שולחן ערוך אבן העזר יט ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יט · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
איש ואשה שבאו ממדינת הים, היא אומרת זה בעלי והוא אומר זו אשתי, אם הוחזקו בעיר ל' יום שהיא אשתו הורגין עליה:
מפרשים
(ג) אם הוחזקו בעיר ל' יום: דין זה הועתק מדברי הרמב"ם הנ"ל ולא נתבאר במ"מ מקור דין זה וראיתי בהגהות אלפסי כתב בזה הלשון וכמה הוא החזקה שלשים יום כמו שמבואר בתלמוד א"י וכיוצא בזה אמרו במי שמחזיק שמו בעיר ל' יום כמו שבארנו בפ' כל הגט עוד כתב שם וחזקה היא ע"פ המנהג אין עונשין אותה ע"פ עצמה ומלשון זה משמע דחזקה דשאר בשר בעי נמי שלשים יום ואיש ואשה שבאו ממד"ה והוא אמר אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא ותוך שלשים יום בא עליה אין לוקין ע"פ עצמם כל זמן שלא הוחזקו ל' יום וכן משמע פשט לשון הגמרא איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו תוך הבית (קדושין דף פ' ע"א) משמע דוקא שגדלו זמן רב גם הראיה שהביא הרמב"ם ממכה ומקלל אביו (הובא לעיל ס"ק א') הוחזקו בחזקה זו י"ג שנים אבל בב"ח לא כ"כ והביא ראיה מלבישת בגדי נדה דהוי חזקה ליומא ואין זו ראיה דהתם א"א לומר שלשים יום דאין דרך ללבוש בגדי נדה יותר מימים אחדים ויפה כתב בהגה' אלפסי שהבאתי דהחזקה לפי המנהג אבל חזקה דשאר בשר אינה פחות' משלשים יום ודין מי שהוחזק שמו בעיר ל' יום מבואר בחושן משפט סי' מ"ט ובגמרא בבא בתרא דף ח':
(ד) הורגין עליה: אבל לאסרה על בעלה לא בעי כולי האי דמיד שהודו שהוא אישה והיא אשתו שוינהו נפשה חתיכה דאיסורא אם זנתה בעדים לאסרה על בעלה זה:
(ב) ל' יום: כ"כ הרמב"ם והטור וכתב ב"ח דוק' לחייב איש אחר הבא עליה בעינן ל' יום משום קודם ל' יום יכול לומר דלא היה ידע דהיא אשתו אבל אחד שאמר על אשה אחת שהיא אחותו ובא עליה חייב אפילו תוך ל' יום, ובש"ג פ"י לא משמע כן ובח"מ וט"ז השיגו על ב"ח וכתבו קודם ל' יום מהני אמתל' שאומר וכן אשה שאמרה שהיא נדה ושמשה עם בעלה תוך ל' יום מהני אמתלא שלה אבל אם אמרה כל ל' יום שהיא נדה ואח"כ שמשה לא מהני אמתלא, אבל אם לבשה בגדי נדותה לא מהני אמתלא אפילו תוך ל' יום הואיל דעשתה מעשה וכתב בח"מ אם אמרה שזה הוא בעלה וזנתה עם אחר אסורה על זה אפילו תוך ל' יום דשוינהו נפשה עליו חתיכה דאיסורא, ולכאורה נראה גם בזה מהני אמתל' תוך ל' יום אם לא ראינו שנוהג עמה כאיש עם אשתו:
או הוחזקו בעיר ל' יום נראה דגם אם באו ממ"ה (ואמרו) זה אחי וזו אחותי או זו אמי הוה הדין ג"כ הכי דבעינן ל' יום לענין הריגה אם בא עליה והא דלא הזכיר בסעיף א' אלא חזקה סתם שם מיירי שנתגדלו בבית מקטנותה אבל אם הקירוב באמירתה תלוי שאומרים כן זע"ז לא מועיל עד ל' יום הן לענין אישות הן לענין קירוב דתולדה ובהוחזקה נדה בשכינותיה דאמרינן בגמ' בפ' עשרה יוחסין דף פ' דבעלה לוקה עליה משום נדה והיינו אם עשתה מעשה כגון שראוה שלבשה בגדי נדותה מעשה זו הוה במקום אמירה דכאן עם ל' יום אבל אם לא לבשה בגדי נדה אלא שאמרה כן שהיא נדה יכולה לתרץ דברי' כמ"ש בהלכות נדה וכן כאן בפחות מל' יום מהני ג"כ לתרץ דברי' כ"ז נ"ל ברור אלא שראיתי למו"ח ז"ל שמחלק ואומר דלענין בתו ואמו ואחותו אפילו בבאו ממ"ה נדונין אפילו תוך ל' מכח החזקה דכיון שהודו בזה הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אלא דבאשתו אמרינן דבעינן ל' יום דוקא דמצי לתרוצי ולומר סבור הייתי ואין זה נכון כלל דודאי אין חילוק כלל ביניהם כמו דאיתא בפרק עשרה יוחסין שם איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו תוך הבית כו' הרי שכולן שווין הן אישות הן קירוב תולדה ובכולן אם נתגדלו כבר הורגין עליהם ובבאין ממ"ה שבא האיסור עליהם מחמת אמירתה בעינן ל' יום לענין ההריגה אבל לענין איסורה פשוט דלא צריך ל' יום כיון דשוויה אנפשה חתיכה דאסורה בפעם אחת סגי כנלע"ד פשוט וברור:
(ג) יום: כתב ב"ח דוקא לחייב איש אחר הבא עליה בעינן ל' יום משום דקודם ל' יוכל לומר דלא היה יודע דהיא אשתו. אבל אחד שאמר על אשה א' שהיא אחותו ובא עליה חייב אפי' תוך ל' יום. וח"מ וט"ז השיגו על הב"ח וכתבו דקודם ל' יום מהני אמתל' שאומר. וכן אשה שאמרה שהיא נדה ושמשה עם בעלה תוך ל' יום מהני אמתלא שלה אבל אם אמרה כל ל' יום שהיא נדה ואח"כ שמשה לא מהני אמתלא. אבל אם לבשה בגדי נדותה לא מהני אמתלא אפי' תוך ל' יום הואיל ועשתה מעשה. כתב הח"מ אם אמרה שזו הוא בעלה וזנתה עם אחר אסורה ע"ז אפי' תוך ל"י דדוקא לענין מיתה בעי שלשים יום אבל לאוסרה על בעלה לא בעי כולי האי. וכתב בית שמואל גם בזה מהני אמתלא תוך ל' יום אם לא ראינו שנוהג עמה כאיש עם אשתו.