בית שמואל על אבן העזר יט
סעיף א
[עריכה](א) דנין ע"פ חזקה: הרמב"ם כתב ראיה לזה מה שדנה התורה מקלל אביו ומכה אביו יומת וא"י שזהו אביו אלא מחמת החזקה ולכאורה קשה למה לא יליף בש"ס ריש חולין מזה דאזלינן בתר החזקה ור"ס קמ"ט הבאתי פלוגת' אם נשא אותה ס"ל לכמה פוסקים דהוי כאילו ראינו שבעל אותה ולכאורה משמע דרמב"ם לא ס"ל כן דאל"כ מנ"ל להבי' ראיה מן מקלל או מכה אביו דלמא נשא אותה לפנינו מזה ידוע לנו שהוא בעלה ואז אמרי' רוב בעילות מבעל אבל חזקה לא אמרינן, ומהרי"ק בתשובה סי' פ"ז מחלק בדינים אלו וכתב לענין מלקות אזלינן אחר החזקה בלא ראיה אבל לענין דיני נפשות בעינן ראיה עם חזקה כגון שנוהג עמה כאיש עם אשתו או בנה כרוך אחריה ולכאורה לא משמע כן מהרמב"ם והטור:
סעיף ב
[עריכה](ב) ל' יום: כ"כ הרמב"ם והטור וכתב ב"ח דוק' לחייב איש אחר הבא עליה בעינן ל' יום משום קודם ל' יום יכול לומר דלא היה ידע דהיא אשתו אבל אחד שאמר על אשה אחת שהיא אחותו ובא עליה חייב אפילו תוך ל' יום, ובש"ג פ"י לא משמע כן ובח"מ וט"ז השיגו על ב"ח וכתבו קודם ל' יום מהני אמתל' שאומר וכן אשה שאמרה שהיא נדה ושמשה עם בעלה תוך ל' יום מהני אמתלא שלה אבל אם אמרה כל ל' יום שהיא נדה ואח"כ שמשה לא מהני אמתלא, אבל אם לבשה בגדי נדותה לא מהני אמתלא אפילו תוך ל' יום הואיל דעשתה מעשה וכתב בח"מ אם אמרה שזה הוא בעלה וזנתה עם אחר אסורה על זה אפילו תוך ל' יום דשוינהו נפשה עליו חתיכה דאיסורא, ולכאורה נראה גם בזה מהני אמתל' תוך ל' יום אם לא ראינו שנוהג עמה כאיש עם אשתו: