שולחן ערוך אבן העזר מג א
שולחן ערוך אבן העזר · מג · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
קטן שקדש או נשא, אינו כלום, דלא תקנו רבנן נשואין לקטן. ואסור להשיאו אשה בעודו קטן.
- הגה: מיהו, אם כבר נשאה, אין צריך לגרשה, ומותרת לעמוד עד שיגדיל (מרדכי ריש הבא על יבמתו, וכן משמע באשרי פרק האיש מקדש).
ואפילו שלח סבלונות משהגדיל, אינו כלום, דלא חיישינן שמא שלח לשם קדושין. אבל אם יש עדים שנתיחד עמה משהגדיל, צריכה גט, משום דמסתמא בעל לשם קדושין. ואם קיימה משהגדיל, כתובתה קיימת ואין צריך לכתוב לה כתובה אחרת. ודוקא מנה ומאתים, אבל תוספת אין לה.
- הגה: לא כתב לה כתובה כשהוא קטן - כשיגדיל אינו כותב לה רק מנה, דהא ההיא שעתא לאו בתולה היא (הגהות אלפסי ריש מי שהיה נשוי):
מפרשים
(א) אינו כלום דלא תיקנו וכו': כלו' ואינה צריכה גט ממנו ולא שייך בה יבום וחליצה והרב בב"ח כ' לעיל בסי' א' דאב המשיא אשה לבנו קטן בן י"ב שנה הוו קידושין דרבנן ולא ידעתי שום רמז ראיה לדבר חדש זה והבא לחדש דין כזה עליו להביא ראיה ברורה:
(ב) ואסור להשיאו אשה בעודו קטן: כבר נתבאר לעיל בסי' א' מחלוקת הפוסקים מה הוא סמוך לפרקן:
(ג) אם קיימה משהגדיל כתובת' קיימת: כלו' כשנתייחד עמה לאחר שהגדיל דאין אדם עושה בב"ז:
(ד) לא כתב לה כתובה כשהוא קטן: מסתימת לשון הרמב"ם והטור לא משמע הכי שהרמב"ם סתם וכתב יש לה עיקר כתובה משמע דלא מיירי בכתב לה כתובה בעודו קטן רק סתם בתנאי ב"ד יש לה כתובה מאתים שע"מ כן קיימה שיהיה היום כתחילת נשואים הא ודאי קודם שנתייחד עמה משהגדיל יכול לומר לה אני רוצה לקיימך לתנאי שלא אתן לך רק מנה וכאלו נושא אני אותך היום אך אחר הבעילה סתם צריך ליתן לה כמו כל הבתולות וכן מוכח מלשון הטור לקמן סי' ס"ז שכתב בזה הלשון אבל מה שהוסיף וכו' ואפי' העיקר אינו גובה מכח שטר כתובה אלא מתנאי ב"ד וכו', הרואה יראה שכוונת הטור אף שלא כתב לה כתובה מכח תנאי ב"ד גובה מאתים וכתיבת הכתובה אינה מעלה ומוריד כלל ע"כ לדעתי דין זה שכתב בהגהות אלפסי דבשלא כתב לה כתובה אין לה רק מנה צ"ע:
(א) דלא תקנו חז"ל נישואין: הואיל ואתו לכלל נישואין לכן לא תקנו חז"ל נישואין אף על פי לקטנה תקנו נישואין התם הטעם שלא ינהוג בה מנהג הפקר לכן קטנה אחר שתגדיל הגדילה הקידושין מדרבנן וצריכה גט מד"ס כמ"ש הרמב"ם פי"א ה"ג ולקמן סי' קנ"ה ובקטן אפילו אחר שהגדיל לא הגדילו הקדושין כלל אפילו מד"ס אא"כ שבעל או נתייחד עמה אחר שהגדיל:
(ב) דל"ח: אף על גב אם בעל כשהגדיל אמרינן דמקדש כי יודע שאין קידושי קטן כלום גבי ביאה לא מחית לספיק' שאל יהיה ביאת איסור לכן מקדש אותה כ"כ הר"ן:
(ג) דמסתמ' בעיל לשם קידושין: עיין סוף סימן ל"א אם דר עמה כדרך איש עם אשתו כתבתי לעיל:
(ד) לא כתב: כ"כ בש"ג וכן מוכח מתוס' ס"פ הכותב דהא הקשו מאי קמ"ל מתני' שע"מ כן קיימה אפילו לא כתב לה כתובה י"ל כתובה ותרצו דקמ"ל היכ' שנשאה בתולה אף על גב כשגדל או נתגייר כבר היא בעולה אפ"ה יש לה כתובה מאתים שע"מ כן קיימה שיהא עכשיו כתחלת נישואין מוכח אם לא כתב אין לה כתובה דאל"כ אכתי קשה אפילו לא כתב לה יש לה כתובה כנ"ל עיקר ועיין עוד מזה בסימן ס"ז:
דלא תיקנו נשואין (אלא) דוקא לקטנה שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכתב רש"ל דהיינו לענין גט שא"צ בקידושי קטן אבל מ"מ לא הוי בעילתו בעילת זנות כל שנת י"ג כמ"ש בראש הספר עכ"ל:
ודוקא מנה ומאתי' זהו משום תנאי ב"ד דאלו בשטר לא נבי' דחספ' בעלמא כפירש"י וכ"כ הטור בסי' ס"ז וז"ל ואפי' העיקר אינ' גובה מכח שטר הכתובה אלא מתנאי ב"ד עכ"ל ומזה אני תמה על מ"ש רמ"א אח"ז דאם לא כתב לה כתובה כו' דמה לנו לכתוב כתובה שלו שזה אינו מעלה ואינו מוריד דהא חספ' בעלמא הוא וכן משמע מדברי התוס' ס"פ הכותב וז"ל מנה או מאתים וא"ת מאי ק"ל מתני' שע"מ כן קיימה אפי' לא כתב לה מעולם יש לה כתובה וי"ל דקמ"ל היכא דנשאה בתולה ואע"ג דכשיגדל או נתגייר כבר היא בעולה אפ"ה יש לה כתובה מאתים שע"מ כן קיימא שיהיה עכשיו כתחילת נשואים עכ"ל הרי שעשו אותה בכל ענין שהיתה תחלה כאלו היא עכשיו כן ונמצ' כאלו היא עכשיו בתולה וא"כ יש לה כתובה אפי' לא נכתב לה עדיין ותו דהא עיקר החילוק שבין מנה ומאתים להתו' הוא שהתוספות מגיע מחמת הכתב שנזכר שם התו' והמנה ומאתים הוא בלאו השטר וא"כ בלא נכתבה כנכתב דמי כיון שיש לה כתובה בתנאי ב"ד אלו היתה גדולה וכן מוכח מסיפא דמתני' בגר שנתגיירה אשתו עמו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה והא מה שהיתה אשתו בגיות' אע"ג שהיה כותב לה כתובה ודאי לאו כלום הוא ובעילת זנות ה"ה הכל אלא עכשיו שנתגיירה ועיכב' אצלו אנו חשבינן כאלו עכשיו נשאה בענין שנשאה תחלה ה"נ בקטן אע"ג שלא כתב לה בקטנותה והוה בעילתו בעילת זנות מ"מ עכשיו הוה כתחילת נשואיה:
דברי המגיה כ' ב"ש בסק"ד לא כתב. וכן מוכח מתו' ס"פ הכותב דהקשו שם מאי קמ"ל מתני' שע"מ כן קיימה אפי' לא כתב לה כתובה יש לה כתובה ותירצו דאשמועינן היכא דנשאה בתולה אע"ג דכשגדלה או נתגיירה כבר היא בעולה אפ"ה יש לה כתובה מאתים שע"מ כן קיימה שיהיה עכשיו כתחלת נשואיה מוכח אם לא כתב לה אין לה כתובה דאל"כ אכתי קשה אפי' לא כתב לה יש לה כתובה כנ"ל עיקר עכ"ל ובסי' ס"ז כתב ב"ש הטעם דאף שהשטר כחספ' בעלמא מ"מ היה לו להתנות שלא יתן סך זה כו' עכ"ל ואנ"ל כלל כיון דחספ' בעלמא מה לו להתנות דהוי כאלו לא היה לה שטר כלל וראייתו מהתו' לא מוכח כלל דקושיית התו' הוא על מה שאמרה מתני' שע"מ כן קיימ' דמשמע מכחש ע"מ כן קיימה דהיינו על כתובתה הראשונה שכתב לה להכי כתובתה קיימת והקשו דא"צ לזה כלל דאפי' לא כתב לה כתובה מעולם נמי יש לה כתובה דתנאי ב"ד הוא ותרצו דע"מ כן קיימ' דקאמר מתני' אין רצונו לומר ע"מ כן קיימא דהיינו על מה שכתב לה כבר דהא אפי' לא כתב לה יש לה כתובה אלא רצונו בזה שע"מ כן קיימא שיהיה עכשיו כתחלת נשואיה להיות כתובתה מאתים כבתולה ומיירי אפי' בלא כתב לה דאין חילוק בין כתב לה ללא כתב לה דהא השטר חספא בעלמא הוא ומ"ש בסי' ס"ז דכן מוכח מהטור שכתב אפי' עיקר אינו גובה מכח השטר ש"מ דאיירי בכתב אין ראיה גם מזה דהטור כתב זה בדרך אפי' דהיינו אפי' אם כתב לה אינה גובה מכח השטר ש"מ דאיירי בכתה אין ראיה גם מזה דהטור כתב זה בדרך אפי' דהיינו אפי' אם כתב לה אינה גובה מכח השטר דחספא בעלמ' הוא והוי כאם לא כתב לה כלל ואינה גובה אלא מתנאי ב"ד ומאי שהקשה שם מאי שנא חרש שוטה מקטן וגר כבר תירץ הפרישה בח"ש לא היו יודעים שנתפקחה ומ"ש דגם בגר לא היו יודעים שנתגיירו לק"מ דהפרישה כתב וז"ל דבקטן סופו מוכיח על תחלתו שנשאה לקיימה בגדולתה וכאלו נשאה לאחר שנתגדלה עכ"ל א"כ גם בגר נוכל לומר כן סופו מוכיח על תחלתו שנשאה לקיימ' אחר שנתגיירו כי היה סומך בדעתו שיפתה אות' בדבריו עפ"י חכמתו ותתגיירה עמו וכאלו נשאת לאחר שנתגיירה משא"כ בח"ש דלא שייך זה ולהרמב"ם דס"ל בגר דאין לה אלא מנה משום דס"ל דאינו דומה לקטן דבקטן ידע שבודאי יתגדלה משא"כ בגר דלא ידע בודאי שיתגיירה דשמא לא תשמע לדבריו לכך אין אומרים סופו מוכיח כיון דלא ידע בודאי שתשמע לו להתגייר ועיין בט"ז סי' ס"ז סק"ב שהקשה זה ותי' שם בע"א עכד"ה:
(א) קטן: בח"מ הניח דבר זה בצ"ע ודעתו אפילו בלא כתב לה כתובה בעודו קטן רק סתם בתנאי ב"ד יש לה כתובה מאתים שע"מ כן קיימה שיהיה היום כתחלת נשואיה ע"ש. והב"ש רוצה להוכיח חילוק זה מתוספות דכתובות דף צ' ע"א ע"ש. ואינו מוכרח דלפי תירץ תוס' דאשמעינן היכא דנשאה בתולה אע"ג דכשגדלה היא בעולה אפ"ה יש לה מאתים וכו' זהו חידוש אפילו בכתב לה ואשמעינן רב הונא חידוש זה ולעולם אין חילוק בין בכתב לה או לא כתב לה כמו שהקשה תוספות ודו"ק.