"ותצא אש" - רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן רבי ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין למקדש משל למלך שהיה לו בן בית וכו' כדאי' בויקרא רבה
"הוא אשר דבר וגו'" - (זבחים קטו) היכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט) א"ת בכבודי אלא במכובדי א"ל משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך (ת"כ וי"ר)
"וידם אהרן" - (שם ושם) קבל שכר על שתיקתו ומה שכר קבל שנתייחד עמו הדיבור שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין
"בקרובי" - בבחירי
"ועל פני כל העם אכבד" - כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס אם כן באלו כ"ש ברשעים וכן הוא אומר (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך אל תקרא ממקדשיך אלא ממקודשיך
"יין ושכר" - (ת"כ כריתות יג) יין דרך שכרותו
"בבואכם אל אהל מועד" - (תורת כהנים) אין לי אלא בבואם להיכל בגשתם למזבח מנין נא' כאן ביאת אהל מועד ונאמר בקידוש ידים ורגלים ביאת אהל מועד מה להלן עשה גישת מזבח כביאת אהל מועד אף כאן עשה גישת מזבח כביאת אהל מועד
"הנותרים" - מן המיתה מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה על עון העגל הוא שנאמר (דברים ט) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואין השמדה אלא כלוי בנים שנא' (עמוס ב) ואשמיד פריו ממעל ותפלתו של משה בטלה מחצה שנא' (דברים ט) ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא
"קחו את המנחה" - אע"פ שאתם אוננין וקדשים אסורים לאונן
"את המנחה" - זו מנחת שמיני ומנחת נחשון
"ואכלוה מצות" - מה ת"ל לפי שהיא מנחת צבור ומנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות הוצרך לפ' בה דין שאר מנחות
"תאכלו במקום טהור" - וכי את הראשונים אכלו במקום טמא אלא הראשונים שהם קדשי קדשים הוזקקו אכילתם במקום קדוש אבל אלו אין צריכים תוך הקלעים אבל צריכים הם להאכל תוך מחנה ישראל שהוא טהור מליכנס שם מצורעים (שם נה) מכאן שקדשים קלים נאכלין בכל העיר
"אתה ובניך ובנותיך" - (ת"כ) אתה ובניך בחלק אבל בנותיך לא בחלק אלא אם תתנו להם מתנות רשאות הן לאכול בחזה ושוק או אינו אלא אף הבנות בחלק ת"ל כי חקך וחק בניך נתנו חק לבנים ואין חק לבנות
"שוק התרומה וחזה התנופה" - לשון אשר הונף ואשר הורם תנופה מוליך ומביא תרומה מעלה ומוריד ולמה חלקן הכ' תרומה בשוק ותנופה בחזה לא ידענו ששניהם בהרמה והנפה
"על אשי החלבים" - מכאן שהחלבים למטה בשעת תנופה וישוב המקראות שלא יכחישו זה את זה כבר פירשתי שלשתן בצו את אהרן
"שעיר החטאת" - שעיר מוספי ר"ח ושלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום שעיר עזים ושעיר נחשון ושעיר ר"ח ומכולן לא נשרף אלא זה ונחלקו בדבר חכמי ישראל (בת"כ) י"א מפני טומאה שנגעה בו נשרף וי"א מפני אנינות נשרף לפי שהוא קדשי דורות אבל בקדשי שעה סמכו על משה שאמר להם במנחה ואכלוה מצות
"דרש דרש" - שתי דרישות הללו מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו כך הוא בת"כ (ועי' זבחים קי"א הגי' לא נאכלו אלו וכן גרס הרא"ם הכא ומפני מה לא נאכלו)
"על אלעזר ועל איתמר" - בשביל כבודו של אהרן הפך פניו כנגד הבנים וכעס
"וידבר אהרן" - אין לשון דיבור אלא ל' עז שנאמר (במדבר כא) וידבר העם וגו' אפשר משה קצף על אלעזר ועל איתמר ואהרן מדבר הא ידעת שלא היתה אלא מדרך כבוד אמרו אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברים לפניו ואינו בדין שיהא תלמיד משיב את רבו יכול מפני שלא היה באלעזר להשיב ת"ל (שם לא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו' הרי כשרצה דבר לפני משה ולפני הנשיאים זו מצאתי בספרי של פנים שני
"הן היום הקריבו" - מהו אומר (זבחים קא) אלא אמר להם משה שמא זרקתם דמה אוננים שהאונן שעבד חילל אמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות אני הקרבתי שאני כהן גדול ומקריב אונן
"ותקראנה אותי כאלה" - אפי' לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם כאלו כגון כל האמורים בפרשת כהנים שהכהן מטמא להם
"ואכלתי חטאת" - ואם אכלתי הייטב וגו'
"היום" - (שם) אבל אנינות לילה מותר שאין אונן אלא יום קבורה
"הייטב בעיני ה'" - אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות
