משנה פרה א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק א · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חטאות הצבור ועולותיהן, חטאת היחיד ואשם נזיר ואשם מצורעט, כשרין מיום שלשים והלאהי, ואף ביום שלשים.

ואם הקריבום ביום שמיני, כשרים.

נדרים ונדבות, הבכור והמעשר והפסח, כשרים מיום השמיני והלאה, ואף ביום השמיני.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חַטֹּאת הַצִּבּוּר וְעוֹלוֹתֵיהֶן, חַטַּאת הַיָּחִיד וַאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע, כְּשֵׁרִין מִיּוֹם שְׁלשִׁים וָהָלְאָה, וְאַף בְּיוֹם שְׁלשִׁים. וְאִם הִקְרִיבוּם בְּיוֹם שְׁמִינִי, כְּשֵׁרִים. נְדָרִים וּנְדָבוֹת, הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח, כְּשֵׁרִים מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, וְאַף בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי.

נוסח הרמב"ם

חטאת הציבור ועולותיהן חטאת היחיד אשם נזיר ואשם מצורע כשרין מיום שלשים והלאה ואף ביום שלשים ואם הקריבן ביום השמיני כשרין נדרים ונדבות הבכור והמעשר והפסח כשרין מיום שמיני והלאה ואף ביום שמיני.

פירוש הרמב"ם

אמרו חטאות הצבור ועולותיהם, לא ירצה בזה כל חטאות צבור וכל עולות צבור כי יש מהן שהן פרים ואילים כמו שהתבאר בפסוק, וכבר זכרנו זה בפתיחת סדר קדשים, ואמנם ירמוז אל כבשי עולה ושעירי חטאות של צבור, וכאשר תעיין כל הקרבנות אשר הם מסודרים בפתיחת קדשים תמצא כל חטאת יחיד הדיוט מן הבהמה כשבה או שעירה, וכן אשם נזיר ואשם מצורע הם כבשים. ואמר אם הקריבם ביום השמיני יצא, זה לשון התורה (ויקרא כב, כז) ומיום השמיני והלאה ירצה. ואמר בבכור (שמות כב, כט) ביום השמיני תתנו לי. ואמרו (ספרא ויקרא שם) אמו אמו לגזירה שוה, מה אמו האמור בבכור כשר לשמיני עצמו, אף אמו האמור כאן כשר שמיני עצמו וזה שהתיר הקרבתו בדיעבד אבל לכתחילה לא תקרב אלא מיום שלשים, לאמרו והלאה. ירצה אמנם הבכור התבאר בו ביום השמיני תתנו לי, והמעשר והפסח נשתוו עמו במתן דמים כמו שביארנו בחמישי מזבחים:

פירוש רבינו שמשון

חטאת הציבור - כגון ראשי חדשים ושל מועדו':

ועולותיהן - כולהו בני שנה נינהו:

כשרים מיום שלשים - אפילו ביום השמיני כשר, כדקתני, אלא לכתחלה אית ליה להביא מיום שלשים למצוה מן המובחר במידי דחובה. ופסח נמי דחובה הוא הוה לן למימר נמי לכתחלה בן שלשים אלא לא חשו חכמים משום דנסכי לפי נפשות שלא יבא לידי נותר, דאין נאכל לחבורה אחרת:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

חטאות הצבור - כגון שעירי ראשי חדשים ושל מועדות ועולותיהן, כולהו בני שנה נינהו:

חטאת היחיד - כשבה או שעירה:

ואם הקריבום ביום השמיני כשרים - דכתיב (ויקרא כב, כז) ומיום השמיני והלאה ירצה, ונאמר בבכור (שמות כב, כט) ביום השמיני תתנו לי, מה בכור עשה יום שמיני כשמיני והלאה, אף בשאר קרבנות עשה יום שמיני כשמיני והלאה. מיהו במידי דחובה מצוה מן המובחר להביא מיום שלשים ואילך:

והפסח - אע"ג דחובה הוא, לא חשו חכמים, משום דנסבי לפי נפשות, שלא יבוא לידי נותר כיון שאינו נאכל [אלא] לחבורה אחת יא:

פירוש תוספות יום טוב

חטאות הצבור ועולותיהן - כתב הר"ב חטאות הצבור כגון שעירי ר"ח ושל מועדות ועולותיהן כולהו בני שנה נינהו. וכ"כ הר"ש. וז"ל הרמב"ם אמרו חטאות הציבור ועולותיהן. לא ירצה בזה כל חטאות צבור וכל עולות צבור. כי יש מהן שהן פרים ואילים. כמו שהתבאר בפסוק. ואמנם ירמזו זה אל כבשי עולה ושעירי חטאות של ציבור. ע"כ:

ואשם נזיר ואשם מצורע - הם כבשים. הרמב"ם:

מיום שלשים והלאה - סברא בעלמא. וכן נראה מלשון הר"ב בדבור והפסח. שכתב לא חשו חכמים וכו'. ואף על פי שלהרמב"ם נתבאר שם טעם אחר, מ"מ הא דאוקמינן אשלשים אינו מפורש בכתוב:

ואם הקריבו ביום שמיני כשרים כו' - כתב הר"ב ומיהו במידי דחובה מצוה מן המובחר כו' לאמרו והלאה ירצה. הרמב"ם:

הבכור והמעשר והפסח כשרים כו' - כתב הר"ב והפסח אף על גב וכו' משום דנסבי לפי נפשות כו' וכ"כ הר"ש. ומהר"ם כתב א"נ נ"ל שהיו צריכים טלאים הרבה לכל ישראל. ושמא לא ימצאו כל כך טלאים מבני שלשים ואילך. ואוקמוה אדאורייתא. ועוד לפי שזמנו בהול. ע"כ. ולא פירשו דבר בבכור ומעשר. וז"ל הרמב"ם הבכור התבאר בו ביום השמיני תתנו לי. והמעשר והפסח נשתוו עמו במתן דמים, כמו שבארנו בחמישי מזבחים. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) ואשם כו'. הם בבשים. הר"מ:

(י) (על המשנה) מיום שלשים והלאה. מדכתיב והלאה ירצה. ומיהו הא דאוקמוהו אשלשים סברא בעלמא הוא. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) אי נמי, שמא לא ימצאו כל כך טלאים לפי הצורך, אוקמוה אדין תורה. אי נמי, משום שזמנו בהול. מהר"מ. וזה לשון הר"מ, בבכור כתיב ביום השמיני תתנו לי, ומעשר ופסח נשתוו עמו במתן דמים:


פירושים נוספים