רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/נדרים/פרק ח

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) | ר"ן | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | פירוש הרא"ש | תוספות רי"ד | הרשב"א | הריטב"א | מאירי | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

קונם יין שאני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך שבת זו אסור בכל השבת ושבת שעברה חדש זה אסור בכל החדש וראש חדש להבא שנה זו אסור בכל השנה וראש השנה לעתיד לבוא שבוע זו אסור בכל השבוע ושביעית שעברה. שבת זו פירש עומד באמצע השבוע ואמר קונם יין שאני טועם שבת זו אסור בכל השבוע ויום השבת בכלל שבוע שעברה וכן כולם אלא שראש חדש וראש השנה הן להבא ומותרין ושנת שביעית כיום השבת ואסורה אם אמר יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחת אסור מיום ליום: גמ' אמר רב ירמיה בר אבא לכשתחשך צריך שאלה מאי טעמא אמר רב יוסף גזירה היום משום יום אחד. אמר רבינא אמר לי מרימר הכי אמר אבוך משמיה דרב יוסף כמאן אזלא שמעתתא דרבי ירמיה בר אבא כרבי נתן דתניא רבי נתן אומר כל הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו מקטיר עליה לאו מהאי טעמא לחודיה קאמר דא"כ בכל הנדרים נמי אחר שקיימם ניקנסיה להצריכו שאלה אלא להוסיף על טעמא של רב יוסף בא דמשום גזירה לחודא לא הוה מצריכינן שאלה אלא כיון דאיכא נמי הא דר"נ קנסינן ליה ונפקא מינה שאם היה נדר של מצוה כגון ללמוד ולקיים מצוה לא צריך שאלה. וראש חדש להבא פשיטא כי איצטריך בחדש חסר פירוש חדש הבא הוא חסר וחדש שעבר הוא מלא ועושין ראש חדש שני ימים יום הראשון למלאות חדש שעבר מהו דתימא ראש חדש שעבר הוי קמ"ל דלא דהא קרו ליה אינשי ריש ירחא הלכך בכתובות ובשטרות ביום ראש חדש הראשון כותבין ביום ראש חדש ואין צריך לכתוב ביום שלשים לחדש שעבר שהוא ראש חדש פלוני דכיון דקרו ליה אינשי ריש ירחא לענין שטרות אזלינן בתר לישני דאינשי וכן משמע לקמן דף סב. דתנן עד ראש חדש אדר הראשון ומייתי עלה בגמרא ברייתא דשטרות אלמא דין שטרות כדין נדרים בלשון בני אדם וכן כתב ר"ת בכתובות בתוס' ויש מחמירין לכתוב בגיטין יום שלשים לחדש פלוני שהוא ראש חדש פלוני. איבעיא להו קונם יין שאני טועם יום מאי דינו כהיום או דיניה כיום אחד ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא: מתני' עד הפסח אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא עד פני הפסח ר"מ אומר עד שיגיע רבי יסי אומר עד שיצא: גמ' למימרא דרבי מאיר סבר לא מעייל איניש נפשיה לספיקא ורבי יוסי סבר מעייל איניש נפשיה לספיקא ורמינהו מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות ואם גדולה שבקטנות ואם קטנה שבגדולות שאף היא גדולה מן הגדולה שבקטנות כולן אסורות דברי רבי מאיר חוץ מן הקטנה שבקטנות רבי יוסי אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות אמר רב הונא בר אבדימי אמר רב מוחלפת השיטה והתניא זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד פני רבי מאיר אומר עד שיצא ור' יוסי אומר עד שיגיע ואע"ג דמסיקנא הכא איפוך ומייתי ברייתא לסייעתא לא קיימא לן הכי דאביי ורבא מפרשי בקידושין פרק האומר דף סה. דהכא בלישנא קא מיפלגי מר סבר עד פני הפסח עד קמי פסחא ומר סבר עד דמפני פסחא והלכה כר' יוסי וכדתנן במתני': מתני' עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד שיגיע אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא וכל שאין זמנו קבוע בין שאמר עד שיהא ובין אמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע ירושלמי ה"ד קבע זמן למשתה בנו ואמר קונם יין שאני טועם עד שיהא משתה בני כמי שזמנו קבוע או מאחר שיכול לדחותו ולעשותו לאחר זמן כמי שאין זמנו קבוע ולא איפשיטא ואזלינן לחומרא. עד הקיץ עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלאות עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות עד הקציר עד שיתחילו העם לקצור חטים אבל לא קציר שעורים הכל לפי מקום הנדר אם בהר בהר ואם בבקעה בבקעה: גמ' תניא נודר מפירות הקיץ אינו אסור אלא בתאנים: עד שיקפלו המקצועות תניא עד שהוקפלו רוב המקצועות. תניא הוקפלו רוב המקצועות מותר משום גזל ופטורות מן המעשר: הכל לפי מקום הנדר תניא הנודר עד הקיץ בגליל וירד לעמקים אע"פ שהגיע הקיץ בעמקים אסור עד שיגיע הקיץ בגליל דבתר מקום הנדר אזלינן ומסתבר הוא הדין לקולא אם נדר בעמקים:

סימן ב

מתני' עד הגשמים עד שיהו הגשמים עד שתרד רביעה שניה ר' שמעון בן גמליאל אומר עד שיגיע זמן רביעה עד שיפסקו הגשמים עד שיצא ניסן כולו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עד שיעבור הפסח: גמ' אמר רבי זירא מחלוקת דאמר עד הגשמים אבל אמר עד הגשם עד זמן הגשמים קאמר והיינו עד שיגיע זמנה של רביעה ראשונה בארץ ישראל דהיינו שבעה במרחשון ובגולה ששים בתקופה ושניה בארץ ישראל עד שבעה עשר ובגולה עד שבעים בתקופה הכל לפי מקום נדרו: מתני' קונם יין שאני טועם השנה ונתעברה השנה אסור בה ובעבורה עד ראש אדר עד ראש אדר הראשון עד סוף אדר עד סוף אדר הראשון ויש ספרים דגרסי עד סוף אדר עד סוף אדר השני ואותה גירסא נראה לי עיקר דלשני האדרים חשיב חד ירחא דלאידך גירסא ראש וסוף למה ליה בחדא סגי: גרסי' בפרק קמא דראש השנה דף יב: תניא באחד בתשרי ראש השנה לירקות ולמעשרות ולנדרים. ולנדרים למאי הלכתא לכדתניא המודר הנאה מחבירו לשנה מונה שנים עשר חדש מיום ליום ואם אמר שנה זו אפילו לא עמד אלא עשרים ותשעה באלול עלתה לו שנה ואפילו למאן דאמר יום אחד בשנה אינו חשוב שנה הכא לצעורי נפשיה קביל עליה והא אצטער. ואימא ניסן בנדרים הלך אחר לשון בני אדם והא דתנן הכא אסור בה ובעיבורה אם אמר שנה אחת אסור שלשה עשר חדש ולא אמרינן לא היתה דעתו על שנה מעוברת אלא כסתם השנים שהם שנים עשר חדש אלא בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ובין פשוטה ובין מעוברת קרויה שנה ואם עמד בחורף ואמר בשנה זו אין אומרים הלך אחר הרוב שנים ורוב שנים לאו מעוברות נינהו ויעלה לו אדר שני במקום אלול וכי מטי זמן ראש חדש אלול לישתרי קא משמע לן דהכי גרסינן בירושלמי ה"ו תשרי ראש השנה לנדרים שלא תאמר יעלה ראש החודש אדר תחת אלול ויהא מותר באלול לפום כן צריך למימר אסור בה ובעבורה: גמ' תניא אדר ראשון כותב אדר ראשון אדר שני כותב סתם דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר אדר ראשון כותב סתם שני כותב תניין והלכה כר' יהודה:

סימן ג

מתני' ר' יהודה אומר קונם יין שאני טועם עד א הפסח אינו אסור אלא עד לילי הפסח שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין אמר קונם בשר שאני טועם עד שיהא הצום אינו אסור אלא עד לילי הצום שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר ר' יוסי בנו אומר קונם שום שאני טועם עד שתהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכוין זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום. הרמב"ם ז"ל כתב דאין הלכה כר"י ובנו וחילק בין לא נתכוין דהכא ללא נתכוין זה אלא לשם אכילה ושתייה דסוף פירקין ובין לא נתכוין דלעיל דף נה: דטעון והזיע ובעיני נראה שאין לחלק דגבי לביתך שאני נכנס וטיפת צונן שאני שותה אנן סותרין דבריו מפני כוונתו והנדר בטל לגמרי כל שכן שנלך אחר כוונתו לזמן נדרו והכוונה זו בריאה וטובה שאינו רוצה להיות נמנע מן המצוה:

סימן ד

האומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אין אתה בא ונוטל לבניך כור של רטים ושתי חביות של יין הרי זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו כלום אמרת לי אלא משום כבודי זה הוא כבודי וכן האומר לחבירו קונם שאתה נהנה לי אם אין אתה נותן לבני כור אחד של חטים ושתי חביות של יין רבי מאיר אומר אסור עד שיתן וחכמים אומרים אף זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם ויאמר לו הריני כאילו התקבלתי: טעמא דאמר ליה זה כבודי הריני כאילו התקבלתי הא אי לא אמר הכי נדר הוי ולאו זירוזין הוי מאי טעמא ברישא אמר ליה לאו כלבא אנא דמתהנינא מינך ואת לא מתהנית מינאי בסיפא אמר ליה לאו מלכא אנא דמהנינא לך ואת לא מהנית לי. ירושלמי הי"א מה אנן קיימין אם זה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך אמרתי דברי הכל מותר אלא כינן קיימין בסתם:

סימן ה

היו מסרבין בו לישא את בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם וכן המגרש את אשתו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם הרי אלו מותרות ליהנות לו שלא נתכוין זה אלא לשם אישות היה מסרב בחברו שיאכל אצלו ואמר קונם לביתך שאני נכנס טיפת צונן שאני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן שלא נתכוין זה אלא לשם אכילה ושתייה וגם באכילה ושתייה הוא מותר שהרי לא הוציא בפיו ולא דמי לרישא דאישות בכלל הנאה היא: