רבינו חננאל על הש"ס/עירובין/פרק ב
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
רשב"א |
ריטב"א |
רבינו חננאל |
תוספות רי"ד |
מאירי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
עושין פסין לביראות ד' דיומדין רואין כח' דברי ר' יהודה כו':
ואמרינן לימא מתניתין דלא כחנניא דתניא חנניא אומר חבלין לבור ולא פסין. ואוקימנא אפי' תימא חנניא אימור דאמר חנניא חבלין ולא פסין לבור לבאר מי אמר כו' לימא מתניתין דלא כר"ע דתניא אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד עושין להם פסים כו' אפי' תימא ר"ע באר דפסיקא ליה לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד [קתני] מכונסין דלא פסיקא ליה כו' לימא מתניתין דלא כר' יהודה בן בבא דתנן ר' יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד כו'.
ומתניתין קתני לביראות לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד. אפי' תימא מתני' ר"י בן בבא מאי ביראות דתנן במשנתנו ביראות דרבים אין ביראות דיחיד לא.
ומאי ביראות [ביראות] דעלמא.
מאי דיומדין אמר ר' ירמיה דיו עמודין פי' ב' עמודין כלומר נראין כשנים.
תנן ר' יהודה אומר כל השיתין פטורין חוץ מן הדיופרא אמר עולא אילן שעושה ב' פירות בשנה כו'.
דיו פרצופין היו לו לאדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני. ויבן ה' אלהים את הצלע רב ושמואל חד אמר פרצוף וחד אמר זנב.
ר' אבהו רמי כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב בצלם אלהים ברא אותו בתחלה עלה במחשבה ליבראות שניהם כאחד ולבסוף בראו יחידי.
ויבן מלמד שקילעה לחוה שכן בכרכי הים היו קורין לקלעיתא בנייתא.
ויביאה מלמד שעשה הקדוש ברוך הוא שושבינות לאדה"ר מיכן לגדול שעושה שושבינות לקטן ואל ירע לו:
תניא לא יהלך אדם אחורי אשה בשוק ואפי' היא אשתו ואפילו אחותו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין וכל העובר על הנהר אחורי אשה אין לו חלק לעולם הבא:
ת"ר המרצה מעות ליד האשה בשביל להסתכל בה אפי' הוא כמשה רבינו לא ינקה מדינה של גיהנם ועליו הכתוב אומר יד ליד לא ינקה רע. פי' [אפי' הוא כמשה רבינו] שקיבל התורה מידו של הקדוש ב"ה לא ינקה מדין גיהנם:
מנוח עם הארץ היה שנא' וילך מנוח אחרי אשתו. והלא באלקנה כתיב וילך אלקנה אחרי אשתו. ובאלישע כתיב ויקם וילך אחריה.
אלא מאי אחריה אחרי דבריה ואחרי עצתה.
אמר ר"י אחרי ארי ולא אחרי אשה אחרי אשה ולא אחורי בהכ"נ. אחורי בהכ"נ ולא אחורי בית ע"ז. בשעה שהצבור מתפללין.
היה ר"מ אומר אדה"ר חסיד גדול היה כיון שראה שנקנסה עליו מיתה ישב בתענית ק"ל שנה ופירש מן חוה והעלה זרדי תאנים על בשרו.
ופרקינן שכבת זרע דחזה לאנסו. פי' קרי נעשו שידין ולילין:
אומר מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו כו'. אמר' יונה רבון העולמים יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך ואל יהיו מתוקין כדבש ומסורין בידי בו"ד כו'.
כל בית שנשמעין ממנו דברי תורה בלילה אינו חרב שנאמר ולא אמרו איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה.
א"ר ירמיה בן אלעזר מיום שחרב ביהמ"ק דיו לעולם שישתמש בב' אותיות שנא' כל הנשמה תהלל יה פי' הנשמה [בדגש] דכתיב (יחזקאל לו לה) הארץ הלזו הנשמה פי' משנעשית א"י נשמה הילולו של הקב"ה בחצי השם והוא ככל השם ומפורש במנחות בגמ' דהקומץ. וי"א כיון שאין אומרים שם ככתבו אלא במקדש ובמדינה בכינויו וחציו ככלו. כיון שנחרב ביהמ"ק מהללין שבח הק' בחו"ל בחצי השם שהוא חשוב ככלו:
נתקללה בבל נתקללה שכניה שנאמר ושמתיה למורש קיפוד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד.
נתקללה שומרון נתברכו שכניה שנאמר ושמתיה לעי השדה למטעי כרם לשכניה:
עוברי בעומק הבכא וגו' עוברי אלו בני אדם שעוברין על רצונו של מקום.
בעמק שמעמיקין להם גיהנם שעה אחת. ואתי אברהם ומציל להו לבר מהבא על הגוי' דמשכ' ערלתיה כר"ל דאמר אין אור שולטת בפושעי ישראל ק"ו ממזבח הזהב.
ורשעים אפילו על פתח גיהנם אין חוזרין בתשובה ברשעי או"ה הוא.
ג' פתחים יש לגיהנם וכו':
מתני' וביניהן כמלא ב' רבקות. פי' מלשון עגלי מרבק (מלאכי ג) של ג' בקר דברי ר"מ.
ר' יהודה אומר של ד' ד' בקר. תנא רבקה נכנסת רבקה יוצא'. ת"ר כמה ראשה ורובה של פרה אמתים. וכמה עוביה של פרה אמה וב' שלישי אמה שהן כעשר אמות. ר' יהודה אומר כי"ג וכי"ד נמצא לר"מ עובי שש פרות כל פרה אמה וב' שלישי אמה עשר אמות. ולר' יהודה דתני ח' פרות י"ג אמה ושליש.
אמר רב פפא בבור שמונה דברי הכל [דלא בעינן] פשוטין דהא אפילו לרבי מאיר דאית ליה עשר אמות בין הדיומד פש ליה תרתי אמתי ריוח לכל רוח דמעייל ליה לפרה ראשה ורובה התם ומשקה לה. דדיומדין הללו יש להם ו' טפחים אילך וו' טפחים אילך נמצא לר' מאיר שיעור הדיומדין ב' אמות ובין הדיומדין כעשר אמות הרי י"ב אמות על י"ב אמות. וכ"ש לר' יהודה דפש ליה ה' אמות ושליש.
בבור י"ב אמות דברי הכל בעינן פשוטי' דאפילו לר' יהודה [לא] פש ליה אלא אמתא ושליש כי פליגי בבור דאית ביה יתר מח' אמות עד י"ב אמה. ולא כל י"ב אמה בכלל אלא י"א אמה ושליש לר"מ בעי פשוטין לר' יהודה לא בעי פשוטין. פשיטא ופריק:
רב פפא לא שמיעא ליה הא ברייתא דיהיב שיעור דפרה בארכיה ועביה וקא מפרש כי הא ברייתא.
בעא מניה אביי מרבה האריך בדיומדין הקבועין בזויות כשיעור פשוטין. פי' הפסין העומדין בזויות נקראין דיומדין מפני שהן מרובעים ונראין ששה טפחים לזה הצד וששה טפחים לצד האחר. והפס העומד באמצע נקרא פשוט עתה אם האריך בפס שבזויות כשיעור י"ב טפחים מהו ואסיקנא ללישנא קמא דלא כדיומדין דמו.
ועוד בעא מיניה יתר מג' אמה ושליש אמה לר' יהודה במה ממעט פשוטין עביד או מאריך בדיומדין ואתא למיפשטה מהא דתניא וכמה הן הפסים מקורבין לבאר כדי ראשה ורובה של פרה.
וכמה הן מרוחקין מן הבאר אפי' כור ואפילו כורים.
ר' יהודה אומר בית סאתי' מותר. יתר מבית סאתים אסור. אמרו לו אי אתה מודה בדיר או בסהר מוקצה וחצר אפי' בית י' כורין שמותר.
אמר להן אלו כולן יש בהן מחיצה לפיכך מטלטלין בכולן אבל בביראות פסין מלא מחיצות וא"ת בדיומדין מאריך להו גם אלו מחיצות הן.
ושנינן הכי קאמר הללו דיר מוקצה חצר סהר תורת מחיצה עליהן ופרצתן בעשר. אבל ביראות תורת פסין עליהם ופרצתן בי"ג אמה ושליש.
בעא מיניה אביי מרבה תל המתלקט עשרה מתוך ד' נידון משום דיומד אי לא.
א"ל תניתוה. היתה אבן מרובעת בראש הזוית רואין כל שאילו תחלק ויש בה אמה לכאן ואמה לכאן נידון משום דיומד. ואי לאו אינו נידון משום דיומד ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקא אומר אפילו היא אבן עגולה רואין כל שאילו תחלק ותחקק וישבה אמה לכאן ואמה לכאן נידון משום דיומד [שמעינן] (מי') דתל המתלקט י"ט גובה מתוך ד' אמות אורך נידון משום דיומד.
ותוב בעא מיניה חיצת הקני' קנה קנה פחות מג' טפחי' נידון משום דיומד אי לא ופשט ליה מהא דתניא היה שם אילן או גדר או חיצת הקנים נידון משום דיומד והא חיצת הקנים דקתני לאו חיצת קנים (פחות) קנה קנה פחות משלשה הן. ודחי לא. האי חיצת קנים גודדייתא דקני הן. פי' עיקרי הקנים שהן מחוברין כולן כאילו קנה א' אי הכי היינו אילן כלומר גודדייתא (דקני) דומין לאילן שעיקרו א' ואמרי' מפוזרין כו' עד תרי גווני אילן איכא דאמרי (הכל) [בכה"ג] (פשט) [פשוט] ליה גודדייתא דקני בעא מיניה.
ותוב בעא מיניה חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסין מותר לטלטל מתוכה לבין הפסין ומבין הפסין לתוכה אבל ב' חצירות נכנסות לבין הפסין אסור.
אמר רב הונא ואפי' עירבו חצרות זו עם זו גזירה שמא יאמרו עירוב מועיל לבין הפסין כו' (ורבה) [ורבא] אמר עירבו מותר ותניא כוותיה חצר שראשה אחד נכנס לבין הפסין מותר לטלטל בתוכה לבין הפסין וכו' ושתים אסור בד"א בשלא עירבו [אבל עירבו] מותר ורב הונא משני בהדרן ועירבן כלומר אלו ב' חצרות הנכנסות לבין הפסין הדרן מתערבן או כגון שביטל אחד מהן רשותו לחבירו והויין כחדא. אבל אי לא הדרן ומתערבו אסור וזו שנויה היא. והלכתא כרבא:
בעא מיניה אביי מרבה יבשו מים בשבת מותר לטלטל בין הפסין או לא.
ופשיט ליה לא נעשו פסין מחיצות אלא בשביל המים יבשו המים בטלו המחיצות ואמר אביי באו מים בשבת לא קא מיבעיא לי דהא כל מחיצה שנעשית בשבת בין במזיד בין בשוגג שמה מחיצה הלכך כיון שבאו מים מותר. והא דאמר רב נחמן לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור במזיד אתמר. והני מיא לא במזיד הביאום. אלא מימי המטר וכיוצא בהן באו מעצמן:
א"ר אלעזר הזורק מבין רה"ר לבין פסי ביראות חייב וכן העושה כמין פסי ביראות ברה"ר וזרק לתוכו חייב דכרה"ר דמי ואע"ג דבקעי ביה [רבים דתנן] ואם היתה דרך הרבים מפסיקתה יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אין צריך ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוויהו כאן הודיעוך כוחן של מחיצות דאע"ג דבקעי ביה [רבים] כיון דקיימי מחיצתא כרה"י דמי:
פיסקא מותר להקריב לבאר כו'. תנן התם בסוף המסכתא לא יעמוד ברה"ר וישתה ברה"י אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה כו' [גבי] אדם הא תנן דבעי להכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה.
פרה מאי מי בעינן להכניס ראשה ורובה למקום ששותה [ואי לא והיכא דנקיט לה למנא ולא נקיט לה לבהמה.
לא תיבעי לן דודאי בעינן להכניס ראשה ורובה למקום ששותה] כי תיבעי לן היכא דנקיט לה למנא ונקיט לה לבהמה מאי.
ת"ש ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה מאי לאו דנקיט מנא ונקיט לה כו'.
[איכא דאמרי גבי] אדם הא קאמרינן דסגי ליה בראשו ורובו בהמה מאי היכא דנקיט לה למנא ונקיט לה לבהמה דברי הכל סגי ליה בראשה ורובה כי תיבעי לן היכא דנקיט מנא ולא נקיט לה מאי.
ת"ש ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה לפנים ושותה מאי לאו דנקיט מנא ולא נקיט לה ודחינן לא דנקיט מנא ונקיט לה הכי נמי מסתברא דאי לא נקיט לה מי שרי לה לאשקויה.
והתניא לא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאיליה ודחינן הא אתמר עלה דהא ברייתא אמר אביי הכא באיבוס העומד ברה"ר גבוה עשרה ורחב ד' שהוא רה"י וראשו אחד נכנס לבין הפסין עסקינן חיישינן דלמא נפיק ומסגי עילולא ומפיק ליה [לדוולא] בהדיה ומנח ליה כ"א בארעא וקא מפיק מרה"י לרה"ר ואקשינן ומאן דמפיק כי האי גוונא מי מיחייב והא אמר ר' יוחנן המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ואמרינן חיישינן דלמא בתר דמנח ליה הדר מעייל ליה וקא מעייל מרה"ר לרה"י.
ת"ש גמל שראשו ורובו לפנים אובסין אותו בפנים והא איבוס כמאן דנקיט למנא [ונקיט לה] דמי. וקא בעי ראשו ורובו של גמל. ודחי ר' אלעזר שאני גמל הואיל וצוארו ארוך:
תניא לא התירו פסי ביראות אלא לעולין לרגל ואוקימנא לבהמת עולי רגלים בלבד אבל אדם מטפס ויורד ושותה מטפס ועולה. פי' מטפס מסתרך מלשון שממית בידיה תתפש והיא בהיכלי מלך ואם הבורות רחבין שאין יכולין לטפס ולירד אפילו לאדם נמי. פי' אם היו הבורות רחבות שאין אדם יכול לטפס ולירד מותר למלאות גם לאדם ולא ימלא אדם ויתן לפני בהמתו אבל ממלא הוא ושופך והיא שותה מאיליה ואקשינן א"כ מה הועיל ראשה ורובה של פרה ואוקמה אביי (באותו) [באיבוס] העומד ברה"ר. איני והא אמרי' משמיה דשמואל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד.
ואי לבהמה מים חיים למה לי ושנינן דלמא בעינן כעין מידי דחזי לאדם.
איכא דאמרי אמר רב יהודה בר אבא אמר רב אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בחוצה לארץ. פי' בורגנין כמין שובכין עשוין בשדות לאצור בהן תבואה ובמקום שמצוים בידקי דמיא דזמנין דסלקי ושטפי להו לא עבדי וכן אי חיישו משום גנבי לא שבקי פירי בבורגני הלכך בבבל דשכיחי בידקי דמיא ובחוצה לארץ דשכיחי גנבי לא עבדי בורגנין.
פסי ביראות נמי בבבל שכיחי מיא בכל מקום ולא צריכי להשקות ממי הבארות ובחוצה לארץ נמי לא שכיחי מתיבתא ולא צריכי רבים למיתי לפרקא במקום עולי רגלים.
א"ל רב חסדא למרי בריה דרב הונא אמרי דקא אתיתו בשבת מברנש לבי כנישתא דדניאל ג' פרסי אמאי סמכיתו אבורגנין והאמר אבוה דאימך אין בורגנין בבבל כלומר אין תורת בורגנין בבבל.
נפק אחוי ליה הנהו מתוותא. פי' כגון כפרים שסמוכין זה לזה בתוך ע' אמות ושירים וכאלו הללו תלתא פרסי חדא מדינה היא כיון דלית בינייהו יתר רחב משבעים אמה ושירים כדתנן וכן ג' כפרים המשולשים אם יש בין ב' החיצונים קמ"א אמה ושליש אמה עשה האמצעי את שלשתן להיות אחד:
כתוב לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד אמר דוד ולא פירשו וכן איוב וכן יחזקאל עד שבא זכריה בן עדו ופירשו ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה ארכה עשרים באמה ורחבה עשרה באמה. פי' עפה כפולה כדמתרגמינן רבוע יהיה כפול ארבעה יהא עיף כי פשטת לה כמה הויא עשרים בעשרים והיא כתובה פנים ואחור כי קלפת להו משוית ליה לאחור בהדי פנים כמה הויא ארבעין בעשרין וכתיב שמים בזרת תכן נמצא העולם כולו זרת על זרת [שהן] ארבעין אמה בעשרין משתכח (בברייתא) [באורייתא] ת"ת אמה וכל אמתא אית בה ד' זרתות ב' זרתות אורך וב' זרתות רוחב. נמצא אורך המגילה שלשת אלפים ומאתים זרת ברוחב זרת וזו היא שיעור התורה נמצא שיעור העולם זרת והוא הג' אלפים ומאתים חלקים בתורה:
הדוד האחד תאנים טובים מאד אלו צדיקים גמורים והתאנים הרעות רשעים גמורים כו':
חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך הן דברי תורה ודברי סופרים.
בני הזהר עשות ספרים. פי' הזהר בדברי סופרים [יותר] מד"ת. שדברי תורה עשה ולא תעשה ודברי סופרים העובר על דברי חכמי' חייב מיתה. כדתנן [ברכות י"א] אמרו לו לר' טרפון כדיי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי בית הלל וכל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת:
ת"ר מעשה בר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ולא מצא מים ליטול ידיו ואמר מה אעשה העובר על דברי חכמים חייב מיתה אמר מוטב לי שאמות מיתת עצמי ואל אעבור על דעת חבירי כו'.
בשעה שתיקן שלמה עירובין וגזר טומאה על הידים כדמפרש בתחלת שבת. יצתה בת קול ואמרה לו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני [ואומר] חכם בני שמח לבי ואשיבה חורפי דבר.
נשכימה לכרמים אלו [בתי] כנסיות ומקדש. נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא. פתח הסמדר אלו בעלי משנה הנצו הרמונים אלו בעלי התלמוד.
על כל דבר ודבר של תורה אמר ג' אלפים משל ועל כל דבר ודבר של סופרים אמר ג' אלפים טעמים שנאמר ויהי שירו חמשה ואלף.
קווצותיו תלתלים שחורות כעורב במי אתה מוצא תלי תלים של הלכות במי שמשכימין ומעריבין עליהן בבהמ"ד רבה אמר במי שמשחירין פניהם כעורב.
רבא אמר במי שמתאכזר על בניו כעורב. כדרב אדא בר אהבה דכד הוה אזיל בי רב הוה אמרה ליה דביתהו ינוקי מאי אעביד להו הוה אמר לה איכא קראי באגמא. פי' ירקות שדה באגם יאכלו מהם.
אשר אנכי מצוך [היום היום לעשותם] ולא היום לקבל שכרם כו'.
ארך אפים לצדיקים ולרשעים כו':
מתני' ר' יהודה אומר עד בית סאתים כו' איבעיא להו ר' יהודה בור ופסין קאמר או דלמא בור בית סאתים זולתי פסין קאמר אדם עיניו בבורו ולא גזר דלמא אתי לטלטולי בקרפף דעלמא יתר מבית סאתים או דלמא עיניו במחיצתו שהן הפסין וכיון שהן יתר מבית סאתים גזר פסין אטו קרפף מאי.
ת"ש כמה הן מקורבין כדי ראשה ורובה של פרה. וכמה יהא רחוקין מן הבאר אפי' כוריים מותר כו'. ר' יהודה אומר בית סאתים מותר כו' ר' שמעון בן אלעזר אומר באר שהוא בית סאתים אינו מותר להרחיק מן באר אלא כדי ראשה ורובה של פרה מדתני ר' שמעון בן אלעזר אומר בור בית סאתים על בית סאתים מכלל דר' יהודה באר ופסין בית סאתים קאמר. ודחינן לא ר' יהודה נמי בור בלא פסין קאמר ובבור ארוך וצר פליגי ר' שמעון בן אלעזר בעי ארכו כרחבו ור' יהודה לא חייש כלל אמר ר' שמעון בן אלעזר כל אויר שתשמישה לבית דירה כגון דיר וסהר ומוקצה וחצר אפילו עשרת כורים מותר. פי' דיר כדתנן הכונס צאן לדיר ותנן בענין מעשר בהמה כונסן לדיר סהר כגון רחבה שעושין אחורי העיירות ומקיפין אותה להכניס פירות וכיוצא בהן עראי. מוקצה מקום גבוה הוא שנעשה מוקצה מן רה"ר ומן הכרמלית והללו יש בהן ריוח כמו הבקעה כדתנן הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר או בסהר ואמרינן גזירה הילוך דדיר וסהר אטו הילוך דבקעה. קרפף הוא כעין כתלים בלא קירוי והיא נקראת אילוסא של חצר וכל שתשמישה לאויר כגון בורגנין [בית סאתים מותר] יתר מבית סאתים אסור זו פשוטה היא:
מתני' ר' יהודה אומר אם היה דרך הרבים מפסקתה יסלקנה לצדדין.
וחכמים אומרים אינו צריך.
ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו כאן הודיעך כחן של מחיצות שאע"פ שמפסיקין אותן העוברים והשבים כמו רה"ר שיש שם מחיצות נעשה כרה"י ומקשינן ר' יוחנן אמר כאן וסבירא ליה והאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן ירושלים אלמלי דלתותיה ננעלות בלילה חייבין עליה משום רה"ר והנה ירושלים הרי היא מוקפת חומה שהיא חומה מעליא.
וא"ר יוחנן אילולי שדלתותיה ננעלות בלילה ואין מפסיקין בה משום כך היא כרשות היחיד אבל אילו לא היו דלתותיה ננעלות כיון שמפסיקין אותה דרך הרבים כרשות הרבים היא ותורת רשות הרבים בה ומחיצותיה אינן מועילות בה אלא כאן ולא סבירא ליה. בכאן הנוסחאות מתחלפות.
אמר ר' יוחנן ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רשות הרבים אמר ליה רב דימי מאי טעמא אי נימא (דא"י כגון מוקצה שאמרנו) [משום] דחד גיסא דסולמא דצור גבוה וחד גיסא מחתנא דגדר בבל נמי חד גיסא מקף לה פרת וחד גיסא מקף לה דיגלת כל העולם כולו מקף ליה אוקייאנוס. פי' בחר אלמוחים.
דלמא מעלות ומורדות דא"י שהן מוקצין [אין חייבין] עליהן משום רשות הרבים א"ל קרקפנא כלומר גולגולת גדולה מבין העמודין של בית המדרש ראיתי ראשך כשאמר ר' יוחנן זו השמועה וכן א"ר אבהו אמר רבי יוחנן מעלות שבארץ ישראל כמו תל שהוא מוקצה וכיוצא בו ומורדות כגון חריצין מרווחין וכיוצא בהן אין חייבין עליהן משום רה"ר לפי שאינן כדגלי מדבר שהיו העגלות מהלכין בהן והיו הדרכים משוין בלא רצפין ובלא נקבין ובלא פתחים.
בעא מיניה רחבה מרבה תל המתלקט י' טפחים גובה מתוך ד' אמות ורבים בוקעין בו כלומר עוברין ושבין ע"ג התל ההוא מהו.
אליבא דרבנן דפטרי בפסין אע"ג דפסקי להו רבים לא תיבעי לך דהא לא חיישינן להפסק' ורה"י היא כי תיבעי לך אליבא דר' יהודה דאמר יסלקנה לצדדין דהפסקה מבטלת למחיצות מאי התם בפסין דניחא תשמישתיה אמרינן דהפסקה מבטלת דהא דשו בה רבים לפיכך היא כרה"ר. אבל הכא דלא ניחא תשמישתיה אפי' (היא) [דמפסקי] אפסקוה אמרינן בטלה דעתיה ואסיקנא אפסקת דר' יהודה מבטלת למחיצות ואפי' לא ניחא תשמישתיה אלא עולין לאותו התל ולכל (מוציא) [כיוצא] בו בחבל וכן אפי' מעלות של בית חורון ומותבינן עליה מהא חצר שהרבים נכנסין בו בצד זה ויוצאין בצד אחר כנגדו רה"י לשבת ורה"ר לטומאה שספק נגע בה ספק לא נגע בה טהור דקיי"ל ספק טומאה ברה"י טמא ברה"ר טהור.
מאי לאו ר"י היא וקתני רה"י לשבת ודחינן לא רבנן היא ורה"ר לטומאה אצטריכא ליה:
ת"ש מבואות המפולשין לבורות שיחין ומערות כו' כגון שיש חוץ למבוי בור או שיח כו' שנכנסין למבוי מצד זה ויוצאין מצד האחר למלאות מים מן הבור או מן השיח או מן המערה שחוץ למבוי על פני המבוי רה"י לשבת ורה"ר לטומאה. פי' שביל מקום מעבר צר כדמתרגמי' במשעול הכרמים בשביל כרמיא (משעול משעול) כלומר אין זה יכול ליכנס עד שיצא חבירו כלומר אין מכיל המעבר שני בני אדם. בית גדגד. מלשון גידוד חמשה ומחיצה חמשה.
ואמרינן דבי ר' ינאי כל שאין העבד יכול ליטול סאה של חיטין וירוץ לפני סרדיוט זהו שביל בית דגדגד כל מקום צר.
ופרקינן יהושע אוהב היה לישראל ותיקן להם דרכים וסרטאות כל היכא דניחא תשמישתיה מסרה לרבים. וכל היכא דלא ניחא תשמישתיה לא מסרה לרבים:
[מתני'] ר' יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבור ברה"ר בלבד אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה בן בבא.
ועוד אמר לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר הרבים בלבד. וצריכא דאי אשמעינן הלכה כרבי יהודה בן בבא הוה אמינא דרב אפילו במכונסין ואפילו מלוחין ולאפוקי מדרבי עקיבא דאמר אחד בור הרבים ואחד בור היחיד עושין להן פסין קמ"ל לא הותרו פסי ביראות אלא לבאר מים חיים בלבד. ואי אשמעינן שמואל באר מים חיים הוה אמינא לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד וכר"ע קמ"ל הלכה כר' יהודה בן בבא:
מתני' ועוד א"ר יהודה בן בבא הגינה והקרפף כו' מאי תנא דקתני ועוד וכי תימא איידי דתנא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים דהוא לחומרא משום הכי קתני ועוד דהיא לחומרא.
והא רבי יהודה דתנא אין עושין פסין אלא עד בית סאתים דהיא לחומרא והדר קתני אם היתה דרך הרבים מפסקתה יסלקנה לצדדין דהיא נמי לחומרא ולא קתני ועוד ופרקינן התם גבי ר"י אפסקוה רבנן דקתני אמרו לו לא אם אמרו בית סאתים [וכו'] אבל גבי ר' יהודה בן בבא לא אפסקוה לפיכך קתני ועוד.
ואקשינן וכל היכא דאפסקוה לא קתני ועוד והא ר' אליעזר דסוכה בפרק הישן בסוכה תחת המטה דקאמר ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לוכל בסוכה ואפסקוה רבנן דקתני וחכמים אומרים אין לדבר קצבה וקתני ועוד אמר ר' אליעזר מי שלא אכל לילי יו"ט הראשון ישלים ופרקינן התם במלתיה אפסקוה דקתני וחכ"א אין לדבר קצבה חוץ מלילי יו"ט הראשון כלומר כאלו לא אפסקוה אבל הכא הוא קאמר לענין פסין והן אמרו לו גינה וקרפף וכיון דאפסקוה במילתא אחריתי לפיכך לא קתני ועוד. אקשינן ר' יהודה בן בבא קתני ע' אמה ושיריים.
ור"ע קתני ע' אמה ושיריים מאי בינייהו ופרקינן דבר מועט איכא בינייהו דתניא ר' יהודה אומר דבר מועט יש מן חוץ לע' אמה ושיריים ולא נתנו בו חכמים שיעור:
כמה הוא בית סאתים. ק' אמה ברוחב נ' בחצר המשכן מנ"ל דאמר רב יהודה אמר קרא אורך החצר מאה באמה ורוחב חמשים בחמשים אמרה תורה טול חמשים מן המאה וסבב אותן על חמשים הנשארות מן המאה ולכשתסבבם נמצאות שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים:
ירושלמי ר' שמואל בר נחמן בשם ר' נתן.
מחצר המשכן למדו דהויא לה ארך ק' אמה ורחב ג' אמה ג' זמנין מאה אמין הוויין בתרייתא ה' אלפין אמין. ע' אמין על ע' אמין בתרייתא חמשה אלפין (פרוו) [פרא] מאה. ותנינן ע' אמה ושיריים ותני שמואל שיריים הללו הן שני שלישי אמה וכך הצעה של משנה ע' אמה וב' שלישי אמה על ע' אמה וב' שלישי אמה דאינון ע' (תלתולין) [תלתותין] באורכה וע' (תלתולין) [תלתותין] בפותיא הא מאה וארבעין (תלתולין) [תלתותין] דאינון צ' אמתא ותלת אמין ותילתא דאמתא אפיק מינייהו ארבעה תשיעין לארבע רוחתא אישתיירו תשסרי [תלתותין] חסיר תשעה הדא הוא דתני יש בו דבר קל ולא יכלו חכמים לעמוד עליו והוא חלק מי"ב חלקים לאמה. וחצי אצבע מחמש אצבעות לטפח. נמצא ע' אמה וב' שלישי אמה וחלק מי"ב חלקים באמה וחצי אצבע מה' אצבעות לטפח על ע' אמה וב' שלישי אמה וחלק מי"ב חלקים באמה. [וחצי אצבע מ"ה אצבעות לטפח] כיון דאמרינן שיטול ג' וסבב ג' אמרי' פשטיה דקרא היכי הוא ופשיט אביי אמרה תורה העמד משכן על שפת נ' נמצא אורך המשכן ל' אמות שהן כ' קרשים כל קרש אמה וחצי הרי ל' אמה ואחורי המשכן במערב כ' אמה ריוח הרי נ' אמה ורוחב המשכן י' אמות וריוח כ' אמות בצפון וכ' אמה בדרום הרי נ' אמה נמצא המשכן עם הריוח שלו נ' אמה לכל רוח בג' רוחותיו צפון ומערב ודרום חמשים בחמשים וחמשים בחמשים לפני המשכן חצר הרי מאה אורך בחמשים:
מתני' ר' אליעזר אומר אם אורכה יתירה על רוחבה אפי' אמה אחת.
אוקימנא אם היה אמה יתירה על פי שנים כרחבה אפי' אמה אחת אין מטלטלין בתוכה.
ר' יוסי אומר אם היה אורכה אפילו כשנים כרוחבה מטלטלין בתוכה.
ואקשינן ר' יוסי היינו ר' אליעזר ופרקינן איכא בינייהו ריבעא [דריבעוה] רבנן דתנן עגולות דברי ר' חנניה בן אנטיגנוס וחכמים אומרים מרובעות כטבלא מרובעות כדי שיהא נשכר הזויות לר' אליעזר דאמר אם היה אורכה יתר על שנים ברחבה אפילו אמה אם היא מרובעת לא שרי לטלטולי בה דכי (אשכחת) [משחת] לה באלכסונא מזוית לזוית (אשתכרו) [אשתכחו] טפי מן שנים ברחבה כר' חנינא בן אנטיגנוס. [דכתיב] זה יהיה לכם גבול לזה אתה (אומר) נותן פיאות ואי אתה נותן פיאות לשובתי שבת. ואילו ר' יוסי דאמר אפילו אורכה כשנים ברחבה [אפי'] מרובע [שרי] דיליף ממשכן דהוא ארכו ק' אמה ורחבו נ' אמה שנמצא ארכו מרובע כשנים ברחבו אע"ג דאלכסונו טפי מן שנים ברחבה שרי כרב אחא דאמר המעביר ד' אמות ברה"ר אינו חייב עד שיעביר הן ואלכסונן ואמר רב פפא בדיק לן רבא עמוד ברשות הרבים גבוה י' ורחב ד' מי בעינן הן ואלכסונן אי לא ופשטנא מיהא דתני רב חנינא כזה יהיו כל שובתי שבת ובהא אסיקנא הלכתא כרבי עקיבא והלכתא כר' יוסי ותרווייהו לקולא דאפי' אריך וקטין ואפילו לא יש בה שומירה ולא בית דירה שרי. קרפיף יותר מבית סאתים שהוקף לדירה אם ניטע רובו הרי הוא כחצר פי' לא אפקיה מתורת חצר דעבידי אינשי דנטעי אילנות בחצר. ועדיין תורת חצר עליו. אבל אם נזרע רובו בא זריעתו ודחה את ההקפה שהקיפו לשם דירה לפיכך אמרו הרי הוא כגינה ותנן לא אמרו בית סאתים אלא בגינה ובקרפיף אבל יתר מיכן אסור. וזה כיון שהוא יתר מבית סאתים אסור דהא זריעתו אפקיה מתורת דירה. אמר רב הונא בריה דר' יהושע לא אמרו שבאה זריעתה ובטלה תורת הקפתו לדירה אלא בזמן שהוא יתר מבית סאתים אבל בית סאתים מותר. דתנן אחד גגות אחד חצרות ואחד קרפיפות [רשות אחת הן] לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ואקשינן לר' שמעון נמי אפילו בית סאתים כיון שנזרע רובו בטיל ליה מיעוטו לגבי רובו וחשיב כמי שלא הוקף לדירה כיון שזרעו ליהוי כי קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כשם שזריעתו עשאתו כשדה כך תעשהו ביתר מבית סאתים אלא אי אתמר הכי אתמר הא נזרע מיעוטו שרי:
אמר רב הונא כו' רב ירמיה מדפתי מתני לה לקולא נזרע רובו הרי הוא כגינה ואסור.
הא מיעוטו שרי. אמר רב הונא בריה דר' יהושע לא אמרו אלא בית סאתים הא יתר מבית סאתים אפילו שלא נזרע אלא מיעוטו אסור כמאן כרבנן:
איצטבלאות. עיקר המלה ארוות סוסים הוא בלשון יווני ופירושו כי נוטעין אילנות זה בצד זה כגון העמדת סוסים בתוך אורותיהם זה בצד זה ואסיקנא דאע"ג דאינה עשויה איצטבלאות מותר כרב נחמן:
אמר רב נחמן אמר שמואל קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה פורץ בו פרצה יתר מעשר אמות וחוזר וגודרו לשם דירה ודיו וחשוב כאילו הקיפו כולו לשם דירה וכן אם פרץ אמה וגדרה לשם דירה ועוד פרץ אמה וגדרה לשם דירה עד שהשלים יתר מי' אמות גדר לשם דירה נעשה כאילו הוקף כולו לשם דירה ומותר לטלטל בכולו ואפילו הוא בית י' כורין.
כי הא דתנן כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים כלומר אם נקבו כמוציא רימון טהרו. ובעי חזקיה ניקב במוציא זית וסתמו וחזר וניקב במוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רמון וא"ל ר' יוחנן רבי לא משנתנו היא זו סנדל שנפסקה אחת מאוני' ותקנה טמאה מדרס נפסקה שניה ותקנה טהור מלטמא מדרס כו'. ואמרת לן פנים חדשות באו לכאן. הכא נמי פנים חדשות באו לכאן כלומר אינם הן הן אינם אלא כאילו אחרות חדשות באו עכשיו קרי חזקיה על ר' יוחנן לית דין בר נש כמלאך הוא חשוב שמבין ומוציא אלו החכמות.
אמר רב כהנא רחבה שאחורי בתים אין מטלטלין בה אלא בד' אמות. אמר ר"נ אם פתח מן הבתים לתוכו פתח מותר לטלטל בכולו. ודווקא פתח ולבסוף הקיף דהויא לה הקפה לדירה אבל הקיף שלא לשם דירה ולבסוף פתח לא ואמרינן פתח מן הבתים פתח ואח"כ הקיפה צריכה למימר דהא ודאי לדירה היא ופרקינן כגון דאית ליה בההוא רחבה בי דרי. פי' גורן לדוש עליו תבואה מהו דתימא האי פתח לגורן הוא דעבדיה קמ"ל דכיון דאית ליה פתח האי דאקיף לדירה הוא דאקיף קרפף יתר מבית סאתים שהוקף לדירה ונתמלא מים כנטיעים דמי ומותר לטלטל בכולו. דכולו כחצר דמי דאיכא מאן דעביד בחצירו בריכה של מים ואפי' יש בעומקו של מים יותר מבית סאתים מותר מידי דהוה אכריא דפירי. פי' יתכן שיעשה אדם בחצרו כרי של פירות עודף ועולה גבוה מן הקרקע של חצר יתר מבית סאתים:
ההיא רחבה דהוה בפום נהרא. פי' על שפת הנהר מסתברא דרחבה דרבים הואי. חד גיסא פתוח למתא וחד גיסא פתוח לשביל של כרמים ושביל פתוח לגודא דנהרא.
אמר אביי היכי נעביד ניעביד ליה מחיצה אגודא דנהרא גודא היא כמו מחיצה ואין עושין מחיצה על גבי מחיצה נעביד צורת הפתח אפומא דשביל של כרמים אתו גמלי שדיין ליה אלא נעביד לחי אפומא דשביל של כרמים וכו' ודחאה רבא ואסקא רבא דעביד לחי בהך גיסא דלהדי מתא מיגו דמהני האי לחי למתא.
פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי.
מאן דשרי דהא לית בה דיורין וכחצר דמיא ומאן דאסר גזר דלמא מיתבי בה דיורין וקי"ל הלכתא כמאן דמיקיל ושרי ולא חיישינן לדיורין וכבר פירשנוה למעלה (ורחבה) [דברחבה] דרבים הוא (ולא) [דלא] חיישינן אבל ברחבה דיחיד זמנין דמימליך ובני בתי ודייר בה דיורין.
קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה ובא למעטו באילנות לא הוי [מיעוט] דהא נטיעת אילנו' בחצר כחצר דמו כדאמרן.
עמוד גבוה י' טפחים ורחב ד' טפחים הוי מיעוט פחות מג' לא הוי מיעוט וכן סלקא סוגיא דשמעתא ד' הוי מיעוט פחות לא.
הרחיק מן התל ד' ועשה בו מחיצה הועיל בו. פי' התל הוא מקום שלא הוקף לדירה ואם הרחיק משפת התל ד' טפחים ועשה בו מחיצה לדירה הותר לו לטלטל בכולו. אבל בפחות מג' וכן העושה מחיצה על שפת התל לא דאין מחיצה שעשה עכשיו מבטלת גידור התל שהוא מחיצתו המוקף שלא לדירה אלו דברי רב ששת ורב חסדא אמר העושה מחיצה ע"ג מחיצה בשבת הועיל בנכסי הגר לא קנה ורב ששת אמר אפילו בשבת לא הועיל.
ואמר רב חסדא מודה לי רב ששת בעושה מחיצה על שפת התל ודר בתל שהועיל הואיל ובמחיצות העליונות הוא דר ומותר לטלטל בכולו. והלכתא כרב חסדא בין בשבת דהוא לקולא בין בנכסי הגר דהא רב נחמן קאי כוותיה.
בעי רבה בר חנן אליבא דרב ששת נבלעו מחיצות התחתונות והעליונות קיימות מהו כמחיצה ע"ג מחיצה הוי אי לא ופשיט אביי לענין שבת הא קי"ל כל מחיצה שנעשית בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה ואפילו רב נחמן דאמר לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור. לא אמר אלא במתכוין לעשות מחיצה כדי לטלטל הוא דאסר אבל כי האי גוונא אפילו רב נחמן שרי.
אי בנכסי הגר הא אמרינן האי מאן דשדא ליפתא בי (פילחי) [פילי] בארעא דגר לא עבד ולא מידי.
מ"ט בעידנא דשדא האי ליפתא לא משבחא ולא מידי בתר הכי כי קא משבחא ממילא שבחא. האי נמי בעידנא דעבד מחיצה ע"ג מחיצה לא הועיל בתר דנבלעו התחתונות לא עשה הוא בעליונות כלום הלכך לא קנה בנכסי הגר כלום כי האי גוונא. האי אתתא דעבדא מחיצה ע"ג מחיצה בנכסי הגר אתא ההוא גברא רפק ביה פורתא.
אוקמה רב נחמן בידיה לההוא דרפק בנכסי הגר אתא היא צווחא קמיה ולא אשגח בה אמר לה לא מחזקת כדמחזקי אינשי.
קרפף בית ג' סאין וקירה בו בית סאה. רבה אמר קירויו מייתרו וכאילו יתר מבית סאתים הוא ואסור. ור' זירא אמר אין קירויו מייתרו אלא הקרוי מפסיק בינתים וזה אין בו יותר מבית סאתים ומותר.
לימא בפלוגתא דרב ושמואל פליגי דאתמר אכסדרא בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה אמרינן פי תקרה יורד וסותם והויא לה רשות היחיד ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא בארבע אמות כרשות הרבים לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם ר' זירא כרב דאמר פי תקרה יורד וסותם וזה המקורה נמי אמרי' פי תקרה יורד וסותם ואין בזה שאינו מקורה אלא בית סאתים ורבה כשמואל דאמר אכסדרה ורה"ר רשות אחת הן ואין מטלטלין בהן אלא בד' אמות ואין ביניהן מחיצה מפסקת ודחינן דכי איעביד האי קירוי כי אכסדרה בג' מחיצות הכי נמי דחלוקתן כחלוקת רב ושמואל וקיי"ל הלכתא כוותיה דרב הכא במאי עסקינן דעביד כי ארזלא. פי' ערסלא כדמתרגם כמלונה במקשה כערסלא מבתותא והוא חבלים מתוחים מאילנות לאילנות כמין מטה לשכב עליהן (היושב) בלילה ויושב תחת צילה ביום ותחתיהן פתוח כולו ובהכי אמר רבה קירויו מייתרו שביניהם פתוח לגמרי ור' זירא אמר אין קירוי מייתרו אלא המקום הקירוי חלוק הוא זה מזה. וקיי"ל כר' זירא דמיקיל בעירובין ולפיכך אמר ר' זירא אע"ג דפליגנא בהא קירוי דעביד (כימדולא) [כארזלא] שהוא פרוץ מתחתיו מכל צד ומותר מודינא בקרפיף שנפרץ במילואו לחצר שאין מטלטלין בו באותו קרפיף אלא בד' אמות הואיל ואויר מחיצות החצר מייתרו.
ומתקיף לה רב יוסף וכי אויר של חצר שמותר לטלטל בכל החצר אוסר.
א"ל אביי [כמאן] כר"ש דאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות לכלים ששבתו בתוכן. הנה לר' שמעון הקרפיף והחצר רשות אחת הן לר' שמעון נמי איכא אויר מחיצות והוא מקום הכותל שנפרץ שאינו בכלל החצר ונצטרף עתה עם הקרפף ונעשה יתר מבית סאתים. ומנא תימרא דאמר רב חסדא קרפף שנפרץ במילואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת וקרפף אסור חצר מ"ט מותרת משום דאיכא גיפופי. פי' גיפופי דחשיבי כפסין זמנין דמשכחת לה איפכא כלומר זימנין דמשכחת גיפופי בקרפף ולא בחצר אלא משום דאמר זה הקרפף אויר מחיצות מייתרו דאע"ג דאיכא מחיצות כיון דהוא יתר מבית (סאה) [סאתים] אסור ובחצר מחיצותיה מתירין אותה אפי' בבית י' כורין וקיי"ל דהלכתא כוותיה דרב באכסדרן וכר' זירא בקרפף:
ההוא בוסתנא דהוה סמיך גודא לאשיתא דאפדנא נפל גודא דבוסתנא סבר רב ביבי למיסמך אאישיתא דאפדנא. ודחה רב ואמר אשיתא לאפדנא עביד לבוסתנא לא עביד ופשוטה היא:
ריש גלותא נטע (טורנקיא) [בורנקיא] בבוסתנא פי' (טורנקיא) [בורנקיא] נטיעה. כדגרסינן איזהי נטיעה של שמחה זה הנוטע (אטורנקי) [אבורנקי] של מלכים. והיתה זאת הגינה יתר מבית סאתים מוקפת גדר גבוה י' טפחים סביבותיה ולא היתה בה שומירה ולא בית דירה. וא"ל ריש גלותא לרב הונא בר חננא זיל תקון דוכתא דניכרוך ביה ריפתא בשבת התם ביקש להתיר לו הטלטול בכל הגן אפילו במקום האילנות דהוה חד גיסא נטיעות וחד גיסא זרעים. אזל רב הונא עבד קנה קנה פחות מג' בחדא גיסא מן הנטיעות ועד הבנין שבנה (כגון) [בגן] אחרי נטיעתו וסמך בהאי גיסא אחריתי בגדר של גן שהוא גבוה י' טפחים דלהוי כאלו הוקף לדירה.
אזל רבא שלפינהו להנהו קני סבר צריך להקיף גדר בהאי גיסא (לדירה אחריתי) [אחריתי לדירה] למחר בשבת אותיביה רבינא לרבא עיר חדשה מונין לה מישיבתה ואיזו עיר חדשה שישבה ולבסוף הוקפה ואיזו היא ישנה [שמודדין לה מחומתה].
שהוקפה ולבסוף נתיישבה דכיון דחומה נעשית תחלה כל בנין שבונים בפנים סמוכין על החומה שהיא מחיצה החיצונה והאי [נמי] כהוקף ולבסוף ישב דמי דהא בניינא דאיתבני בהדין בוסתנא בתרא הכי סמיכי להו אגדר דבוסתנא וכי עבד רב הונא קנה קנה פחות מג' בהאי גיסא דהוו בה זרעים שפיר עבד דגיסא אחריתי לא בעיא מחיצה דהא קיימי מחיצתה דבוסתנא דאינון חומה לכל בניינא דמתבי לגואי כגון חומת העיר. ואישתיק רבא וסייעיה רב פפא וא"ל אמאי שתקת הא אמר רב אסי האי מחיצת אדרכלין לאו שמיה מחיצה. פי' כי אינה עשויה מחיצה לשדה אלא למסע החיות מקנה קנה פחות מג' כמו מחיצת אדרכלין היא דעבידא לצניעותא בעלמא ואינה מחיצה שמתרת לטלטול בתוכה בשבת כמו מחיצה של שיירות להולכי דרכים ובא רב הונא בריה דר' יהושע נמי וסייעיה לרבא ואמר מחיצה זו אינה עשוי' (לעות) . [לנחת] פי' להיות קבועה לעולם כבנין אלא עראי הוא.
ואמר רב הונא כל מחיצה שמתרת לטלטל בשבת כמו מחיצה שאינה עשויה (לעות) [לנחת] אינה מחיצה. ועוד הא רבא בר אבוה מערב למהוזא ערסתא. ערסתא מחיצת' חזקתא שרירתא דקביעין וקיימן ועשויות לנחת. פי' ערסתא שכונו' שכונות. וכיון שהסכימו כלן כרבא. וכי מה שעשה רב הונא [היה] שלא כהוגן הוה קרי עלייהו חכמים המה להרע וגו'. פי' בירא תורי באר דמחמא ואו' כי היא רסן העיר הגדולה וכבר ראינו פי' לרבותינו הגאונים זולתי זה אבל אנו כתבנו הפי' שהיא קבלה בידינו:
מתני' א"ר אלעאי שמעתי מר' אליעזר שאפילו בית כור. מתנייתא דלא כחנניה דתניא כחנניה אומר ארבעים סאה כאסרטיא של מלך.
ותנן בית כור שהוא ל' סאה א"ר חנן ושניהן מקרא אחד דרשו ויהי ישעיהו לא יצא חצר התיכונה. כתיב עיר וקרי' חצר מיכן לחצר של מלכים שהיא כעיירות בינוניות ובהא פליגי תנא דידן סבר עיירות בינוניות שלשים סאה וחנניה סבר מ' סאה.
ישעיה מאי בעי התם. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שחלה חזקיהו ובא ישעיה והושיב ישיבה על פתחו מיכן לת"ח שחלה שמושיבין ישיבה על פתחו ולאו מלתא היא דלמא מגרי שטן:
פיסקא וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד ממנו ולא עירב ביתו אסור להכניס ולהוציא. לו אבל להם מותר והתנן ביתו אסור לו ולהן.
ופרקינן מתני' ר' אליעזר אידך רבנן ואסיקנא בה' השרויין בחצר אחת ושכח אחד ולא עירב לדברי ר' אליעזר אין צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד לדברי חכמים צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד.
א"ל רב פפא לאביי לר' אליעזר אי פריש ואמר רשות חצרי בטלתי רשות ביתי לא בטלתי ולרבנן אי פריש ואמר רשות חצרי ורשות ביתי מאי.
ופשטנא בין לרבנן ובין לר' אליעזר כיון דגלי גלי:
ערקבלין פי' ירקות שמם אצותא חרזיתא. ירקות שיוצאין בהן בפסח:
הדרן עלך עושין פסין.