כרע"ק שאין צריך לפרט ואח"כ כ' עונות שהתוד' עליה' ולא שינה כ' הרי"ץ גיאות שאין להתודות אלא אם גנב או גזל והתוד' עליהם בשנ' שעברה יאמר במקום גנבתי געלתי שהוא דרך כלל וה"מ כשמתפלל בינו לבין עצמו אבל כשאומ' עם הציבור אין לחוש שא"א שלא יהא א' מהצבור שגנב או גזל וא"א כ' שיכול להתודות עליהם אע"פ שלא שינה בהם עכ"ל. וק' דבריו אהדדי דבסוף דבריו משמע שצריך לפרט דאפי' להרי"ץ גיאות עכ"פ צ"ל בפעם א' גנבתי וברישא כ' שאין צריך לפרט ונרא' לי דיש חילוק בזה דברישא מיירי שאין ברור לו שום חטא בבירו' אלא או' הוידוי סתם מה שרגיל האדם כל השנה לעשות ואם זה לא עשה מ"מ חבירו עשה וכל ישראל ערבים זה בזה. בזה הכריע שא"צ לפרט אבל בסיפא מיירי בעבירות שהוא עשה בעצמו ובזה כ"ע מודים דצריך לפרט אותו החטא אלא פליגי בוידוי שניה ומסקנתו שיכול להתודות שנית ולהזכירו ואף בגמרא י"ל דמייתי בברייתא תחלה הפלוגתא בהתודה כבר ולא שנה ואח"כ אמר וצריך לפרט את החטא דר"י בן בבא רע"א א"צ לפרט וק' דמעיקרא ס"ל לתנא בפשיטות דצריך לפרט לד"ה ומאי מתחיל אח"כ דצריך לפרט כו' אלא כדפי' דמעיקרא אמר בבירור לו עצמו החטא דכ"ע מודים דמפרט ואחר כך מיירי במתודה סתם אי צריך לפרט ואע"ג דמייתי קרא דאלהי זהב ושם היה החטא בבירור מ"מ לא חטא כל העם בעגל דהא הרבה לא חטאו בו אלא ודאי מצד הערבות תלה החטא בכולם וראינו מ"מ דמפרט החטא ומיניה ילפי' לכל וידוי שסתם אדם מתודה כנ"ל לדעת הטור:

הרשות בידו. ק"ל לפ"ז מאי פריך בגמ' על רע"ק דס"ל א"צ לפרט מקרא דויעשו להם אלהי זהב דהא רשות לפרט. ובב"י כ' דלרע"ק עכ"פ יותר משובח מי שאינו מפרט חטאיו ולפ"ז לק"מ דודאי היה ראוי למשה רבינו לעשות ע"צ היותר משובח אבל לפי מ"ש כאן סתם הרשות בידו קשה. וי"ל דפסק כאן דרך פשרה דלר"י בן בבא יש איסור אם לא מפרט ולרע"ק משובח יותר אם לא מפרט הכריע דלכל הפחו' יש רשו' לפרט ולסמוך בזה על ר"י בן בבא וליתן רשו לפרט כנלע"ד דעת הש"ע:

לא מקרי פורט. צ"ע דהא הטור כתב בפי' דלמאן דסביר' ליה אין צריך לפרט לא לימא על חטא ולא ה"ל לרמ"א לכתוב דלא מקרי פורט דזה משמע אליבא דכ"ע אלא ה"ל לכתוב שי"ל ועל חטא וכמ"ד צריך לפרט:

מגן אברהם

עריכה

(ב) ואם רצה לפרט: משמע דאיירי אפי' בקול רם ונ"ל דדוקא בחטא מפורסם אבל בחטא שאינו מפורס' לכ"ע אסור לאומרו בקול רם כדכתיב אשרי נשוי פשע כו' (וכמ"ש בהג"ה) דודאי אמוראי לא פליגי אתנאי וכ"ה בסוטה דף ל"ב שתקנו תפלה בלחש שלא לבייש עוברי עבירה המתודים על חטאם אלא דריב"ב ס"ל דלפני המקום צריך לפרט החטא בוידוי ור"ע ס"ל אף לפני המקום א"צ לפרט ובזה אין חילוק בין מפורסם לשאינו מפורסם דהכל גלוי לפניו ע' בגמרא ובב"ח דלא כב"י וק' מ"ש רש"י בחולין ספ"ב דאי איתא דחטא בשוגג קלא אית ליה דמי שבא לידו דבר עבירה בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ויתכפר לו עכ"ל והא בקרא כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וחטא היינו שוגג, וע"ק דבסוטה אמרינן שלא חילק הכתוב מקום בין חטאת לעולה שלא לביישו, וי"ל דש"ה כיון דאמר לשם חטאתי חזינא שאינו מתבייש וצ"ע:

(ג) בלחש: ומ"ע סי' ק"ב כתב דש"ץ שמתפלל בעד רבים צריך להשמיע לרבים ואם מנמיך קולו גוערין בו [כ"ה]: בע"ח יאמר בסתר ובגלוי בשגגה וזדון [ש"ל] וכן נראה דצריך לבקש על הקל תחלה, ומיהו צ"ע דא"כ לא יהיה כסדר א"ב לכן נ"ל כיון דאמרינן חטאנו בגלוי ובסתר אנו מבקשים על שניהם כאחד כדאית' בתמור' פ"ה וברמב"ם הגי' בגלוי לבד וכן בזדון לבד: סדר הוידוי בע"ח עולה חטאת עולה ויורד אשם ודאי ותלוי מכות מרדות מלקות מית' כרת מיתת ב"ד [מהרא"י] ויכה באגרוף על החזה [כתבי האר"י] ובמדרש קהלת איתא שיכה על הלב לומר אתה גרמת לי: יאמר כפרה לחטאים וסליחה לעונות ומחילה לפשעים [מנהגים ושל"ה בשם רמ"א]:

באר היטב

עריכה

(ב) הרשות: אפי' בקול רם ודוקא בחטא מפורסם אבל בחטא שאינו מפורסם אסור לאומרו בקול רם. מ"א.

משנה ברורה

עריכה

(ה) אין צריך לפרט – אלא כשיאמר סתם "חטאתי", יצא ידי מצוות וידוי:

(ו) הרשות בידו – הנה מדכתב אחר כך: ואם מתוודה בלחש, משמע דרישא איירי במתוודה בקול רם. ואף דהרמ"א כתב בהג"ה דבקול רם אין לפרט החטא, משמע דאיסורא נמי איכא. התם מיירי בחטא שאינו מפורסם לרבים, ומפני שאין זה כבוד המקום שמגלה לרבים שחטא כנגדו. אבל בחטא המפורסם לרבים, רשות בידו לפרטו ברבים אפילו בקול רם:

(ז) בלחש נכון לפרט – ובזה אין חילוק בין מפורסם לשאינו מפורסם, דהכל גלוי לפני המקום:

(ח) החטא – כדי שיתבייש יותר כשמזכיר חטאיו. ואכתי מקרי כסוי חטאה, כיוון שאינו נשמע לבני אדם:

(ט) אין לפרט החטא – מדסתם, משמע דאפילו בעוון שבין אדם לחבירו גם כן אסור:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}