רי"ף על הש"ס/ברכות/דף יח עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאמתניתין
תפילת שאעאהשחר עד חצות. רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות.
תפילת המנחה עד הערב. רבי יהודה אומר, עד פלג המנחה.
תפילת הערב אין לה קבע. ושל מוספין כל היוםחא.
גמרא
תפילת השחר עד חצות. ורמינהי: מצוותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפילה, ונמצא מתפלל ביום? כי תניא ההיא, לוותיקין, דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה; שבאבל כולי עלמא לדברי רבנן עד חצות. ואף על גב דליתא לדרבנן דאמרי עד חצות, היכא דטעי וצלי לאחר ארבע שעות, שכר תפילה יהבו ליה, שכר תפילה בזמנה לא יהבו ליה.
אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: עבטעה ולא התפלל ערבית, שגיתפלל שחרית דששתיים. טעה ולא התפלל שחרית, יתפלל מנחה שתיים. איבעיא להו: טעה ולא התפלל מנחה, מהו שיתפלל ערבית שהשתיים? תא שמע, דאמר רב הונא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן: טעה ולא התפלל מנחה, יתפלל ערבית שתיים, ואין בזה משום עבר יומו ובטל קרבנו. ודווקא בדשכח, אבל במזיד לא, ועליו נאמר: שומעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנותתוא1.
גמ1תנו רבנן: עגטעה ולא התפלל מנחה בערב שבת, יתפלל ערבית שתיים של שבת. טעה ולא התפלל שזמנחה בשבת, שחמתפלל במוצאי שבת שתיים של חול. מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה. ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשניה, שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו, דמיבעי ליה לאקדומי תפילת חובת שעתיה ברישא; וכיוון דלא אבדיל בקמייתא ואבדיל בבתרייתא, גלי אדעתיה דהא בתרייתא היא חובת שעתיה; הילכך בעי למיהדר צלויי אחריתי, כדי לאקדומי חובת שעתיה ברישא. ואי אבדיל בתרוייהו, באואף על גב דלא מיבעיא ליה למעבד הכי, לא מחייב לאהדורי. ואי נמי לא אבדיל בחדא מינייהו, לא מהדרינן ליה, דתניא: טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתחיית המתים ושאלה בברכת השנים, מחזירין אותו; הבדלה בחונן הדעת, אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה על הכוס.
איתמר: רבי יוסי בר חנינא אמר, עדתפילות – אבות תיקנום. רבי יהושע בן לוי אמר: תפילות – כנגד תמידין תיקנום. תניא כותיה דרבי יהושע בן לוי: מפני מה אמרו, תפילת השחר עד חצות? שהרי תמיד של שחר היה קרב והולך עד חצות. רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות, שהרי תמיד של שחר היה קרב והולך עד ארבע שעות. ומפני מה אמרו, תפילת עההמנחה עד הערב?
מלחמות ה' על הרי"ף/ברכות/פרק ד
שיטת ריב"ב על הרי"ף/ברכות/פרק ד
שלטי הגיבורים על הרי"ף/ברכות/פרק ד
חידושי אנשי שם
שיטת ריב"ב
שיטת ריב"ב על הרי"ף (רבנו יהודה בר ברכיה)
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)
 |
שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).
יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו. |
הערות, הגהות ושינויי נוסחאות
הערה חא: ר' יהודה אומר: עד ז' שעות. חו"י.
הערה בא: אף על גב. כצ"ל. ב"ח.
מראי מקומות
רש"י (ליקוטים)
תפילת השחר:
עד הערב. עד חשיכה:
עד פלג המנחה. בגמרא מפרש:
אין לה קבע. אלא כל הלילה זמנה. ובגמרא מפרש אמאי נקט אין לה קבע:
גמ': מצותה. של קריאת שמע:
בבותיקין. המקדימין למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו. ב1ומצוה להקדים קודם הנץ החמה, וכי תנן מתניתין – למאחרין, שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן:
אבל כולי עלמא. אותן המאחרים, עד חצות יכולין לאחר ותו לא:
טעה ולא התפלל מנחה מהו. התם בלא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים, משום דחד יומא הוא. אבל אחר מנחה יומא אחרינא הוא ועבר יומא בגבטל קרבנו, דתפילה במקום קרבן כדאמרינן לקמן:
שתים של שבת. בשתי התפילות יאמר "אתה קדשת":
שתים של חול. כל י"ח ברכות:
מבדיל בראשונה. תפילה ראשונה שמתפלל בשביל תפילה של עכשיו, לכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת. והשניה, שהיא בשביל תשלומי מנחה של שבת, אינו מבדיל בה:
שניה עלתה לו. בשביל תפילת מוצאי שבת:
ראשונה לא עלתה לו. שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו. והשנייה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה:
אבות תקנום. כדמפרש לקמן:
כנגד תמידין תקנום. אנשי כנסת הגדולה[1]:
שהרי איבריםבד ופדרים. של שאר קרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קריבין כל הלילה, [2]וכנגדן תקנו תפילת ערבית:
הערות, הגהות ושינויי נוסחאות
הערה בב: לוותיקין. ב"ח.
הערה ב1: ומצוותו מקדימין לאחר נץ החמה להתפלל. ב"ח:
הערה בג: ובטל. כצ"ל. ב"ח:
הערה בד: איברים של עולות. ב"ח:
- ^ לכאורה צ"ע, שהרי דניאל התפלל שלוש תפילות ביום בגולה, ואנשי כנסת הגדולה לא נתכנסו אלא אחרי שיבת ציון, בארץ ישראל. ושמא היה דניאל עצמו מראשוני אנשי כנסת הגדולה, והוא התחיל בזה ונמשכו אחריו שאר אנשי כנסת הגדולה על פיו ובעצתו. וצ"ע. ויקיעורך.
- ^ הועבר מהעמוד הבא
תלמידי רבינו יונה
תפילת השחר עד חצות. דסבירא ליה לתנא קמא דתמיד של שחר קרב עד חצות, דעדיין בוקר מיקרי. ור' יהודה אומר עד ד' שעות, דסבירא ליה דתמיד של שחר אינו קרב אלא עד ארבע שעות בלבד:
תפילת המנחה עד הערב. אין לפרש עד יציאת הכוכבים שהוא לילה ממש, דעל כרחך אית לן למימר דעד הערב האמור בכאן אינו רוצה לומר אלא עד שקיעת החמה, משום דהכי אמרין בזבחים (דף נו.): מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה וכו'? רוצה לומר, דמשקיעת החמה ואילך אינו זמן זריקת דם תמיד של בין הערבים; ותפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערבים, ועיקר התמיד הוא זריקת הדם; וכי היכי שזריקת הדם אין זמנה אלא עד שקיעת החמה, הכא נמי תפילת המנחה שנתקנה כנגדה אין זמנה אלא עד שקיעת החמה בלבד:
ושל מוספין כל היום. וגבי מנחה לא אמרו כל היום, מפני שאין זמנה אלא משש שעות ומחצה ומעלה, אבל של מוספים זמנה כל היום, אלא שיש להקדים תפילת יוצר תחלה שהיא דבר יום ביומו, כדאמרינן בברכותג*: מניין לנסכים שקרבים בבקר וכו':
גמ'. טעה ולא התפלל ערבית וכו'. ויש לשאול, דכיון דקיימא לן דתפילת ערבית רשות, למה צריך להשלים אותה ולהתפלל שחרית שתים? וכן יש לשאול במאי דאמרינן בפירקין לקמן (דף ל:): טעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביום, אמאי איצטריך למימר האי טעמא? תיפוק ליה משום דתפילת ערבית רשות? ותירץ בהלכות גדולות ז"ל, דאף על גב דתפילת ערבית רשות, כיון שמתפלל אותה, קבעה עליו חובה, ולפיכך צריך לחזור ולהתפלל שחרית שתים, כמו שצריך תשלומים מתפילת יוצר ומתפילת מנחה. ולפיכך כשטעה ולא הזכיר של ראש חודש בערבית הוצרך גם כן לטעם אין מקדשין את החודש אלא ביום, שאם לא כן היה לו לחזור ולהתפלל כיון שקבעה עליו לחובה:
ורבינו יצחק הזקן ז"ל מתרץ בענין אחרגא יותר נכון, דכי אמרינן דתפילת ערבית רשות, אינו רוצה לומר שאם ירצה לא יתפלל אותה כלל, אלא רוצה לומר שאינה חובה כמו יוצר ומנחה, אבל מצוה איכא, דמצוה לגבי חובה רשות קרי ליה. ומביא ראיה מדאמרינן במסכת שבת (דף ט:): הני חברין בבלאין, למאן דאמר תפילת ערבית רשות, כיון דשרא המייניה לא מטרחינן ליה; דמשמע דדווקא היכא דשרא המייניה לא מטרחינן ליה, הא לא שרא המייניה מטרחינן. ואם איתא דלית בה מצוה, אפילו לא שרא המייניה אמאי מטרחינן ליה? אלא ודאי תפלת ערבית מצוה היא ויש להתפלל אותה היכא דליכא טרחא. אבל אכתי קשה מאי דאמרינן ביומא (דף פז:) איבעיא להו: תפילת נעילה פוטרת של ערבית וכו'; ואם איתא דאיכא מצוה בתפילת ערבית, היכי קאמר דתפילת נעילה פוטרת? ואפשר לתרץ דהתם מפני שהוא עייף ויגע מהתפילות והתענית, כמאן דשרא המייניה דמי, ולפיכך היו אומרים שתפילת נעילה פוטרת אותה; אבל אם לא מפני זה, ודאי היה לו לקיים המצוה ולהתפלל אותה. אבל לדעת בעל הלכות גדולות ז"ל קשיא, דאי בשקבעה עליו חובה, היאך יפטור אותה תפילת נעילה? ואם כשלא קבעה עליו חובה, כיון דלדבריו ליכא מצוה, למה צריך שיפטור אותה תפילת נעילה? אלא ודאי התירוץ האחר הוא עיקר. והרב אלפסי ז"ל כתבם שניהם בפירקין לקמן, ונראה מדבריו שסומך יותר על תירוץ בעל הלכות ז"ל, אבל למורי הרב נראה שהאחר יותר עיקר כמו שכתבנו:
טעה ולא התפלל מנחה, יתפלל תפילת ערבית שתים. ואומרים רבני צרפת ז"ל, דדווקא כשטעה ושכח תפילה אחת יש לה תשלומין, אבל אם טעה ולא התפלל ערבית ומנחה אינו מתפלל גבשלשה אלא שתים, אחת של שחרית ואחת של ערבית, שאין התשלומין מועילין אלא לתפילה אחת בלבד. ויש מפרשים שאפילו לא התפלל תפילות הרבה, לכולן יש להן תשלומין. והם אומרים שמי שהיה תפוס או חולה, כשיצא מבית האסורין או כשנתרפא, שיתפלל כל התפילות שהפסיד. ואין דעת מורי הרב נר"ו נוחה בזה, אלא הנכון כמו שאומרים רבני צרפת ז"ל, והוא גם כן דעת רבינו משה ז"ל. מיהו אם ירצה להתפלל אותה בתורת נדבה ושיחדש בהם שום דבר, הרשות בידו, ונכון לעשות כן:
טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת יתפלל ערבית שתים של שבת. וקא משמע לן השתא שאף על פי שאינו עושה תשלומין מאותה תפילה בעצמה, אפילו הכי מתפלל שתים מאותה של שבת.
ואומרים רבני צרפת ז"ל, שאם טעה ולא התפלל תפילת המוספין כל היום, שאין לה תשלומין, דבתפילת שמונה עשרה שהיא רחמים יש לה תשלומין, שאין זמן בקשת רחמים עובר; אבל בתפילת מוסף שאינה אלא שבח, כיון שעבר הזמן אין לה תשלומין. תדע, שהרי אנו רואין שהפסוקים של קרבן דאמוסף אין אנו מזכירין אותם בתפלת יוצר, רוצה לומר שלא התקינו לומר בה הפסוקים של קרבן [שחרית כמו שהתקינו בתפילת] מוסף; וכיון שזו היא כנגד קרבן מוסף וכבר עבר הזמן, אין לה תשלומין. אבל תפילת יוצר של שבת או של מנחה, אף על פי שהם שבח, כיון שהיא כנגד תפילת רחמים שמתפללין בכל יום בחול – יש להן תשלומין כמו שיש לתפילת חול.
ומזה הטעם אומרים גם כן, שאם טעה ולא הזכיר של ראש חודש במנחה ולא נזכר ביום, אינו מתפלל בערב שתים אחת של ערבית ואחת של מנחה; שכיון שהתפלל כבר י"ח, והחזרה אינה צריכה אלא מפני זכירת ראש חודש, הואיל ועבר היום ולא נזכר בעוד שהיה ראש חודש לחזור ולהתפלל אינו חוזר עכשיו, דמה תועלת אחר שעבר ראש חודש להתפלל פעם אחרת, כיון שאינו מזכיר ראש חודש עכשיו? והי"ח, כבר התפלל אותה.
אבל חכמי פרובינצ"א ז"ל אומרים, דכיון שבאותה תפילה לא יצא ידי חיוב, שלא התפלל אותם כדינה, כמי שלא התפלל כלל דיינינן ליה ומתפלל שתים לערב; ואף על פי שכבר עבר ראש חודש ואינו מזכיר ענין ראש חודש [הועבר מעמוד ב] בתפילה.
ומורי הרב נר"ו היה מסופק בזה, והיה אומר שהנכון לצאת מן הספק שיתפלל אותה לערב בתורת נדבה; ואין צריך לחדש בה דבר, כיון שהוא מתפלל אותה על דרך הספק, כי שמא הלכה הוא שצריך לחזור ולהתפלל אותה לחובה, ואין לך חידוש גדול מזה:
הערות, הגהות ושינויי נוסחאות
הערה ג*: אינו לא בברכות, ולא במנחות כבדפוסים אחרונים. וצ"ל: כדאמרינן ביומא (דף לד.), מנין לנסכים שקודמין למוספין וכו'. עיין ברא"ש כאן סימן א ע"ש שמביא ראיה זו מיומא. גליון מהדורת דפוס ווילנא.
הערה גא: נ"ב: הנראה. הגא"י.
הערה גב: נ"ב: שחרית. הגא"י. והוא כמו "בשחרית". ויקיעורך.
הערה דא: תיבת מוסף נמחק וצ"ל תמיד של שחר אין אנו מזכירין וכו'. ד"ת.
שיטת ריב"ב
עד הערב. עד שתשקע החמה:
עד פלג המנחה. בגמ׳ מפרש מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה, מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה, פלג מנחה אחרונה מאחת עשרה שעות חסר רביע, דהיינו תשע שעות ומחצה ומחצית משתי שעות ומחצה הנשארות. ואסיקנא בגמ׳, מאי פלג? פלג ראשון ועד ועד בכלל והכי קאמר, אימת נפיק פלג ראשון, שהוא זמן מנחה, ומתחיל לפלג אהרון שהוא זמן ערבית לדעת ר׳ יהודה? מכי נפקי אחת עשרה שעות חסר רביע, דהיינו שעה ורביע קודם שקיעת החמה:
אין לה קבע. כל הלילה זמנה. ובגמ' מפרש מאי לשון אין לה קבע:
גמ׳. מצותה. של ק״ש:
לותיקים. המקדימין למצוות ומחזרין לעשות דבר בזמנו. וכי תנן במתניתין למאחר, שלא יאחר יותר מחצות, שמשם ואילך עבר הזמן:
טעה ולא התפלל ערבית. כל לשון תפילה היינו שמונה עשרה:
בטל קרבנו. דתפילות תחת תמידין תקנום, ואמרינן לגבי קרבנות: "דבר יום ביומו", מלמד שאם עבר זמנו עבר קרבנו ואינו מקריבו ביום אחר אם זמנו קבוע, כגון מוספי כל יום ויום:
מבדיל בראשונה. פעם ראשונה ומתפלל בשביל תפילה של עכשיו, לפיכך אומר בה הבדלה בחונן הדעת, והשנית שהיא בשביל תשלומי תפילת שבת אינו מבדיל בה:
שניה עלתה לו. בשביל תפילת מוצ״ש:
ראשונה לא עלתה לו. שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו. והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת, הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית:
אבות תקנום. אברהם יצחק ויעקב. ובגמ׳ פשיט לה מקראי:
כנגד תמידין תקנום. אנשי כנסת הגדולה:
ר׳ יהודה סבירא ליה אין תמיד של שחר קרב אלא עד ד׳ שעות. איברים של עולות ופדרים של שאר הקרבנות שנזרק דמן קודם שקיעת החמה קרבין כל הלילה, וכנגדן תקנו תפילת ערבית:
שלטי הגיבורים
הערה שא: כתב הרא״ש ז״ל: ותחילת זמנה יראה משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח, מידי דהוה אתמיד השחר. אע״ג דעיקר מצותה עם הנץ החמה, כדכתיב: "ייראוך עם שמש". ונפקא מינה אם התפלל בזו השעה יצא, דתנא לא חש לפרשו דמלתא דסשיטא היא, כיון דזמן המאוחר שלה הוא בזמן התמיד, הוא הדין לכל זמן המוקדם, עד כאן לשונו:
- לשון ריא״ז
הערה שב: ונראה בעיני, שאם לא התפלל תפילת השחר עד ארבע שעות, מתפלל והולך עד חצות ויש לו שכר תפילה, אבל אין לו שכר תפילה בזמנה הואיל והתפלל אחר ד׳, כמבואר בקונטרס הראיות. עבר חצות ולא התפלל אינו מתפלל עוד תפילת השחר, שכבר הגיע זמן תפילת המנחה; ואין לה תשלומין, הואיל ובמזיד ביטלה:
הערה שג: טעה בשתים, אינו משלים אלא האחרונה. מיימוני סמ״ג וטור דלא כהלכות גדולות:
- לשון ריא״ז
ונראה בעיני שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא נזכר עד הערב, אינו מתפלל ערבית שתים, שאין תשלומין לתפילת שחרית אלא במנחה שהיא תפלה שלפניה, אבל אחר תפילה שלפניה אין לה תשלומין. וכן תפילת המנחה וכן תפילת ערבית אין לה סשלומין אלא בתפילה שלפניה, כמבואר בקונטרס הראיות:
הערה דש: כתב הרא״ש: ואם תאמר, אמאי צריך להתפלל שחרית שתים היכא דלא התפלל ערבית? הא קיימא לן דתפילת ערבית רשות, והלכתא כרב באיסורי. וכן קשה לקמן בשלהי פרקין הא דקאמר: טעה ולא הזכיר של ר״ח בלילה אין מחזירין אותו, לפי שאין מקדשין את החודש בלילה, הא לאו הכי מחזירין אותו. ואמאי? הא תפילת ערבית רשות. ויש לומר, דנהי דהיא רשות, אין לבטלה אלא מפני צורך שעה, כגון מפני מצוה עוברת ושרי המייניה דלא מטרחינן ליה בפרק קמא דשבת, וכן עלה על מטתו בירושלמי דאין מטריחין אותו לירד. תדע, שהרי יעקב אבינו תקנה ואסמכוה אהקטרת איברים ופדרים שמצותן כל הלילה, וכמו דאינהו לא מעכבי כפרה ואית בהו מצוה איהי נמי מצוה בעלמא יש בה. ואין לבטלה אלא מפני צורך שעה, עכ״ל:
הערה שה: באשר״י: פירש רשב״ם, אבל לא מיבעיא ליה טעה ולא התפלל מוסף מהו שיתפלל ערבית שתים, דמלתא דפשיטא היא דאינו חוזר ומתפלל כיון שעבר זמן המוסף, כיון שמזכיר בתפילה את קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף. אבל שאר התפילות, אף על פי שנתקנו כנגד הקרבנות מכל מקום אינו מזכיר בהם קרגנות ורחמי נינהו, והלואי שיתפלל אדם כל היום, ע״כ:
הערה שו: שם, כתב גאון ז״ל: ביטל, מעוות שאינו יכול לתקון הוא ולית ליה אלא שכר רחמי, דרשות בעלמא הוא, אבל שכר מצוה לית ליה. משמע דאם רוצה לחזור ולהתפלל שתים לתשלומין שביטל, רשאי ושכר תפלת רחמי אית ליה, ע״כ:
הערה שז: ודווקא טעה ולא התפלל כלל, אבל התפלל במנחה י״ח ברכות ולא הזכיר של שבת, מחלוקת בין ר״י ובין חכמי פרווינצ״א. וההכרע הוא שיתפלל למעריב תפילה אחרת בתורת נדבה, ואין צריך לחדש בה דבר, דכיון דמתפלל מספק – אין לך חידוש גדול מזה. וכן אם טעה בתפילת מנחה של ראש חודש, לדברי הר״י וחכמי פרווינצ״א צריך לחזור ולהתפלל, אף על פי שאינו מרוויח במוצאי ראש חודש כלום; והר״י וסמ״ג כתבו דאינו מתפלל במוצאי ראש חודש שתים. וכן הדין דפליגי במוצאי שבת כשטעה ולא התפלל של שבת, אלא י״ח ברכות:
הערה שח: כתב הרא״ש ז״ל: נראה שאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה, לא יתפלל במוצאי ראש חודש שתים, כיון דאין לו להזכיר של ראש חודש, למה יחזור ויתפלל שמונה עשרה, כיון שכבר התפלל אותם? ולא דמיא להא דאמרינן הכא שמתפלל במוצאי שבת שתים של חול ויוצא בה בשל שבת; דשאני הכא, דאף בשבת ראוי לו להתפלל י״ח, אלא מפני הטורח תקנו שבע ברכות, הלכך כשלא התפלל במנחה ז׳ יצא באותן י״ח שמתפלל במוצאי שבת, דאינון נמי שייכי לשבת, עד כאן:
עין משפט
הערה עא: מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה ה״א. סמ״ג עשין יט. טור או״ח סי׳ פט רפו:
הערה עב: מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה הל׳ ח-ט. סמ״ג עשין יט. טור או״ח סי׳ קח רלד:
הערה עג: מיי׳ פ״י מהל׳ תפילה הט״ו. סמ״ג עשין יט. טור או״ח סי׳ קח רנב:
הערה עד: מיי׳ פ״ק ופ״ג (ה״ב). סמ״ג עשין יט. טור או״ח סי׳ רלב:
הערה עה: מיי׳ פ״ג מהל׳ תפילה (ה״ב). סמ״ג עשין יט. טור או״ח סי׳ רלג: