שולחן ערוך אבן העזר ה ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · ה · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
איזהו פצוע דכא? כל שנפצעו הביצים שלו; וכרות שפכה, כל שנכרת הגיד שלו. ובג' אברים אפשר שיפסל הזכר: בגיד, בביצים, ובשבילים שבהם נתבשל שכבת זרע, והם הנקראים חוטי ביצים; וכיון שנפצע אחד משלושה איברים אלו, או נכרת או נידך, הרי זה פסול. כיצד? נפצע הגיד או נידך, או שנכרתה העטרה או למעלה מהעטרה, פסול. ואם נכרת מראש העטרה ונשתייר ממנה אפילו כחוט השערה מוקף לכל הגיד, כשר:
מפרשים
(ב) מוקף לכל הגיד: בגירס' הספרים שלנו (פ' הערל דף ע"ה ע"ב גרסינן לרוב הגיד וכן הוא בטור:
(ג) פצוע: היינו ע"י מכת חרב או סכין ודכא שנידוך ע"י שום דבר וכרות היינו שנכר' לשנים ע"י שום דבר ב"ח ובא' מכל אלו בחזקת שאינו מוליד הוא ואם נשא אשה והוליד בנים בידוע שאינן בניו והם בחזקת ממזרים כ"כ בש"ג בשם ריא"ז משמע דהם ודאי ממזרים וכ"כ המרד' והסמ"ג והטור בשם רא"מ בניקב אלא רי"ו נתיב כ"ג ח"ד פסק בניקב הביצים הם /ספק/ ממזרים, ובש"ס משמע ניקב בכלל נפצע וכ"כ ברי"ו שם ובסמ"ג כתב דהוא בכלל נכרת ועיין בפי' מהר"א שטיין, ולדע' כמה פוסקי' אין רפוא' לכרות שפכ' ואפילו לדידן דקי"ל ניקב הוא פסול ואיתא בש"ס ניקב ונסת' כשר ש"מ דיש לו רפוא' וכן פ"ד מ"מ נרא' אם הוליד לא תלינן שנתרפא אא"כ בידוע שנתרפא:
(ד) מוקף לכל הגיד: כ"כ הרמב"ם והסמ"ג וכ"פ הש"ג, ויש בזה ג' שיטות לרמב"ם צריך להקיף כל הגיד ואין קפידא אם נחתך קרוב לגוף ונשאר חוט המקיף כל הגיד שאינו קרוב לגוף ולרש"י אם נשאר רוב ההיקף ואותו רוב הוא החוט שהוא קרוב לגוף כשר וכן הוא דעת הטור ולרי"ו צריך להקיף כל הגיד ויהיה קרוב לגוף דווק':
שנכרתה העטרה. כדי לישב דברי הגמ' והטור בס"ד נעתיק המקור בזה בפ' הערל דף ע"ה איתא ואם נשתייר מעטר' אפי' כחוט השערה כשר פי' רש"י עטרה שורה גבוה המוקפת סביבת הגיד וכ"פ במשנה ריש פרק זה וז"ל שאין גיד אלא מעטר' ואילך לצד גוף. עטרה הוא שורת בשר המקפת במקום מילה בגופ' ושופע (ויורד) עד סופ' ואמרינן על זה שם מלא החוט על פני רובה וכלפי רישא פירש"י נשתייר מלא (חוט) השערה על פני הרוב היקיפ' אבל אם נחתכ' כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מעטר' ע"פ הקף כל הגיד בצד' כלפי קרקע פסול עכ"ל ותו איתא ניקב למטה מעטר' שכנגדו למעלה מעטרה סבר ר' חיי' לאכשורי א"ל רב אסי עטרה כל שהוא מעכבת פירש"י שהנקב למטה מהעטרה בסוף הגיד והנקב הולך באלכסון ויוצא כנגדו למעלה מעטרה כלפי הגוף וסבר לאכשורי' הואיל ואין ב' ראשי הנקב למעלה מעטרה עטרה כל שהוא מעכבת כגון שהנקב עובר דרך ע"פ כל העטרה אפי' נקב כ"ש מעכבת תולדתו ופסול והתוס' פירשו כמו שנעתיק בסמוך כקולמוס פי' שנחתך בשיפוע או כמרזב פי' שנחקק ויש לו דפנות מב' הצדדים והחקק באמצע כמין צינור כשר וקמ"ל דאם נחתך כקולמוס אעפ"י שנחסר הגיד מעביו ואינו נוגע בכותלי הרחם ואינו מתחמם כ"כ וכמרזב קמ"ל דאעפ"י ששולט האויר שם ומתקרר אפ"ה כשר ואמרינן שם דהך כקולמוס וכמרזב היינו אפי' למעלה מעטרה דאלו למטה מעטרה אפילו נכרת הגיד נמי ופירש"י דאפי' נכרת כל הגיד דהא תנן אם נשתייר מעטרה מלא חוט כשר אעפ"י שנחתך כל שמעטר' ולמטה עכ"ל וכתב בדרישה שקצת חכמים פירשו הך שאם נשאר מלא חוט מן העטרה פירושו שנחתך גובה הבשר שע"פ המילה למעלה ונחתך גם שורת הבשר המוקפ' סביב הגיד בשיפוע מלמעלה למטה ולא נשא' מאותו בשר כ"א כחוט ע"פ רובא ואחר הרוב אע"פ שנחת' שם למטה כלו כשר והקשה ע"ז דא"כ היינו כקולמוס ולמה פליגי בגמרא בקולמוס ועוד דעטר' אפי' כ"ש מעכבת וטרח מאד בפשט הפוסקים דלמעלה ולמטה קאי הכל על החלק שהוא למטה סמוך לראש הגיד ממש ומ"ש למעלה פי' מסוף העטרה ואחר יגיע' לא נחית כפי הפשוט אלא דחק עצמו כי אשר תראה בעיון בדבריו. והנלע"ד דעיקר מה שצריך כאן ביאור ודאי היינו כדי לחלוק במ' שאמרו נחתכ' כל העטר' ולא נשתיי' אלא כחוט וא"כ היינו כקולמו' וזו מה שפירש"י דכקולמוס במרזב הוא למעלה מעטר' דאי למטה הא אפי' בנחתך כו' שם כשר דהא אמרו דבשיור מלא חוט כשר בעטרה האיך הרכיב ב' דברים להדדי דבשיור כחוט כשר אפי' בעטרה עצמו כמשמעות המשנה דאם נשתייר' מהעטרה כחוט כשר ואנן עכשיו קיימינן בלמט' מעטרה נמצא דפתח בלמטה וסיים בתוך עטרה ונלע"ד דהענין הוא כך דבק עטרות יש כאן א' לצד מעלה של הגיד דהיינו מה שהוא נראה לעיני האדם והשניה בצד שהוא נגד הקרקע כמו שזכר בירושל' שמביא בדריש' שיש עטרה עליונה ותחתונה ויש שנוי בין הנך עטרות דהעליונה היא מארכת ויש לה קץ וגבול מתי הוא כלה דהיינו עד מקום שמגיע שם חידוד הגוב' נקרא עטרה ואחר זה נקרא למטה מעטרה אבל בתחתונה דהיינו לצד התחתון של גיד היא מתחלת ומתקצרת עד סמוך לראש הגיד ששם יש כמו שביל בין ב' קצוות שמגיעים שם זה אצל זה וכל צד מהשביל הנ"ל הוא עצמו מגוף העטרה התחתונה והולכת וכלה עד סוף הגיד ממש שהוא הנקב של הגיד נמצא ששם בתחתונה אין שייכות לומר למטה מן העטרה שהרי אין שם חלק אחר העטרה דהגובה שם הולך עד הנקב דלפי הנראה מל' רש"י דלא נקרא עטרה אלא השורה הגובה ממש לא הבשר עצמו אלא הבשר נקרא תוך העטרה ובב"י בי"ד הלכות מילה כתב שהיה מחלוקת בין חכמי ספרד מהו נקרא עטרה אם השורה עצמו אם הבשר כולה ול"נ מלשון רש"י בהדיא שלא נקרא עטרה אלא השורה דהיינו הגובה ממש והנה מה שכתב במשנה ובגמ' דאם נחסרה העטרה ולא נשאר אלא כחוט לא מיירי מן הבשר כלל אלא מן השור' הגובה הנראים לעיין וע"ז אמרו שאם נחתך מן אותה שורה דהיינו הגובה ולא נשאר ממנה רק כחוט שנראה גובה כמו חוט לחוד סגי בכך והיינו כלפי ראשה פי' דכלפי ראשה נשאר החוט מן הגובה ולא נכרת כל עובי הגובה של השורה המקפת אבל כלפי הקרקע לא נשאר כלל אלא נחתך לגמרי וממילא נכר' שם כל הגיד הוא הנקרא העטרה התחתונה עטרה ממש ובעליונה נקרא למטה מעטרה בזה הוא כשר אבל אם נכרת העליונה מה שהי' נגד הגוף לגמרי ולא נשאר שם כחוט ולמטה נשאר קיים דהיינו כל מה שיש לו גובה בכל סביבות צדי הגיד לצד הארץ פסול נמצא דלא איירי במשנה אלא בדין כריתות העטרה שהוא השורה הגבוה לחוד ולא איירי מחתיכות הבשר שבתוך העטרה אלא דבגמ' מיירי מזה דהיינו שאם נחתך הבשר כקולמוס או כמרזב והיינו שמצד שורת העטרה אין שם פסול אלא נשאר כחוט על פי הרוב לצד הגו אלא דה"א לפסול מכח חתיכות בשר כקולמוס או כמרזב קמשמע לן דכשר וזהו למעלה מן עטרה דהיינו שהחתך מתחיל מלמעלה בגובה הבשר והולך למטה תוך העטרה דאלו למטה מעטרה דהיינו מעטרה העליונה מקום שמסיים שם שורת הגיד אלא עגול שם פשיטא דכשר דהא אין שם אלא למטה מעטרה ובזה אפשר נכרת ממש כשר אע"פ שמצד מטה יש שם עטרה לא איכפת לן בזה דהא אמרי' נחתך העטרה ונשאר כחוט כשר והיינו שלמטה נחתך לגמרי ולא נשאר אפילו כחוט דלא בעינן כחוט אלא בעטרה העליונה ובזה הם דברי רש"י על נכון והך כריתה דקולמוס או כמרזב היינו שנקלף הבשר שתוך עטרה אבל לא עד הגיד דהיינו לחללו דאל"כ פשיטא דפסול דהא אפילו בניקב פסול מטעם כריתות הגיד אלא כדפרשנו ובדברי הטור שכתב וז"ל בראש הגיד יש בשר ובחיבורו לגיד הוא גבוה מוקף סביב הגיד ונקרא עטרה כולו נראה דהא ונקרא עטרה קאי על מה דסמוך ליה ממש דהיינו שהוא גבוה מוקף והיינו השורה וכמו שזכרנו לפי' רש"י ובזה מבואר בסעיף ד':
מוקף לכל הגיד זה דעת הרמב"ם ובטור כתב רוב הגיד ותלוי (כו' צ"ל בגירס') הגמ':
(ד) פצוע: היינו ע"י מכות חרב או סכין. ודכ' שנידוך ע"י שום דבר וכרות היינו שנכרת לשנים ע"י שום דבר. ובא' מכל אלו בחזקת שאינו מוליד הוא. ואם נשא אשה והוליד בנים בידוע שאין בניו והם בחזקת ממזרים. וניקב בכלל פצוע. ולקצת פוסקים בכלל נכרת ואין רפואה לכרות שפכה ואפי' לדידן קי"ל ניקב ונסתם כשר כמ"ש סעיף ד' ש"מ דיש לו רפוא' מ"מ נראה אם הוליד לא תלינן שנתרפ' אא"כ בידוע שנתרפ' ב"ש.