ראש השנה כב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר"ע כו':
תניא אמר רבי יהודה ח"ו שר"ע עיכבן אלא שזפר ראשה של גדר עיכבן ושלח רבן גמליאל והורידוהו מגדולתו:
מתני' אאב ובנו שראו את החדש ילכו לא שמצטרפין זה עם זה אלא שאם יפסל אחד מהן יצטרף השני עם אחר ר"ש אומר אב ובנו וכל הקרובין כשרין לעדות החדש א"ר יוסי מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים אותו ואת בנו ופסלו את עבדו וכשבאו לפני בית דין קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו:
גמ' א"ר לוי מאי טעמא דר"ש דכתיב (שמות יב, א) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם ורבנן עדות זו תהא מסורה לכם:
א"ר יוסי מעשה בטוביה הרופא כו':
אמר רב חנן בר רבא הלכתא כר"ש א"ל רב הונא לרב חנן בר רבא רבי יוסי ומעשה ואת אמרת הלכתא כר"ש אמר לו והא זמנין סגיאין אמרית קמיה דרב הלכתא כר"ש ולא אמר לי ולא מידי א"ל היכי תנית א"ל אפכא א"ל משום הכי לא אמר לך ולא מידי אמר טבי בריה דמרי טבי אמר מר עוקבא אמר שמואל הלכתא כר"ש:
מתני' באלו הן הפסולין המשחק בקוביא ומלוי ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית גועבדים זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשירין לה:
גמ' הא אשה כשירה לה אף הן כשירין לה אמר רב אשי זאת אומרת דגזלן דדבריהם כשירין לעדות אשה:
מתני' המי שראה את החדש ואינו יכול להלך מוליכים אותו על החמור אפי' במטה ואם צודה להם לוקחין בידן מקלות ואם היתה דרך רחוקה לוקחין בידם מזונות שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש שנאמר (ויקרא כג, לז) אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם:
מתני' ואם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו זבראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם משקלקלו הבייתוסים התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין:
גמ' מאי אחר חד
רש"י
[עריכה]
מעשה ועברו יותר מארבעים זוג וכו': שזפר - כך שמו: מתני' אב ובנו שראו את החדש כו':
שאם יפסל - יכשל בפיו כשיבדקוהו כדלקמן (דף כג:):
גמ' תהא כשרה בכם - ואע"פ שהם אחים:
תהא מסורה לכם - לחשובי הדור אני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש ולא להכשיר קרובים בא:
היכי תנית - מתניתין קמיה דרב מי המכשיר ומי הפוסל:
איפכא - תנינא ר' יוסי אומר אב ובנו וכל הקרובים כשירין אר"ש מעשה בטוביה כו':
א"ל משום הכי - דאפכת דר"ש לרבי יוסי לא אמר לך מידי כי אמרת הלכה כרבי (יוסי) דהיינו דר' (שמעון): מתני' אלו הן הפסולין כו':
בקוביא - חתיכות של עצם שמשחקין בערבון ואמור רבנן אסמכתא לא קניא והרי הן גזלנין מדרבנן דמדאורייתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב (שמואל ב כג) ויגזל את החנית מיד המצרי:
ומלוי ברבית - לא גזלן דאורייתא הוא למפסליה משום אל תשת עד חמס (שמות כג) דהא מנפשיה יהיב ליה:
מפריחי יונים - היינו נמי כעין קוביא אי תקדמיה יונך ליוני:
וסוחרי שביעית - עושין סחורה בפירות שביעית דרחמנא אמר (ויקרא כה) לאכלה ולא לסחורה (ע"ז סב.) ולפי שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת ממון חשדום להיות מעידים שקר ע"י ממון ושוחד:
והעבדים - פסולי דאורייתא הוא ק"ו מאשה כדאמרן בב"ק (דף פח.):
גמ' הא אשה כשרה לה - כגון להעיד על מיתת אדם להשיא את אשתו ועל סוטה שנטמאת בסתירה שלא תשתה:
לעדות אשה - להתירה להנשא ודוקא גזלן דדבריהם אבל גזלן דאורייתא דחציף לעבור בפרהסיא לא הכשירו חכמים לעדות אשה ואע"פ שהכשירו את העבד ואת האשה דפסולי דאורייתא: מתני' מי שראה את החדש כו':
מרכיבין אותו - אף בשבת:
ואם צודה להם - אם יש אורבים בדרך כמו ואתה צודה את נפשי (שמואל א כד) והבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים:
מתני' אם אין מכירין אותו - אם אין ב"ד מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא:
משלחין - ב"ד שבעירו אחר עמו. להעיד עליו לפני ב"ד הגדול (שבמקדש) את החדש:
משקלקלו הבייתוסים - מפרש בגמרא: גמ'
תוספות
[עריכה]ופסלו את עבדו. סברי לה כר"ש דמכשיר בקרוב והחדש הזה לכם היינו בכם ודרשינן נמי כשרין ומיוחסין למעוטי גר וממזר כדדרשינן מאתך בדומין לך בפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו:):
אלו הן הפסולין. בגמרא משמע שכל הפסולים דמתניתין דרבנן דאמרי' עלה זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה והשתא משחק בקוביא למ"ד בפרק זה בורר (סנהדרין דף כד:) לפי שאין עוסקין בישובו של עולם ניחא ולמ"ד נמי משום דהויא אסמכתא אין נחשב גזלן בעיניו כיון דמדעתו נותן ומלוה ברבית שאינה קצוצה דרבנן ואפי' ברבית קצוצה נמי לא משמע ליה לאיניש איסורא כשנותן לו מדעתו אלא א"כ ממשכנו על כרחו ומפריחי יונים למ"ד אי תקדמיה יונך ליוני היינו משחק בקוביא ולמ"ד ארא אין בהן גזל אלא מפני דרכי שלום בעלמא וסוחרי שביעית מיירי בשביעית בזמן הזה ור' היא כדאשכחן בפרק השולח (גיטין דף לו.) א"נ בסחורה דרבנן כי ההיא דזה בורר (סנהדרין דף כו.) גבי ממציאי מעות לעניים ואזלי עניים ואספו ומייתי שאין זו סחורה גמורה דאזלי בשליחותייהו והא דמשמע בפרק לולב הגזול (סוכה דף לט. ושם) דמותר למכור פירות שביעית לע"ה גבי מבליע לו דמי אתרוג בלולב משום דאין מוסרין דמי פירות שביעית לע"ה אבל משום סחורה לא אסור ובפרק זה בורר (סנהדרין דף כו.) נמי פריך ונזבנינהו לכהן בדמי תרומה גבי סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה של שביעית וי"ל בדבר המלקט ע"מ לאכול והותיר מותר למכור וכן פורע חובו בפרק בתרא דע"ז (דף סב. ושם) דאסור משום לאכלה ולא לסחורה משמע כדפרשינן ואפשר דלוקח ע"מ לאכול לא חשיב סחורה אא"כ לוקח בזול ע"מ למכור ביוקר שקונה להרויח ובמסכת שביעית (פ"ח משנה ד) פירש דין סחורה ע"פ הירושלמי ועבדים בפרק זה בורר (סנהדרין דף כד:) לא תני להו דפסולין דאורייתא אבל הכא איצטריך למיתני דלא תימא כיון דלא מחמת עבירה מיפסלי מכשרי לעדות החדש מידי דהוה אקרובים לר"ש:
מחללין את השבת. עדים שראו את החדש ואפילו עדים המעידים עליהם בשאין ב"ד מכירין עדי החדש מחללין את השבת להעיד עליהם כדמוכח בריש פרק שני שהלך ר' נהוראי אצל העד באושא בשבת להעיד עליו:
מתני' משלחין עמו אחר להעידו. ואותו אחר נמי מחלל עליו את השבת כדפירשנו לעיל בסוף פרק ראשון:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]קיד א מיי' פ"ב מהל' קידוש החדש הלכה א':
קטו ב מיי' פ"י מהל' עדות הלכה ד', סמג לאוין ריד, טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף י' וסעי' טז:
קטז ג מיי' פ"ט מהל' עדות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ד סעיף י"ט:
קיז ד מיי' פי"ב מהל' גירושין הלכה ט"ז, סמג עשין נ, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף ג':
קיח ה מיי' פ"ג מהל' קידוש החדש הלכה ד':
א ו מיי' פ"ג מהל' קידוש החדש הלכה ג':
ב ז מיי' פ"ב מהל' קידוש החדש הלכה ב':
ראשונים נוספים
מתני' מעשה שעברו יותר ממ' זוג כו':
ירושלמי וכל המעכב את הרבים מעשות מצוה [צריך] נדוי:
[מתני'] אב ובנו שראו את החדש כו' עד ר"ש אומר אב ובנו וכל הקרובין כשרין לעדות החדש ומ"ט דר' שמעון דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר החדש הזה לכם וגו' כלומר עדות החדש תהא כשרה בכם ואע"פ שאתם קרובין ורבנן עדות זו מסורה לכם וקי"ל דכל הקרובין וכל הפסולין לעדות החדש:
[מתני'] ואלו הן הפסולין השוחק בקוביא כו' זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף אלו כולן אינן כשרין לה וכיון שהאשה פסולה לעדות החדש. אף אלו הזכורין במשנתנו וכיוצא בהן פסולין לעדות החדש ודייקינן מינה הא עדות שהאשה כשרה לה כגון מיתת הבעל שאפילו הנשים כשרות כדתנן באחרית יבמות הוחזק להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה כו' גם הפסולין הללו כשרין להעיד כי מת בעלה של זו ותנשא על פיהן וא"ר מנשה זאת אומרת כלומ' נתברר לנו מדיוקא של משנה כי גזלן דרבנן כגון משחק בקוביא וכיוצא בהן שהן פסולין מדרבנן כשרין להעיד כי מת בעלה של זו דהא הנשים נאמנות בעדות זו ואוקימנא בפרק דיני ממונות בשלשה לר"מ דאמר עד זומם פסול לכל התורה והלכתא כוותיה:
[מתני'] מי שראה את החדש כו'. לא מיתוקמא בזמן הזה אלא בניסן ותשרי בלבד:
הדרן עלך ארבעה ראשי שנים
אמר רב חנן בר רבא אמר רב הלכה כר' שמעון: נראה דלאו בפירוש אמרה ליה רב לרב חנן אלא מכלל מה שאמרה רב חנן קמיה דרב ולא אמר ליה רב ולא מידי הה אמר לה רב חנן משמיה דרב, כאילו אמרה לו רב בהדיא. ותדע לך, דהא כי אקשי ליה רב הונא "ר' יוסי ומעשה ואת אמרת הלכה כר' שמעון?!", אהדר ליה איהו "והא זימנין סגיאין אמריתה קמיה דרב הלכה כר' שמעון ולא אמר ולא מידי" - אלמא בהא הוה סמיך רב חנן למימרא משמיה דרב.
מתניתין אלו הן הפסולין המשחק בקוביא וכולי: הכא פסולין לעדות דרבנן קתני וכדאמרינן עלה בגמרא "זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה" - אלמא מתניתין כולה בגזלן דרבנן היא אבל פסולין דאורייתא לא איצטריכא ליה דפשיטא.
המשחק בקוביא: ולמאן דאמר התם בסנהדרין פרק זה בורר "לפי שאינו עוסק בישובו של עולם" פשיטא דלא מיפסל אלא מדברנן; ואפילו למאן דאמר התם "משום אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא" - לאו גזלן דאורייתא הוא כיון דמדעת בעלים קא שקיל.
ומלוה ברבית: יש מי שפירש אפילו ברבית דאורייתא; וטעמיה משום דכיון דמדעת בעלים נמי קא שקיל - לא משמע ליה דהוי גזלן וכדאמרינן בריש פ"ק דבבא מציעא לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו.
ואינו מחוור כלל. חדא דהכא כולי עלמא ידעי דרבית מיסר אסיר דאורייתא ואף על גב דשקיל לה מדעת בעלים. ובשלמא למאן דבעי "רשע דחמס" - ניחא, דאפשר לומר דאף על גב דידע דקא עבר אאיסור נשך ותרבית, מכל מקום לאו רשע דחמס קרינן ליה כיון דלא משמע ליה מדשקיל מדעת בעלים. אבל אנן לאו רשע דחמס בעינן דהא קיימא לן בהא כאביי במשומד אוכל נבלות לתאבון וכל דארבעין בכתפיה פסול לעדות. והא נמי ארבעין בכתפיה ופסול.
אלא מחוורתא דהכא ברבית דרבנן קאמר ואיהו דאיצטריכא ליה, הא ברבית דאורייתא לא איצטריכא ליה דפשיטא. וברבית דאורייתא נמי לא הוה תניא "זה הכלל כל עדות שהאשה (ס"א "שהנשים") כשרה לה אף הן כשרין לה" דמלוה ברבית ברבית דאורייתא- לא מכשרינן ליה אפילו לעדות אשה.
ומפריחי יונים: למאן דמפרש התם "אי תקדמיה יונך ליון" היינו משחק בקוביא. ולמאן דאמר "ארא" - כל שכן שאין בו אלא משום דרכי שלום בעלמא.
וסוחרי שביעית: בשביעית בזמן הזה דרבנן.
והעבדים: אף על גב דפסולין לעדות דבר תורה כאשה או משום דאתו מביניא דאשה וגזלן וקטן (כדאיתא בבבא קמא בפרק החובל גמ' "ר' יהודה אומר העבדים אין להם בשת") אפילו הכי איצטריך ליה למיתני הכא משום דר' שמעון דקא מכשר לעיל אב ובנו וכל הקרובים - סלקא דעתך אמינא דעבדים נמי כיון דלא בפסול עבירה מיפסלי אלא בגזרה דאורייתא כקרובים- לתכשרי ר' שמעון מיהא. קמ"ל דלכולי אלמא פסולין, וקרובים דמיתכשרי הכא לר' שמעון היינו בכשרין לעדות [ב]ע[ל]מא ומדשרינהו[1] רחמנא דכתיב "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן..החדש הזה לכם וגומר" כדאיתא בגמ', הא בפסולין בעלמא לא מכשרינן מדין קרובין דלא דמו כדאמרן. והיינו טעמא נמי דתניא הכא עבדים ולא תניא להו בהדי "אלו הן הפסולין" דפרק(?) זה בורר בסנהדרין.
ותמיה לי אם כן אמאי לא תני נמי "והאשה"? ויש לומר כיון דתניא "זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הן אינן כשרין לה", הא תנא בהדיא דאין אשה כשרה לעדות החדש. וניחא ליה למיתני בכי האי לישנא משום דשמעינן מינה תרתי: חדא, הא דכל עדות שאין אשה כשרה לה; ועוד, דאין אשה כשרה לעדות החדש. ואילו תנא בהדיא "העבדים והנשים" הוה צריך עוד למיתני "זה הכלל". הילכך ניחא ליה טפי למיתני חדא דאית ביה תרתי.
גמ' אמר רב מנשי זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה: ואף על גב דעבדים קתני במתניתין דפסולין דאורייתא - "זה הכלל" לא קאי אעבדים אלא אשארא; דאילו עבדים לא איצטריכא ליה הכא לאכשורי לעדות אשה מ"זה הכלל" דעבדים לעדות אשה בהדיא תננהו ביבמות בפרק האשה בתרא- "הוחזק להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה ואשה מפי אשה מפי עבד ומפי שפחה". אלא "זה הכלל" להנך פסולין בעבירה הוא דאיצטריך דלא תנן, ועבדים דתניא הכא משום דר' שמעון דמכשר לעדות החדש אפילו קרובין הוא דאיצטריך. כדכתבינא לעיל.
סליק פיקרא
- ^ הגהנו כאן על פי הערות של ר' חיים זלמן דימיטרובסקי בדפוס ניו יורק, תשכ"א - ויקיעורך
בראשונה היו מקבלים וכולי: ירושלמי: "אמר ר' יונה הכן צורכא מתני' בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם. אם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו. א"ר יוסי אפילו ממתני' אתיא אם אינן מכירין משלחין עמו אחר להעידו לפי שבראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם".
מתני' אלו הן הפסולין: פי' הפסולין מדבריהם דאלו פסולי דאורית' לא נחת השתא למתני דהנהו פשטא דפסולין הכא והא דקתני העבדים דהוה פסולי דאורייתא כדאיתא בהחובל י"ל דמשום ר"ש דאכשר קרובים בקדוש החדש אצטרך למתני פיסול עבדים דלא תימא לא פסלו בעדות החדש אלא כשיש בו פיסול משום דיעות שבו ואפילו מדרבנן אבל כל שאין פסולו אלא מגזירת הכתוב כגון עבדים וקרובים כשר בעדות החדש קמ"ל שהעבדים פסולין אף בזה ולא הכשיר ר"ש אלא (עבדים) [קרובים] אבל (קרובים) [עבדים] לא שאף קרובים מגזרת הכתוב הוא שכשרים כאן כדכתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן כדאיתא בגמרא וראיה לפי' זה דהא במס' סנהדרין פ' זה בורר קתני כולה מתניתין דהכא דאלו הן הפסולין ולא קתני העבדים כדקתני הכא והיינו מטעמא דכתיבנא והשתא דפרישנא דמתניתין פסולין דרבנן קתני היינו דאמרינן בגמרא גבי סיפא דמתניתין זאת אומרת גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה פי' דהא מתניתין גזלן דדבריהם וקתני סיפא שכל עדות שהאשה כשרה לה אף הם כשרים לה דאע"ג דעבדים פסולא דאורייתא אידך הוה פסולי דדבנן ועל אידך קתני זה הכלל בסיפא להכשירם בעדות אשה דאלו עבדים בהדיא תנן ביבמות שהוחזקו להיות משיאין מפי אשה מפי עבד מפי שפחה:
המשחק בקוביא: האי פסולא דרבנן הוא ולמאן דפסיל ליה התם לפי שאין עסוקין ביישובו של עולם הא ודאי מדרבנן הוא ולמאן דפסיל ליה התם מדין אסמכתא אע"ג דאסמכתא דלא קניא גזילה דאוריתא הוא מיהו כיון דלא משמע להו לאינשי דהאי להוי גזל לא מפסיל מדאוריתא וכדאמר בעלמא לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו:
ומפריחי יונים: הא נמי למאן דמפרש אי תקדמי יונך ליוני והרי אסמכתא לא משמע להו לאינשי כדאמרן ולמאן דמפרש (אנא) [ארא] כ"ש שאין בו אלא משום דרכי שלום בעלמא:
ומלוי ברבית: נראה מפרש"י ז"ל דמיירי אפי' ברבית קצוצה דאוריתא ופסוליה מדרבנן דמדאוריתא ליכא משום אל תשת עד חמס דהא מנפשיה יהיב ליה ואין דבריו נכונים דהא ניחא למ"ד דבעינן רשע דחמס אבל הא קיימא לן דבכל לאו דאוריתא מפסיל והכא ודאי כ"ע ידעי דאיכא לאו דאורייתא ויש לפרשה דרבית הבאה במלוה קאמר ומשום לוה נצרכה דלא משמע להו איסורי לאינשי אלא גבי מלוה בלחוד אבל לא בלוה וטפי משמע להו בערב ועדים מדכתיב לא תשימון עליו נשך וכדפרישית בדוכתיה א"נ יש לפרש מתניתין כפשוטה אפילו על המלוה ובאבק רבית דרבנן:
(ושומרי שביעית) [וסוחרי שביעית]: י"מ בזמן הזה דרבנן (דאלו) [ואפילו] בשביעית דאורייתא רבנן הוא דפסלינהו לפי שחשודין על הממון דאלו מדאורייתא לא מפסלי כיון דליכא אלא לאו הבא מכלל עשה ועוד דלא משמע להו לאינשי איסורי בהכי ובתוספתא פירש במי שיושב ובטל כל שני שבוע וכשנכנסה שביעית התחיל פושט ידיו לעשות סחורה בפירות שביעית דאפי' כי הוה סחורה לאכול בקדושת שביעית פסלוהו רבנן:
ה"ג ועבדים: וכן במשניות מדוייקות ויש שמחקוהו משום דהוה פסולא דאורייתא וכדלא תני לה בסנהדרין וכבר תקננו הדבר לעיל ובדין הוא דליתני נמי והנשים אלא דהא אשמעינן ליה במאי דקאמר זה הכלל דמינה שמעינן תרתי חדא דנשים פסולות הכא ולפיכך אלו פסולין בה ואידך דבעדות אשה שהנשים כשרות אף אלו כשרים וזה ברור:
מי שראה את החדש ואינו יכול לילך מוליכים אותו: פי' שלא לעדים בלבד נתנה לחלל שבת אלא אף הגורם להעיד עדותם דבקריאה הוא דתלה רחמנא החלול וקתני שלא סוף הדבר שמוליכים אותו על החמור דאיכא מחמר דאוריתא שהוא בלאו ואין בו מיתה וכרת אלא אף מקלות ומזונות לוקחין בידם דאיכא לאו ומיתה בעלמא והיתר הכתוב לזו נצרכה דאלו על הליכת העדים חוץ לתחום איסורא דרבנן הוא דהא קיי"ל דתחומין דרבנן ואפילו כל תחומין עד כמה פרסאות ולא סוף דבר עשרה מילין כדמשמע בירושלמי דגמרא דילן פליג עלה כדכתיבנא במס' שבת בס"ד:
שעל מהלך [לילה] ויום: כלומר של יום שלשים:
מחללין את השבת: פי' כדי לקדשו ולעשות לו קריאה במועדו ומיום שלשים אין מקדשין אותו למפרע כלל אלא מעברין אותו הילכך אין לחלל אלא על מהלך לילה ויום בלבד דתו לא מהני הלוך העדים לקדשו בזמנו:
גמ' כשירה בכם: כלומר בשניכם ששני אחים כשרים בה וכן כל עדות קרובים:
ורבנן דרשי עדות זו מסורה לכם: כלומר שצריך סמוכין לקדוש החדש ולר"ש אפשר דתרויהו ש"מ א"נ דיליף לה מדיני ממונות דבעינן ג' מומחין מדאורייתא דקסבר חד נמי פסול ומהפרת נדרים לא יליף:
והא זמנין וכו': תימא ותיפוק לי' דשמעיה לרב דפסק הכי בהדיא בשם רב וי"ל דההיא לא בפי' אתמר אלא מההיא כללא שמע לה דאמרה זמנין סגיאין קמיה ולא א"ל ולא מידי:
ואת אומרת גזלן מדבריהם כשר לעדות אשה: פי' להשיא אשה על עדות א' מאלו שהעיד במיתת בעלה ודוקא גזלן של דבריהם אבל גזלן של תורה פסול לעדות אשה (שלו דעות) [שיש לו ריעות] מגופו דמסהיד בשקרא שלא הכשירו בו מפסולי דאורייתא אלא אשה ועבד שפסולין בגזירת הכתוב והם נאמנים במילי דעלמא (גבי בריתא) ומיהו אפשר דבמסיח לפי תומו אפי' גזלן של תורה כשר לעדות וכדמכשירנן בגוי המסיח לפי תומו וכ"כ הרי"ף בשלהי מס' יבמות:
אם אינן מכירין וכו': פי' להעיד עליו בב"ד שהוא ישראל כשר ובגמרא אמרינן בחד לישנא דמתניתין כפשטה ובעד אחד סגי להעיד עלה ואע"ג דבעלמא גבי מקום חשודין צריך שני עדים על האדם להעידו שלא אמרינן עד א' נאמן באיסורין אלא במעיד על גוף האיסור ולא במעיד על האדם וכדאיתא במשניות זרעים שאני הכא דחששא זו מדרבנן היא כדקתני סיפא שבראשונה היו מקבלין עדות מכל אדם ומשום קלקול שקלקלו הבייתוסים אמרו חכמים שלא לקבל עד שיעידו עליו והם תקנו דסגי בעד אחד שיעידו עליו והאי בראשונה היו מקבלין עדים טעמא לרישא הוא וכאלו אמר מה טעם אנו צריכין עדים להעידו מפני שבראשונה היו מקבלין עדות מכל אדם ונתקלקלו ומינה דמשום הכי תקון דסגי בעד אחד ומשלך נתנו לך וכן הקשו בירושלמי דבראשונה ה"ל למתני ברישא ופי' דה"נ קתני דרישא על סיפא קתני וכולה חדא היא כאלו תני סיפא ברישא:
משקלקלו המינין: פי' הביתוסים שהיו מטעין לעדים ורוצין לגרום לקבוע ניסן בשבת כדי שתהא הקרבת העומר באחד בשבת דמשמע להו ממחרת השבת שבת בראשית:
מוליך ומביא וכו': ירושלמי א"ר זעירא דלא להוי סברין דהוא כוכבא א"ר יוסה חמינן כוכב דסליק ונחת חמינן כוכבא דאזיל ואתי ע"כ:
ובית יעזק: בגמרא מפרש אמאי קרו ליה הכי ובירושלמי אמר מהו בית יעזק ששם היו עוזקין ההלכה שנאמר ויעזקהו ויסקלהו:
לא היו זזין משם כל היום: פי' בשבאו בשבת לפי שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות בלבד וכל החצר חשובה כד' אמות כדאיתא בעירובין פ' מי שהוציאוהו ואע"ג דאמרינן התם דכל עיר המוקפת חומה כד' אמות שאני ירושלים שלאחר שנפרצה בה פרצות חשיבא כר"ה:
התקין ר"ג וכו': פי' כיון שבאו ברשות עשאוהו כאלו קנה כאן שביתה ומשלך נתנו לך דאיסור תחומין דרבנן:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה