רבינו בחיי על בראשית א ג
<< | רבינו בחיי על בראשית • פרק א' • פסוק ג' | >>
• א • ב • ג • ד • ט • י • יא • יג • יד • יח • כ • כא • כב • כד • כו • כז • כח • לא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃
<< · רבינו בחיי על בראשית · א · ג · >>
ויאמר אלקים: מלת "אמירה" היא החפץ ומה תאמר נפשך ומה תרצה ותחפוץ; או יהיה ענין "ויאמר" וגזר כענין שנאמר (איוב כח, נח) "ותגזר אומר ויקם לך".
יהי אור ויהי אור: על דרך הפשט שני אורים היו — הראשון, האור שמשתמשין בו בעולם הזה, הוא אור חמה ולבנה. והשני, האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא. וידוע כי האור שמשתמשים בו בעולם הזה הוא נאצל מן האור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא; וזהו שדרשו חז"ל נבראת אורה של מעלה מגלגל חמה. שני אורים אלו — הגנוז והנגלה — רמוזים בפסוק אחד, הוא שכתוב (תהלים לא, ב) "מה רב טובך אשר צפנת..." כי "רב טוב" הצפון הוא האור הגנוז, "פעלת לחוסים בך" הוא האור הנגלה כלומר, ממנו פעלת אור נגלה לחוסים בך בצלך בעולם הזה, וזהו "נגד בני אדם". ואל תתמה ותאמר והלא לא נבראו המאורות עד יום רביעי, כי המאמר ביום רביעי הוא שגזר שיאירו למטה לארץ, זהו שאמר "להאיר על הארץ" שהרי ביום ראשון לא היו מגיעין האורה למטה כי אם ברקיע.
ועל דרך המדרש, "יהי אור ויהי אור" — בשר ודם מדליק נר מנר דלוק, שמא יכול להדליק נר מתוך החשך? והקב"ה מתוך החשך מוציא אורה שנאמר "וחשך על פני תהום" וכתיב בתריה "ויאמר אלקים יהי אור". וזה שכתוב (איוב יב, כב) "מגלה עמוקות מני חושך ויוציא לאור צלמות" ואמר דניאל (דניאל ב) "והוא גלי עמיקתא ומסתרתא, ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא"; "עמיקתא" זה מעשה מרכבה ו"מסתרתא" זה מעשה בראשית. "ידע מה בחשוכא" — "וחשך על פני תהום"; "ונהורא עמיה שרא" — "ויאמר אלקים יהי אור". ואחר שהתבאר שהוציא האור מתוך החשך למדנו מזה שהלילה כולל את היום ואפשר שיקרא הלילה בשם "יום", ומזה אנו אומרים בלילי ראשי חדשים את יום ראש חדש הזה, גם בלילי ימים טובים את יום חג המצות הזה/ את יום חג הסוכות הזה לפי שהלילה הוא בכלל היום אבל היום אינו נקרא בשם "לילה" אלא בשם "יום" בלבד.
א"ר סימון, חמשה פעמים כתיב כאן 'אורה' כנגד חמשה חומשי תורה: "יהי אור" כנגד ספר בראשית שבו נתעסק הקב"ה וברא עולמו; "ויהי אור" כנגד "ואלה שמות" שבו נגאלו ישראל ממצרים ויצאו מאפלה וכתיב ביה "ולכל בני ישראל היה אור במושבותם"; "וירא אלקים את האור" כנגד ספר ויקרא שהוא מלא הלכות הרבה; "ויבדל אלקים בין האור" כנגד ספר בדמבר שבו נבדלו ישראל בין יוצאי מצרים לבאי הארץ; "ויקרא אלקים לאור" כנגד משנה תורה שהוא מלא מצות הרבה באור המדרש הזה בחמשה אורים הללו, האחד אור בריאת העולם, השני אור הגאולה, הג' אור התשובה שהמביא קרבן שב בתשובה ומתודה עליו, הד' אור בית המקדש, הה' אור התורה והמצות.
ועל דרך השכל: "יהי אור ויהי אור": האור הזה הוא ראשית החידוש והוא נקרא עולם המלאכים וממנו נתהוו כל שאר המעלות אשר למטה ממנו והם השמים והארץ. ולגודל מעלתו בא המאמר לרבי אליעזר בפרקיו שמים מהיכן נבראו? מאור לבושו. באר לך שמציאת השמים הנה הוא מאמת זה האור ואמר אור לבושו לפי שהאור הזה מפסיק בינו ובין שאר בריותיו כלבוש הזה מפסיק בין הלובשו ובין זולתו. והנה הש"י פעולותיו בכלל המציאות באמצעות מלאך, וכל מלאך כפי השליחות, ואם כן כוונת המאמר הזה שמים מהיכן נבראו? מאור לבושו — כי השמים שהם בעלי החומר, נבראו מכח זה האור , הוא עולם המלאכים שהוא צורה בלבד והשמים שהם חומר צריכין הם למלאכים שהם צורה, כי הצורה גורמת מציאות מציאות החומר ואין החומר גור מציאות הצורה. כי יש צורה בלתי חומר ואין חומר בלתי צורה. והנה המאמר הזה שלם, איננו נוטה לדעת הקדמות כלל.
ועל דרך הקבלה: "יהי אור ויהי אור" — אין תחלת הויית האור הזה במאמר הזה, כי כבר היה במאמר בראשית שהוא מאמר ראשון, ומזה ארז"ל בראשית נמי מאמר הוא, ובאותו מאמר היה האור מכוסה ועתה במאמר "יהי אור" גלה אותו והגבילו להתבונן בו, וזהו שרמזו לנו חכמי האמת "יהי אור ויהי אור" — "ויהי כן" אין כתיב כאן אלא "ויהי אור", כבר היה במעשה בראשית. ויש לך לדעת כי האור הזה נקרא "טוב" ונקרא "רב טוב הצפון" שישראל זוכין אליו, וזהו שכתוב (תהלים לא, ב) "מה רב טובך אשר צפנת..." וכתיב (ישעיה סג) "ורב טוב לבית ישראל". וזהו שדרשו ז"ל אמר דוד המלך ע"ה האיר לנו מאותו האור שנאמר (תהלים קיח) "אל ה' ויאר לנו" וכתיב (תהלים כז א) "ה' אורי וישעי", והבן זה. וצריך אתה לדעת כי עתה במאמר הזה "יהי אור" התחיל בריאת העולם ונברא בכ"ה באלול; זכר לדבר יה"י אור, כלומר מלת יה"י. ומה שאמרו בתשרי נברא העולם ביאורו בתשרי נשלמה הבריאה, כי בו נברא אדם שהוא תשלום הבריאה וגמר הכל, כי הוא חותם תכלית(?), ומפני זה לא יכלו לומר "באלול נברא העולם" כי הלכו אחר הגמר והחתימה.
ויש לך להשכיל כי זמן קדימת התורה לעולם מבראשית עד יהי אור, כנרמז במלת "בראשית" שני אלפים יש שהיה ראשית. וכן מצינו במדרש בראשית רבה "יהי ערב" אין כתיב כאן אלא "ויהי ערב" — מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן, עד כאן. ואף על פי שהזמן נברא וקודם הבריאה לא היה זמן, הזכיר זמנים על אותן ב' אלפים שנה כי אין אותם הימים כימי אנוש אבל יום מאותן הימים שמהם השנים שאין להם חקר כענין שכתוב (איוב לו, כו) "הן אל שגיא ולא נדע מספר שניו ולא יחקר", וכתיב (איוב י) "הכימי אנוש ימיך..", וכתיב (תהלים קב) "ושנותיך לא יתמו". ובאותם זמנים עלה במחשבה לבראות אלף דור ונמחו מהן תתקע"ד דורות מאותן אלף דור, כלומר נמחו במחשבה, לא שיצאו לידי פועל, כי המחשבה הקודמת לכל ידיעה, כי יהיו רשעים אם יבראו, ולכך נתנה תורה לכ"ו דורות משברא העולם כדי להשלים אלף דור. וזהו (תהלים קה) "דבר צוה לאלף דור". ביאורו, לסוף אלף דור. ודורות הללו הזכירום רבותינו ז"ל בפ' אין דורשין אמרו נהר דינו נגיד ונפיק וגומר מהיכא קא שקיל? מזיעתם של חיום. להיכא קא שפיך? על ראש רשעים בגיהנם שנאמר (ירמיה כג) "הנה סערת ה' חמה יצאה...". רב אחא בר יעקב אמר (איוב כב, טו) "אשר קמטו ולא עת" אמר ר' שמעון חסידא אלו תשע מאות ושבעים וארבע דורות שקומטו להבראות קודם שנברא העולם ולא נבראו. שתלן הקב"ה בכל דוד ודור והן הן עזי פנים שבדור, עד כאן בחגיגה.
<< · רבינו בחיי על בראשית · א · ג · >>