המאור על הרי"ף/ברכות/פרק ד

דף יח עמוד ב

המתפלל של שבת בערב שבת מאחד עשרה שעות חסר רביע ולמעלה, צריך לפרוש ממלאכה, כההיא דאמר ליה רבי ירמיה לרב: מי בדלת? ואמר ליה: אין, בדילנא. ואם כסבור שחשכה וטעה והתפלל מבעוד יום, אין צריך לפרוש וחוזר למלאכתו, ואחר כך חוזר ומתפלל ומקבל עליו את השבת, דטעותא דיחיד הדרא ורבים לא הדרא. והני מילי לחזור ולהתפלל דלא מטרחינן ציבורא, אבל למהדר ממלאכה לא שנא יחיד ולא שנא ציבור, כל היכא דטעו בקבלת שבת בטעות אינה קבלה.

והרי"ף ז"ל לא כתב מכל זה כלום, ואף לא מכל הנך עובדי דאבוה דשמואל ולוי כי באו למיפק לאורחא, ומרימר ומר זוטרא בשבתא דרגלא ורב אשי, דמצלו מיושב בהדי ציבורא. וכולן צריכין תלמוד. ושמעינן מהא מדרב אשי ומדרבנן קשישא דלא עבדי כאבוה דשמואל ולוי, למסמך גאולה לתפלה עדיף ^א]כר' שמעון בן אלעזר ואע"ג דלא אפשר ליה לצלויי מעומד מצלי כל היכא דאפשר ליה ועונת ק"ש לא מקדמינן ליה משום שעת הדחק אע"פ שעלה עמוד השחר ומאחרינן ליה עד הנץ החמה: