רבינו שמשון על פאה ח
<< · רבינו שמשון · על פאה · ח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
עד שילכו הנמושות. דמשהלכו מתייאשין העניים ובריש אלו מציאות (כא:) מייתי לה גבי יאוש שלא מדעת ומפרש התם סבי דאזלי אתיגרא שנשענין במטה שבידם מחזיק בפלך (שמואל ב ג) תרגום בתגריו :
ירושלמי (הלכה א) אבא שאול קורא אותן משושות אית תנויי תני נמושות [ואית תנויי תני משושות מ"ד נמושות מפני] שבאין בסוף מאן דאמר משושות שכן ממשמשין ובאין עוד מפרש בירושלמי (שם) בפרט ובעוללות משילכו העניים בכרם ויבאו ולא תנינן נמושות על ידי שהן חביבין הם באין על אתר ואית דגרסי לאלתר :
ובזיתים משתרר רביעה שניה. ולא תנינן נמושות מפני שהוא צנה ואינם יוצאים אלא בחורים:
שאינם מוסקין. לשון מסיקה בזיתים כמו קוצר בתבואה ובצירה בענבים:
בד' איסרות. דהיינו ב' פונדיון ותנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון דהיינו מזון שתי סעודות וכיון דאינו מביא שוה ד' איסרות דהיינו שתי סעודות לו ושתי סעודות לאשתו אינו יוצא וכן מפרש בירושלמי (שם) שמתוך שהוא יודע שאינו מביא פרנסתו אף הוא אינו יוצא:
נאמנים העניים לומר חטים של לקט שכחה ופאה הן ופטורין מן המעשרות כדתנן במסכת חלה (פ"א משנה ג):
בשעתו. כלומר בעת הקציר נאמנין:
ירושלמי (הל' ב) עד היכן א"ר חנינא עד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום מעשה היה והאמין רבי לחמשה אחים בחמשה כורים של חטים ופריך ואפשר כן אלא מינה ציבחר ומינה ציבחר כורא סלק פירוש ציבחר מעט שקיבץ כאן מעט וכאן מעט עד שהיה לו כור:
ועל מעשר עני. נאמנים העניים לומר חטים הללו של מעשר עני הם ופטורים מן המעשרות:
כל שנתו. נאמן עליו דהיינו שלישית וששית שהוא מעשר עני:
ובן לוי נאמן לעולם. דמעשר ראשון אין לו הפסק ונוהג בכל השנים דהוקש לנחלה שאין לה הפסק ואין לכהן אלא תרומה וכיון דאמר של מעשר הוא לא חיישינן ונאמן בן לוי לומר שנתן לכהן תרומתו דאמרינן בירושל' (שם) דר' אליעזר א"ר אושעיא כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה גדולה כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר א"ר אושעיא מתניתא אמרה כן מפרש בירושלמי (שם) היכא מתניתא:
אין נאמנין אלא על דבר שדרך בני אדם נותנין כן. כדקתני באידך בבא נאמנין על החטין:
נאמנין על החטין. לומר חטים הללו מעשר עני הן שניתן לי אבל אין נאמנים לומר קמח ופת זה מעשר עני שניתן לי קמח ופת ואין להאמינו במגו דאי בעי אמר חטים ניתן לי ועשיתיו פת וקמח דמשמע בירושלמי (הל' ג) כי הוא נאמן דמאחר שאין לו דרך לחלקן כלל קמח ופת הוי כמו [מגו במקום] עדים ואמרינן בירושלמי דאפילו הכל יודעים שרוב מכנסי לקט אין נאמן לומר קמח ופת ניתן לי והיכא משכחת לה שמחלקין והלא דרכן לבזוז מיהו משכחת לה כשכולן אומרים לחלק כדאמר לעיל גבי פאה בפרק רביעי או בעניים שנותנים זה לזה :
שעורה של אורז. יש מפרשים שהיא השבולת ולא יתכן דאדרבה כי נתמרח טפיעדיף שאין דרך לעשר אלא במדה כמו חטים אלא לאחר מירוח דרך לכותשו ולהסיר קליפתו וקרי ליה שעורה קודם כתישה לפי שהוא כשעורים שאין נאכלין בקליפתן ובעודו בקליפתו דרך לחלקו לעניים :
גריסין שטחנן בריחים של גרוסות :
זיתי ניקוף. מלשון כנוקף זית (ישעי' יז) ומתנות עניים הן כדתנן במסכת חלה פרק שלישי (מ"ט) זיתי מסק שנתערבו עם זיתי ניקוף ענבי בציר עם ענבי עוללות ואין דרך לעשות מהן שמן:
ירושלמי (שם) מהו שיהא נאמן לומר חטים ניתן לי ועשיתים קמח או פת פשיטא לן שהוא נאמן היו הכל יודעים שרוב מכנסי לקט אפילו כן (לוי) אינו נאמן תני ר' יהודה אומר מקום שנהגו להיות דורכים העוללות יהא עני נאמן לומר יין של עוללות הוא ודכוותיה מקום שנהגו להיות מוסקין זיתי ניקוף יהא עני נאמן לומר שמן זה של זיתי ניקוף הן:
נאמן על הירק חי. לומר של מעשר הוא דירק חייב במעשר מדרבנן כדתנן בפרק קמא דמעשרות (מ"ד):
דבר מועט. נאמן אף על המבושל דפעמים שבעל הבית שכח מלעשר ומעשר מן המבושל מתוך לפסו דבר מועט:
ירושלמי (שם) אלין דבי אסי בשלון ירק ואנשון מתקנתיה סלק גמליאל זוגא ותקניה מגו לפסא:
לעניים בגורן. לכל עני ועני כשמחלקים מעשר עני בגורן נותנים לו כשיעור זה ואמרינן בירושלמי (הלכה ד) מה טעם ואכלו בשעריך ושבעו תן להם כדי שישבעו:
דבלה תאנים הן לאחר שנדרסין בעיגול קרויין דבלה ושוב אין נמכרין במדה אלא במשקל כדקתני מנה:
פרס. חצי מנה:
חצי לוג יין. בפרק בכל מערבין (כט.) אמרינן וכן לעירוב:
ושאר כל הפירות. בירושלמי (שם) תני רובע אורז עוכלא תבלין ליטרא ירק שלישית קב חרובין חצי לוג יין רביעית שמן עשרים אגוזים ה' אפרסקין ושני רמונים ואתרוג אחד ובפרק בכל מערבין (שם) מייתי לה ושם פירש רש"י משום דכתיב ונתת ללוי לגר ובציר מהכי לא הויא נתינה ואין הטעם אלא משום דכתיב ושבעו כדפרישית:
תניא בתוספתא אין פוחתין לעניים בשנת מעשר עני מחצי קב חטין וקב שעורים בד"א של גורן אבל מתוך ביתו נותן כל שהן ואינו חושש:
מדה זו שאמרנו בין בכהנים עניים בין בלוים עניים בין בישראלים עניים:
היה מציל. כגון שבאו עניים ואינו רוצה לחלק להם כל מעשר עני שבידו ורוצה (להקריב) להציל ממנו לקרוביו עניים ופליגי בירושלמי (הלכה ה') בפירוש משנתינו ר' יונה פתר מתניתין ביותר מכשיעור היה מציל נוטל מחצה ונותן מחצה אבל בכשיעור נותן לפניהם ומחלקין ביניהם ר' חזקיה מתני' בכשיעור ביקש להציל נוטל מחצה ונותן מחצה שמתוך שהוא נוטל מחצה ונותן מחצה נעשה דבר מועט נותן לפניהם והן מחלקין פירוש מתניתין ביותר מכשיעור דלאחר שיקבלו עניים שבאו שיעור הקצוב להם במתניתין אי איכא מותר יכול להציל והא דנקט ר' יונה מחצה לאו דווקא אי נמי דאיכא תנא בתוספתא דשרי להציל ב' חלקים ורבי חזקיה סבר דמתני' בכשיעור דכשיעור נמי יכול להציל מחצה ומחצה מחלקין ביניהם דדייק לישנא דמתניתין דקתני [והן] מחלקין דאין שייך לשון זה על כשיעור שבעל הגורן מחלק להם והא דתני בתוספתא אבא יוסף בן דוסאי משום ר"א אם רצה נותן לפניהם שליש ושתי ידות לקרוביו יש לישבו בין לחזקיה ובין לר' יונה:
מככר בפונדיון. ככר הנמכר בפונדיון כשהחטים נמכרין ד' סאין בסלע ובירושלמי (הל' ה') פריך הכא איתמר אין פוחתין לעניים בגורן וכא איתמר אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום אמר רב הונא צא מהן שליש ליציאה ולכאורה קשיא היא דאדרבה הכל שיעור אחד דלפי חשבון ארבע סאין בסלע היינו חצי קב בפונדיון דזהו שיעור בגורן אלא קשיא ליה משום דבגורן נותנין חטין לעני ואיכא יציאה בטחינה והרקדה ואפיה וחסר ליה ב' סעודות ומשני צא מהן שליש ליציאה שחנוני שמכר את הככר מוציא ונמצא דליכא חצי קב בככר שחנוני מוכר בפונדיון והכי נמי אמרי' בפרק כיצד משתתפין (דף פב:) צא מהן שליש לחנוני ואמרי' נמי התם צא מהן מחצה לחנוני ולא קשיא הא דיהיב בעל הבית ציבי הא דלא יהיב בעה"ב ציבי:
פרנסת לינה. בפ' כל כתבי (דף קיח.) ובפ"ק דב"ב (דף ט.) אמר רב פפא פורי' ובי סדיא ובתוספתא קתני פרנסת לינה שמן וקטנית:
מזון ג' סעודות. בפרק כל כתבי (שם) אפילו כרבי חידקא דאמר ד' סעודות חייב אדם לאכול בשבת:
לא יטול מן התמחוי. לפי שהתמחוי מתחלק בכל יום:
לא יטול מן הקופה. לפי שמתחלק מערב שבת לע"ש כדתנן בפ"ק דב"ב (שם) ותני נמי התם (ח:) תמחוי לעניי עולם קופה לעניי העיר ובפרק כל כתבי מוקי לה כר"ע דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות:
נגבית בשנים. בפ"ק דבבא בתרא (שם) אמרינן לפי שממשכנין עליו ואין עושין שררה על הצבור פחות משנים:
ומתחלקת בשלשה. לפי שהיא כדיני ממונות:
מאתים זוז. שיערו חכמים שזהו שיעור הוצאתו במזונות ובמלבושיו [לשנה] וכן במשרה אשתו ע"י שליש בפרק אע"פ (דף סד:) שנותן לה ב' קבין חטין בכל שבוע והוא שליש דינר שעולה לי"ז דינרין לשנה וכלים של נ' זוז וג' זוג מנעלים ושאר פירות ויכול לעלות לק' זוז והני מאתים זוז דהכי היינו לו ולאשתו ומיהו לא יתכן דגבי קופה ותמחוי לא כייל אשתו בהדיה:
היו ממושכנין לכתובת אשתו. ואפילו נשואה כדמוכח בירושלמי (הל' ז) דאמרי' עד כאן בבעל חוב שהוא דוחק ואפי' בבעל חוב שאינו דוחק נשמעיניה מן הדא היו ממושכנין לכתובת אשתו או לבעל חוב ודא אשה לאו כבעל חוב שאינו דחוק הוא:
את ביתו ואת כלי תשמישו. בירושלמי (שם) אמר רבי חנינא כלי רגל וכלי שבת אין מחייבין אותו למכור ובפ' מציאת האשה (סח.) פריך אמתני' מהא דתניא היה משתמש בכלי זהב ישתמש בכלי כסף בכלי כסף ישתמש בכלי נחושת ומשני במחרישה דכספא ורב פפא משני לאחר שבא לידי גיבוי שמתפרנס מקופה של צדקה שבא לידי גבאי אז מחייבין אותו למכור אפי' כדי ליטול לקט אבל קודם שבא לידי גיבוי שמתפרנס בצנעה ולא מיד הגבאי נוטל לקט שכחה ופאה אע"פ שהיו לו מאתים זוז אם היה מוכר כלי תשמישו ויש לשונות אחרים וכמו שפירשתי עיקר:
ירושלמי (שם) היה משתמש בכלי זהב נותנין לו כלי כסף כלי כסף נותנין לו כלי נחושת כלי נחושת נותנים לו כלי זכוכית א"ר מנא כלי כסף וכלי זכוכית בגופיהן והתני היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת כאן בגופו כאן בשאינו גופו:
הרי זה לא יטול. בירושלמי (הלכה ח) אמרינן הכי חמשין דעבדין טבין ממאתים דלא עבדין כלומר ממאתים חסר דינר דהתם יטול והכא לא יטול:
שהוא צריך ליטול ואינו נוטל. בירושלמי אמרינן ר' חייא בשם ר' כיני מתניתא כל מי שצריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים ואסור לרחם עליו על נפשו לא חש כל שכן על אחרנין משמע דפליגי אמתניתין ויש לפרש דההיא בשאין יכול להספיק במעשה ידיו ומספק [ומסגף] את עצמו בחיים רעים ומתניתא במספק על ידי שדוחק עצמו במלאכה [כבדה ובוטח בה'] קודם שיתפרנס מאחרים ועל זה נאמר והיה ה' מבטחו: