טור אורח חיים רפו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן רפו | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

ולאחר שיחזרו הספר יאמר ש"צ קדיש, ויתפללו הצבור תפלת מוסף, שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע.

ונוהגין בספרד לומר "למשה צוית", ובאשכנז נוהגין לומר "תכנת שבת" מיוסדת על אלפא ביתא של תשר"ק, על שם הגאולה דכתיב אשרקה להם ואקבצם, ויש בה כ"א תיבות עד "אז מסיני" כנגד "וביום השבת" ו"עולת שבת" שיש בה כ"א תיבות.

"רצית קרבנותיה", בשביל שצריכין לחלל עליו השבת תקנו לומר רצית קרבנותיה, פירוש אע"פ שיש בה חילול שבת רצית בהן.

ומחזיר ש"צ התפלה, ואומר קדושה רבה. וכ"כ רב שרירא גאון אין אומרים קדושה רבה בי"ט ובשבת אלא במוסף ולא בשחרית ובמנחה. ואומר קדיש שלם. ונוהגין לומר בספרד משנת פרק אחד ואומר אחריו קדיש, ונפטרין לבתיהם לשלום.

וזמן תפלת המוסף מיד אחר תפלת השחר שזמנה מתחיל בבוקר, שהוא כנגד קרבן מוסף שזמנו מיד בבקר, דבמסכת יומא (דף לג.) מצריך פסוק לומר שנסכים קודמין למוספין ואם לא היה הפסוק היו מוספין כשרין לקדם אע"ג דכתיב בנסכים בבקר אלמא דקרבן מוסף זמנו מיד בבקר, וכיון שזמנו בבקר טוב הוא להקדימה מיד אחר תפלת שחרית, אע"פ שאין הלכה כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום כלום קודם המוספין, מ"מ צריך להתפלל אותה קודם אכילה, כדאיתא במסכת תעניות בפרק ג' פרקים (דף כו.) גבי נשיאות כפים שחרית ומוסף דלא שכיחי בהו שכרות אלמא אין דרך לאכול קודם. וכ"כ רבינו חננאל התם: שמעינן מכאן דאין אדם רשאי לאכול עד אחר תפלת מוסף הלכך לא שכיח בה שכרות.

וזמנה כל היום. ומיהו עיקר מצותה עד סוף שבע שעות ואסור לאחרה לכתחלה.

ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה, כתב רשב"ם שאין לה תשלומין, אף ע"ג דבשאר תפלות שכח באחד מהם ולא התפלל משלים אותה עם תפלה שלאחריה, שאני תפלת מוסף כיון שמזכיר בה את מוסף יום חג פלוני הזה אין ראוי להתפלל אותה אלא בזמנה.

ויש בה נשיאת כפים.

וכל יחיד חייב להתפלל אותה, בין אם יש צבור בעיר או לא.

היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין, כגון שאיחר להתפלל מוסף עד ו' שעות ומחצה שהוא זמן תפלת המנחה, צריך להתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף.

וי"א הא דאמרינן שצריך להקדים של מנחה תחלה, היינו דוקא שצריך עתה להתפלל שתיהם, כגון שרוצה לאכול ואסור לו לאכול עד שיתפלל מנחה תחלה, הלכך כיון שצריך להתפלל שתיהם, של מנחה קודמת שהיא תדירה וגם עתה עיקר זמנה, אבל אם אינו צריך עתה להתפלל תפלת מנחה, יכול להקדים של מוסף ולאחר של מנחה עד דמדומי חמה. והתוס' אינם מחלקים, שכתבו שיש ליזהר ביוה"כ שמאחרים תפלת יוצר עד לאחר שש שעות ומחצה שיקדימו תפלת המנחה לתפלת המוספין. והרמב"ם ז"ל כתב יש מי שהורה שאין עושין כן בצבור כדי שלא יטעו. ואדוני אבי ז"ל היה נוהג ביום הכיפורים להתפלל תפלת מוסף ביחיד כדי להתפלל אותה בזמנה.

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ולאחר שיחזרו הספר וכו' וזמן תפלת המוסף מיד אחר תפלת השחר שזמנה מתחיל בבקר וכו' עד אלמא דקרבן מוסף זמנו מיד בבקר כן כתבו התוס' והרא"ש וה"ר יונה בר"פ תפלת השחר (כו.) וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפלה תפלת המוספין זמנה אחר תפלת השחר וכתב הרשב"א בריש פרק תפלת השחר שנראה מהתוספות שאם הקדים תפלת מוסף לשל שחרית יצא וכן כתב בספר אהל מועד בשמו:

ובאשכנז נוהגין לומר תכנת שבת וכו' כתוב בשבלי הלקט תכנת לשון סדור כמו ותוכן לבות רצית קרבנותיה י"מ בכל הקרבנות כתיב ושעיר לכפר ובקרבן של שבת לא כתיב שעיר לכך סדרו לומר רצית קרבנותיה שהם קרבנות שהם אינם צריכין כפרה וי"מ רצית קרבנותיה לא רצית קרבן אא"כ עבר עליו שבת דכתיב ומיום הח' והלאה ירצה ואין ז' בלא שבת צוית פירושיה עם סדורי נסכיה י"מ ע"ש צו את בני ישראל ששם מפורש קרבן שבת צוית קרבנותיה המפורשים בה עם מערכות של לחם הפנים שש המערכת תרגומו שית סדרין נסכיה מלשון קשות הנסך אשר יוסך מענגיה לעולם כבוד ינחלו ע"ש האגדה דפסיקתא דבאתי לגני בזכות ג' דברים ישראל מתענגים לפני הקב"ה בזכות שבת בזכות מעשר בזכות שבת דכתיב אז תתענג על ה' טועמיה חיים זכו המכבדים אותה במיני מאכל ומטעמים ויש סומכין לטעום תבשילו מע"ש עכ"ל:

ומ"ש רבינו ע"ש הגאולה דכתיב אשרק' להם וגו' ז"ל שבלי הלקט מצאתי בשם רש"י לפיכך הוא מיוסד באלפא ביתא זו לפי שהיא נשמעה על הגאולה וגאולה עתידה להיות בזכות שבת שנאמר לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' וכתיב והביאותים אל הר קדשי וכתיב בשובה ונחת תושעון וכיצד נשמעת על הגאול'. תשר"ק על שם אשרקה להם ואקבצם כי פדיתי'. צפע"ס יטפו ההרי' עסיס צף וטף אחד הוא. נמל"ך והיה ה' למלך. יטח"ז יטו שכם אחד לעבדו כי עין בעין יראו. והד"ג ב"א יבא לויתן ויכרו עליו חברים אז מסיני נצטוו עליה פירש ה"ר בנימין אז מסיני קודם שבאו ישראל לסיני במצרים ובמרה ומצינו אז שהוא לשון הקדמה קדם מפעליו מאז :

אע"פ שאין הלכה כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום וכו' בפרק תפלת השחר (כח:) אסיקנא דלית הלכתא כוותיה וכתב הרשב"א לית הלכתא כרב הונא פירוש אלא מותר לטעום קודם תפלת המוספין וכתב הראב"ד דיש אומרים דוקא טעימה ולא אכילה והוא ז"ל פי' דאפי' טעימה שיש בה כדי לסעוד את הלב כי הא דרב אויא עכ"ל כלומר דאיתא התם דרב אויא לא אתא לפירקא משום דחלש ליביה ואמרו ליה דהוה ליה למיטעם מידי קודם תפלת המוספין ולמיתי וגבי הא דלית הלכתא כרב הונא אמרינן נמי דלית הלכתא כריב"ל דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום וכתב על זה הר"י ודוקא טעימה אינה אסורה כגון אכילת פירות או אכילת פת מועט אבל סעודה אסורה עכ"ל ומשמע דהכי נמי מתפרש מאי דאמרינן דלית הלכתא כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום קודם תפלת המוספין ודבריו מטין כדברי הראב"ד ונראה שכך הם דברי רבינו דכי אמרינן דלית הילכתא כרב הונא אינו אלא להתיר טעימה אבל אכילה כלומר סעודה אסורה מההיא דפרק בג' פרקים (כו:) דאין לפרש דברי רבינו דמדינא מותר לטעום קודם תפלת המוספין וכדאסיקנא דלית הלכתא כרב הונא ובין טעימה ובין אכילה שרי דאכילה נמי טעימה מקריא אלא שאין דרך לאכול ולא לטעום קודם תפלת המוספין דטעימה נמי אכילה קרו לה דא"כ מאי אין אדם רשאי לאכול דקאמר ר"ח שהרי לפ"ז רשאי לאכול אלא שאין דרך העולם לאכול אבל רבינו ירוחם כתב בחי"ט אסור לטעום כלומר לאכול קודם תפלת מוסף כך פשוט בפרק תפלת השחר ודבריו תמוהין דהא בהדיא אסיקנא דלית הלכתא כרב הונא ואפשר דה"ק רבינו ירוחם אסור לטעום טעימה גדולה כלומר לאכול וממילא משמע דטעימה קטנה שריא ודלא כרב הונא וכדברי הראב"ד וזה שכתב רבינו בשם ר"ח דאין אדם רשאי לאכול עד אחר תפלת מוסף כתבו הרא"ש בפסקיו בפ' הנזכר:

וזמנה כל היום ומיהו עיקר מצותה עד סוף ז' שעות וכו' בר"פ תפלת השחר (כו.) תנן ושל מוספין כל היום ר' יהודה אומר עד שבע שעות ובגמרא (כח.) תפלת המוספין כל היום א"ר יוחנן ונקרא פושע ופירש רש"י ונקרא פושע המאחרה כל כך אריב"ל כל המתפלל תפלת המוספין לאחר ז' שעות דר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי וכ"כ הרמב"ם בפ"ג מהל' תפלה שהמתפלל תפלת המוספין לאחר ז' שעות אע"פ שפשע יצא י"ח מפני שזמנה כל היום:

ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה כתב רשב"ם שאין לה תשלומין וכו' כ"כ התוס' והרא"ש והר"י בר"פ תפלת השחר (כו.) וטעמא משום דדוקא בתפלת י"ח שהיא של רחמים יש לה תשלומין שאין זמן בקשת רחמים עובר ואפילו בשבת שאינה אלא שבח מ"מ כיון שהיא כנגד תפלה של כל יום שהיא של רחמים יש לה תשלומין כמותה אבל מוסף כיון שמזכיר בתפלה קרבן המוסף אינו ראוי להתפלל אלא בזמן הקרבת המוסף ואע"פ ששאר תפלות כנגד קרבנות תקנום מ"מ אינו מזכיר בהם קרבנות:

ויש בה נשיאת כפים משנה בפ' בתרא דתעניות (כו.):

וכל יחיד חייב להתפלל אותה וכו' בס"פ תפלת השחר (ל.) איפליגו תנאי במילתא ופסקו הפוסקים כחכמים דאמרי דתפלת המוספין בין בחבר עיר בין שלא בחבר עיר פירוש חבר עיר חבורת עיר כלומר ציבור אם אומרים כתר במוסף כתב רבינו בסימן רפ"א טעם למה אומרים בכתר פעמים ולהיות לכם לאלהים אכתוב בסימן תכ"ג בס"ד. כתב שבולי הלקט בשם ה"ר הושעיא אין טוב לעשות כמו שנהגו בהרבה מקומות להתפלל ש"צ תפלת המוספין בקול רם והציבור אומרים עמו בלחש על כל דיבור ודיבור וענין קדושה אלא צריכין להתפלל אותה ביחיד תחילה ככל התפלות ואח"כ יאמר אותה ש"צ בקול רם עכ"ל:

היו לפניו שתי תפלות וכו' פלוגתא דר' יהודה ורבנן בפרק תפלת השחר (כח.) ופסק ר' יוחנן הלכה כרבנן דאמרי מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוספין:

ומ"ש כגון שאיחר להתפלל מוסף עד שש שעות ומחצה הוא כדברי התוס' שם וכ"כ הרא"ש דמשמע בתלמודא דידן ודלא כירושלמי שכתבו הר"י והרא"ש דלא אמרינן מתפלל של מנחה תחלה אלא כשאיחר עד זמן מנחה קטנה אבל קודם לכן מתפלל של מוספין תחלה:

וי"א הא דאמרינן שצריך להקדים של מנחה תחלה וכו' כ"כ התוספות והרא"ש בשם הר"י וזה דעת רבינו יונה והרשב"א וכתב הרשב"א ומסתברא שאם עבר והקדים תפלת המוספין לתפלת המנח' ואפי' במקום שיש לו להתפלל תפלת המנחה יצא וא"צ לחזור ולהתפלל של מוספין שנייה משום דמוספין כל שעתא זמניה הוא דהא תפלת המוספין כל היום אלא דלכתחילה צריך להקדים תפלת המנחה עכ"ל והתוס' אינם מחלקים שכתבו שיש ליזהר בי"ה כו' שם:

והרמב"ם כתב יש מי שהורה וכו' בספ"ג מהל' תפלה כתב הרא"ש בפרק מי שמתו דבתפלת מוסף אם התפלל י"ח ברכות וחידש בה דבר מועט יצא כדאמרינן בירושל' פרק תפלת השחר אפילו אמר נעשה לפניך את חובותינו כתמידי יום וקרבן מוסף יצא כתב ריב"ש בתשובה שבשבתות וימים טובים א"א ברכו אחר קדיש בתרא וכתבתי זה בסוף סימן קל"ג:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ולאחר שיחזרו הספר וכו' וכ"כ ר"ש גאון א"א קדושה רבה פעמים וכו' פי' ויחון עם עד פעמים באהבה וכו' וכן לעיל סוף סי' רפ"א כתב האי לישנא ובמקצת ספרי רבינו אין כתוב בו תיבת פעמים:

ומ"ש ונוהגין לומר בספרד משנ' פ' אחד וכו' פי' לאחר שגמרו התפל' ואמרו קדיש לומדי' משנה פ"א ממס' שבת ומתחילין מפ"ק ואח"כ פ"ב וכו' וכן בכל שבת ושבת בפ' אחד עד סוף המסכ' ואח"כ חוזרין ומתחילין מפ"ק דשבת או מתחילין ממסכת אחרת כפי מנהגם. וראיתי דיש מגיהים משנת פרקי אבות משום דבסימן רנ"ב כתב רבינו דבספרד אומרים אותה בשחרית ואין נראה להגיה הספרים בכדי מטעם סברא אם לא מצא כך הנוסחא בספרים ישנים וכבר החרים ר"ת על זה. ועוד דיש לדחות סברא זו מכמה טעמים ואין להאריך בזה:

וזמן תפלת המוסף מיד אחר תפלת שחרית כ"כ התוס' בדבור ראשון בפ' ת"ה וכן הסכימו הפוסקים:

אע"פ שאין הלכה כרב הונא וכו' האי אע"פ תחלת דיבור הוא ואין לו קשר עם מה שלמעלה ממנו והכי קאמר אע"פ שאין הלכה כרב הונא וכו' ושרי לאכול אפי' לכתחלה ואצ"ל דאם התחיל אין מפסיק מ"מ צריך להתפלל אותה קודם אכילה כלומר אפילו היכא דחליש ליביה כעובדא דרב אויא בפרק ת"ה (דף כח) לא יאכל לכתחלה עד שיתפלל דהא מותר להתפלל מוסף ביחיד כמ"ש רבינו בסמוך ומביא ראיה מנשיאות כפים דכהנים נושאין כפיהם בשחרית ומוסף ולא חיישינן לשכרות משום דלא שכיחי שכרות אע"פ שמותר לאכול קודם מוספין דלית הילכתא כרב הונא אלמא דאע"ג דמדינא שרי לאכול מ"מ אין דרך לאכול קודם ומביא רבינו עוד ראייה ממ"ש ר"ח שמעינן מכאן דאין אדם רשאי לאכול וכו' ואין מ"ש ר"ח דאין אדם רשאי לאכול וכו' סותר למ"ש רבינו אין דרך לאכול קודם דודאי אף ר"ח לא כתב אין אדם רשאי לאכול אלא לפי שאין דרך לאכול דאל"כ ה"ל לר"ח לומר שמעינן מכאן דאסור לאכול עד אחר תפלת מוסף אלא בע"כ דמדינא שרי כיון דלית הלכתא כרב הונא אלא כיון דאין לאכול שכך נהגו הכל שלא לאכול קודם תפלת מוסף א"כ נמשך דאין רשאי לאכול משום אל תטוש תורת אמך והיינו דמסיק ר"ח ואמר הילכך לא שכיח שכרות כלומר דאע"ג דנמצאים מקצת בני אדם דאוכלין קודם מוסף כיון דמדינא שרי לאכול מ"מ רובא דרובא אינן עוברים על מנהג כל ישראל הלכך לא שכיח שכרות ולפ"ז בין טעימה בין אכילה מדינא שרי ואע"פ דלעיל בסימן רל"ב ס"ל לרבינו בהא דאריב"ל כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה ואמרינן בפ' ת"ה דלית הילכתא לא כרב הונא ולא כריב"ל ואפ"ה פסק רבינו לשם דטעימה הוא דשרי אבל אכיל' אסו' כריב"ל כבר כתבנו לשם דנמשך רבינו אחר דברי התוס' והרא"ש בפ"ק דשבת דמשמע להם מתוך סוגיא דהתם דבחדא הלכה כריב"ל ובאידך אין הלכה וכ"כ ה"ר יונ' לשם ומביאו ב"י כאן ודלא כמ"ש התוס' והרא"ש פ' ת"ה דלגמרי הלכ' כריב"ל ואפילו אכילה שרי ע"ש אבל במאי דקאמרי' לית הלכתא כר"ה משמע ודאי דלגמרי אין הלכה כרב הונא ואפי' אכילה שרי דלא מוכחא מידי בשום דוכתא דליהוי הלכה כרב הונא בחדא ואף ה"ר יונה והתוס' והרא"ש דפ"ק דשבת מודו דבהך דרב הונא מדינא שרי אפי' סעודה וכמ"ש הרשב"א ע"ש הראב"ד ודחה לדברי י"א והכי נקטינן דמדינא שרי אפי' סעודה ונפקא מינה מהאי פיסקא דידן דמאן דחליש לביה וקשה עליה טובא להתפלל מוספין מקמי אכילה שרי ליה לאכול מקמי תפלה דבהא מילתא מצי אינש להקל כנגד המנהג כנ"ל ודלא כמ"ש ב"י לפרש דעת רבינו בהיפך ממ"ש גם הבין דר"ח קסבר דמדינא אין רשאי לאכול וכך פסק בש"ע אבל סעודה אסורה ולפע"ד גם דעת ר"ח כדעת כל הגדולים דמדינא שרי אפי' סעודה ותדע דהא לדעת התוס' והרא"ש בפ' ת"ה בהא דריב"ל כיון דלא מוכחא להו מסוגיא דפ"ק דשבת דלהוי הלכה כריב"ל במקצת דבריו סבירא להו דלית הילכתא כריב"ל לגמרי ואפי' אכילה שרי וכמ"ש לעיל בסי' רל"ב א"כ ה"ה בהך דרב הונא דלית הילכתא כוותיה פשיטא דאפי' אכילה שרי לדברי הכל דכיון דלא מוכחא מידי דלהוי הלכה כרב הונא במקצת דבריו משמע ודאי דלגמרי נדחו דבריו ואפילו סעודה שרי מדינא ודלא כש"ע. ומה שיש מקשים היאך יתכן לאכול קודם מוסף בשבת וי"ט והלא אסור לטעום עד שיקדש כמ"ש בסי' רפ"ט איכא לתמוה עליהם דא"כ בעובדא דרב אויא נמי קשיא דהא בשבת הוי עובדא כדפירש"י אלא הדבר פשוט דצריך לקדש וה"ק יטול ידיו ויקדש ויברך המוציא ויאכל ויברך ברכת המזון ואח"כ יתפלל מוסף דזמנה כל היום וליכא הכא קושיא כלל:

ומ"ש ואם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה וכו' פי' שעבר כל היום ורוצה להשלימה בתפלת ערבית:

היו לפניו שתי תפלות וכו' ולענין הלכה ודאי צריך כל מורה להזהיר שימהרו בתפלת שחרית ולא יאריכו בנגונים כדי להתחיל מוסף מקמי שיגיע ו' שעות ומחצה לאפוקי נפשיה מפלוגתא דרבוותא אבל אם כבר הגיע ו' שעות ומחצה סומכין על דעת י"א כיון שא"צ ביום הכפורים להתפלל תפלת מנחה מקדים של מוסף גם סומכים אדברי הרמב"ם שאין עושין כן בציבור שלא יטעו ואפילו הגיע מנחה קטנה מקדים של מוסף:

דרכי משה[עריכה]

(א) כתב בא"ז במוסף אומרים בקדושה נעריצך כו' ובשחרית אומרים נקדש כו' ואומרים בקדושת מוסף פעמים בכל יום שמע ישראל כו' מפני שהיתה שעת השמד שלא יקראו ישראל ק"ש והתקינו לומר שמע ישראל בקדושה ואומרים ג"כ אני ה' אלהיכם ובספר המקצעות כמנהגינו שמפסיקים בין להיות לכם לאלהים והחזן חוזר ואומר ויש שאומרים אותו בלא הפסקה:

(ב) וכ"כ בא"ז: