שולחן ערוך אורח חיים כז יא
<< · שולחן ערוך אורח חיים · כז · יא
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
רצריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ שיזלחולא יטיתהפכו לטבין של יד בין של ראש. תישלשל הרצועות שיהיו תלוים לפניו ויגיעו מעד הטבור מאאו למעלה ממנו מעט. ארוחב הרצועות של יד ושל ראש יחמבכאורך שעורה לפחות. יטאם פיחת כמשיעור אורך הרצועות ורחבן באם אינו מוצא אחרות מגמניחן מדכמות שהן עד שימצא אחרות כשיעור. גתפילין של ראש מהטוב להיותם גלוים ונראים אבל תלמיד בפני רבו כמואין דרך ארץ לגלות תפילין בפניו.
מפרשים
(ר) צריך שיהיה השחור — שם ברש"י לפירוש השני.
(ש) ולא יתהפכו — מועד קטן כה א.
(ת) ישלשל הרצועות — רא"ש בסוף הלכות תפילין ומרדכי וסמ"ג והתרומה בשם הרי"ף.
(א) רוחב הרצועות — רמב"ם סוף פרק ג וסמ"ג וסמ"ק.
(ב) אם אינו מוצא — בית יוסף לדעת סמ"ק ורמב"ם.
(ג) תפילין של ראש טוב — ספר אורחות חיים בשם רב האי.
(יז) ולא יתהפכו: ואם נתהפכו מדת חסידות הוא להתענות ומשמע מטור דלא קפדינן אלא מה שמקיף הראש והזרוע אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורך אח"כ ליכא קפידא וכ"מ מדכתב ולא יתהפכו קודם שכתב ישלשל:
(יח) כאורך שעורה לפחות: ובתו' ומרדכי ואגודה כתבו רוחב מאורך חטה ופחות מכשעורה:
(יט) אם פיחת משיעור: משמע דעכ"פ צריכים להיות משולשים לפניו מעט הא לאו הכי פסולין לגמרי:
(כ) אין ד"א לגלות: שלא ישוה עצמו לרבו ונראה כעזי פנים עמ"ש סי' ל"ב סמ"א והא דכתב ביורה דעה סי' רמ"ב סי"ט דתלמיד רשאי להתיר לרבו המנעל ולא חיישי' שמא יאמרו עבד הוא כיון שיש לו תפילין בראשו משמע דראשי לגלות התפילין י"ל אף על פי שאין מגל' אותן כ"כ מ"מ ניכר שיש לו תפילין בראשו שבולטים בכובע:
(כא) אם הם גלוים: פי' נקרעו בגדיו לית לן בה שעכ"פ מונחים תחת בגדיו אבל אסור להניחם על הבגדים משום לך לאות ולא לאחרים לאות עמ"ש ס"ה:
סעיף יא: צריך כו' — כפירוש השני, וכן משמע במנחות שם וכמו שכתבו תוס' שם ד"ה ונוייהן ורש"י שם, וכתבו הרא"ש ומרדכי דאתרווייהו קאי כנ"ל:
בין כו' — מדאמר ונוייהן לשון רבים, ולא אשכחן חילוק בין של ראש לשל יד. מרדכי:
וישלשל כו' — עיין תוס' ל"ה ב' ד"ה עביד כו':
ויגיעו כו' רוחב כו' — עיין תוס' שם סוף ד"ה וכמה; אבל הגאונים כתבו כדברי הרמב"ם ושולחן ערוך. וכתב בהגהות מרדכי סוף הלכות קטנות משם ר' יהודה החסיד רמז לדבר, "רפאות תהי לשרך" זו אורך, "ושקוי לעצמותיך", וחשיבותו של עצם הוא כשעורה כמו שמצינו לעניין טומאה עיין שם:
אם פיחת כו' — שמדברי תוס' הנ"ל משמע דפסול, וכן פסק הרמב"ם; אבל הרא"ש מכשיר, וכן הטור. ונראה דדווקא אשיעורא דשימושא רבא, אבל אורך רצועה של יד פסול בגמרא להדיא כמו שכתוב שם, אמר רב פפא גרדומי כו' מכלל כו', וכן בשל ראש לפירוש רש"י, וכן הוא במרדכי עיין שם:
תפילין כו' — ברכות ז א, נז א, סוטה יז א, חולין פט א, מנחות לה ב וכפירוש תוס' שם, וכנ"ל סעיף ד:
אבל תלמיד כו' — עיין מגן אברהם, שהן דרך כבוד דכתיב וראו כו':
ובשל יד כו' — מנחות לז ב, "לך" כו' "רב אשי" כו'. ועיין מגן אברהם:
(יט) יתהפכו: ואם נתהפכו אפי' בשוגג מדת חסידות הוא להתענות ודוקא שמקיף הראש והזרוע אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורף אח"כ ליכא קפידא עיין בשכנה"ג ובע"ת.
(כ) משיעור: ועכ"פ צריכין להיות משולשין לפניו מעט הא ל"ה פסולים לגמרי. מ"א.
(יא) ובשל יד אין להקפיד — ובלבוש כתב שיהיו מכוסים, משום "והיה לך לאות". וכתב בברכי יוסף בשם זקנו מוהר"א אזולאי שיש מדקדקים להאפיל בטלית על הזרוע בשעת הנחת תפילין של יד. וכן ראוי לנהוג על פי קבלות האר"י ז"ל, גם על פי דרכו גם תפילין של ראש ראוי לכסותה בטלית, ע"ש. ועיין במגן אברהם לעיל ריש סימן ח' מה שכתב:
(לח) ולא יתהפכו — ואם נתהפכו מדת חסידות הוא להתענות או לפדות בצדקה ואין להקפיד שלא יתהפכו אלא מה שמקיף את הראש ואת הקיבורת פ"א אבל מה שכורך אח"כ וכן מה שמשתלשל לפניו מהרצועה של תש"ר אין צריך להקפיד כלל שלא יתהפך לפי שאינו מעיקר המצוה ומ"מ משום נוי המצוה ראוי להפוך שיהיה השחור לצד חוץ אפילו בהמותר:
(לט) בין של יד וכו' — הנה בשל יד שהוא רואה כשהוא מניח יכול לראות שלא יתהפך לא הקשר ולא הרצועה ובשל ראש דאינו רואה כשהוא מניח סביב ראשו ימשמש היטיב בידו ממקום הקציצה בכל צד וירגיש אם מונחין כראוי [ב"ח]:
(מ) עד הטבור — הוסיף ע"ז לית לן בה:
(מא) או למעלה ממנו — ועיין בחידושי רע"א וכן בארה"ח דמסקי דשל ימין עד הטבור ושל שמאל עד החזה ובטור כתב עוד וי"א דשל ימין עד המילה ושל שמאל עד הטבור:
(מב) כאורך שעורה — היינו בקליפתה אבל בלא העוקץ שלה דיש בה עוקצין ארוכים מאד וי"א דדי ברוחב מאורך חטה ופחות מכשעורה ובמקום הדחק יש לסמוך ע"ז. וכתבו האחרונים דצריך ליזהר מאוד במקום כפל ההידוק שרגיל שהרצועה נתקמטה שם או שנפסקת עד שלא נשאר בה כשיעור:
(מג) מניחן וכו' — מפני שיש מכשירין ויש פוסלין אף בדיעבד כמבואר בב"י ע"כ הכריע כן:
(מד) כמות שהן — והאחרונים מסקי דאם פיחת משיעור האורך בשל יד הנזכר לעיל בסעיף ח' יניח בלי ברכה ואם יש כדי לפשוט עד אצבע צרידה הכריכות אין מעכבין. ובאורך רצועות הש"ר כתב בארה"ח דדוקא אם יש חוץ ממה שמקיף הראש עכ"פ כשיעור שני טפחים הא לא"ה יניחן בלא ברכה ולענין רוחב הרצועות השל יד והשל ראש החמיר ג"כ דאם לא היה רק כדי אורך החטה יניחן בלי ברכה ע"ש. ולענין אם מהני לתקן ברצועות עיין לקמן בסוף סימן ל"ג ובמ"ב שם:
(מה) טוב להיותם וכו' — דכתיב וראו כל עמי הארץ וגו' וטוב שגם הקשר יהיה מגולה אבל אין נוהגין כן [א"ר] ובדיעבד אף אם היו מכוסים לגמרי יצא:
(מו) אין ד"א — שהתפילין הם דרך כבוד כדכתיב וראו כל עמי הארץ ואין ד"א להשוות עצמו לרבו ע"כ יכסה אותם בטליתו או בכובע:
(מז) אין להקפיד — ומ"מ לכתחילה טוב יותר לכסותם:
(מח) אם הם גלוים — פי' שאם נקרעו בגדיו לית לן בה אבל אסור להניחן על הבגד וכנ"ל בס"ה:
(מח) סעיף יא: צריך שיהיה השחור שברצועות לצד חוץ וכו׳ — וצריך להניח הרצועות פרודות ורחוקות זו מזו, אחת הנה ואחת הנה, כדי שיהיה לתפילין קביעות בראשו; ולא סגי שיניח הרצועות של הקציצה סמוכות זו לזו. גן המלך סימן ע״ו וקפ״ג. בי״ד סימן י״ג. יד אהרן בהגהת הטור, ובמ״ב אות ג׳. ברכי יוסף אות ו׳ בשם הנזכר ובשם בי״ד סימן י״ג. ש״ץ דף ל״ז עמוד ד׳, וכתב: וכן דעת האר״י זלה״ה (והוא בשער הכוונות דרוש ה׳ ודרוש ז׳ דתפילין). זכ״ל חלק א׳ אות ח׳. סידור בית עובד בדיני תפילין אות ט״ו. חס״ל אות ח׳. כף החיים להרב חיים פלאג׳י סימן יו״ד אות כ״א. ועיין לעיל אות מ״ב:
(מט) שם: ולא יתהפכו בין בשל יד ובין בשל ראש — הנה עיקר דין זה הוא בפרק אין מגלחין דף כ״ה ע״א דאמרו על רב הונא: יומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין, ויתיב עלה ארבעין תעניתא. וכתב הרא״ש בהלכות קטנות הלכות תפילין סימן י״ב בשם תשובת גאון, והביאו בית יוסף וזה לשונו: רצועה דרב הונא דאיתהפיכא ויתיב ארבעין יומין בתעניתא, בשל יד או בשל ראש, הכין גמירנא מרבוותא דשל ראש היתה, ורב הונא דיתיב בתעניתא לאו משום דחובה הוא. תשובה אחרת: מאן דאפיך רצועה של יד או של ראש, מחייב למיתב בתעניתא, דפושע הוא וצריך תענית. אבל לחייבו ארבעין תעניות כרב הונא לא, דמרוב חסידות הוא דעביד, עכ״ל. והנפקא מינא בין תשובות אלו, דלתשובה א׳ אפילו תענית א׳ אינו צריך, דרב הונא לא משום חובה עבד אלא ממידת חסידות; ולתשובה שנית צריך למיתב תענית אחד משום דפושע הוא. והברכי יוסף אות ד׳ כתב, שמצא בתשובת הגאונים סימן רפ״ב כ״י בתשובה שניה שכתב וזה לשונו: מאן דהפך רצועה של יד או של ראש, מחייב למיתב בתענית משום דהוה ליה כפושע, שהיה לו לתקנה בשעת הנחתן, שהמצוה צריך אדם לכוין דעתו לעשותה, וכל שכן תפילין, שדברי קדושה הן, וכיון שעשאן שלא כמצותן צריך תענית, עכ״ל. וכתב שם הברכי יוסף, דמהא משמע אפילו בשוגג ודלא כהרב מעדני מלך, עכ״ל. וכן השיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ה׳ דחה דברי המעדני מלך, יעו״ש, וכן כתב עו״ת אות יו״ד. אליהו רבא אות י״ג. וכן כתב קיצור של״ה דף מ׳ ע״ב בתשובה ב׳ דצריך למיתב בתענית משום דפושע הוא. אבל לחלק יצא, דווקא בשל ראש, משום דרוב השם בשל ראש, יעו״ש. מיהו המגן אברהם ס״ק י״ז כתב דאם נהפכו, מדת חסידות הוא להתענות, וזה משמע כתשובה א׳ שהביא הרא״ש. וכן כתב ר׳ זלמן אות י״ט. ש״ץ דף ל״ז ע״ג (והמגיה שם הביא דברי הברכי יוסף). נו״ש אות ד׳. שתילי זיתים אות כ״ח. והחיי אדם כלל י״ד אות י״ב כתב דאם נתהפך, נכון להתענות או יתן לצדקה. וכן כתב קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות י״ד. בן איש חי פרשת חיי שרה אות ג׳. אמנם השולחן גבוה אות כ״ב כתב בפירוש דמרן לא חייב בתענית בין רב למעט, כדברי התשובה ראשונה של הגאון, דקאמר דרב הונא דיתיב בתעניתא לא משום חובה הוא אלא מרוב חסידותו, וזהו דעת הרמב״ם והטור דלא כתבו אלא יזהר, ולא כתבו דאם נתהפך יתענה, וכן נהגו שלא להתענות, עד כאן דבריו. והביאו יפה ללב אות ז׳, וכתב וזה לשונו: ומכל מקום הירא את דבר ה׳ יסגף עצמו במקצת, שלא יאכל באותו היום אלא פעם אחד אכילה מועטת, או שלא יאכל כי אם פת חריבה, או בצדקה פרוק, עכ״ל. ועיין חס״ל אות יו״ד. ודע, דאפילו לדברי המצריכים תענית, היינו אם נשארה כך מהופכת, אבל אם נתהפכה בשעת הנחה ותיקנה תיכף, אין עליו כלום. אשל אברהם שם. ברכי יוסף שם. מאמר מרדכי אות ט׳. יפה ללב שם. וכתב האליהו רבה שם, והוא כשלא דבר בין הברכה לתקנה, דאם לא כן הוי ברכה לבטלה, יעו״ש:
(ן) שם: ולא יתהפכו בין בשל יד בין בשל ראש — כתב מגן אברהם ס״ק י״ז וזה לשונו: ומשמע בטור דלא קפדינן אלא מה שמקיף הראש והזרוע, אבל מה שמשלשל לפניו ומה שכורך אחר כך ליכא קפידא. וכן משמע מדכתב ולא יתהפכו קודם שכתב ישלשל, עכ״ל. והביא דבריו יד אהרן בהגהת הטור (ומה שהקשה עליו דבפירוש אתמר בטור ולא ממשמעות, לא קשיא מידי, דשל יד לא נזכר בטור אלא נלמד משל ראש, לכך אמר "ומשמע מטור" וכו׳, ועיין מחצית השקל). וכן כתב אליהו רבא שם. ר׳ זלמן אות י״ט. ש״ץ דף ל״ז ע״ג. שתילי זיתים אות כ״ח. וכן צריך ליזהר בג׳ כריכות שעל האצבע. אבל ז׳ כריכות שסביב הזרוע אין בו כל כך קפידא. מחצית השקל ס״ק י״ז. פתחי עולם אות כ״ז. ומכל מקום משום נוי מצוה ראוי להפך שיהא השחור לצד חוץ. פרי מגדים באשל אברהם אות י״ז. פתחי עולם שם. ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן קול יעקב סימן ל״ג אות י״ט:
(נא) שם: לא יתהפכו וכו׳ — ואפילו הנוהגים להשחיר הרצועות מבפנים ומחוץ צריך ליזהר שהצד החיצון המבהיק יהיה לעולם לצד חוץ. סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין אות ט״ז. ועיין בספר קול יעקב סימן ל״ג אות י״ג:
(נב) שם: ויגיעו עד הטיבור או למעלה וכו׳ — עיין בטור שכתב וזה לשונו: ויגיעו של ימין עד הטיבור ושל שמאל עד החזה. ויש אומרים של צד ימין עד המילה ושל שמאל עד הטיבור, עכ״ל. ועיין לעיל סימן כ״ה אות ס״ט שכתבנו שדעת הזוהר והאר״י ז״ל כסברה הראשונה יעו״ש, וכן עיקר:
וכתב מהר״י צמח בספר נגיד ומצוה, דגם איטר יהיה תליית הרצועות לפניו באופן זה ואינו רשאי לשנות. סידור בית עובד בדיני הרצועות אות ע״ז[1]. ועיין מה שכתבתי לעיל אות ל״א בשם מהרי״ץ:
(נג) שם: רוחב הרצועות של יד ושל ראש באורך שעורה וכו׳ — והך אורך שעורה, בלא עוקצין, דיש בה עוקצין ארוכין מאד. ומשמע דבקליפתה משערין אורך שעורה. והעולם אין נזהרין בשל יד במקום ההידוק בכפל, שנפסק שם ולא יש שיעור אורך שעורה, וגרדומי רצועות פסולים. פרי מגדים אשל אברהם אות י״ח. פתחי עולם אות כ״ט. ואם אינם כשעורה רק באלכסונה, לא מהני. מסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות ו׳ בשם רע״ק:
(דן) שם: אם פיחת משיעור אורך הרצועות ורחבן וכו׳ מניחן כמות שהן עד שימצא אחרות כשיעור — הא דלא התיר מרן ז״ל אם נפחת אורך ורוחב הרצועות אלא עד שימצא אחרות, מפני שסברת הרמב״ם ז״ל בפרק ג, אם פיחת משיעור הרצועות, בין באורך שהוא עד הטיבור או למעלה ממנו מעט, בין ברוחב שהוא אורך שעורה, פסול, וכן הוא סברת הסמ״ק כמו שכתב בבית יוסף. וכתב מרן ז״ל בבית יוסף דהלכה כהרמב״ם היכא דאפשר למצוא אחרת כתקנה. ועל כן לא התיר בשולחן ערוך אלא דווקא בהיכא דלא אפשר למצוא אחרת. ועיין מה שכתבנו לעיל, דלדעת הזוהר והאר״י ז״ל שיעור הרצועה דמצד ימין עד הטיבור ומצד שמאל עד החזה, יעו״ש. ואם כן, כיון דדעת הרמב״ם ז״ל אם פיחת משיעור הרצועות בין באורך בין ברוחב פסול, וכן דעת הסמ״ק, אם אירע כזה שחסר רוחב הרצועה משיעור אורך שעורה, או שחסר אורך הרצועה מימין עד הטיבור ומשמאל עד החזה, ואי אפשר באחרת, יניחם בלא ברכה. רק אם היא של ראש יפטור אותה בשל יד, ואפילו לסברת האשכנזים דמברכין על תפילין של ראש, כמו שכתב פאת השלחן על קיצור השולחן ערוך סימן יו״ד אות י״ג יעו״ש. ואם היא של יד, יכוין לפטור אותה אחר כך כשיברך על תפילין של ראש. ואם אין לו אלא היא, יברך עליה בלא שם ומלכות, רק יהרהר שם ומלכות בלבו. ואף על גב דהלבוש כתב דיברך, וכן כתב אליהו רבה אות ט״ו וסולת בלולה במקור חכמה אות ו׳. כבר כתבנו לעיל סימן ח׳ אות ז׳ ובכמה מקומות דספק ברכות להקל אפילו כנגד הרוב ואפילו כנגד מרן ז״ל יעו״ש. וכן כתב עו״ת אות י״ב, דאינו מברך אם פיחת משיעור אורך הרצועות, בין של יד בין של ראש, יעו״ש:
(הן) שם: תפילין של ראש טוב להיותם גלויים ונראים וכו׳ — ולפי דעת האר״י ז״ל צריך שיהיו מכוסים בטלית, כמו שכתבתי לעיל סימן ח׳ אות י״א יעו״ש. ועיין שערי תשובה אות ח׳ מה שכתב משם התשב״ץ סימן למ״ד בפירוש קרא ד"וראו", והבאנו דבריו לעיל סוף אות כ״ג יעו״ש:
(נו) שם הגהה: ובשל יד אין להקפיד אם הם גלוים או מכוסים — והרב הלבוש כתב: תפילין של יד יהיו מכוסים בבגדו, דכתיב "לך לאות" ולא לאחרים לאות. והביאו הברכי יוסף אות ה׳ ושערי תשובה סוף הסימן. ועיין מה שכתבנו לעיל סימן כ״ה אוח ל״ב:
הערות
- ^ לא ברור אם זה אות ע"ז או ט"ז.