ראש השנה כא א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
תרי ירחי חסירי קלא אית להו לוי אקלע לבבל בחדסר בתשרי אמר בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא אמרי ליה אסהיד אמר להו לא שמעתי מפי ב"ד מקודש אמכריז ר' יוחנן כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי גזירה ניסן אטו תשרי רבי אייבו בר נגרי ור' חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא דהוה מטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ועבדי חד יומא ולא אמרו להו ולא מידי שמע רבי יוחנן ואיקפד אמר להו לאו אמרי לכו היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדו תרי יומי גזירה ניסן אטו תשרי רבא הוה רגיל דהוה יתיב בתעניתא תרי יומי זימנא חדא אשתכח כוותיה ר"נ יתיב בתעניתא כוליה יומי דכיפורי לאורתא אתא ההוא גברא א"ל למחר יומא רבה במערבא א"ל מהיכא את א"ל מדמהריא א"ל דם תהא אחריתו קרי עליה (איכה ד, יט) קלים היו רודפינו בשלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה דכתיב (דברים טז, א) שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן אמר להו רב נחמן להנהו נחותי ימא אתון דלא ידעיתו בקביעא דירחא כי חזיתו סיהרא דמשלים ליומא בעירו חמירא אימת משלים בחמיסר והא אנן מארביסר מבערינן לדידהו דמגלו להו עלמא מארביסר משלים:
רש"י
[עריכה]
תרי ירחי חסירי קלא אית להו - דטבת חיסרו ממה נפשך כסדר הלבנה באחד מלא ואחד חסר ואם איתא דחסרוהו לשבט כבר יצא הקול לפני הפסח ובא אצלנו אף למקום שאין שלוחי ב"ד של ניסן מגיעין וכן בתשרי אם חסרו תמוז ואב שהרי תמוז תמיד חסר:
בסים תבשילא דבבלאי - אכלו לחם למעדנים ביוה"כ שבא"י שהרי ב"ד עיברו את החדש והיו מתענים:
אסהיד - ונקבל עלינו ולא נאכל:
לא שמעתי מפי ב"ד מקודש - לא אעיד לכם דאמרי' לקמן בפרקין (ע"ב) על כולן שלוחים יוצאים מבערב כגון אם לא קדשוהו ביום ל' יוצאין השלוחים לערב לומר מעובר הוא אבל על ניסן ותשרי אע"פ שיודעין שיקדשוהו למחר ביום ל"א שהרי אין ר"ה נדחה לשלשים ושנים אפ"ה אין יוצאין עד שישמעו מפי ב"ד מקודש ואני לא שמעתי מפי ב"ד שלא הייתי במקום שישבו סנהדרין שם:
דמטו שלוחי ניסן - שב"ד שולחין לגולה להודיע יום שקדשוהו וכל מה שהם יכולין לילך הם הולכין עד הפסח וכן בתשרי עד סוכות חוץ משבתות וימים טובים שלא ניתנו לחלל לשלוחין כדתניא בפרקין (לקמן ע"ב) על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומם לפיכך שלוחי ניסן מגיעין למקום שאין שלוחי תשרי מגיעין שהרי אין ימים טובים בינתים לעכבם ובתשרי יש ר"ה ויוה"כ שאין השלוחין הולכין בו:
ליעבדו תרי יומי - טבי ואע"פ שהגידו להם השלוחים יום קביעתו:
גזירה ניסן אטו תשרי - שאם תנהיגם לעשות בניסן יום אחד ינהגו כן בתשרי שלא ע"פ שלוחים ופעמים שיטעו:
רבי אייבו ור' חייא בר אבא - תלמידי דר' יוחנן היו ושמעו מפיו לכך הקפיד כנגדם:
עבדו יומא חדא - בני המקום:
יתיב בתעניתא תרי יומי - עם לילותיהם שמא עיברו ב"ד את החדש ויום אחד עשר שלנו הוא עשירי שלהן:
דם תהא אחריתו - הריני מת על ידך שתזקיקני להתענות ב' ימים וב' לילות דם תהא אחריתו נוטריקון של דמהריא:
כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן - שאין תקופת ניסן נופלת עד יום ט"ז וקיימא לן דיום התקופה מתחיל כר' יוסי דאמר הכי בפ"ק דסנהדרין (ד' יג.) נמצאת תקופת טבת מושכת עד שיתסר בניסן ולא עד בכלל:
עברה לההיא שתא - כאחרים דאית להו הא סברא בפ"ק דסנהדרין (שם:):
ולא תחוש לה - למימר יחידאה היא ולא נעביד כוותייהו אלא ודאי כאחרים נעביד דמסייע להו קרא דכתיב את חדש האביב שיהא בחידוש ואביב הוא יום תקופת ניסן שניסן של חמה נכנס בו שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה אינו אלא לחשבונה של חמה שהקיץ והחורף אחר חשבון החמה הם והזהירך הכתוב לשומרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא בלבנה שהיא מתחדשת בתולדותיה ואשמעינן קרא שיהא ניסן של חמה בתוך י"ד יום למולד הלבנה שהוא עדיין מחידוש הלבנה דמיום י"ד ואילך ישנה היא ואילו היה תקופת ניסן ביום ט"ו לא היינו צריכין לעבר את השנה אלא נעבר אדר ונדחה את ניסן יום אחד ותפול התקופה ביום י"ד אבל כשהיא באה ביום ט"ז בניסן לא די לן בעיבורו של אדר וצריכה השנה להתעבר ותפול התקופה באדר שני נמצא ניסן של חמה מושך בתוך חדש ניסן הלבנה הכי מפרשינן לה בסנהדרין (שם) אליבא דאחרים דכי מטיא בט"ו מעברין את אדר וכי מטיא לט"ז מעברין את השנה:
שמור אביב של תקופה - דהיינו ניסן של חמה שיהא בחידוש ניסן הלבנה:
סיהרא דמשלים ליומא - שהירח משלים מאורו עם הנץ החמה שאינו מחשיך עד שעת זריחה:
תוספות
[עריכה]
לוי אקלע לבבל בחדסר בתשרי. אחד עשר היה לבני בבל ועשירי לבני ארץ ישראל דעברוה לאלול ומתוך התחום בא דהא יוה"כ הוה א"נ ביוה"כ של בני בבל בא סמוך לחשכה והוא היה ערב יוה"כ לבני א"י ואמרו לו אסהיד לן כלומר ונאסור לאכול גם עתה דיוה"כ הוא אמר להם לא שמעתי מפי ב"ד מקודש שיצא ביום ל' של אלול סמוך לחשכה שלא היה שהות ביום לבא ולקבל עדותן וידע שלא יקדשוהו עד למחר ביום ל"א אבל לא המתין עד למחר שישמע שיקדשוהו ואין מעידין עד שישמע מב"ד מקודש כדלקמן (ע"ב) אע"פ שידוע שלמחר יקדשוהו וא"ת והיאך יניחם לאכול ויש כאן ודאי איסור כרת דאורייתא וי"ל התנן לקמן בפרק שני (דף כה. ושם) אשר תקראו אתם מקראי קדש בין בזמנן בין שלא בזמנן ואמרינן בגמ' אתם אפי' שוגגים אתם אפי' מזידים ואפי' מוטעין והא דאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין דף קא: ושם) גבי שגג ביוה"כ פטור דגזירה הוה ויוה"כ דההיא שתא שבתא הוה ולא אמרינן אתם אפילו מזידין התם הוקבע להם החדש בזמנו ומפני הגזרה לא עשו יוה"כ בעשירי ועשאוהו ביום השבת שלא ישתכח ואין יוה"כ אלא בעשרה בתשרי אבל הכא להם היה עשירי ולא דמי נמי לההוא דפ"ק דסנהדרין (דף יב: ושם) שבקש חזקיה רחמים על עצמו דכתיב כי אכלו הפסח בלא ככתוב וגו' ומפרש שעיברו השנה ביום ל' של אדר ואסור הואיל וראוי לקובעו ניסן ולא אמרינן אתם אפי' שוגגים כו' משום דלא שייך אלא כגון יום ל' או יום ל"א כשקובעין באחד מהן ר"ח לחסרו או לעברו שלא כדין או על פי עדות שקר:
כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן. שתקופת ניסן נופלת ביום ט"ז וקיימא לן (סנהדרין דף יג.) יום תקופה מתחיל נמצאת תקופת טבת מושכת עד שיתסר ולא שיתסר בכלל עברה לההיא שתא משום דכתיב שמור את חדש האביב אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן ומיום י"ד ואילך ישנה היא ואילו היתה תקופת ניסן נופלת ביום ט"ו לא היינו צריכין לעבר השנה אלא נעבר אדר ונדחה ניסן יום אחד ותפול התקופה בי"ד כך פי' בקונטרס (והתם בסנהדרין (דף יג:) בתקופת תשרי איירי דפליגי התם אי בעינן כולה אסיף בתקופה חדשה או מקצתו) ושמעתין דהכא אתיא כאחרים דאמרינן התם אחרים בתקופת ניסן (הוו) קיימי ומייתי דרשה דהכא וקשיא לפירוש הקונט' דבפ' היו בודקין (שם דף מא:) משמע דיום ט"ו של חדש הוי מן החדש דקאמר עד מתי מברכין על החדש נהרדעי אמרי עד י"ו לכך צריך לפרש דהכא קאמר עד דמשכה שיתסר אפילו ע"י עיבור אדר א"נ דמשכה עד שיתסר ושיתסר בכלל היינו כגון דנפלה תקופת ניסן בשבסר דכי מעברת נמי לאדר הרי היא נופלת בשיתסר ואין כאן אביב כלל בחדש ניסן ואין להקשות דלעבריה לאדר ולשבט דהתנן בפרק אין נערכין (ערכין ד' ח: ושם) אין פוחתין מד' חדשים מעוברין בשנה ולא יותר מח' ומפרש בגמ' (שם דף ט.) דלא נראה לעבר יתר על שמונה ומוקי לה בשנה מעוברת אבל בפשוטה יותר על שבעה:
עברה לההיא שתא ולא תחוש לה. תימה דתניא בפ"ק דסנהדרין (דף יא: ושם) על ג' סימנין מעברין השנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה על שנים מהן מעברין על אחד אין מעברין ורשב"ג דאמר התם על התקופה איבעי לן על התקופה שמחין או דילמא מעברין וקיימא בתיקו וי"ל דהתם בתקופת תשרי איירי אבל הכא בתקופת ניסן דעליה לבדה מעברין וצריך טעם כיון דמקרא קא דרשי הכא והכא מאי שנא:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]קח א מיי' פ"ג מהל' קידוש החדש הלכה י"ב:
קט ב מיי' פ"ד מהל' קידוש החדש הלכה ב':
ראשונים נוספים
ר"ל אמר החדש הזה שיהא כולו מן החדש וגמר הזה הזה היכי תקשי לן דר"ל אדר"ל. כל ספיקא לקמיה (כי) שדינן פשוטה היא.
לוי אקלע לבבל בי"א בתשרי. פי' בא ברוגית או בביצית בי"א בתשרי בבבל וא' בסים תבשילא דבבלאי כלומר תבשילם נודף. והוא היום יום כפור. כלומר כי עברו אלול שנמצא י"א בבבל עשירי לירושלים. ועל זה הענין נעשה סוכות. אמרו לו תעיד ונשלים הצום היום. אמר להם לא שמעתי מב"ד מקודש. כלומר שמעתי להם כי רצונם לעבר אלול ולוי דאקלע בבבל בי' במרחשון ואמר להו היידנא יומא רבא במערבא. פי' שנה מעוברת היתה שנמצאת עשרה במרחשון כי הן עשרה בתשרי. והיום יום כפור. ואמרי ליה העידו שעיברו השנה הזאת ואמר לא שמענו מב"ד מקודש. ואמרינן שמא לא עיברו שלוחי ניסן מהלכין לא פחות מי"ב יום.
ושלוחי תשרי פעמים שאין מהלכין אלא עשרה ימים מפני כי שובתין בר"ה וביוה"כ ובשבת נמצאו אלו שלוחי ניסן מגיעין למקומות רחוקים מה שאין שלוחי תשרי מגיעין בהן.
רבה הוה רגיל יתיב בתעניתא תרי יומי זימנא חדא אשתכח כוותי' כי עיברו ליה לאלול והיה יום כפור בי"א בתשרי דהוה מחמר אנפשיה ונקיט תרי יומי ומלתא יתירתא עבד ולא חובה הוא עליו שלא היה לו לחוש. ואם חשש מדה יתירתא עשה ולא שיבח בה.
רב נחמן יתיב תעניתא ביומא דכפורי לאורתא אתא ההוא גברא א"ל למחר צומא רבא במערבא כו'. פשוטה היא.
שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כי מצית דמשכה תקופת טבת עד ט"ז בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה. דכתיב שמור את חדש האביב וגו' שמור חדשו של אביב. שתהא נופלת בו. כלומר לא יהא אביב קרב אלא בתקופה חדשה. זה הדבר היה נוהג בזמן שבית המקדש קיים. וזה אחד מן הדברים המסורים בידי ב"ד בזמן שהיה האביב קרב. אבל עכשיו שאין אביב לא חיישינן להא דשלח רב הונא.
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
רבי איבו בר נגרי ורבי חייא בר אבא איקלע לבבל בעשרה במרחשון אמרו להו האידנא יומא רבא במערבא. כלומר מעוברת היתה השנה שעברה וחדש זה שאתם מדמים שהוא מרחשון הוא תשרי והיום שהוא עשירי לחשבונכם עשירי בתשרי הוא והוא צום כפור [ואמרו להו בני בבל אסהידו פירוש תעידו לנו שהיום י׳ בתשרי הוא וצום] ואמרו להו לא שמענו מפי בית דין מקודש פירוש לא שמענו מפי בית דין באיזו יום קדשו את החדש ואין אנו יודעין אם תשיעי זה היום או עשירי. ויש לומר שמעשה היה בימי השמד שאי אפשר שיצאו שלוחין להודיע אם נתעברה שנה ואם לא נתעברה.
שלח ליה רב הונא בר (איבו) [אבין] לרבא כד חזית דמשכא תקופת טבת. צריך אתה לידע שג׳ חדשי התקופה על שם התקופה קורין להו. פירוש ניסן אייר וסיון [על] תקופת ניסן נקראו ותמוז אב אלול תקופת תמוז נקראו (ותשרי מרחשון כסלו תקופת תשרי נקראו) וטבת ושבט ואדר תקופת טבת נקראו. וכבר פירשנו למעלה שהשמש מהלכת חדש בכל מזל לפי קירוב החשבון והשמש בתקופת ניסן במזל טלה. והכי קא שלח ליה אם הגיע ששה עשר [בניסן יום] הקרבת העומר ועדיין לא הגיע השמש למזל טלה אלא בסוף מזל דגים היא עד שהוא סוף תקופת טבת דהא באדר השמש במזל דגים כמו שפירשנו למעלה ואדר סוף תקופת טבת הוא כמו שפירשנו שג׳ חדשי התקופה על שם התקופה נקראים נמצאת תקופת טבת משכה עד י״ו בניסן ועדיין לא שלמה תקופת טבת. עברה לההיא שתא ולא תיחוש (להא) דכתיב "שמור את חדש האביב" (דברים טז:א) וכו׳ פירשה רבינו חננאל ז״ל.
אימת משלים בחמיסר. (צריך אתה לידע למה משלים בחמיסר) כבר פירוש (למעלה) שאור הירח [נאצל] מאור החמה הוא אבל הוא עצמו אפל וקודם חמשה עשר חציו שהוא כנגד השמש [שהוא קרוב מהשמש] מאיר וחציו האחר שכנגד המזרח בתחלת החדש אינו מאיר מפני שהוא רחוק מן השמש ובליל חמשה עשר לחדש נמצא מכוון כנגד השמש (וכשהשמש) שקועת במערב הוא עולה במזרח נמצא אור החמה שולט בו מכל צדדיו מתחת הארץ ולמעלה שמדה אחת היא ודבר זה למראית העין שבלילי חמשה עשר [נראה] כלו שלם אבל שעה שיעשה מכוון כנגד השמש מעלה במעלה אינו דבר ידוע אלא פעמים יהיה כנגדה בשעה ראשונה בלילה ובשניה ופעמים ביום ט״ו עצמו בשעה ראשונה ביום או בשישית או בשביעית כגון המולד.
אינהו דמגלי להו עלמא. מפני שהים גבוה על הארץ וכן יורדי הים כשהיו בספינה רואין את היבשה כאלו הוא תחתיהן ומשום הכי מגלי להו עלמא ורואין אותו כולו שלם ואף על פי שלא שלט בו האור מרוח הפגימה אלא מעט ולא הבהיק יפה שעדיין לא נעשה כנגד השמש כמו שפירשנו אלא בלילי ט״ו.
לוי איקלע בחד סר בתשרי(?): פירוש, בחד סר לבני בבל ועשירי לבני ארץ ישראל היה, ולן סמוך לעיר בתוך התחום. ואי נמי, סמוך לשקיעת עשירי לבני בבל נכנס וערב הצום שלו היה, וקרי ליה "חד סר" לפי שהיה סמוך לחד סר.
והא דאמרו ליה אסהיד(ית) ואמר להו אני לא שמעתי מפי בית דין מקודש - תמיה לי, אם מחמת שלא באו עדים עד שלשים ואחד באלול ויצא לוי משם ביום שלשים סמוך לשקיעת החמה או שעמד שם וידע שנתעבר אלול וקדשו תשרי ביום שלשים ואחד ועל כן היה סומך שלא להתענות עד חד סר לבני בבל - מאי קאמר להו "אני לא שמעתי מפי בית דין מקודש"? מכל מקום הוא ידע שנתעבר החדש ושלא נתקדש ביום עבורו ושנתקדש ביום ל"א! אף על פי שלא שמע מפי בית דין - הרי שמע מפי מי ששמע ותניא לקמן בריש פרק אין מכירין "בא אחד מסוף העולם ואמר קדשו בית דין את החדש- נאמן", וחייבין בני בבל להתענות באותו יום כמוהו. ואפילו כשנתקדש ולא שמע אם קדשוהו אם לא, כיון דידע שלא נתקדש ביום שלשים - על כרחינו שנתעבר ונתקדש ביום שלשים ואחד! ואם יצא ביום כ"ט באלול ולא שמע שנתקדש ביום שלשים ואחד, היה לו ללוי להתענות ביום שלשים ותשעה לאלול(?) כבני בבל! ומה הפרש היה בין לוי לבני בבל? אם היה בדבר ענין שיוכל לוי ליסמך עליו - גם בני בבל כן! ואם לאו, בין לוי בין בני בבל - היה להם להתענות ביום שלשים ותשעה לאלול.
ואולי דכיון שכבר קדשו בני בבל יום שלשים ועליו סמכו והתענו ביום עשירי שלהם, אין להם לחזור ולהתענות ביום אחר כיון שאין כאן עד ששמע כשנתקדש שם יום שלשים ואחד ויש להם לסמוך על מה שאמרה תורה "אתם-אפילו מוטעים, "אתם"- אפילו שוגגים". ומיהו אילו העיד לוי ששמע או ידע מפי מי שראה שנתקדש החדש ביום שלשים ואחד, אף על פי שהם כבר קדשו יום שלשים, כיון דבני בבל בתר בית דין שבארץ ישראל גרירי- טעותם אינו עומד וחייבים להתענות ביום עשירי לבני ארץ ישראל.
כי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברוה לההיא שתא: פירש רש"י ז"ל דעד לא עד בכלל; כלומר, דמשכה עד ט"ו בניסן ונופלת בשיתסר וקיימא לן כר' יוסי דאמר בפרק קמא דסנהדרין "יום תקופה מתחיל" ואפילו הכי כי נפלה בשיתסר- מעברינן ליה לשתא דאפילו כי מעברת ליה לאדר ונפלה היא בט"ו בניסן ויום תקופה מתחיל, אכתי לא הוי אביב של תקופה בחידוש הלבנה מי"ד ואילך ישנה היא.
ואינו מתחוור.
- חדא דהא משמע בפרק היו בודקין בסנהדרין "עד מתי היו מברכין על הלבנה? נהרדעי אמרי עד ששה עשר" - אלמא יום ט"ו אכתי חדשה היא!
- ועוד, דתניא התם בפרק קמא דסנהדרין "אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסרה רובו של חדש וכולי אחרים אומרים מיעוטו. וכמה מיעוטו? ארבעה עשר יום" ואמרינן עלה "אחרים אומרים מאי קסברי? אי קסברי יום תקופה גומר וכולי חג בעינן - הא איכא! א"ר שמואל בר יצחק אחרים בתקופת ניסן קיימי דכתיב "שמור את חדש האביב"- שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן". ופרכינן "וליעבריה וליעבריה לאדר" - ואם כדברי רש"י ז"ל דיום ט"ו ישנה היא - כי מעברת ליה לאדר אכתי נפלה ביום י"ד ויום תקופה גומר והוה ליה אביב של תקופה ביום ט"ו ולא הוי בחידוש ניסן.
ומשום כך פירש רבינו תם דהכי קאמר: אי משכה עד שיתסר ושיתסר בכלל ונפלה בשבסר דאפילו כי מעברת לאדר נפלה ביום שיתסר ואפילו לר' יוסי דאמר "יום תקופה מתחיל" מכל מקום שיתסר ישנה הויא. ואין לפרש דעד שיתסר ולא עד בכלל וקסבר רב הונא בר אבין "דיום תקופה גומר" - משום דקיימא לן כר' יוסי דאמר "יום תקופה מתחיל" ומסתמא רב הונא בר אבין הכין סבירא ליה.
לוי איקלע לבבל בחדסר בתשרי: פי' שהי' חדסר לבני בבל שהיו סומכין על הרוב שאין אלול מעובר ומונין לי"ה מיום שלשים ואותו שנה אירע בבית הועד שהיה אלול מעובר והיה להם למנות משלשים ואחד לי"ה ונמצא כי העשירי לבני א"י היה י"א לבני בבל ובני בבל התענו בעשירי שלהם שהוא תשיעי לבני א"י ואוכלין בי"א שלהם שהוא עשירי לבני א"י והוא י"ה והיינו דאמר להו כמה בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא.
וא"ת והא משמע דלוי כבני א"י היה נוהג להתענות בי"א זה והאיך איקלע לבבל באותו יום וי"ל דאיהו לאו בחדסר איקלע אלא סמוך לחדסר שהיה ערב עשירי שלו ועשירי לבני בבל ולפי שסמוך מאד לחדסר קרי ליה חדסר א"נ דבחדסר ממש איקלע לבבל וכגון דאקלע בסמוך לחדסר חוץ לעיר בתוך התחום ולא מחוץ לעיר ונכנס לעיר בחדסר:
אמרי ליה אסהדת אמר להו לא שמעתי מפי ב"ד מקודש: פי' ותקנת חכמים היתה שלא יצאו שלוחים לגולה על ניסן ותשרי עד שישמעו מפי ב"ד מקודש כדאיתא לקמן והיתה בכלל התקנה דכל שלא יעיד העד דשמע מפי ב"ד מקודש שלא (סמכו) [יסמכו] עליו כלל דאי לא הרי לא קיימא תקנה דידהו ולא מימנעי עדים מלמיפק ולפיכך הוצרכו לתקן שלא יסמכו עליהם ויהיו כאלו לא העידו כלל ויהיה מנין שלהם קיים וקבוע ע"פ ב"ד שהרי קביעות כל המועדות תלוי בב"ד וכדרך שתקן הלל חשבון עבור שבידינו היום הילכך לוי גופיה כיון דידע ודאי שהוקבע תשרי ביום שלשים ואחד יש לו להתענות כבני א"י אבל לגבי בני הגולה כיון שלא העיד להם ששמע מפי ב"ד מקודש אין להם לסמוך עליו כלל ולא לבטל מנינם הילכך לוי ודאי ביום שלשים ואחד יצא מא"י או ביום שלשים (ואחד) סמוך לשקיעת החמה שידע ודאי שלא נחדש תשרי ביום שלשים ולפיכך התענה ביום חדסר דבני בבל ואמר להו מה שאמר שאלו יצא משם ביום שלשים בכדי שאפשר לקדש בו ביום ודאי אף הוא בעצמו לא היה לו להתענות אלא בעשירי דבני בבל אלא ודאי כדאמרן ולפי שיטה זו אפילו בא לוי קודם עשירי של בני בבל שעדיין לא התענו אין להם לבטל מנינם ולהתענות בחדסר מכיון דלא אסהיד לוי ששמע מפי ב"ד מקודש כנ"ל אבל י"מ שלפי שכבר התענו בעשירי הוא שאין להם לסמוך על לוי כיון שלא שמע מפי ב"ד מקודש ואע"פ שיודע לוי שנתעבר החדש ויש להם לסמוך על מה שאמרה תורה אתם אפי' מוטעין אפי' שוגגין הא אלו בא קודם שהתענו ודאי סומכין עליו שלא להתענות עד יום י"א ואינו נכון בעיני ולד"ה י"ל כדמוכח שמעתא שאלו העיד לוי ששמע מפי ב"ד מקודש אע"פ שכבר התענו בעשירי חוזרין ומתענין בי"א כבני א"י שאין קביעותם קביעות לומר אתם אפי' מוטעין דכיון דבני בבל בתר בני א"י גרירי אין לטעותם קיים וזה עולה יותר יפה לפירושינו שכך היתה תקנת חכמים שאם יעידו להם ששמעו מפי *[ב"ד] מקודש יסמכו עליהם ואם לאו שלא יסמכו עליהם כלל:
שלח ליה רב (חמא) [הונא] וכו': כלומר שיהא אביב של תקופת החמה של ניסן בחידושה של ירח של ניסן כי האביב האמיתי הוא אביב של תקופה כי בשול התבואה אחר חשבון החמה כדכתיב וממגד תבואות שמש הילכך בעינן שתחול תקופת ניסן קודם שתגמור חדושה של לבנה של ניסן והא דא"ל כי משכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן פרש"י עד שיתסר ולא עד בכלל שאין חדושה של לבנה אלא עד י"ד הילכך כשנמשכה תקופת טבת עד ט"ו ונופלת ביום י"ו ומתחלת תקופת ניסן וק"ל כר' יוסי דאמר יום תקופה מתחיל לא סגיא בלא עבור שנה דאפי' מעברינן לאדר ונרויח יום אחד ונפלה תקופת טבת בט"ו ותתחיל בו תקופת ניסן עדיין אין התקופה מתחלת בחידושה של לבנה שהלבנה בט"ו ישנה היא כך פי' ז"ל ולא ידעינן מי הכריחו לומר כן דהא ודאי חידושה של לבנה כל ט"ו בחודש היא וכדאמרינן בסנהדרין עד אימת מברכין על חדוש של לבנה נהרדעא אמרי עד י"ו כלומר ולא עד בכלל ומ"מ יום ט"ו חדשה היא וכיון שכן נראה לפרש כדברי ר"ת ז"ל דעד שיתסר ועד בכלל קאמר שנופלת בי"ז והתחיל בו תקופת ניסן דהשתא כי מעברינן לאדר נפלה תקופה בי"ו והלבנה ישנה כבר דהא קי"ל כר' יוסי דאמר יום תקופה מתחיל ומיהו אי ס"ל דיום תקופה גומר היה לנו לפרש כדברי רש"י ז"ל דעד שיתסר ולא עד בכלל קאמר דהשתא כשנמשכת עד ט"ו ונופלת בי"ו ותתחיל תקופת ניסן בט"ו כיון דיום תקופה גומר עדיין נחשב יום ט"ו מתקופת טבת ואין חשבון ניסן אלא מי"ו ואינה בחדושה של לבנה ולכן צריך עבור שנה אבל אין לפרש כן לפי דקי"ל כר' יוסי דיום תקופה מתחיל ולא מוקמינן הא דרב הונא בר אבין דלא כהלכתא וכן פרש"י ז"ל בעצמו הילכך עד שיתסר ועד בכלל יש לנו לפרש כדברי ר"ת ז"ל ועוד יש ראיה לדברי ר"ת מהא דאמרינן בבריתא בפ"ק דסנהדרין אין מעברין את השנה אא"כ היתה תקופה חסירה רובו של חדש וכו' אחרים אומרים מיעוטו וכמה מיעוטו י"ד יום ואמרינן עלה אחרים מאי קסברי אי קסברי יום תקופה גומר וכוליה חג בעינן הא איכא אמר רב שמואל בר רב יצחק אחרים בתקופת ניסן קיימי דכתיב שמור את חדש האביב ועשית פסח שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן ופרכינן ולעבריה לאדר ואם כדברי רש"י ז"ל דיום ט"ו כבר היא ישנה כי מעברת לאדר מאי הוה אכתי נפלה ביום י"ד וכיון דיום תקופה גומר ס"ל ה"ל אביב של ניסן ביום ט"ו ואינה בחדושה של לבנה אלא ודאי דיום ט"ו מחדושה של לבנה הוא וזה ברור והא דקאמר עברה לההיא שתא ולא תחוש לה פרש"י דאע"ג דאמינא לך אליבא דאחרים לא תימא יחידאה היא ולית הלכתא כותיהו דודאי הילכתא כותיהו (והא) דמסייע להו קרא דשמור את האביב ומיהו כמ"ד יום תקופה מתחיל וכדאמרן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה