רמב"ם על פרה א

פרה פרק א[עריכה]

משנה א[עריכה]

כאשר אמר השם יתברך בעגלה ערופה "עגלה"(דברים כא, ד), אמר רבי אליעזר שהיא בת שנתה, כפי העיקר המחובר עליו בעת שאמר השם יתברך "ועגל וכבש בני שנה"(ויקרא ט, ג).

וחכמים אומרים, אם אמר "עגלת בקר"(דברים כא, ג), יחסה אל הבקר, ותהיה בת שנתים.

שלישית לאחרות במנין - שתהיה שלישית במספר, רוצה לומר שנולדה בפעם שלישית כמו שיקראו בתלמוד "עגלה של שלישית", עניינה שנולדה בלידה שלישית וכבר קדמוה שני ולדות, ואז תהיה בשרה ערב שווה השומן.

וכן יהיה המאמר בכרם רבעי, שהיא הנטיעה הרביעית מן הנטיעות אשר נטעו בזה הקרקע.

וכבר התבאר בפרק שלושה עשר מנגעים (מ"ט), שמי שמתאחר בבית המנוגע בכדי אכילת פרס נטמאו בגדים שעליו, והפרס הוא חצי חלה.

ואמר שזאת החלה תהיה כמוה שלש חלות בכל קב, ויהיה שיעור הפרס שישית קב. ואמרו שהפרס הוא חצי חלה מן החלות אשר מהן שמונה עשר חלות בסאה. וכבר ידעת שהסאה ששה קבין, ואין ספק ששליש הקב הוא חלק משמונה עשר מן הסאה. ובמקום המחלוקת אמר כך שמעתי ואין לי לפרש.

ואחר מצא בן עזאי בין שני המאמרים דבר, וזה שהסאה תחוייב בחלה, ומי שילוש קב אחת לא יחוייב בחלה האחת כמו שנתבאר במסכת חלה (פ"א מ"ג-מ"ו). ואם תלוש סאה ותוציא ממנו החלה משמונה עשר מן הנשאר פחות משליש קב כשיעור חלק משמונה עשר מן החלה, וזאת היא כוונת אמרו מיעטתו חלתו.

וכבר התבאר בפרק שמיני מעירובין (דף פב:), שהככר אשר חציו יקרא פרס והוא שיעור בית המנוגע יש ממנו ארבע ככרות בקב. ושם בארנו ששיעור הקב עשרים וארבעה ביצים. ויהיה שיעור הפרס שלוש ביצים, וזו שמינית הקב, לא ששית קב כמו שאמר רבי יהושע.

והלכה כחכמים:

משנה ב[עריכה]

הלכה כחכמים.

והיות הזקנים מן הבהמות מתועבין בכל הקרבנות, הנה הוא מאמר אמיתי, וכאילו עניינו קרוב ממום, רצה לומר הזוקן ותש כח, וכבר קדם לך זה בסוף פרק ששי דבכורות.

משנה ג[עריכה]

וכולן מיום ליום - רוצה לומר שנים עשר חודש, והיא הסברא המשתמשת בה. ולשון התוספתא (תוספתא פרה, א) "וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד ניסן, מתשעה באב לתשעה באב, נתעברה שנה נתעברה לו", וזאת היא הכוונה מיום ליום.

ואלה השמות אשר יקראו כל אחד מהן כולם עניין אחד, והוא שיצא מגדר מה ולא הגיע לגדר שאחריו, אבל נשאר בין שני הגדרים. ומאלה השמות יש מהן לשון יוונית ויש מהן ארמי:

פלגס - מלה מורכבת "פלג גס", רוצה לומר העדר הגדר.
ונוקד - רועה צאן, וגזרתו "אשר היה בנוקדים"(עמוס א, א).
פרבר יגמא - מילה יוונית, כוונתה דומה לשלטון חדש שחידש מטבע ופסל המטבע הראשון, כן זה עד שהיה כבש היה כשר מעתה, יצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא.

ונסכי איל - הן שליש הין, כמו שביארנו פעמים רבות:

משנה ד[עריכה]

אמרו חטאות הצבור ועולותיהם - לא ירצה בזה כל חטאות צבור וכל עולות צבור, כי יש מהן שהן פרים ואילים כמו שהתבאר בפסוק, וכבר זכרנו זה בפתיחת סדר קדשים, ואמנם ירמוז אל כבשי עולה ושעירי חטאות של צבור. וכאשר תעיין כל הקרבנות אשר הם מסודרים בפתיחת קדשים, תמצא כל חטאת יחיד הדיוט מן הבהמה כשבה או שעירה, וכן אשם נזיר ואשם מצורע הם כבשים.

ואמר אם הקריבם ביום השמיני יצא - זה לשון התורה, "ומיום השמיני והלאה, ירצה"(ויקרא כב, כז). ואמר בבכור "ביום השמיני תתנו לי"(שמות כב, כט). ואמרו "אמו אמו לגזירה שווה, מה אמו האמור בבכור כשר לשמיני עצמו, אף אמו האמור כאן כשר שמיני עצמו". וזה שהתיר הקרבתו בדיעבד, אבל לכתחילה לא תקרב אלא מיום שלשים, לאמרו "והלאה ירצה"(ויקרא כב, כז). אמנם הבכור התבאר בו "ביום השמיני תתנו לי", והמעשר והפסח נשתוו עמו במתן דמים כמו שביארנו בחמישי מזבחים:

משנה פרה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב