שולחן ערוך אורח חיים תרז ג

צריך להתוודות ^ימעומד. ואפילו כי שמע ליה משליח ציבור ^יאוהוא התוודה כבר, צריך לעמוד.

הגה: ויחזור ויתוודה עם השליח ציבור (ר"ן פרק ב' דר"ה). ועיקר הווידוי הוא ^יב"אבל אנחנו חטאנו" (טור):

מפרשים

מגן אברהם

(ד) מעומד: וישחה כמו במודים [של"ה] ולא יסמוך כמ"ש ריש סי' תקפ"ה:

(ה) אבל אנחנו חטאנו: פירוש כאן מתחיל הוידוי עד אחר אשמנו [של"ה] ופשטא דתלמודא משמע דא"צ יות' דא"צ לפרט בחטא ואחר כוונת הלב הן הדברים, אין לדבר בשעת הוידוי [הגמ"נ]:

(ג) מעומ': וישחה כמו במודים של"ה. בע"ח יאמר בסתר ובגלוי. בשגגה וזדון. דצריך לבקש על הקל תחל' ועיין מ"א. סדר הוידוים בע"ח עולה חטאת עולה ויורד אשם ודאי ותלוי מכת מרדות מלקות ארבעים מיתה. כרת מיתת ב"ד מהרא"י. יאמר כפרה לחטאים וסליחה לעונות ומחילה לפשעים. מנהגים ושל"ה בשם רמ"א.

(ד) ויתודה: ואין לדבר בשעת הוידוי. הגמ"נ.

משנה ברורה

עריכה

(י) מעומד – דהכי הוי דרך הכנעה טפי, ומתוודה בלב שלם. וטוב שישחה כמו במודים. ולא יסמוך על דבר, שאם יינטל אותו דבר ייפול. ואם סמך, צריך עיון אם יחזור ויתוודה [פמ"ג]. והעמידה צריכה להיות עד אחר "על חטא שאנו חייבים עליהם ארבע מיתות בית דין":

(יא) והוא התוודה כבר – מלשונו משמע דדעתו, דכיוון שהתוודה כבר בעצמו, אין צריך פעם שני לחזור ולהתוודות, אלא לשמוע מש"ץ, כשאר חזרת הש"ץ. והרמ"א בשם הר"ן פליג על זה וסבירא ליה דצריך לחזור ולהתוודות, וכן פסק בעיטור ומאירי, וכן המנהג בזמנינו.

ב"על חטא" צריך לומר "בסתר ובגלוי, בשגגה ובזדון" [דה"ח], משום דיש להקדים הקל לחמור. ובמטה אפרים מסיק דאין לשנות מן הנוסח הכתוב בסידורים, דאין כדאי להוציא עצמו מן הכלל בשביל זה. וכל אחד לא ישנה ממנהג מדינתו.

אין לדבר בשעת הווידוי, ואפילו באמירת "על חטא". אכן לענות קדיש וקדושה יש לפסוק אפילו באמצע "אשמנו".

בשעת אמירת הווידוי, כשמזכיר החטא, יכה באגרוף על החזה או על הלב, כלומר: אתה גרמת לי שאחטא [אחרונים]:

(יב) אבל אנחנו חטאנו – והוא הדין שצריך לומר גם כן "עווינו פשענו". אלא שנהגו לומר גם שארי דברים, כגון: "מה נאמר לפניך" וגו', ו"אתה יודע רזי עולם", ו"על חטא":

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}