רבינו שמשון על פרה י
<< · רבינו שמשון · על פרה · י · >>
כל הראוי לטמא מדרס: כגון כלים המיוחדים למשכב ומושב ולמרכב:
מדף לחטאת: דהטהור לחטאת שהסיטן אפילו הן טהורין לתרומה נטמא לחטאת כאילו היו ודאי טמאים מדרס וחומרא בעלמא היא כדאשכחן בפרק שני דחגיגה (דף יח ב) בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש וקרי ליה מדף לפי שהיא חומרא דרבנן כדאמרינן בפ"ק דנדה (דף ד ב):
ואדם כיוצא בהן: דאם הסיט אדם הטהור לתרומה נטמא לחטאת דכזב חשבוהו לחטאת וה"ה רוקו ומימי רגליו כדקתני בתוספתא דגזרו רוקו דטהור אטו רוקו דזב.
וכל הראוי לטמא טמא מת: כגון כלים דלאו בני מדרס דלא מטמו במשא בשום ענין וכן שרץ ושכבת זרע דלא הוו אלא כטמא מת:
ר' אליעזר אומר אינו מדף: אם הסיטן לא נטמא לחטאת:
רבי יהושע אומר מדף: אם הסיט אפילו הטהורין נטמא לחטאת ורבנן פליגי ומחלקין בין טמאין לטהורין ושלש מחלוקות בדבר ובהסיט פליגי ולא במגעו:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, י) "כל הראוי לטמא מת אפי' טמא אינו מדף וכל שאינו מדף לתרומה אינו מדף לחטאת ולא חדשו טומאה בחטאת דברי רבי אליעזר מעשה בשמעיה איש כפר עותני שהיה בידו לגין מלא מי חטאת והגיף את הדלת שמפתח טמא מת תלוי בה ובא ושאל את רבן יוחנן בן זכאי ואמר לו שמעיה צא והזה את מימיך רבי יהושע אומר אפי' טהור יש לו מדף ומעשה בר"ש שהיה מהלך בדרך אחר רבי יהושע א"ל הטהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור לתרומה מהו טמא או טהור א"ל טמא למה שמא היתה בידו טומאה ישנה או שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא א"ל וכי אינו מלא שהסיטו אבל נראין דבריך בדבר הראוי לטמא מדרס שמא היתה בידו טומאה ישנה או שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא השיאו לדבר אחר א"ל ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין (שיר א) או כי טובי' דודייך מיין א"ל כי טובים דודיך מיין א"ל אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים. וחכמים אומרים הטמא מדף והטהור אינו מדף הטמא שאמרו טמא מת ולא טמא מדף רבי אומר טהור לחטאת שהסיט את רוקו ואת מימי רגליו של טהור לתרומה טמא הסיט את דמו טהור הסיט את השרץ ואת הנבילה ואת שכבת הזרע ר"א מטהר ור' יהושע מטמא." פי' לא חידשו טומאה בחטאת כדאמרי' בפרק חומר בקודש (דף כג ב) אמר אביי שלא אמרו קורדום מטמא מושב וסוגיא דהתם אליבא דר' אליעזר דבין לר' יהושע בין לרבנן חידשו דלרבנן מפתח טמא מת מטמא בהיסט לחטאת ולרבי יהושע אפילו טהור כדמפרש טעמא שמא היתה בידו טומאה ישנה או משום דגזרינן מסיט את הטהור אטו מסיט את הטמא כדקאמר שמא ישכח ויסיט את הדבר הטמא ורבי ישמעאל השיב לו נראין דבריך בדבר הראוי למדרס ורבי יהושע גזר הנך דלא חזו למדרסות אטו הנך דחזו למדרסות. כי טובים דודיך כך היה דרכו של ר' יהושע לרבי ישמעאל כדתנן כי האי גוונא בפרק אין מעמידין (דף כט ב) גבי גבינו' העובדי כוכבי' ושמא בפעם אחת שאלו ר' ישמעאל על שתיהן דאי שני מעשים הוו כיון דהשיב לו בפעם ראשונה דחבירו מוכיחו עליו לא הי' טועה בפעם שניה: ולא טמא מדף. עליונו של זב כמו שאפרש בסמוך: ואת הנבילה. מדאורייתא נבלה מטמאה בהיסט וצ"ל דהכא בפחות מכשיעור או בנבלה מסרחת דלא חזייה לגר:
שנגע במדף: בתורת כהנים קרי מדף לעליונו של זב ותנן במס' זבים פ"ה (מ"ב) והמדף מלמעלן ותנן במס' עדיות פ"ו (מ"ב) שהחי עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם לטמא בגדים ועל גבי מדף לטמא אוכלין ומשקין ומתני' דהכא אף על גב דעליונו של זב לא מטמא אדם לטמא לחטאת ואפילו לרבנן דאמרי לעיל בתוספתא (פ"ט) הטמא שאמרו טמא מת ולא טמא מדף ה"מ במסיט והכא בנוגע וצריך טבילה:
לגין של חטאת: כלי שטף הוא ורוצה להכניס בו מי חטאת:
שנגע במדף טמא: וצריך טבילה:
שנגע באוכלין ומשקין: טמאין א"נ אפילו טהורין:
ר"י מטמא: כטעמיה דגזרינן:
קלל: כלי חרס שיש בו אפר חטאת ונגע בשרץ טהור דאין כלי חרס מיטמא מגבו ואפי' השרץ על גבי הקלל טהור כיון דמונח במקום טהרה:
נתנו על גביו: שהקלל ע"ג השרץ:
ר"א מטהר: דאין מיטמא מגבו:
וחכמים מטמאין: משום דמונח במקום טמא וגבי אפר כתיב (במדבר יט, ט) והניח מחוץ למחנה במקום טהור:
ור' יוסי מטהר: במונח על גבי אוכלין ומשקין וכתבי הקדש כיון דמקומו טהור מאב הטומאה:
וחכמים מטמאין: דטהור מכל טומאות בעינן.
תניא בסיפרי זוטא "והניח אל מקום טהור (שם) היה רוק נתון תחתיו טמא על גביו טהור היה שרץ נתון תחתיו טמא על גביו טהור":
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, י) "קלל של חטאת שנתנו ע"ג השרץ ר"א מטהר וחכמים מטמאין בד"א בזמן שאם ינטל השרץ והקלל מסיט אבל אם ינטל השרץ והקלל עומד אפילו מת ונבילה נוגעין בו מאחוריו טמא נתנו ע"ג משכב ומושב וע"ג כלי חרס הטמא טמא נתנו ע"ג אוכלין ומשקין וע"ג ס"ת ר' יוסי מטהר וחכמים מטמאין." פירוש נוגעין בו מאחוריו טהור גרסינן ובתוספתא כתוב טמא וטעות סופר הוא אלא טהור מכמה טעמים וכגון שאם ינטלו והקלל עומד: ואפילו מת. לאו בכזית מן המת דא"כ קלל מאהיל עליו וטמא אלא כגון עצם כשעורה דלא מטמא באהל דומיא דנבילה:
בידו טמא ברגלו טהור: טעמא דהאי כי ההוא דלעיל דנגע באוכלין ומשקין בידו טמא ברגלו טהור דבידו עבוד מעלה וברגלו לא עבוד מעלה:
והלגין בתוכה: בתוך ידו:
וכן האסל: מוט שנותנין שני בדין בשני ראשיו ומביאין בו מים מן המעיין כדפרישית לעיל בפרק ז' והיינו דקאמר הכא וכן [ובו] שני קללות שקלל אחד קשור בראשו האחד וקלל השני קשור בראשו האחר והשתא האדם והאסל ע"ג התנור והלגין והקלל שבהם האפר חוץ לתנור ופליגי ר"ע ורבנן אי חשבינן לכלי שבו האפר כעומד על גבי התנור או לא משום דבעינן מונח במקום טהור כדפרישית לעיל:
היה עומד חוץ לתנור: שהתנור מפסיק בינו לכותל וחלון בכותל ובו הלגין של חטאת והעבירו על פני התנור שכל תנוריהם פיהן למעלה ואמרינן בזבחים בפרק דם חטאת (דף צג א) דפליגי בהעברת כלי ע"ג מקום טמא ר"ע סבר כמונח דמי ורבנן סברי לאו כמונח דמי ורוצה לדקדק משם לר"ע דמי חטאת שניטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה והיא טהורה אף על פי שנטמאו המים משבאו לאוירה קודם שנגעו בה ומותיב התם מהא דתניא בתוספתא מודה ר"ע בהזאה שהעבירה ע"ג כלי חרס טמא או ע"ג משכב ומושב טמא שהיא טהורה שאין לך דבר שמטמא למעלה כלמטה אלא כזית מן המת ושאר כל המאהילים לאתויי אבן המנוגעת אלמא בהזאת נדה ליכא למימר לר"ע משבאה למעלה באויר על הנדה נטמאת ומסיק דלכולי עלמא אפי' במי חטאת נמי לאו כמונח דמי אלא לענין לגין הוא דגזר ר"ע גזירה שמא יניחנה בתוך האויר דרך העברתו אבל בהזאה דאינו מעביר אלא זורקה מודה הוא דטהור דכיון דנפק מידו נפק לגמרי ואין בידו להכניסה לתנור:
בשל קדש ושל תרומה: כלומר או בשל תרומה:
של חטאת טמא: דכולן כטמאין אצל חטאת:
שניהם בשתי ידיו: בנושא בשתי ידיו איירי מדקתני סיפא היו נתונין ע"ג הארץ שנושא של חטאת בידו אחת ושל קדש או של תרומה בידו אחרת:
שניהם טמאים: של חטאת משום דנגע בשל תרומה ושל תרומה משום נושא מי חטאת:
בשתי ניירות: ואף על פי שאדם טמא משום נושא מי חטאת מ"מ התרומה טהורה דהא מפסיק נייר.
של חטאת בנייר ושל תרומה בידו שניהן טמאין: דכי נגע בידו בשל תרומה נטמא לחטאת ונייר דבשל חטאת אינו חוצץ ונטמא של חטאת והאדם טמא משום נושא מי חטאת וטימא את של תרומה שנגע בו בידו אבל של תרומה בנייר חוצץ בו הנייר ואף על גב דנגע בשל חטאת בידו:
שניהן טהורין: דאע"פ שהוא טמא משום נושא מי חטאת מ"מ אין מי חטאת מיטמאים בטומאה הבאה לאדם מחמת עצמו:
ר' יהושע אומר של חטאת טמא: ואפילו בשתי ניירות דאפילו מפתח הוי מדף לחטאת לר' יהושע:
היו נתונים: הלגינין:
על גבי הארץ ונגע בהן: ששם ידו אחת על של חטאת וידו השניה על של קודש או של תרומה:
של חטאת טמא: דניטמא האדם בלגין של תרומ' וטימא את של חטאת:
ושל קדש ושל תרומה טהורין: שהרי האדם טהור לקדש ולתרומה דלא נגע במי חטאת אלא בלגין:
הסיטן: רבי יהושע מטמא דר' יהושע לטעמיה דאפילו מפתח קא חשיב מדף לחטאת כדאמרן לעיל ובתוספתא קאמר ר' יהושע זה הכלל כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא:
תניא בתוספתא (תוספתא פרה, י) "קלל של חטאת וקלל של תרומה שנגעו זה בזה שניהם טהורין בשתי ידות שניהם טמאים בשתי ניירות שניהם טהורין רבי יהושע אומר של חטאת טמא בד"א בשל אבן אבל בשל חרס הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור לגין של חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהן טהורין בשתי ידות שניהן טמאין בשתי ניירות שניהן טמאין רבי יהושע אומר של חטאת טמא זה הכלל שר' יהושע אומר כל המטמא מי חטאת במגע מטמא במשא וכל שאינו מטמא מי חטאת במגע אינו מטמא במשא." פי' הכל מודים בשל חטאת שהוא טהור גירסא זו משונה דמחמיר בשל אבן ומיקל בשל חרס ועוד דפליג אמתניתין דמתניתין קתני בשתי לגינין שנגעו זה בזה של חטאת טמא והכא קתני שניהם טהורין לכך נראה דהכל מודי' בשל חטאת שהוא טהור טעות סופר הוא אלא ה"ג במה דברים אמורים בשל אבן אבל בשל חרס לגין של חטאת ולגין של תרומה שנגעו זה בזה שניהם טהורין וכו' עד סוף ויש חילוק בין של אבן לשל חרס דבשל אבן שתי ניירות שניהן טהורין ובשל חרס שניהן טמאין ומיהו מתני' דקתני בשתי ניירות שתיהן טהורים לא יתכן להעמידה בלגין של אבן דסתם לגין של עץ דמקבל טומאה מגבו מדמפליג לעיל במתני' בין לגין לקלל ובפרק בכל מערבין (דף לו א) אשכחן לגין טבול יום: