באר היטב על אבן העזר קמח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אבן העזר קמח |

סעיף א[עריכה]


(א) מגורשת:    ותנשא בו לכתחלה. משמע אפי' אם הבעל בכאן א"צ גט אחר מיהו רש"י והר"ן כתבו דוקא כשהלך בעלה למדינת הים אז תנשא בו לכתחל' ואם בודאי בא עליה עיין סימן (קמ"ט) [קל"ב] . ויש להסתפק לדברי רש"י אי קרי מדינת הים כל היכא שאין הבעל מצוי במקום קרוב או דלמא דוקא היכא שהוא בארץ מרחקים מהריב"ל ח"ג סימן ס"ט. ואם לא נתגרשה עדיין אפילו שהבעל במקום רחוק לא תתגרש בו לכתחלה אליבא דכולי עלמא וצריך להתיישב בדבר מהריב"ל ח"ג סי' ס"ט וכנסת הגדולה ועיין ב"ש ס"ק ב' שכתב ה"ה אם הלך הבעל למ"י תנשא כמ"ש בהגה"מ ובד"מ סי' קמ"ט הביאו ע"ש. לא הבנתי לשונו במה שכתב וה"ה אם הלך הבעל למדינת הים תנשא. ועיינתי בד"מ ומצאתי שכתב בז"ל אבל אם נתגרשה והלך בעלה למד"ה תנשא לכתחלה ע"ש וזהו לדעת רש"י והר"ן.


(ב) לבנה:    כלומר שיאמרו הגט נתן באותו יום שנכתב ואח"כ נתעברה ממנו ואיכא פגם לולד. ועיין ב"ש שכתב ולירושלמי מבואר אם גירשה מחמת ערות דבר לא חיישינן שמא בא עליה דמאוסה היא בעיניו ובזה יש לתרץ קושית התוס' דף פ"א וכו' ע"ש. ולא הבנתי דהא לר"י איירי מתני' בראוה שנבעלה א"כ חזיא דלא מאיסה עליו ובעל וא"ל דעכ"פ לשם קדושין לא בעיל הואיל דאסירא עליו מאשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה. דהא השתא נמי דבעל לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה וכ"כ הרמב"ם וכ"ה בתשובת הרדב"ז ח"א סי' רע"ז. וז"ל בראוהו שנבעלה לכ"ע צריכה גט דראינו שלא מאיסה עליו ורוצה לשתות בעציצו וכל מה דאפשר לו לתקן מתקן. דאי בעיל לה לשם זנות אית בה תרתי חדא בעילות זנות דכל שאר נשים. ותו איסורא דידה דאחרי אשר הוטמאה ומש"ה בעיל לשם קדושין לתקן שלא יהיה בעילת זנות אלא בעילת איסור ואע"ג דעתיד הוא לגרשה השתא מיהו מתקן הוא ולא הוי בעילת זנות עכ"ל ע"ש עפ"ז נסתרים דברי ב"ש מה שרוצה לתרץ קושית התוס' ע"ש דהא לרבי יוחנן איירי מתני' בראוה שנבעלה ודו"ק וכ"כ בתוס' דגיטין דף ע"ט ע"ב בד"ה ב"ש סברי לא אמרינן וכו'. דסיים תוס' שם כה"ג פליגי לקמן במגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה עכ"ל משמע בהדיא למ"ד דהיינו ר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו בראוה שנבעלה לא אמרי' דאזלו לטעמייהו וכו' משום דבשנבעלה חזינן דלא מזוהמת היא בעיניו. והקושיא של תוספת בדף פ"א ע"ב בד"ה ב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכו' ע"כ לפי ס"ד דמתני' איירי בראוה שנבעלה. דלפי האמת לק"מ. ועיין מ"ש בסי' קמ"ט ס"ק א' בשם הכנה"ג ובשם מהר"ם אלשקר ולא קשה מידי וק"ל. אבל זאת צ"ע דהא מסקינן בגיטין דף צ' ע"א לא מצא בה דבר ערוה ולא דבר וגירש מהני ומגורשת. א"כ מצינו לב"ש נמי גרושה בלא ערות דבר. ויש ליישב ודו"ק ועיין תוס' י"ט פרק ח' דגיטין משנה ד' ועי' כנה"ג דף קע"ט ע"א. ראובן שהיה רוצה ללכת למ"ה ואמר לסופר שיכתוב גט לאשתו אחר ג' שנים מהיום אם לא יבוא במקום שאשתו שם ואמר ללוי ויהודה שיחתמו בו ויתנוהו לאשתו. וכשיוצא ללכת מהלך יום או יומים נמצאו שם מונעים ומנעוהו מלעבור וחזר לביתו ואחר ימים יצא והלך לדרכו אין חוששין שמא פייס ובטל הגט ואין חוששין לגט ישן. ובהגיע הזמן ולא בא כותבין וחותמין ונותנים לה הרא"ם וכנה"ג קע"ח ע"ב.


(ג) לידה:    ל"ד אפי' אם שלח אח"כ ע"י שליח נמי הגט כשר כיון שהיה בידו בעת היחוד ב"ש.

סעיף ב[עריכה]


(ד) התנאי:    אפי' ש"מ נוטה למות וגוסס אסור להתייחד בלא עד רשב"א ד"מ ב"ש.


(ה) שפחה:    וה"ה נערה בת י"ב שנה שיודעת ובושה ממנה הוי שומר ויוכל להתייחד על פיה מהרי"ט מהראנ"ח.


(ו) אותם:    הטעם אם נתייחד עמה חיישינן לקדושין שמקדש אותה מחדש מש"ה בעינן שראו העדים עיין ב"ש והרדב"ז ח"א סי' ד' ורע"ה.