שולחן ערוך אבן העזר קמח א
שולחן ערוך אבן העזר · קמח · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
מי שכתב לגרש את אשתו, ונמלך ולא גרשה, ונתיחד עמה אחר שכתבו, לא יגרשנה באותו הגט פעם אחרת כשירצה לגרשה. ואם גרשה באותו הגט הישן, הרי זו מגורשת ותינשא בו לכתחלה, שהרי נכתב לשמה והרי נתן לה עתה בעדים כהלכתו. ולמה לא יגרשנה בו לכתחלה, גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. ויש אומרים דהני מילי כשהגט ביד הבעל ומסרו מידו לידה, אבל אם שלחו לה על ידי שליח, ונתיחד עמה אחר שנתנו ליד השליח, ונתנו לה השליח, לא תינשא בו, ואם נישאת, לא תצא:
מפרשים
(א) לא יגרשנה: אפילו אם ליכא החשש משום דנתאחר אחר הכתיבה כגון דשולח ע"י שליח וברמב"ם שכתב דין זה אין צריך לומר דשולח ע"י שליח כי הוא ס"ל נתאחר כשר למ"ש בסי' קכ"ז מיהו קשה על הרמב"ם למה ליה הטעם משום גיטה קודם לבנה ת"ל שמא ביטל הגט כמ"ש סוף סימן קמ"ד ואז הוי ספק גט ותצא וכן הוא משמעות במגיד פ"ט דין כ"ה וכאן לא איירי שנתן נאמנות לאשתו וכן בש"ס לא איירי דנתן נאמנות לאשתו דהיא נאמנת לומר שלא פייסה וא"ל הרמב"ם איירי דנותן הגט מידו לידה אז אמרי' דאלו פייסה וביטל הגט לא היה נותן הגט אבל בסי' קמ"ד הגט כבר בידה א"כ קשה היינו דעת הי"א שהביא כאן ואפשר לומר לדעת הרמב"ם אפילו אם הגט ביד השליח אמרינן אלו ביטל הגט היה משלח לשליח שאל ימסור הגט ובסי' קמ"ד איירי כשהגט ביד האשה אם כן אם פייסה כבר אמר להאשה ויודעת דהגט בטל ומה לו לעשות יותר וי"א שהב"י ס"ל כיון שהגט לאו בידו חיישינן יותר ולא תנשא בו מיהו פ"ט דין כ"ה לא משמע כן דאל"כ למה לא אמרי' שם ג"כ דאלו בטלו השליחות סופר והעדי' למה לא אמר להם וצ"ע:
(ב) ואם גירש' וכו': ה"ה אם הלך הבעל מ"י תנשא כמ"ש בהג"מ ובד"מ סי' קמ"ט הביא דבריו וע"ש:
(ג) ותנשא בו לכתחלה: כ"כ הרמב"ם משמע אפי' אם הבעל בכאן אין צריך גט אחר וכן מוכח מהרא"ש פ' הזורק מה שהקשה ממשליש גט לאשתו מיהו רש"י והר"ן כתבו דוק' כשהלך הבעל למ"י אז תנשא בו לכתחלה, ואם בוודאי בא עליה עיין סי' קמ"ט:
(ד) גזירה שמא יאמרו וכו': כלומר שיאמרו נתן הגט באותו יום שנכתב ואחר כך נתעברה ממנו ואיכ' פגם לולד ולא אמרינן דליכ' פגם לולד משום אם בא עליה בוודאי בועל לשם קידושין כמ"ש בסימן אח"ז כי לפעמים תנשא היא לאחר א"כ ע"כ לא קידש אותה, פרישה ולירושלמי שהביאו תוס' והר"ן פ' הזורק מבואר אם גרשה מחמת ערות דבר לא חיישינן שמא בא עליה דמאוסה היא בעיניו, ובזה יש לתרץ קושית תוס' דף פ"א דס"ל לב"ש המגרש לאשתו ולן עמה בפונדק לא חיישין לקידושין משום ב"ש ס"ל אדם עושה בעילתו ביאת זנות וביבמות ס"ל לב"ש אין אדם עושה בעילתו ביאת זנות ולמ"ש י"ל ב"ש לטעמי' דס"ל אין אדם מגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר מ"ה ס"ל ע"כ עשה בעילת זנות, מיהו י"ל מדויק הלשון מ"ש אדם עושה בעילתו משמע לעולם קאמר וכתבו בח"ר אף בארוסה חיישינן לג"י ול"ד למ"ש בסי' קמ"ט שם כבר גירש אותה אבל אם כתב גט ולא נתן חיישינן שמא בא עליה כיון דעדיין לא גירש:
(ה) וי"א דה"מ וכו': כ"כ הרא"ש בשם הרמ"ה ובזה מיושב הסוגי' כמ"ש בתנאי אם אעבור נגד פניך ל' יום וכמ"ש בסי' קמ"ד דאית' שם בש"ס לגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחד עמה מבואר אם נתייחד עמה חיישינן לג"י אף על גב דכבר נתן הגט ליד' ע"כ צ"ל הא דכשר הגט כשכבר נתן לידה היינו דוק' אם הגט היה בידו בעת היחוד אבל אם שולח הגט ע"י שליח או אם הגט כבר בידה גרע טפי, ומ"ש המחבר ומסרו מידו לידה ל"ד אפילו אם שלח אח"כ ע"י שליח נמי הגט כשר כיון שהיה בידו בעת היחוד בזה תליא הכל ובחדושי רש"ך הקשה איך אפשר לומר דמסר הגט מידו לידה הא קי"ל כשנתאחר הגט אחר הכתיבה אין תקנה לדבר אלא לשלוח ע"י שליח כמ"ש בסי' קכ"ז ובדרישה וב"ח בק"א הביאו קושיא זו ותירץ ב"ח דאיירי כאן בנתייחד עמה באותו יום אף על גב באותו יום לא שייך לומר גיטה קודם לבנה גזרינן אטו אם יתאחר יותר ואנ"ל איך שייך לגזור בכה"ג כיון דאם יתאחר ונותן לידה פסול בלא זה ולמה יש לגזור אטו יתאחר ולמ"ש על הסוגי' דאמר הטעם משום ג"י ולא אמר הטעם משום גט מאוחר דנ"מ מטעם שאמר שם אין תקנה לכתחלה אפילו אם רוצה לשלוח כי אפי' אם שולח ע"י שליח נמי איכא החשש גט קודם לבנה כי לפעמי' יתעכב הדבר ב' ג' שנים כמ"ש ברש"י וכ"כ בדרישה סימן קל"ב וכן מוכח בהרא"ש פ"ב דגיטין דף י"ז לתירץ הראשון דכתב כל הגיטין אשר לא נמסרו ביום הכתיבה יש לו קול וליכ' חשש משום זנות ומשום פירות א"כ קשה איך תמצא החשש גיטה קודם לבנה אלא ודאי אף על גב דיש לו קול וליכ' חשש משום בת אחותו ופירות מכל מקום איכא חשש משום גיטה קודם לבנה כן יש לתרץ קושיא זו בש"ס מיהו הרמ"ה והרא"ש פ' הזורק והטור סימן קמ"א כתבו הלשון דמוסר הגט מידו לידה דמשמע דאינו נותן ע"י שליח קשה קושיא הנ"ל איך אפשר דנותן מידו ליד' כיון דנתאחר בשלמא הרמ"ה שכתב דין זה י"ל משום דס"ל נתאחר כשר כמ"ש בסימן קכ"ז אלא על הרא"ש והטור קשה כהנ"ל וצ"ל הם כתבו לענין אם כבר נתן מידו לידה תנשא אבל לכתחלה לא יתן מידו לידה אלא בדיעבד אם כבר נתן תנשא אף על גב דנתאחר דלא גרע מאם נתעכב אחר הכתיבה קודם החתימה דסבירא ליה להרא"ש דכשר בעת הדחק ונתאחר אחר הכתיבה והחתימה עדיף טפי דהא הרמב"ם ס"ל נתאחר כשר ונתעכב בין כתיבה לחתימה פסול ועת הדחק בנתעכב היינו אם כבר ניתן הגט כמ"ש כמה פעמי' אם ניתן הגט דומה לעת הדחק ולא ניתן אבל אם הגט כבר ביד השליח לא מהני עת הדחק ולא תנשא:
לא יגרשנה באותו גט הטעם שמא יאמרו גיטה קודם לבנה פירש"י שמא ישהה הגט זמן רב בין כתיבה לנתינה ויהיה לה בנים ממנו תוך הזמן הזה ואח"כ יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהיו סבורים שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מהפנויה נולד משגרש' והוא פגם עכ"ל:
וי"א דה"מ כשהגט ביד הבעל הטעם באשר"י בפרק הזורק בשם הרמ"ה דכשהבעל נותנו לה הבעל ודאי לא בא עליה דאי בא עליה בין כתיבה לנתינה הוה חייש לפגמ' דבריה וכתב לה גיטא אחרינא אבל ע"י שליח לא תנשא לכתחילה דשמא שליח נתנו לה אחר היחוד והבעל לא ידע דלכתוב לה גט אחר עכ"ל ובדרישה הביא בשם תשובת הר"ש כהן שהקשה על הטור שכתב דבנותן מידו לידה תינשא לכתחילה נהי דאין כאן חשש גיטה קודם לבנה מ"מ יהיה פסול אפילו דיעבד משום חשש שמא יחפה או משום פירי כמ"ש סי' קכ"ז בשם ר"י והרא"ש דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין לו תקנה מחמת חשש שמא יחפה ופירי אם לא ע"י שליח דאז יש לו קול והאיך שיהיה כאן כשר כשניתן בעצמו מידו לידה ודחק עצמו בדרישה לתרץ זה גם מו"ח ז"ל רצה לתרץ דמיירי שנתן הגט ביום הכתיבה וא"א לומר כן דא"כ הויא גרושה גמורה והיחוד שאח"כ הוה ככל אדם שמתייחד עם גרושתו כמו שזכר הטור בסימן זה דדוקא בשכיב מרע שנכתב על תנאי יש לומר שמסרו לה (בו ביום):
(דברי המגיה. ור"ל דוקא בשכיב מרע י"ל שאין הגט חל עד שעת מיתה בזה יש חשש גט ישן בנתייחד עמה בנתיים אבל בבריא שנותן גט ביום הכתיבה אף אם נתייחד בין כתיבה לנתינה הויא גרושה גמורה אף ע"י שליח דליתא הטעם שיאמר' גיטה קודם לבנה וא"כ ליתא גם כן החילוק של הרא"ש בין נתן מידו לידה ע"י שליח כי לעולם היא מגורשת בדיעבד כיון דלא שייך כאן גיטה קודם לבנה והיחוד שאח"כ הוה ככל אדם שמתייחד עם גרושתו חוץ מבשכיב מרע נוכל לומר כן כמ"ש. עכד"ה):
ותו דרש"י כתב בפי' שנתיים או ג' שנים והאשה משום גיטה קודם לבנה תיפוק ליה משום יחפה ופירי ולענ"ד לק"מ ואגב נזכיר מה שהקשה ב"י על מ"ש הטור בסימן זה דאם נתן לה גט על תנאי ועדיין לא נתקיים ונתייחד בנתיים ליכא למיחש שמא בעל לשם קידושין ומ"מ לא תתגרש בו לכתחילה אבל נתגרשה בו תנשא אפילו לכתחילה וכתב הב"י דא"א לפרש בתנאי דע"מ או מעכשיו דכה"ג חייל מיד ומקיימא תנאה ואזלה כמ"ש סי' קמ"ז אבל בתנאי דאם אפשר דס"ל דכיון דאין גט חל עד קיום התנאי ליכא למיחש לקידושין כשנתייחד עכ"ל וזה שלא כדברי רמב"ם ואח"כ כתב עוד קשה מ"ש הטור לא תתגרש בו לכתחילה כיון דכבר קבלה גיטה ואינו מחוסר אלא קיום התנאי ליכא למימר לא תתגרש בו אלא שסבור כיון דלא חל הגט עד שעת קיום התנאי הו"ל כאלו מתגרשת בשעת קיום התנאי ושפיר שייך לומר לא תתגרש בו עכ"ל ודבריו תמוהים מאד דהאיך תפרש דברי הטור שכתב אבל בנתגרשה בו תנשא לכתחילה מאי דיעבד דנקט בזה הא גם ברישא קבלה הגט כבר והו"ל דיעבד ומה לכתחילה ודיעבד בכאן ובאמת אין כאן קושיא מכל מה שזכר ב"י ולא קושית הר"ש כהן דכל סימן זה לא מיירי שנתן הגט תכף לידה אלא מיירי שהשליח ביד שליש ליתן לה לאיזה זמן כדאמרי' בהדיא פ"ב דגיטין המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו אלא לאחר ל' יום וכו' ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה משמע שאם נתייחד חוששין לגט ישן ומזה הביא עיקרא דמילתא דגט ישן ומכח גמרא זו הכריח הרמ"ה לחלק בין נותן מידו לידה אף ע"י שליש כמ"ש הרא"ש פ' הזורק והיינו (נמי מיירי) שהיה הגט ביד שליש משעת כתיבה אלא שבשעת מסירת הגט לידה אחר היחוד יש חילוק בין אם נוטלו הוא מן השליש ונותנו לה או ששלוחו נוטלו מהשליש או שהשליש עצמו נותנו להאשה וא"כ לא קשיא מידי מה שהקשה הר"ש כהן דכל שהוא ביד שליש בנתיים הוה דינא כמו בשולח גט ממדינת הים ע"י שליח דאין חשש (זנות) ופירי כמ"ש סי' קכ"ז מטעם דיש לו קול ה"נ בזה השליש יש קול דהושלש גט בידו וכ"כ התו' בהדי' בפ"ב דף י"ז בד"ה עד שעת נתינה דבמשליש גט לאשתו אית ליה קלא ואין חשש זנות ופירות אלא דיש חשש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה כשיהיה זמן רב ביניהם וישתכח ואין להקשות א"כ יהיה גם חשש זנות ופירו' כשיהי' זמן רב (ז"א) דלזנות פשיטא דאין שייך חילוק דזמן רב דהא הבי"ד לא יניחו לשהות זמן רב כשנודע שזינתה גם לענין פירות ודאי לא יניחו לה בי"ד לטרוף לקוחות כששהתה זמן רב כזה ולא תבעהו יאמרו לה אייתי ראיה אימת בא לידך אלא דחשש גט קודם לבנה יש בזה ובזה חילוק בין הוא לשלוחו ואין כאן קושיא כל עיקר גם קושיות ב"י שזכרנו לא קשיין כלל דודאי מיירי בכל תנאי הן ע"מ הן אם יהי' (ואם לא יהיה) אלא שאין הגט בידו אלא ביד שליש שהושלש בידו שלא ליתנו לה עד שתתקיים התנאי ונתייחד בינתים (לא יתננו לה השליש אף אם יתקיים התנאי דשמא בעל לשם קידושין) טעות הוא וצ"ל בזה כתב הטור (דליכא למיחש שמא בעל לשם קידושין) ובזה אומר שלא יתן אותו גט אף אם יתקיים תנאי אלא שאם נתנו תנשא:
(דברי המגיה. נראה דר"ל ג"כ הא דכתב הטור שלא יתן לכתחילה ואם נתנו תינשא מיירי ג"כ מידו לידה והא דכתב התם לא תתגרש בו לכתחילה וכו' דסמך עצמו אמה שכתב מקודם והוא שנתן מידו לידה וא"כ גם בזה מיירי הענין זה שנותן מידו לידה אבל אם היה השליש נותן לידה בודאי לא תנשא לכתחילה כמו ע"י שליח. עכד"ה) כל זה נראה פשוט שמיירי בהושלש הגט בכל סימן זה זולת בשכיב מרע שבודאי נותן לה תכף גט ואין שם חשש זנות ופירי כיון שנעשה ע"ת והדבר ספק מה היא באותן הימים אם חל תכף או בשעת מיתה כמ"ש הטור ואין כאן חשש זנות דהבא עליה באשם תלוי קיים וה"ה לענין פירי לא תטרוף מספק אלא שיש חשש גט קודם לבנה כמו שיש חשש זה בשאר גט שאינו ע"ת אלא שהושלש ביד שליש ובשאר גט ישן דנקט הטור היינו שהוא ביד שליש היא כא"א גמורה בודאי עד שמקבל הגט ומ"ש הטור או שנתן לה גט על תנאי אין פירושו מידו לידה אלא ע"י שליש קאמר דהשליש הגט בידו עד שתקיים התנאי ונתייחד בנתיים אין כאן חשש קידושין אלא חשש גט קודם לכן והרמב"ם פ"א כתב בין בתנאי דמעכשיו בין בתנאי דאם לא נתייחד עמה והדבר ידוע שאם נתייחד עמה בפני ב' עדים כאחד אפילו לאחר שנתקיים התנאי ה"ז ספק מגורשת שמא בעלה בטל הגט עכ"ל והעתיקו בסעיף ב' ולא נקט בפירוש לשם קידושין דכלל בזה ב' דברים המגיעים מן הבעילה דאם נתקיים התנאי חיישינן לקידושין דהרי לא נתגרשה מ"מ חיישינן לגט קודם לבן ובזה אין צריך לעידי יחוד וא"כ אין חילוק בין הרמב"ם להטור ולא כב"י שכתב דדברי הטור דלא כרמב"ם הנלע"ד דהכל נכון וכתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סימן ד' אם אמר לסופר לכתוב גט לאשתו ונתאחר הענין שבוע או שנים והיו דרין בעיר לא חיישינן שמא נתייחדו כל זמן שלא ראינו שנתייחדו עכ"ל והיינו ג"כ שתהיה הגט ביד הסופר דאית ליה קלא כמ"ש לעיל:
(א) מגורשת: ותנשא בו לכתחלה. משמע אפי' אם הבעל בכאן א"צ גט אחר מיהו רש"י והר"ן כתבו דוקא כשהלך בעלה למדינת הים אז תנשא בו לכתחל' ואם בודאי בא עליה עיין סימן (קמ"ט) [קל"ב] . ויש להסתפק לדברי רש"י אי קרי מדינת הים כל היכא שאין הבעל מצוי במקום קרוב או דלמא דוקא היכא שהוא בארץ מרחקים מהריב"ל ח"ג סימן ס"ט. ואם לא נתגרשה עדיין אפילו שהבעל במקום רחוק לא תתגרש בו לכתחלה אליבא דכולי עלמא וצריך להתיישב בדבר מהריב"ל ח"ג סי' ס"ט וכנסת הגדולה ועיין ב"ש ס"ק ב' שכתב ה"ה אם הלך הבעל למ"י תנשא כמ"ש בהגה"מ ובד"מ סי' קמ"ט הביאו ע"ש. לא הבנתי לשונו במה שכתב וה"ה אם הלך הבעל למדינת הים תנשא. ועיינתי בד"מ ומצאתי שכתב בז"ל אבל אם נתגרשה והלך בעלה למד"ה תנשא לכתחלה ע"ש וזהו לדעת רש"י והר"ן.
(ב) לבנה: כלומר שיאמרו הגט נתן באותו יום שנכתב ואח"כ נתעברה ממנו ואיכא פגם לולד. ועיין ב"ש שכתב ולירושלמי מבואר אם גירשה מחמת ערות דבר לא חיישינן שמא בא עליה דמאוסה היא בעיניו ובזה יש לתרץ קושית התוס' דף פ"א וכו' ע"ש. ולא הבנתי דהא לר"י איירי מתני' בראוה שנבעלה א"כ חזיא דלא מאיסה עליו ובעל וא"ל דעכ"פ לשם קדושין לא בעיל הואיל דאסירא עליו מאשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה. דהא השתא נמי דבעל לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה וכ"כ הרמב"ם וכ"ה בתשובת הרדב"ז ח"א סי' רע"ז. וז"ל בראוהו שנבעלה לכ"ע צריכה גט דראינו שלא מאיסה עליו ורוצה לשתות בעציצו וכל מה דאפשר לו לתקן מתקן. דאי בעיל לה לשם זנות אית בה תרתי חדא בעילות זנות דכל שאר נשים. ותו איסורא דידה דאחרי אשר הוטמאה ומש"ה בעיל לשם קדושין לתקן שלא יהיה בעילת זנות אלא בעילת איסור ואע"ג דעתיד הוא לגרשה השתא מיהו מתקן הוא ולא הוי בעילת זנות עכ"ל ע"ש עפ"ז נסתרים דברי ב"ש מה שרוצה לתרץ קושית התוס' ע"ש דהא לרבי יוחנן איירי מתני' בראוה שנבעלה ודו"ק וכ"כ בתוס' דגיטין דף ע"ט ע"ב בד"ה ב"ש סברי לא אמרינן וכו'. דסיים תוס' שם כה"ג פליגי לקמן במגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה עכ"ל משמע בהדיא למ"ד דהיינו ר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו בראוה שנבעלה לא אמרי' דאזלו לטעמייהו וכו' משום דבשנבעלה חזינן דלא מזוהמת היא בעיניו. והקושיא של תוספת בדף פ"א ע"ב בד"ה ב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכו' ע"כ לפי ס"ד דמתני' איירי בראוה שנבעלה. דלפי האמת לק"מ. ועיין מ"ש בסי' קמ"ט ס"ק א' בשם הכנה"ג ובשם מהר"ם אלשקר ולא קשה מידי וק"ל. אבל זאת צ"ע דהא מסקינן בגיטין דף צ' ע"א לא מצא בה דבר ערוה ולא דבר וגירש מהני ומגורשת. א"כ מצינו לב"ש נמי גרושה בלא ערות דבר. ויש ליישב ודו"ק ועיין תוס' י"ט פרק ח' דגיטין משנה ד' ועי' כנה"ג דף קע"ט ע"א. ראובן שהיה רוצה ללכת למ"ה ואמר לסופר שיכתוב גט לאשתו אחר ג' שנים מהיום אם לא יבוא במקום שאשתו שם ואמר ללוי ויהודה שיחתמו בו ויתנוהו לאשתו. וכשיוצא ללכת מהלך יום או יומים נמצאו שם מונעים ומנעוהו מלעבור וחזר לביתו ואחר ימים יצא והלך לדרכו אין חוששין שמא פייס ובטל הגט ואין חוששין לגט ישן. ובהגיע הזמן ולא בא כותבין וחותמין ונותנים לה הרא"ם וכנה"ג קע"ח ע"ב.
(ג) לידה: ל"ד אפי' אם שלח אח"כ ע"י שליח נמי הגט כשר כיון שהיה בידו בעת היחוד ב"ש.