שולחן ערוך אבן העזר קנט א

הזקוקה ליבם שנתקדשה לאחר בשוגג, נותן לה הזר שקדשה גט, ויבמה מיבם או חולץ. אם היה יבמה כהן, שאינו יכול לשא גרושה, תצא מהזר בגט, כדי שלא יהא חוטא נשכר, וחולץ לה יבמה. ואם חזר הזר שגרשה מהארוסין, ונשאה אחר שחלץ לה יבמה, אין מוציאין אותה מידו.

הגה: ויש אומרים דאפילו חזר ונשאה, מוציאין אותה מידו, הואיל ונתקדשה לו באסור. ודוקא אם קדשה במזיד, אבל אם קדשה בשוגג, שלא ידעו שהיה לה יבם, אם רוצה היבם ליבם, צריך המקדש לגרשה; ואם רוצה היבם לחלוץ, חולץ לה ונשאת למקדש, וצריך לחזר ולקדש אותה אחר שחלץ לה יבמה (ר"ת); וכן נראה לי עיקר. ויש אומרים דוקא בשוגג גמור, שלא ידעו שיש כאן יבם. אבל היה כאן יבם, אלא שהיה סבורה שמת, כי כן יצא הקול, תצא מן המקדש (ת"ה סי' רכ"ב):

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(א) נותן לה הזר גט: לדעת המחבר אפי' אם קידש בשוגג אסורה למקדש אפי' אם ירצה היבם לחלוץ ובאמת לרוב הפוסקים מותרת למקדש וכן הרמב"ן ורשב"א והרא"ש כתבו בשם ה"ג דאיירי בקידש במזיד גם הרמב"ם י"ל דאיירי בקידש במזיד כי ס"ל הסוגיא איירי במזיד מדתני שלא יהא חוטא נשכר כמ"ש בתו' וכ' הוא מה שמפורש בש"ס כדרכו תמיד וכן משמע ממגיד שהביא דעת הרמב"ן ורשב"א ולא כתב דרמב"ם חולק עליהם, לכאורה קשה על המחבר שפוסק כאן דאסורה למקדש אחר החליצה ובסוף סימן י"ז פסק דמותרת למקדש ודין זה ילפינן משם דגזרינן אטו אשה שהלכה למ"י כמ"ש בתוספות וכל הפוסקים ולמה מחמיר כאן יותר וכן קשה על הדין שכתב הת"ה אם היתה סבורה שמת תצא מן המקדש ושם מותרת לו וצ"ל שוגג דכאן לאו ע"פ עד אלא קול בעלמא ואם היה ע"פ עד באמת מותרת למקדש:

(ב) גט: והא דצריכה גט מזר היינו מספק דמספקא לן לא תהיה אשת המת החוצה אם ללאו אתי ותופסין בה קידושין או לא יהיה בה הוי':

(ג) ואם חזר הזר: כ"כ הרמב"ם ספ"ב והטור כתב בשם הרמב"ם אם חזר הזר וקדשה וכו' וכתב דהרא"ש חולק ע"ז אבל גירס' שלנו כמ"ש המחבר ונראה ה"ה אם עדיין לא גירש ונשאת אחר שחלץ היבם ג"כ אין מוציאין ממנו וכן משמע ממגיד:

(ד) וי"א דאפילו חזר ונשא וכו': באמת לא מצינו דיעה זו והטור שכתב הרא"ש חולק על הרמב"ם בדין זה לא כתב אלא לפי גירסתו ברמב"ם כמ"ש בסעי' הקודם אבל בחזר ונשאה לא מצינו מי שס"ל דמוציאים אותה אלא הת"ה סימן רכ"ב מדייק כן מלשון הגמ' ואין מוכרח והב"י וב"ח חולקין עליו ע"ש:

(ה) ודווקא אם קידשה במזיד: אתחילת סימן קאי אם קידש בשוגג מותר' למקדש ומשמע מכל הפוסקים אף אם הוא כהן אסורה לו מ"מ אין כופין אותו לחלוץ אף שקידש זה בשוגג ולא כמשמעות הנ"י ומ"ש בהג"ה אם רוצה היבם ליבם ל"ד אפילו אסורה לו נמי הברירה בידו ואם חלץ ומסר מודעא על החליצה כופין אותה לחלוץ ומותרת למקדש תשובת ריב"ש ועיין ב"ח מה שמדייק מהרא"ש ליתא אדרבה שם מבואר להדיא לר"ת דווקא בשוגג מותרת גם מ"ש לדעת ר"ת אפילו קידש במזיד מותרת למקדש אנ"ל דהא ראיית ר"ת מן א"א שנתקדשה דמותרת למקדש ושם איירי באמרו לה עדים דמת בעלה והיינו שוגג וכשיבם מומר עיין סימן קנ"ז:

(ו) תצא: הב"י חולק על הת"ה וכן ב"ח וס"ל דהוי שוגגת כשסמכה את עצמה על הקול וט"ז פסק לחומרא:

באר היטב

עריכה

(א) גט: ולרוב פוסקים מותרת למקדש עיין ב"ש שהעלה אם היה ע"פ ע"א מותרת למקדש.

(ב) הזר: וה"ה אם עדיין לא גירשה ונשאה אחר שחלץ היבם ג"כ אין מוציאין ממנו. ב"ש.

(ג) ונשא: האחרונים חלקו ע"ז עב"ש.

(ד) מן המקדש: ב"ח חולק וס"ל דהוי שוגגת ע"ש. וט"ז פסק לחומרא. ב"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}