רש"ש על המשנה/חלה/א
רש"ש על המשנה מסכת חלה פרק א
רש"ש על המשנה · מסכת חלה · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
ג
[עריכה]ומותר העומר. הא דל"ת נמי שתי הלחם ולה"פ דבכ"ד תני להו כהדדי. וכן הרמב"ם בחבורו פ"ו מהל' בכורים חשיב להו לכולהו בדינא דהכא. נ"ל דבעומר רבותא טפי דאע"ג דבשעת גלגולה רכוב עלה עדיין איסור חדש וה"א דלא מקרי עריסותיכם קמ"ל. וטעמא משום דעתיד ההיתר לבוא בלי מעשה. עי' תשו' ש"א סי' צ"ז ותבין. ובפשוטו י"ל איידי דבה מיתנייא פלוגתת ר"ע וחכמים בפ' רי"ש מ"ד:
ד
[עריכה]ברע"ב ד"ה הסופגנין לחם כו' פ"א רקיקים דקים [כ"ה בר"ש]. לכאורה לפירושו במשנה דלקמן בתחלתה עיסה אדעתא דלעשותה סופגנין פטורה. היה המצות ש"פ שלנו פטורות מהחלה וכש"כ להמדקדקים ללוש פחות מכשיעור וחיובן בא אחר אפיה ע"י צירוף ואז כבר נעשה סופגנין. אבל ז"א דמוכח מהירושלמי שהביאו שם דסופגנין לריו"ח אינם אלא כשאפאן בחמה ולר"ל כשהאור מהלך תחתיו. אבל הנאפות בתנור לכ"ע חייבות. וכן בגמרא שלנו בפסחים (ל"ז): שם בתור"ע אות ב' וכתב הר"ש ומשמע במסקנא בירושלמי הא דדמוע פטור מן החלה היינו כשאין מן החולין ה' רביעים כו'. וק"ל דהא תנן לקמן פ"ג מ"ב נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה ומשגלגלה חייבת. ואי בדליתא בחולין כשיעור משגלגלה נמי וי"ל בדוחק:
ו
[עריכה]בתוי"ט ד"ה חלות תודה כו' ולא ידעתי טעם לדבר למה קרי לשל תודה חלות ולשל נזיר רקיקים כו'. אבל מתפרש יפה עפ"י מדה י"ט מל"ב מדות מדבר שנאמר בזה וה"ה לחבירו. וכה"ג כתבתי בברכות (נ"ט): [נ"ב עי' שעה"מ פ"ו מהל' חו"מ ה"ה. - מהגרמ"ש]:
ט
[עריכה]בתוי"ט ד"ה חייבין עליה מיתה כו' ואולי משום דאשכחן לרב דפליג בהנשרפים בזר כו'. נ"ב בחגיגה (י"ח ב') פירש"י דקאי אזר. ובב"מ (נ"ב ב') פירש"י זר או כהן טמא. וכן העיר על זה המהרש"א ביבמות. ועי' במעה"ח (ס"ג א') שלא הזכיר את התוי"ט. גם לא פירש"י בחגיגה. ומש"כ שם דרב ששת תלמיד רב לא דק והול"ל דר"ש תלמיד רב הונא תלמיד רב: שם בא"ד אין הכרע ממשנתינו אי בטמא כו' לא הו"ל לכ"מ בפ"ו מהל' תרומה להביא ראי' ממנה כו'. נ"ב מרן נמשך בזה אחרי מהר"י קורקוס כדרכו בכמה מקומות. אך בכאן תיקן קצת. כי לפי הנראה שגה הר"י קורקוס לחשוב דהא "דזר שאכל אה"ת במיתה" זהו במשנה ולכן כתב: זר שאכל וכו' מתני' פרק הנשרפין וגרסי' בגמרא אמר רב כו' ואין הלכה כרב לגבי מתניתין. ואעפ"י שאמרו שם רב תנא ופליג לא שבקינן מתניתין ונקטינן כוותיה. גם בפ"א ופ"ב דבכורים שנינו וחייבין עליהם מיתה וחומש ובודאי דהכי נקטינן עכ"ל. ומרן תיקן לשונו קצת משום דהך דזר שאכל כו' הוא ברייתא. ולא הזכיר את מהר"י קורקוס כדי שלא לפגוע בכבודו כדרכו הטוב. כמ"ש החיד"א בשם הגדולים. ומש"ש בגליון. ועי' בפ"א מהל' כלאים הלכה ג' שכתב מרן ויש מי שאומר כו' וק"ל דא"כ כו' ע"כ וכיון על הקורקוס. שהביאו שם מקודם בשמו. ואחר כל זה נראה לי שמוהר"י קורקוס ואחריו מרן יש להם על מה שיסמוכו. כי הרמב"ם בעצמו בס' המצות ל"ת קל"ג מביא הא דסנהדרין (פ"ג א') דט' מחויבי מיתה ביד"ש ובכללם זר שאכל תרומה ובפ"ב דביכורים אמר התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה ביד"ש וחומש ואסור לזרים ורב חולק על אלו המשניות כלן ואמר זר שאכל תרומה לוקה וידוע כי רב תנא הוא ופליג כו' עכ"ל. ונראה להדיא שהרמב"ם לא קבל תירוץ הירושלמי דאוקים מתניתין בכהן טמא. וכן בפי' המשנה כאן כ' פירושו בזר האוכל ומש"כ "על אלו המשניות" נראה לכאורה שחשב ג"כ דהך "זר שאכל אה"ת במיתה" הוא במשנה. אבל אפשר לומר שכיון על המשניות דחלה וביכורים: שם בד"ה ואסורים לזרים וכו'. ושוב מצאתי כדברי כו' בשם הערוך כו' למאן דאמר מדרבנן ולמאן דאמר מדאו'. נ"ב הא "למ"ד מדרבנן ולמ"ד מדאורייתא" ליתא בערוך והם דברי התוס' שם. להסביר פי' הערוך ולא כתבו בשם הירושלמי. ובתוס' ב"מ (נ"ג רע"א) לא הזכירו כלל את הערוך . רק כתבו כן בשם הירושלמי ואסורים אפילו חצי שיעור והוסיפו ג"כ "או דאורייתא או דרבנן". וראיתי להרדב"ז בס' יקר תפארת על הרמב"ם בפ"ו מהל' תרומות שכ' הלשון. ומתניתין מפרש לה בירושלמי דהא דקתני ואסורים לזרים בפחות מכשיעור כר' יוחנן דאמר ח"ש אסור מן התורה עכ"ל וכ"כ מהר"י קורקוס ודבריהם כדברי הרע"ב. ושלא בדקדוק. ושם הקשה הרדב"ז על רב ממתניתין ותירץ דרב מפרש לה בכהן טמא כו' ולא אמר זה משמיה דהירושלמי. - מהגרמ"ש: