רמב"ן על שמות כא כד
| רמב"ן על שמות • פרק כ"א • פסוק כ"ד |
• א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • טו • טז • יח • יט • כ • כא • כב • כד • כט • ל • לא • לד • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃
"עין תחת עין" - הידוע בקבלת רבותינו שהוא ממון (מכילתא כאן ב"ק פד) ויבא כלשון הזה בתשלומין ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש (ויקרא כד יח) ואמר ר"א כי כוונת הכתוב לומר שהוא חייב בכך אם לא יתן כפרו והכתוב אוסר עלינו שלא נקח כפר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות (במדבר לה לא) אבל נקח כפר במי שהוא רשע לכרות אבר מאיבריו ולכן לא נכרות אותו לעולם אבל ישלם כדי דמיו ואם אין לו יהיה דמיו עליו חוב עד שתשיג ידו ונגאל והראיה לדברי חכמים מה שאמר למעלה (פסוק יט) רק שבתו יתן ורפא ירפא ואם נעשה באיש אשר יכה את רעהו כאשר עשה בו מה ישלם אחרי כן והוא גם הוא צריך שבת ורפוי ואין טענה מפני המתרפא מהרה כי אין זה פשוטו של מקרא אבל הכתוב ידבר בכל אדם וגם אם נתרפא יותר מהר כבר לקחנו נקמתו ממנו כי עשינו לו כאשר עשה בשוה ועל דרך הפשט אין הצלה מזאת השאלה לבד אם יאמרו כי המכה אשר יתן מום בעמיתו (ויקרא כד יט) והוא מום קבוע שישאר בו כגון עין יד ורגל וכויה שישאר ממנה הרושם לעולם אז נעשה כמותה בגופו והוא מה שאמר (שם כ) כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו ואין בזה תשלומי שבת ורפוי כלל אבל אשר יכה אותו באבן או באגרוף על בגדיו ונפל למשכב ונתרפא רפואה שלימה ולא נשאר בגופו מום בזה אמר (לעיל פסוק יט) רק שבתו יתן ורפא ירפא והנה הכתוב שהזכיר כויה ופצע וחבורה כפי משמעו כל הנזקים האלו בכלל הזה והפצע והחבורה יתרפאו לגמרי ומה שאמר הכתוב שם (ויקרא כד יט) ואיש כי יתן מום בעמיתו רצה לכלול כל המכות שלא האריך שם להזכיר פצע וחבורה וכויה ואמר מום כי כל מכה יעשה מום לשעתו ואפילו המתרפא נקרא מום כאמרנו מום עובר (בכורות לז) והתורה קראה גרב או ילפת או מרוח אשך מום (ויקרא כא כ) וכלם עוברים ומתרפאים וכתוב ילדים אשר אין בהם כל מום (דניאל א ד) והכלל כי הקבלה בכל מקום אמת