שבועות יד א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בטומאת מקדש וקדשיו במה הם מתכפרין מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו אצל ביתו ואל יתכפרו בשעיר הנעשה בפנים שהרי לא הותר מכללו ואם נפשך לומר הרי הוא אומר (תהלים קלה, יט) בית אהרן ברכו את ה' וגו' ומאי אם נפשך לומר וכ"ת ביתו כתיב כולן קרויין ביתו שנא' בית אהרן ברכו את ה' יראי ה' ברכו את ה' והאי אשר לעם להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה דקאמר רחמנא מדעם ליהוי ההוא (ויקרא טז, ה) מומאת עדת בני ישראל נפקא והאי אשר לו להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא אמשלו הוא מביא ואינו מביא משל צבור יכול לא יביא משל צבור שאין הצבור מתכפרין בו אבל יביא משל אחיו הכהנים שאחיו הכהנים מתכפרין בו ת"ל (ויקרא טז, ו) אשר לו יכול לא יביא ואם הביא כשר ת"ל שוב אשר לו הכתוב שנה עליו לעכב תנא הכי קא קשיא ליה מאי שנא בדעם דלא מכפר דלא קא חסרי ביה ממונא דכתיב אשר לעם בדאהרן נמי לא קא חסרי ביה ממונא וקאמר כולן קרויין ביתו בשלמא לר"ש היינו דכתיב תרי וידוין ודם הפר חד כנגד שעיר הנעשה בפנים וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ וחד כנגד שעיר המשתלח אלא לר' יהודה תרי וידוין ודם הפר ל"ל בחד וידוי ודמו סגיא אחד לו ואחד לביתו כדתנא דבי רבי ישמעאל כך היא מדת הדין נוהגת מוטב יבוא זכאי ויכפר על החייב ואל יבוא חייב ויכפר על החייב:
מתני' ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע בנטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור את הקדש נעלם ממנו הקדש וזכור את הטומאה נעלמו ממנו זה וזה ואכל את הקדש ולא ידע ומשאכל ידע הרי זה בעולה ויורד נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש נעלם ממנו מקדש וזכור את הטומאה נעלם ממנו זה וזה ונכנס למקדש ולא ידע ומשיצא ידע הרי זה בעולה ויורד:
גאחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת העזרה דשאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד הובשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן וכל ישראל אחריהם:
רש"י
[עריכה]בטומאת מקדש וקדשיו. כשהוא אומר על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר ולימד שהושוו כולם לכפרה אחת בשעיר המשתלח לרבי יהודה מצינו שיש להם כפרה בשאר עבירות כי היכא דחס רחמנא למיכתב עלייהו כפרה בשאר עבירות אית לן למילף מינה דיהיב להו נמי כפרה בטומאת מקדש ובמה הן מתכפרים כו':
מאי אם נפשך לומר - מה היה לו להקשות שהוזקק להביא מקרא זה:
וכי תימא ביתו כתיב - ולא שאר כהנים:
להכי הוא דאתא - שלא יתכפרו בו כהנים:
מדעם ליהוי - משל צבור ולא משל כהן גדול לפי שהפר בא משלו הוצרך לומר בשעיר משל צבור:
להכי הוא דאתא - שלא יתכפרו בו אחרים שהוזקקת להביא מקרא שיתכפרו בו כהנים:
ת"ל אשר לו - תלתא כתיבי בפר:
אשר לו - תניינא:
תלמוד לומר אשר לו - השלישי לעכב:
הכי קשיא ליה - דקאמר יכול לא יתכפרו בפרו של אהרן שהרי כבר נאמר אשר לו לומר שאינו בא משל כהנים וכיון שאינן חסירין בו ממון לא נתכפרו בו דמאי שנא בשעיר הפנימי דלא מכפרו ביה כדילפינן מאשר לעם יתירא משום דלא חסרו בו ממונא שלא נקנה משלהם:
היינו דאיכא תרי וידויי - בפר ומתן דמו תרי וידויי דכתיב תרי זימני וכפר בעדו ובעד ביתו ואמר מר (יומא דף לו:) בכפרת דברים הכתוב מדבר שהרי עדיין לא נשחט הפר ואיכא מתן דמו הרי ג' . כפרות לכפר על ג' עבירות שהכהנים מתכפרין בפר כנגד שלש עבירות שישראל מתכפרין בשעירים:
חד כנגד שעיר הנעשה בפנים - לתלות על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף:
וחד כנגד שעיר החיצון - לכפר על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף:
וחד כנגד שעיר המשתלח - לכפר על שאר עבירות:
בחד וידוי ודמו סגי - חד כנגד שעיר הפנימי וחד כנגד שעיר החיצון:
יבוא זכאי ויכפר על החייב - לפיכך מתודה וידוי ראשון עליו ועל ביתו ולאחר שנעשה זכאי בוידוי מתודה עליו ועל אחיו ולעולם תרוייהו חדא כפרה נינהו:
מתני' ידיעות - שהן ארבע. כבר פירשתי' בפרק ראשון במשנה (דף ב.):
נטמא וידע - שנטמא או בשעת טומאה או אחרי כן:
אחד הנכנס לעזרה ראשונה ואחד הנכנס לתוספת - שהוסיפו עליה אחרי כן:
שאין מוסיפין כו' - לפיכך היא קדושה כראשונה:
אלא במלך כו' - כולהו יליף מקראי. ובשתי תודות. מפרש בגמרא שני לחמי תודה והיו נושאין אותה בהיקף סביב:
ובשיר - מפרש בגמרא:
תוספות
[עריכה]כולן קרויין ביתו. תימה ולוים במה יתכפרו אי בשל צבור אשר לעם כתיב ולוים לא מיקרו עם למ"ד ופלוגתא היא בפרק הזרוע (חולין דף קלא:) ואי בשל אהרן לא איקרו ביתו וכ"ת כיון דאשכחן שיש להן כפרה דכתיב וכפר אית לן למימר דלא אתי אשר לעם אלא למעוטי כהנים ויתכפרו בשל צבור אם כן מצינו בשעיר של עם שהותר מכללו.:
האי מיבעי ליה לכדתניא כו'. ומדאיצטריך קרא לומר דלא מייתי משל כהנים אלמא מתכפרין בו ומשני תנא הכי קא קשיא ליה כו' וקרא איצטריך שלא תאמר כיון שמצינו שיש להן כפרה יתכפר בשלו ויביא משלהן אבל קצת תימה דמאי פריך נימא דהא דדרשינן דלא מייתי משל כהנים היינו לבתר דקים לן דכהנים מתכפרין בו:
שנה עליהן הכתוב לעכב. ואם תאמר ונוקי אשר לו תניינא לעכב משל צבור ושלישי למצוה משלו ולא משל כהנים וי"ל דסברא הוא למידרש מעיקרא למצוה קודם דנדרוש לעכב וכן מוכח בפ"ק דזבחים (דף ז:) ובכמה דוכתי:
דלא מחסרי ממונא דכתיב אשר לעם. אע"ג דהאי נפקא לן מומאת עדת בני ישראל מ"מ אשר לעם משמע משל לעם אלא מדאייתר מוקמינן ליה שאין הכהנים מתכפרים בו ולא מיבעיא למ"ד במסכת שקלים (דף ב) ובמנחות (דף כא:) שאין הכהנים מצווין לשקול דודאי לא אתי מדידהו אלא אפילו למ"ד שמצווין לשקול והשעיר בא מתרומת הלשכה מ"מ אם חסרו מעות הלשכה ובאו לגבות לצורך שעיר אין גובין משלהן או אם בא אחר וזיכה שעיר לצבור כשר אע"פ שלא זכו בו כהנים:
בדאהרן נמי לא מחסרי ממונא. תימה מ"מ ע"כ כיון שמצינו שיש להן כפרה בכל מה שיש כפרה לאחרים מדכתיב יכפר לא מצינו לאוקומה אלא בשל אהרן מאחר . שנתמעטו משל צבור מדכתיב אשר לעם ולא גמרינן מיניה דגלי קרא וי"ל דאשר לעם משמע נתינת טעם משום שהוא משל עם ואם היו מתכפרים משל אהרן אע"ג דלא מחסרי ממונא א"כ אין הטעם נכון:
וקאמר כולן קרויין ביתו. והשתא על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שמכפרים שעירי רגלים מתכפרים נמי כהנים אע"ג דלא מחסרי ממונא הואיל ומצינו בשל אהרן מתכפרין אע"ג דלא מחסרי ממונא ועוד דדוקא ביום הכפורים הוא דמצרכי' ריבויא לפי שמצינו חילוק בכפרה בין ישראל לכהנים:
שני וידוין ודם הפר. משמע שמתכפרין הכהנים בב' וידוין א"כ מתניתין דיומא דפרק אמר להן הממונה (דף לה:) דקתני בוידוי ראשון אני וביתי ותו לא ובשני אני וביתי ובני אהרן לא מתוקמא כרבי שמעון דלדידיה בוידוי ראשון נמי הל"ל ובני אהרן ותימה דהא רבא מוקי לה התם וידוי דשעיר המשתלח כר' שמעון ומסתמא כל הנהו מתני' דוידוין אתו נמי כר' שמעון וי"ל דאפילו ר' שמעון מודה שאינו מזכיר בהדיא בני אהרן עד שיראה כזכאי:
מתני' ידיעות הטומאה. מתוך פ"ה משמע שרוצה לפרש כולה מתניתין בידיעה גמורה שפירש וידע שנטמא ואע"ג דמוקמא מתניתין כרבי דאמר דידיעת בית רבו שמה ידיעה מ"מ נקטה לה במתניתין סתם ידיעה אע"ג דלא צריך והמדקדק יכול לפרש כולה מתניתין בידיעת בית רבו:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/שבועות/פרק א (עריכה)
נג א מיי' פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הלכה י"ג:
מתוך: עין משפט ונר מצוה/שבועות/פרק ב (עריכה)
א ב מיי' פי"א מהל' שגגות הלכה א':
ב ג מיי' פ"ג מהל' ביאת מקדש הלכה י"ב, סמג לאוין דש:
ג ד מיי' פ"ו מהל' בית הבחירה הלכה י"א, ומיי' פ"ה מהל' סנהדרין הלכה א', סמג עשין קסג:
ד ה מיי' פ"ו מהל' בית הבחירה הלכה י"ב והלכה יג:
ראשונים נוספים
בשלמא לר' שמעון היינו דבעינן שני וידוין ודם הפר. פי' ודם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשי. כנגד דם השעיר הנעשה בפנים שמכפר על טומאת מקדש וקדשיו על ישראל. וידוי אחד מכפר על הכהנים כמו שמכפר שעיר הנעשה בחוץ על ישראל. ויודי שני מכפר בשאר עבירות על הכהנים כמו שמכפר שעיר המשתלח בשאר עבירות על ישראל.
אלא לר' יהודה דאמר בשאר עבירות הכל מתכפרין בשעיר המשתלח. וידוי שני בפר כהן גדול למה בחד וידוי ודם הפר סגי ליה. ופריק לר' יהודה שני וידוין כנגד שעיר הנעשה בחוץ. וידוי הראשון לו לכהן גדול להתכפר בו. והשני להתכפר בו כהנים שנקראו ביתו שנאמר בית אהרן ברכו את ה' כדתנא דבי ר' ישמעאל יבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על החייב שכך מדת הדין נוהגת:
ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע נטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור לקודש כו'.
ההוא מומאת עדת בני ישראל נפקא. תמיהא לי ונימא אי מומאת עדת בני ישראל אמינא לכתחלה לא ואם הביא כשר כדאמרינן בסמוך גבי אשר לו [וי"ל דאשר לו לא משמע] משמע עכובא אבל מומאת עדת יקח ודאי משמע עכובא דכיון דכתיב יקח בצווי ודאי עכובא הוא דכולה פרשתא לעכובא דחקה כתיב בה אי נמי כי אמרינן יכול לא יביא ואם הביא כשר משל אחיו הכהנים קאמר משום דכולן קרויין ביתו והוה אמינא הואיל וכלן מתכפרין בו וקרויין ביתו אם הביא כשר (ושלא) [ושלו] קרינא ביה בדיעבד להכי אצטריך קרא אחרינא אבל בשעיר של עם ואמר מדעם להוי תו לא אצטריך קרא אחרינא דודאי אם הביא משל כהנים פסול דהא לאו דעם הוא.
הא דאמרינן כולן קרויין ביתו. לאו דאינון ביתו ממש אלא תרי ביתו כתיבי חד ביתו ממש דהיינו אשתו כדתנן אף אשה אחרת מתקינין לו ואידך לרבויי כל דאינון בכלל ביתו דהיינו אחיו הכהנים דאיקרו ביתו ומיהו אף ע"ג דמיקרו הכי כיון דאינו בא משלהם אינו במשמע אלא מריבוי ביתו תניין ומיניה מרבינן להו והיינו דתנן בוידוי ראשון אני וביתי ובוידוי שני אני וביתי ובני אהרן וכדתנא דר' ישמעאל מוטב שיבא זכאי ואליבא דרבי יהודה תנן והלכתא כוותיה, כן נ"ל.
מתני': נטמא וידע ונעלמה ממנו טומאה מתני' רבי הוא דמחיי' על העלם טומאה ועל (טומאת) [העלם] מקדש דאי רבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחילה קדאמרינן הכא בגמרא ואי רבי עקיבא לא מחייב על העלם מקדש אלא על כרחין רבי היא והכי קתני נטמא וידע כלומר ידע ששרץ מטמא ושאסור ליכנס למקדש אלא שהיתה עלומה ממנו נגיעת טומאה כלומר שלא ידע מתחלה שנגע לטומאה וזכור לקדש נעלמ' ממנו קדש כלומר נעלם ממנו אכילת קדש שלא ידע בשעת אכילה שזה קדש וזכור לטומאה כלומר יודע הוא שנגע בה ואפש' דמתני' ידיעה גמורה קאמר ואע"ג דלא צריך ידיעה גמורה לר' אנן מיהא סתם תנן לרבי כדאית ליה ולרבנן כדאית להו ולא אתא רבי לאשמועינן בהאי מתני' דעתיה בידיעת בית רבו וברייתא תנא לה כדאיתא בפ"ק, וזה עיקר.
כולן קרויין ביתי: וא"ת והא ביתו זו אשתו, וכדתנן ביומא (ב, א) דאף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ראשונה, י"ל דתרי ביתו כתיבי חד לביתו ממש דהיינו אשתו, והשני לרבות הכהנים שגם הם קרויין ביתו דכתיב ביה בית אהרן ברכו את יי', והיינו דבוידוי ראשון אומר חטאתי אני וביתי ובוידוי שני אומר חטאנו אנו בני אהרן עם קדשך.
ההוא מואת עדת בני ישראל נפקא: הקשה הרמב"ן ז"ל ונימא אי מואת עדת בני ישראל ה"א לכתחלה לא יביא הא אם הביא כשר, וכדאמרינן בסמוך גבי אשר לו דצריכי תרי קראי לעכובא, והוא מפרק לה דכיון בשל עם יקח בצווי, ודאי פשיטא דעכובא הוא, דכל מה שכתוב בפרשה עכובא דחקה כתיבה בה.
נטמא וידע: לפי מה שאנו מעמידין משנתנו כר' כדאיתא בריש מכלתין, האי ידע לאו דוקא ידע, אלא אפילו ידיעת בית רבו הויא ידיעה (לקמן יד, ב), ואי נמי ידיעה ממש ככ"ע (שם), וצריכה נמי ידיעה ממש לתינוק שנשבה לבין הגוים שאין לו ידיעה כלל ואפילו מבית רבו וכדאמרינן בריש מכלתין (ה, א).
שנה עליו הכתוב לעכב וא"ת ותיפוק דחוקה כתיב בפ' לעיכובא וי"ל דההיא על עקרי העבירות ולא על הלקיחה וא"ת גבי טומאת עדת נמי ששנה עליו הכתוב לעכב וי"ל דבהדיא כתיב בה לקיחה דכתיב ומאת עדת בני ישראל יקח שפיר מדריש ביה חקה לעכב משא"כ בל' אשר לו דלא כתי' בה [לקיח'] (לקנס') בהדיא. תנא הכי קא קשיא ליה פי' רש"י ז"ל דמאי דדריש תנא לעיל מאשר לו שאין כהנים מתכפרים בו לאו דמשמע ליה אשר לו כו' לו מכפר ולא על הכהנים אלא בתורת טעמא אתי עליה דכיון ששנה עליו הכתוב לעכב שיהא לו משלו ולא חסרי ביה כהנים משמע שאין מתכפרים בו:
גירס' ספרים ישנים מ"ש דבצבור דלא מתכפרין ביה דלא חסרי ביה ממונא בדאהרן נמי לא חסרי ביה ממונא כלומר מאי שנא דבצבור לא מתכפרים ביה כהנים משום דלא חסרי ביה ממונא כדכתיב ומאת עדת בני ישראל בדאהרן נמי לא ליכפרו דהא לא חסרי ביה ממונא פי' דמשמע לן דהא דכתב רחמנא אשר לעם לא גזירת הכתיב הוא אלא בתורת טעמא דאי הוי חסרי ביה ממונא לא סגיא דלא ליכפרו בה והקשו בתוס' על גירסא זו דהא כהנים חסרי ממונא בדצבור שהרי מתרומ' הלשכה בא השעיר ואיכא מ"ד בשקלים ובמנחו' שהכהנים תורמין בו כדתנן התם שכל כהן שאינו שוקל חוטא ותירצו דמ"מ אי (אית) [לית] להו לא יהבי בה שהרי אין ממשכנין אותם כמו שממשכנין לישראל על חצי השקל ואפילו אין לו מה יאכל וכן אם חסרו מעות הלשכה ובאין לגבות אין גובין מן הכהנים או אם בא אחר וזיכה שעיר לצבור כשר ואע"פ שלא זיכה בו לכהנים ובספרים שלנו יש גירסא אחרת יותר נוחה דגרסינן הכי מ"ש צבור דלא מתכפרי ביה דלא חסרי ביה ממונא כהנים נמי לא חסרי ממונא וה"פ מ"ש צבור דלא מתכפרי בפרו של אהרן דלא חסרי ביה ממונא כהנים נמי לא ליכפרי ביה דהא לא חסרי ביה ממונא וא"ת היאך אפשר להוציא לכהנים שלא יתכפרו בשל צבור ולא בשל אהרן דהא כתיב יכפר שהשוו כולם לכפרה וי"ל דאנן ודאי (לא) קי"ל דמכפרי או בשעיר צבור או בפרו של אהרן אלא דפרכי דמנ"ל לומר שלא יתכפרו בשל צבור ויתכפרו בשל אהרן ודלא נימא איפכא דהא ליכא טעמא למעוטינהו מהאי טפי מהאי. והקשו בתוס' ובשעירי רגלים מנ"ל שיתכפרו בהם כהנים על שאין בה ואין בה דהא לא מיחסרי ביה ממונא ואם כן במה יתכפרו בה ותי' דכיון דגלי רחמנא הכא שיתכפרו בשל אהרן ואע"ג דלא חסרי ביה ממונא מעתה יש להם כפרה גם בשעירי הרגלים ואין זה מספיק דשאני פרו של אהרן דכתיב ביה ביתו וכתיב בית אהרן עוד תירצו דדוקא ביו"הכ מצריכינן רבויא לפי שמצינו חלוק כפרות בין ישראל לכהנים אבל בעלמא כולם מתכפרים בשעירים ואף ע"ג דלא חסרי ממונא וזהו הנכון:
בשלמא לר"ש היינו דכתיב ב' וידויים ודם הפר וכו' וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ שאין בו וידוי בעצמו וחד כנגד שעיר המשתלח שאין לו דם כלל לכפר על הכהנים בשאר עבירות אלא לר"י בחד וידוי דפר עם דמו סגייא דהא מתכפרי עם ישראל בשעיר המשתלח ווידוי ועל שאר עבירות עם כל ותרי וידויי בפר למ"ל ופרקינן א' לו וא' לביתו שהם הכהנים וכדי שיבוא זכאי ויכפר על החייב כדתנא דבי ר' ישמעאל ולפ"ז סתם משנה ר"פ א"ל הממונה דמסדר בפר ב' וידוים א' לו ולביתו ואחד לבני אהרן כר' יהודה היא דאלו לר"ש אף בראשון יש לו להזכיר בני אהרן וקשה דהא רבה מוקי בפ' שני שעירי וידוי שעיר המשתלח כר"ש וי"ל דאע"ג דההיא כר"ש וידוי הפר כר"י ובתוס' פי' שאף לר"ש אינו מזכיר בפי' בוידוי הראשון בני אהרן אלא שכולל אותה בדעתו בכלל ביתו ומשום הא דתני דבי ר' ישמעאל שלא יהא נראה דחייב מכפר על החייב ואין זה מחוור וא"ת ואף לר' יהודה ניחא בוידוי הפר אבל בוידוי של שעיר המשתלח על שאר עבירות שאהרן וכל ישראל נכללים בו מאי זכאי יכפר על החייב איכא וי"ל דלא קפדינן לדר"י אלא בתחלת הכפרה וכיון דכבר נתכפרו הוא וביתו על טומאת מקדש וקדשיו אף בשל שעיר המשתלח חשבינן ליה זכאי מכפר על החייב ובהכי סליק לן פירקא בס"ד:
פרק ידיעות
ידיעות הטומאה נטמא וידע שנטמא לישנא משמע שידע ידיעה גמורה שנטמא ושאסור ליכנס למקדש וכפירש"י ז"ל ותימא דהא ע"כ מתני' רבי הוא דאית ליה ידיעה בתחלה ואית ליה נמי דחייב על העלם מקדש דאי ר"י לא בעי ידיעה בתחלה ואי ר"מ לא מחייב על העלם מקדש אלא ודאי רבי היא ואילו רבי לא בעי אלא ידיעת בית רבו לכך י"ל דהכא נמי ה"ק או שידע דין שנטמא דהיינו ידיעת בית רבו ונקט לה סתמא לכלול לשתיהן דלא אתא רבי לאשמועינן במתני' דין ידיעת בית רבו ובבריית' הוא דתנא לה בפ"ק:
שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרי של ע"א ותימא דבפ"ק דסנהדרין תנן אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בסנהדרי גדולה של ע"א ואילו אידך לא תנינן התם כלל וי"ל דהתם מעלת דסנהדרי גדולה הוא דאתא למיתני בלחוד ותדע דקתני התם נמי שאין מוציאין למלחמת הרשות אלא בסנהדרי גדולה של ע"א ומוכח בגמ' מקראי דמייתי עלה דבעי יועץ ואורים ותומי' ומלך ובמתני' לא תני להו והיינו מטעמא דאמרן וא"ת מ"מ בפ"ב התם כי קתני מעלות המלך ואמר ומוציא למלחמת הרשות ע"פ ב"ד של ע"א אמאי לא תני נמי יועץ ונביא ואורים ותומים וי"ל דכיון דלא תני להו בפ"ק במעלות סנהדרין לא תני להו נמי במעלות המלך וא"ת והא בההיא מתניתין דסנהדרין קתני אין דנין את השבט אלא בסנהדרי של ע"א ואוקימנא בגמ' בדיני נחלות ובתחלתה של ארץ ישראל ופרכינן דא"כ נבעי אורים ותומים ומלך כי התם ומאי קושיא הא אמרינן במעלות דסנהדרין בלחוד קתני וי"ל דקושיין משום דכייל ליה בהדיה אין דנין את נביא השקר דמשמע דהוי דעתיה דלא בעי אלא בסנהדרי גדולה וא"ת ואמאי לא קתני התם במעלות המלך בפרק ב' שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות זולתו כדקתני שמוציא למלחמות הרשות ושאר דברים וי"ל דלא קתני התם אלא מעלות שהמלך עיקר בהם אבל זו בתוס' העיר והעזרות אינו עיקר בהם שאין זו מטכסיסי מלכות אלא דיהיב ליה רחמנא מעלה בגויה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה