שולחן ערוך אבן העזר קמח א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אבן העזר · קמח · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

מי שכתב לגרש את אשתו, ונמלך ולא גרשה, ונתיחד עמה אחר שכתבו, לא יגרשנה באותו הגט פעם אחרת כשירצה לגרשה. ואם גרשה באותו הגט הישן, הרי זו מגורשת ותינשא בו לכתחלה, שהרי נכתב לשמה והרי נתן לה עתה בעדים כהלכתו. ולמה לא יגרשנה בו לכתחלה, גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. ויש אומרים דהני מילי כשהגט ביד הבעל ומסרו מידו לידה, אבל אם שלחו לה על ידי שליח, ונתיחד עמה אחר שנתנו ליד השליח, ונתנו לה השליח, לא תינשא בו, ואם נישאת, לא תצא:

מפרשים

בית שמואל

(א) לא יגרשנה:    אפילו אם ליכא החשש משום דנתאחר אחר הכתיבה כגון דשולח ע"י שליח וברמב"ם שכתב דין זה אין צריך לומר דשולח ע"י שליח כי הוא ס"ל נתאחר כשר למ"ש בסי' קכ"ז מיהו קשה על הרמב"ם למה ליה הטעם משום גיטה קודם לבנה ת"ל שמא ביטל הגט כמ"ש סוף סימן קמ"ד ואז הוי ספק גט ותצא וכן הוא משמעות במגיד פ"ט דין כ"ה וכאן לא איירי שנתן נאמנות לאשתו וכן בש"ס לא איירי דנתן נאמנות לאשתו דהיא נאמנת לומר שלא פייסה וא"ל הרמב"ם איירי דנותן הגט מידו לידה אז אמרי' דאלו פייסה וביטל הגט לא היה נותן הגט אבל בסי' קמ"ד הגט כבר בידה א"כ קשה היינו דעת הי"א שהביא כאן ואפשר לומר לדעת הרמב"ם אפילו אם הגט ביד השליח אמרינן אלו ביטל הגט היה משלח לשליח שאל ימסור הגט ובסי' קמ"ד איירי כשהגט ביד האשה אם כן אם פייסה כבר אמר להאשה ויודעת דהגט בטל ומה לו לעשות יותר וי"א שהב"י ס"ל כיון שהגט לאו בידו חיישינן יותר ולא תנשא בו מיהו פ"ט דין כ"ה לא משמע כן דאל"כ למה לא אמרי' שם ג"כ דאלו בטלו השליחות סופר והעדי' למה לא אמר להם וצ"ע:


(ב) ואם גירש' וכו':    ה"ה אם הלך הבעל מ"י תנשא כמ"ש בהג"מ ובד"מ סי' קמ"ט הביא דבריו וע"ש:


(ג) ותנשא בו לכתחלה:    כ"כ הרמב"ם משמע אפי' אם הבעל בכאן אין צריך גט אחר וכן מוכח מהרא"ש פ' הזורק מה שהקשה ממשליש גט לאשתו מיהו רש"י והר"ן כתבו דוק' כשהלך הבעל למ"י אז תנשא בו לכתחלה, ואם בוודאי בא עליה עיין סי' קמ"ט:


(ד) גזירה שמא יאמרו וכו':    כלומר שיאמרו נתן הגט באותו יום שנכתב ואחר כך נתעברה ממנו ואיכ' פגם לולד ולא אמרינן דליכ' פגם לולד משום אם בא עליה בוודאי בועל לשם קידושין כמ"ש בסימן אח"ז כי לפעמים תנשא היא לאחר א"כ ע"כ לא קידש אותה, פרישה ולירושלמי שהביאו תוס' והר"ן פ' הזורק מבואר אם גרשה מחמת ערות דבר לא חיישינן שמא בא עליה דמאוסה היא בעיניו, ובזה יש לתרץ קושית תוס' דף פ"א דס"ל לב"ש המגרש לאשתו ולן עמה בפונדק לא חיישין לקידושין משום ב"ש ס"ל אדם עושה בעילתו ביאת זנות וביבמות ס"ל לב"ש אין אדם עושה בעילתו ביאת זנות ולמ"ש י"ל ב"ש לטעמי' דס"ל אין אדם מגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר מ"ה ס"ל ע"כ עשה בעילת זנות, מיהו י"ל מדויק הלשון מ"ש אדם עושה בעילתו משמע לעולם קאמר וכתבו בח"ר אף בארוסה חיישינן לג"י ול"ד למ"ש בסי' קמ"ט שם כבר גירש אותה אבל אם כתב גט ולא נתן חיישינן שמא בא עליה כיון דעדיין לא גירש:


(ה) וי"א דה"מ וכו':    כ"כ הרא"ש בשם הרמ"ה ובזה מיושב הסוגי' כמ"ש בתנאי אם אעבור נגד פניך ל' יום וכמ"ש בסי' קמ"ד דאית' שם בש"ס לגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחד עמה מבואר אם נתייחד עמה חיישינן לג"י אף על גב דכבר נתן הגט ליד' ע"כ צ"ל הא דכשר הגט כשכבר נתן לידה היינו דוק' אם הגט היה בידו בעת היחוד אבל אם שולח הגט ע"י שליח או אם הגט כבר בידה גרע טפי, ומ"ש המחבר ומסרו מידו לידה ל"ד אפילו אם שלח אח"כ ע"י שליח נמי הגט כשר כיון שהיה בידו בעת היחוד בזה תליא הכל ובחדושי רש"ך הקשה איך אפשר לומר דמסר הגט מידו לידה הא קי"ל כשנתאחר הגט אחר הכתיבה אין תקנה לדבר אלא לשלוח ע"י שליח כמ"ש בסי' קכ"ז ובדרישה וב"ח בק"א הביאו קושיא זו ותירץ ב"ח דאיירי כאן בנתייחד עמה באותו יום אף על גב באותו יום לא שייך לומר גיטה קודם לבנה גזרינן אטו אם יתאחר יותר ואנ"ל איך שייך לגזור בכה"ג כיון דאם יתאחר ונותן לידה פסול בלא זה ולמה יש לגזור אטו יתאחר ולמ"ש על הסוגי' דאמר הטעם משום ג"י ולא אמר הטעם משום גט מאוחר דנ"מ מטעם שאמר שם אין תקנה לכתחלה אפילו אם רוצה לשלוח כי אפי' אם שולח ע"י שליח נמי איכא החשש גט קודם לבנה כי לפעמי' יתעכב הדבר ב' ג' שנים כמ"ש ברש"י וכ"כ בדרישה סימן קל"ב וכן מוכח בהרא"ש פ"ב דגיטין דף י"ז לתירץ הראשון דכתב כל הגיטין אשר לא נמסרו ביום הכתיבה יש לו קול וליכ' חשש משום זנות ומשום פירות א"כ קשה איך תמצא החשש גיטה קודם לבנה אלא ודאי אף על גב דיש לו קול וליכ' חשש משום בת אחותו ופירות מכל מקום איכא חשש משום גיטה קודם לבנה כן יש לתרץ קושיא זו בש"ס מיהו הרמ"ה והרא"ש פ' הזורק והטור סימן קמ"א כתבו הלשון דמוסר הגט מידו לידה דמשמע דאינו נותן ע"י שליח קשה קושיא הנ"ל איך אפשר דנותן מידו ליד' כיון דנתאחר בשלמא הרמ"ה שכתב דין זה י"ל משום דס"ל נתאחר כשר כמ"ש בסימן קכ"ז אלא על הרא"ש והטור קשה כהנ"ל וצ"ל הם כתבו לענין אם כבר נתן מידו לידה תנשא אבל לכתחלה לא יתן מידו לידה אלא בדיעבד אם כבר נתן תנשא אף על גב דנתאחר דלא גרע מאם נתעכב אחר הכתיבה קודם החתימה דסבירא ליה להרא"ש דכשר בעת הדחק ונתאחר אחר הכתיבה והחתימה עדיף טפי דהא הרמב"ם ס"ל נתאחר כשר ונתעכב בין כתיבה לחתימה פסול ועת הדחק בנתעכב היינו אם כבר ניתן הגט כמ"ש כמה פעמי' אם ניתן הגט דומה לעת הדחק ולא ניתן אבל אם הגט כבר ביד השליח לא מהני עת הדחק ולא תנשא:


באר היטב

(א) מגורשת:    ותנשא בו לכתחלה. משמע אפי' אם הבעל בכאן א"צ גט אחר מיהו רש"י והר"ן כתבו דוקא כשהלך בעלה למדינת הים אז תנשא בו לכתחל' ואם בודאי בא עליה עיין סימן (קמ"ט) [קל"ב] . ויש להסתפק לדברי רש"י אי קרי מדינת הים כל היכא שאין הבעל מצוי במקום קרוב או דלמא דוקא היכא שהוא בארץ מרחקים מהריב"ל ח"ג סימן ס"ט. ואם לא נתגרשה עדיין אפילו שהבעל במקום רחוק לא תתגרש בו לכתחלה אליבא דכולי עלמא וצריך להתיישב בדבר מהריב"ל ח"ג סי' ס"ט וכנסת הגדולה ועיין ב"ש ס"ק ב' שכתב ה"ה אם הלך הבעל למ"י תנשא כמ"ש בהגה"מ ובד"מ סי' קמ"ט הביאו ע"ש. לא הבנתי לשונו במה שכתב וה"ה אם הלך הבעל למדינת הים תנשא. ועיינתי בד"מ ומצאתי שכתב בז"ל אבל אם נתגרשה והלך בעלה למד"ה תנשא לכתחלה ע"ש וזהו לדעת רש"י והר"ן.


(ב) לבנה:    כלומר שיאמרו הגט נתן באותו יום שנכתב ואח"כ נתעברה ממנו ואיכא פגם לולד. ועיין ב"ש שכתב ולירושלמי מבואר אם גירשה מחמת ערות דבר לא חיישינן שמא בא עליה דמאוסה היא בעיניו ובזה יש לתרץ קושית התוס' דף פ"א וכו' ע"ש. ולא הבנתי דהא לר"י איירי מתני' בראוה שנבעלה א"כ חזיא דלא מאיסה עליו ובעל וא"ל דעכ"פ לשם קדושין לא בעיל הואיל דאסירא עליו מאשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה. דהא השתא נמי דבעל לשם זנות בלא קדושין לוקה מן התורה וכ"כ הרמב"ם וכ"ה בתשובת הרדב"ז ח"א סי' רע"ז. וז"ל בראוהו שנבעלה לכ"ע צריכה גט דראינו שלא מאיסה עליו ורוצה לשתות בעציצו וכל מה דאפשר לו לתקן מתקן. דאי בעיל לה לשם זנות אית בה תרתי חדא בעילות זנות דכל שאר נשים. ותו איסורא דידה דאחרי אשר הוטמאה ומש"ה בעיל לשם קדושין לתקן שלא יהיה בעילת זנות אלא בעילת איסור ואע"ג דעתיד הוא לגרשה השתא מיהו מתקן הוא ולא הוי בעילת זנות עכ"ל ע"ש עפ"ז נסתרים דברי ב"ש מה שרוצה לתרץ קושית התוס' ע"ש דהא לרבי יוחנן איירי מתני' בראוה שנבעלה ודו"ק וכ"כ בתוס' דגיטין דף ע"ט ע"ב בד"ה ב"ש סברי לא אמרינן וכו'. דסיים תוס' שם כה"ג פליגי לקמן במגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה עכ"ל משמע בהדיא למ"ד דהיינו ר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו בראוה שנבעלה לא אמרי' דאזלו לטעמייהו וכו' משום דבשנבעלה חזינן דלא מזוהמת היא בעיניו. והקושיא של תוספת בדף פ"א ע"ב בד"ה ב"ש סברי אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכו' ע"כ לפי ס"ד דמתני' איירי בראוה שנבעלה. דלפי האמת לק"מ. ועיין מ"ש בסי' קמ"ט ס"ק א' בשם הכנה"ג ובשם מהר"ם אלשקר ולא קשה מידי וק"ל. אבל זאת צ"ע דהא מסקינן בגיטין דף צ' ע"א לא מצא בה דבר ערוה ולא דבר וגירש מהני ומגורשת. א"כ מצינו לב"ש נמי גרושה בלא ערות דבר. ויש ליישב ודו"ק ועיין תוס' י"ט פרק ח' דגיטין משנה ד' ועי' כנה"ג דף קע"ט ע"א. ראובן שהיה רוצה ללכת למ"ה ואמר לסופר שיכתוב גט לאשתו אחר ג' שנים מהיום אם לא יבוא במקום שאשתו שם ואמר ללוי ויהודה שיחתמו בו ויתנוהו לאשתו. וכשיוצא ללכת מהלך יום או יומים נמצאו שם מונעים ומנעוהו מלעבור וחזר לביתו ואחר ימים יצא והלך לדרכו אין חוששין שמא פייס ובטל הגט ואין חוששין לגט ישן. ובהגיע הזמן ולא בא כותבין וחותמין ונותנים לה הרא"ם וכנה"ג קע"ח ע"ב.


(ג) לידה:    ל"ד אפי' אם שלח אח"כ ע"י שליח נמי הגט כשר כיון שהיה בידו בעת היחוד ב"ש.







▲ חזור לראש