קידושין סט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד הולד כמותה דברי ר' יוסי הגלילי וחכ"א אדבריו קיימים משום שנאמר (שמות כא, ד) האשה וילדיה תהיה לאדוניה מאי תלמודא אמר רבא אדרבי יוסי הגלילי:
מתני' ר' טרפון אומר ביכולין ממזרין ליטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הולד עבד שיחררו נמצא הבן בן חורין רבי אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר:
גמ' איבעיא להו רבי טרפון לכתחילה קאמר או דיעבד קאמר תא שמע אמרו לו לרבי טרפון טיהרת את הזכרים ולא טיהרת את הנקיבות ואי אמרת לכתחילה קאמר ממזרת נמי תינסיב לעבדא עבד אין לו חייס תא שמע דאושפזיכניה דרבי שמלאי ממזר הוה ואמר ליה אי אקדמתך טהרתינהו לבנך אי אמרת בשלמא לכתחילה שפיר אלא אי אמרת דיעבד מאי ניהו דמנסיב ליה עצה ואמר ליה זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי ובשני דר' שמלאי עבד עברי מי הוה והאמר מר גאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אלא לאו שמע מינה רבי טרפון לכתחילה קאמר דשמע מינה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' טרפון:
רבי אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר:
אמר ר' אלעזר מאי טעמיה דרבי אליעזר דאמר קרא (דברים כג, ג) לו הלך אחר פסולו ורבנן ההוא הבישראל שנשא ממזרת סלקא דעתך אמינא (במדבר ד, ב) למשפחותם לבית אבותם כתיב אתא לו אפקיה ורבי אליעזר לאו אע"ג דכתב למשפחותם לבית אבותם אתא לו אפקיה הכא נמי אף ע"ג דכתיב (שמות כא, ד) האשה וילדיה תהיה לאדוניה אתא לו אפקיה ורבנן כל ולד במעי שפחה כנענית כולד במעי בהמה דמי:
מתני' עשרה יוחסים עלו מבבל כהני לויי ישראלי חללי גירי וחרורי ממזירי נתיני שתוקי ואסופי.
וכהני לויי וישראלי מותרין לבא זה בזה.
זלויי ישראלי חללי גירי וחרורי מותרין לבא זה בזה.
חגירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי כולם מותרין לבא זה בזה.
ואלו הם שתוקי טכל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו. יאסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא אמו אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי:
גמ' עשרה יוחסים עלו מבבל:
מאי איריא דתני עלו מבבל ניתני הלכו לארץ ישראל מילתא אגב אורחיה קמ"ל כדתניא (דברים יז, ח) וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוה מכל הארצות בשלמא בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל היינו דכתיב
רש"י
[עריכה]
האומר לשפחתו - מעוברת:
הרי את בת חורין - בגט שחרור זה וולדך עבד:
ולדה כמוה - משוחרר כדיליף בסיפא שנאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה הולד שתלד לאדוניה אין האשה לאדוניה אין הולד לאדוניה:
מאי תלמודא - היכא שמעינן מהאי קרא דבריו קיימין:
אמר רבא אדרבי יוסי הגלילי - האי קרא אדרבי יוסי קאי ולדה כמוה משום שנא' כו':
מתני' יכולין ממזרין ליטהר - מפסול זרעם שלא יהו בניהם ממזרים:
בנה עבד - ואין ממזר דהא ולדה כמוה:
בן חורין - ומותר בישראלית:
הרי זה עבד ממזר - בגמרא יליף לה טעמא:
גמ' לכתחילה קאמר - ממזר נושא שפחה דקסבר דכי כתיב לא יהיה קדש בישראל כשר כתיב ולא בממזר:
או דיעבד קאמר - ממזר שנשא שפחה אבל לכתחילה לא ישא דהא ישראל הוא וקרינא ביה לא יהיה קדש (דברים כג) דמתרגמינן לא יסב גברא וגו' דשפחה הרי היא כבהמה וביאותיה הפקר וקדישות:
טיהרת את הזכרים - שילכו למקום שאין מכירין ויאמר עבד אני ונושא שפחה ואין מוחה בידו:
ואת הנקבות לא טיהרת - אין דרך אשה לגלות ממקומה ולבקש תחבולות לינשא בסתר מאחר שיש מוחין בידה אלמא ר' טרפון דיעבד קאמר דאי לכתחילה כיון דאין מוחין בידה ממזרת נמי תנסיב לעבד:
עבד כנעני אין לו חייס - אינו מתיחס אחר אביו דכתיב (בראשית כב) עם החמור עם הדומה לחמור כבהמה שאין הולד כרוך אחרי האב הילכך אי מינסבא לעבדא לא מהני מידי:
אי אקדמתיך אטהרתיך לבנך - אם הייתי מכירך קודם שנשאת אשה הייתי משיאך עצה לטהר בניך:
שפיר - שהיה אומר לו ליקח שפחה:
מאי ניהו - מאי הוה אמר ליה איסורא לא היה מינסיב עצה למיעבד ומשני דמינסיב לו עצה ואמר ליה זיל גנוב ותיזדבן לעבד עברי ותהא שפחה מותרת לך דמכרוהו בית דין רבו מוסר לו שפחה כנענית ולא מוכר עצמו ולהכי נקט זיל גנוב והוא הדין נמי מצי לאקשויי מי שרי לאנסובי עצה למיגנב אלא מקשיא אחרת סלקיה דאי הוה מקשי ליה הא הוה מצי ליה לשנויי אלא דאמר ליה מכור עצמך לעבד עברי וכרבי אליעזר דאמר בפרק קמא (לעיל דף יד:) זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית:
והאמר מר - במסכת ערכין:
אלא בזמן שהיובל נוהג - דמצי למקרי ביה עד שנת היובל יעבוד עמך:
לא יבא לו - דור אחריו הוא מושך דהכי משמע דור עשירי לא יבא אפילו אין בו צד ממזרות אלא מאותו:
כולד במעי בהמה דמי - שאין מתייחס אחר אביו כלל:
מתני' עשרה יוחסין עלו מבבל - כשעלו בני הגולה ובגמרא מפרש לה דאשמועינן שמשפחות שבבבל מיוחסות הן שהפריש עזרא כל הפסולין משם והוליכן עמו:
חללין - כהנים חללין שנולדו מפסולי כהונה:
וחרורי - משוחררי:
נתיני - גבעונים שמלו בימי יהושע ואמרינן ביבמות (דף עח:) דוד גזר עליהם:
שתוקי ואסופי - מפרש להו ואזיל איזוהי שתוקי כו':
לויי וישראלי חללי גירי וחרורי מותרים לבא זה בזה - אבל כהנים בחללי גירי וחרורי לא שחללה בלאו וגיורת ומשוחררת בחזקת זונה:
גירי וחרורי ממזרים כו' מותרים לבא זה בזה - דקסבר קהל גרים לא איקרי קהל ולא הוזהרו ממזרים לבא בקהל גרים אבל לויים ישראלים בממזרי לא ושתוקי ואסופי ספק ממזרים הם ומותרים להתערב בממזרים כדאמר בגמרא (לקמן דף עג.) בקהל ודאי הוא דלא יבא בקהל ספק יבא:
ואינו מכיר את אביו - וכשקורא פלוני אבא אמו משתקתו:
בדוקי - בגמרא מפרש ליה:
גמ' מילתא אגב אורחיה קא משמע לן - על פי דרכו שהיה הולך ומדבר דבריו ליוחסין השמיענו ולמדנו דבר חדש בלישנא דנקט ולמדנו עוד ממנו דא"י גבוה מבבל:
בשלמא בית המקדש גבוה - דשמעת מינה דהא בארץ ישראל משתעי קרא:
תוספות
[עריכה]
אלא אי אמרת דיעבד מאי נינהו. פי' הקונטרס מאי האי דקאמר ליה איסורא לא הוה מנסיב ליה עצה למיעבד וה"ה נמי כשא"ל זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי דהוה מצי לאקשויי ומי שרי להשיאו עצה לגנוב ולעשות איסורא אלא גמרא פריך שפיר עוי"ל דאי הוה מקשה ליה הכי הוה ליה לשנויי דאמר ליה זיל ומכור עצמך וכר' אליעזר דאמר (לעיל דף יד:) אחד זה ואחד זה רבו מוסר לו שפחה כנענית:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/קידושין/פרק ג (עריכה)
קיג א מיי' פ"ז מהל' עבדים הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ס"א:
קיד ב מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ג', סמ"ג לאוין קיז, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ':
קטו ג מיי' פ"א מהל' עבדים הלכה י', סמג עשין פג, טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף י"ד:
קטז ד מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ד', סמ"ג לאוין קיז, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ':
קיז ה מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף י"ח:
מתוך: עין משפט ונר מצוה/קידושין/פרק ד (עריכה)
א ו מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה ט"ו, טור ושו"ע אה"ע סי' ח' סעיף א':
ב ז מיי' פי"ט מהל' איסורי ביאה הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' ח' סעיף ב' וסעיף ג:
ג ח מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ל"ג:
ד ט מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה י"ב:
ה י מיי' פט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף ל"א:
ראשונים נוספים
שמע מינה לכתחלה קאמר. יש שואלין מאי שנא ממזר דלא מחייב בלאו דלא יהיה קדש ומותר בשפחה ומחייב בלאו דחתון ואסור בכנענית ומאי שנא ממשוחרר שאסור אף בלאו דלא יהיה קדש שהרי אסור בשפחה כדאמרינן בפרק כל הבשר (חולין דף קי"ד ע"ב) שאסור פרי עם האם ותנן נמי מי שחציו עבד וחציו בן חורין לישא שפחה אינו יכול וכו' ואומר ר"ת ז"ל דכל היכא דאמר רחמנא לאו גרידא ממזר אסור אבל הכא שאני דלא אמר רחמנא לא תנסוב אשה אלא לא יהיה קדש פרט לזה שהוא קדש ועומד שהרי יצירתו בעבירה אבל עבד [משוחרר] אין יצירתו בעבירה:
מתני': כהני ולויי. פירש"י ז"ל מאותן לוים דלא חזו לעבודה הוו הני דקתני מתני' מאותן שקצצו בהונות ידיהם כשאמר להם נבוכדנאצר שירו לנו משיר ציון כדאיתא במדרש אבל מן הראויים לעבודה לא עלו כדכתיב ומבני לוי לא מצאתי שם ואין דברים הללו נכונים וכי תעלה על דעתך שבנו הבית והקריבו קרבנו' בלא שיר בין בפה בין בכלי אלא מתחל' עלו במעל' ראשונה לויים דכתיב הלויים מבני ישוע וגו' ושם כתוב משוררים ושוערים וביסוד המעלה של עזרא לא מצא שם לוי ושלח לבבל ושלחו לו מהם דכתיב ויביאו לנו כיד אלהינו הטובה עלינו איש שכל מבני מחלי בן לוי ואחיו שמונה עשר וגמר הענין והכל מפורש בכתובים:
גירי וחרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה. למאי דאמר רבי טרפון הה"נ לעבדים בממזרים ולא תנא חרורי אלא משום שאר השנוים במשנה דאסי' בעבדי ועוד דיוחסין דעלו מבבל כייל ואזיל ומפרש.
ואיכ' למידק היאך הם מותרין לבא בנתיני והא אמרי' ביבמו' דף ע"ו ע"א דקוד' גרותן לית להו חתנות ובגרותן הוא דאי' להו חתנות ונתינים חייבים עליהם משו' לא תתחתן וא"כ היאך אלו מותרים בהם וע"כ חייבין הן בלאו דחיתון דאי לא לישתרו נמי בכנענית ועבדי' ואיכא למימ' בכל לאוי דפסול יוחסין לא מחייבי כי היכי דלא מחייבי בלאו דלא יבא ממזר דלא מיקרו קהל ולא חשש הכתוב ליחס הפסולים והא דאסירי בכנעני' ועבדים משום דכתיב בתך לא תתן לבנו וגומר כי יסיר את בנך מאחרי והני נמי בכלל ישראל נינהו ואסור שמא יסיר את לבו ובלאו דלא יהיה קדש נמי מחייבי דכיון שאינן חייבים בכל המצות סורין רע ואית בהו שמא יסיר ומצינו שהשוה הכתוב כנעני ועבד בכל מקו' של יוחסין ומשום הכי ליתנהו בחיתון.
ואי קשיא והא אמרינן ביבמות דף ע"ט ע"א דדוד גזר על הנתינים ופרשנו שם שגזר עליהם עבדות ואם כן היאך מותרים לבא באלו שהרי כולן חוץ ממזרי' אסורין בעבדים ואיכא למימר כי גזור רבנן בכשרים אבל בפסולי' לא גזור לפיכך כל אלו שהם פסולין לא אסרו עליהם הנתינים מחמת עבדות, ודכותה איתא התם בפרק הערל:
דאמר ליה זיל גנוב ואיזדבן בעבד עברי הא פרישנא בפרק קמא דלאו דוקא זיל גנוב שאין אומרים לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה דה"ה במוכר עצמו מפני דחקו שהוא מיתר בשפחה אלא שאין רבו מוסר לו כרחך ומשום דשפחה כנענית איתא בנמכר בגניבתו בהדיא נקט תלמודא זיל גנוב:
ואקשינן ובשני דר' שמלאי עבד עברי מי הוה והא אמר מר אין ע"ע נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. פירוש שאינו נוהג בדיני עבד עברי המפורשים בתורה לצאת בשנים וביובל ובמיתת אדון ולהיות מותר בשפחה כנענית אבל יכול הוא למכור עצמו לעכו"ם או לישראל והוא קנו' לו קנין הגוף ולכי נפיק בעי גיטא דחירותא כדאיתא בפ' החולץ גם בפ' איזהו נשך בהנהו דיהבי זוזי לאינשי ומשתעבדי בהו וכדפרישית בפ' איזהו נשך גם במסכת גיטין:
אמר שמואל הלכה כר"מ דממזר מותר בשפחה אפילו לכתחלה וק"ל מאי שנא ממזר דמותר בשפחה אפילו לכתחלה וליתיה בלאו דלא יהיה קדש מבני ישראל שאסור ישראל בעבד ושפאה כדמתרגמי' בהדיא אע"ג דמתחייב בלאו דלא תתחתן ואסור בכותית ומ"ש מעבד משוחרר דכי היכי דמחייב בלאו דלא תתחתן מחייב בלאו דלא יהיה קדש כדתנן מי שחציו עבד חציו בן חורין לישא שפחה א"י מפני חירות שבו. תירץ רבינו יעקב ז"ל דכל היכא דאמר קרא לאו גרידא כגון לא תתחתן בם וכיוצא בו ממזר אסור בו אבל הכא דכתיב לא יהיה קדש ולא אמר רחמנא לא יקח שפחה אלא לא יהיה קדש פרט לזה שהוא קדש ועומד שיצירתיי בעבירה היתה מתחלה משא"כ בעבד משוחרר שהיתה יצירתו בהיתר ונכון הוא:
פרק רביעי
עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי וישראלי. קשיא ליה לרש"י דהא ביסוד מעלה של עזרה כתיב ומבני לוי לא מצאתי שם והכא מצינו לוים בכלל העולים. ותירץ דהני לויי היו מאותן הפסולים לעבודה שקצצו בהונות ידיהם כשאמרו להם שוביהם שירו לנו משיר ציון כדאיתא באגדתא אבל מן הכשרים לעבודה לא עלו אלא אח"כ והיינו דכתיב ומבני לוי לא מצאתי שם. כלומר מבני לוי הכשרים לעבודה. ולא נהירא שהרי נבנה הבית קודם שעלה עזרא והקריבו עליו קרבנות והאיך אפשר שלא היו שם לויים משוררים בפה ובכלי. והנכון שבמעלה ראשונה עלו שם מבני לוי כשרים אבל ביסוד המעלה של עזרה לא עלו והיינו דכתיב ומבני לוי לא מצאת שם וכן מפורש במקראות:
נתינים הם הגבעונים ונקראים כן ע"ש ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים. ותמיה מילתא דהא במכות מוכח דאיסור נתינה דאורייתא דתנן אלו הן הלוקין ממזרת ונתינה לישראל וליכא למימר דבגררת ממזרת נקט נתינה כדקתני נמי חליצה בגררת גרושה דא"כ ה"ל לפרושי בתלמודא דממזרת ונתינה אינו חייב אלא אחת כי היכי דפריש תלמודא בגרושה וחלוצה דקתני אינו חייב אלא אחת. ותו דבשלמא חלוצה דמתרביא מדין גרושה נקט לה אגב גררתא אלא נתינה דלא מתרבייא מממזרת ושני שמות חלוקים אמאי תני לה אגב גררתא אלא ודאי דנתינה דאורייתא וה"נ אמרינן בכתובות בפרק המדיר גבי מתניתין דאלו שכופין אותן להוציא דלהכי לא קתני ממזרת ונתינה משום דתנא דרבנן קתני דאורייתא לא קתני ואלו ביבמות אמרינן דנתינים יהושע גזר עליהם והתם נמי אמרינן דוד גזר עליהם. ואיכא למימר דודאי מדאורייתא אסורין לבוא בקהל דהא משבעה עממין היו דכתיב בהו לא תתחתן בם ובגירותן הוא דאית להו חתנות אלא שהיו כגרים משוחררים כמצרי אדומי או כעמוני ומואבי שלא היו משתעבדים בהם וגם לא היו אסורים לבא בקהל אלא הם עצמם אבל דורותיהן מותרין שלא כתב רחמנא בז' עממין איסור דורות וזרען שנולד בקדושה מותר ויהושע גזר עליהם שעבוד כל זמן שבית המקדש קיים וממילא אסרם לבא בקהל תוך זמן זה ואתא דוד וגזר עליהם שעבוד ואסרם לדרי עלמא ודאמרינן נמי משה גזר עליהם היינו שעבוד אלא שלא גזר אלא לההוא דרא שהיו אסורין לבוא בקהל מדין תורה כדי שלא יטמעו בהן ישראל ויהושע ודוד גזרו עליהם לדורות כדאמרן והא דתנן בכתובות אלו נערות שיש להם קנס הבא על הגיורת ועל הנתינה כו' ומני נתינה בפסולי ביאה דאורייתא דרבינהו רחמנא לקנס כדמפרש עלה בגמרא מיירי בנתינה ראשונה שאסורה מן התורה כדכתיבנא ושלא כדברי רש"י ז"ל. ואיכא דק"ל כיון דדוד גזר עליהם שעבוד לרבנן דאמרי בפרקין דלעיל דממזר אסיר בשפחה היכי תנן הכא דמותר בנתינה דקתני ממזר ונתינה מותרין לבוא זה בזה ויש שתירץ שלא גזר דוד שעבוד על הנתינים אלא לגבי כשרים אבל לגבי פסולין אין להם דין עבדים. וכן נראה דנהי דגזר עליהם דוד שעבוד דורות להשתעבד בהם כדין עבדים לא הוסיף באיסורין לענין יוחסין להיות כדין עבדים לזה כלל אלא באיסור נתינות ושיהו מותרין בממזרים כדינן:
והא דתנן גבי חרורי ממזרים נתינן שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה אליבא דר' טרפון לאו דוקא חרורי ממזרי דהא ס"ל דממזר מותר בשפחה והא דנקט חרורי משום אידך דאסירי בעבדים אי נמי דכיון דרישא קא מני יוחסין שעלו מבבל אזיל ומפרש דינייהו כדאיתנהו ואיכא למידק האיך גירי וחרורי וכלהו אידך מותרין בנתינים דהא נתינים הוי בכלל איסור לא תתחתן בם כדפי' דבגירותן א"ל חתנות וכבר דוד גזר עליהם לדורות וכל חלו השנויין כאן חייבין הם בלאו דלא תתחתן בם בישראל ובכונה לאוי בר ממזר דליתי' בלאו דלא יהיה קדש לר"ט מטעמא דפריש ר"ת ז"ל לעיל תדע שהרי אסורין הם בכותים כישראל משום לא תתחתן ומשום כי יסיר וה"ה שאסורין בעבדים חוץ מממזר וא"כ שאין כל אלו האסורין בשום לאו דיוחסין דלהא איקרו קהל כדלקמן בפרקין אלא דבעכו"ם ועבדים אסורין משום דכתיב בלאו דידהו כי יסיר והני נמי בני הסרה נינהו וחששה תורה שידיחו לע"ז וכן בעבדים שסורן רע כיון דלא שייכי במצות אסירי מהאי טעמא והוציאו בלשון לא יהיה קדש למעט ממזר לר"ט רבינו הגדול ז"ל. עיין בתוס' בפ' האשה שנתארמלה:
גמרא מאי אריא דתני עלו מבבל כו'. שאני התם דריע חזקייהו. פירש"י ז"ל דכיון דשאר כהני אכלי בקדשים ואינהו לא אכלי מידע ידעי דחששא דפסול אית בהו ולא מסקו להו ליוחסין. אבל פירש ר"ת ז"ל דריע חזקייהו שכיון שאבד כתב היחוס שלהם נודע פסולם לכל וקלא אית להו וליכא למיחש בהו וזה יותר נכון ופרכינן אי הכי מאי גדולה חזקה פירש כיון דליכא למיחש בהו למידי דינא הוא דלא ליפקו מחזקתיהו ומאי גדולה חזקה דמשמע שהיה לחוש ולא חששו שלא לבטל כח חזקה שהיא גדולה:
מהדורות תנינא, תליתאה ורביעאה:
מתוך: תוספות רי"ד/קידושין/פרק ג (עריכה)
אין לו חייים. פירש אין הבן מתייחס אחר העבד אל אאחר האם דהא אפילו בעכו"ם אמרינן בן בתך הבא מן עכו"ם קרוי בן מע"ג דנכריות ולדה כמוה:
ממזר נושא שפחה כי אע"פ שאין קדושין תופסין בשפחה מותר לישא ותה. ודוקא בשפחה הותר אבל לא בגויה דלא יהיה קדש ליתה בממזר משום דכתיב מבני ישראל אבל לאו דלא תתחתן שם סתם כתב והוזהרו ממזרים כישראל בשאר כל המצות:
דמנסיב לה עצה וא"ל זיל גנוב כו' פי' דאלו במוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית כדאמרן בפירקא קמא ורבי אליעזר בלחוד הוא דאמר זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית והאי דמשיאו עצה לגנוב אין איסור בדבר כיון שבדעתו לשלם ומתכוין להכשיר זרעו.
מתוך: תוספות רי"ד/קידושין/פרק ד (עריכה)
עשר יוחסין עלו מבבל. זה שאינו מונה עבדים מפני שאינם בתורת קדושין וכל הני פסולין דמתני' קידושיהן קידושין והנתונים נמי קדושיהן קדושין דהא נתגיירו ואינן עבדים גמורין אל אגזור עליהם ועשאום כעבדים להבדל ישראל מהם. ותנן ואלו נערות שי שלהם קנס הבא על הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית. אלמא מדיש לה קנס כגיורת חשיבא ואל כגויה ועדיפא מהשפחה דאין לה קנס.
מתוך: תוספות ר"י הזקן/קידושין/פרק ג (עריכה)
אין לו חיים. לעולם לכתחלה מותר ואפ"ה ממזרת אין לה תקנה שאם תנשא לעבד אין הבן מתייחס אחריו אלא אחריה ונמצא שהוא ממזר. אם קדמתיך אם הכרתיך קודם שנשאת אשה הייתי משיאך עצה שבניה יהיו כשרים:
לכתחלה. ממזר בשפחה מותר היינו שהיה משיאו לישא שפחה וישחרר הבנים:
אא"א טעמא דרבי טרפון דיעבד אבל לכתחלה אסור ודאי רבי שמלאי לא משיאו עצה:
שיגנוב ועבד עברי שמכרוהו ב"ד מותר בשפחה ולא מוכר עצמו ולהכי נקט זיל גנוב וה"ה דמצי לאקשויי מי שרי לאינסובי עצה למגנב אלא דהוה מתרץ ליה דס"ל כר' אליעזר דאמר אפי' מוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית:
והאמר מר במסכת ערכין אין דין עבד עברי נוהג [אלא בזמן שהיובל נוהג] דקרינן ביה עד שנת היובל יעבוד עמך. הלכה כר' טרפון דממזר נושא שפחה אפילו לכתחלה דאפי' איסורא דרבנן ליכא שלא גזרו על השפחה לממזר מפני תקנת בניו:
מתוך: תוספות ר"י הזקן/קידושין/פרק ד (עריכה)
עשרה יוחסין עלו כשעלו לגולה:
חללי. כהנים שנולדו מן הפסולות לכהונה:
חרורי. משוחררים:
נתיני. גבעונים שמלו בימי יהושע ואמרי' ביבמות דדוד גזר עליהם:
לבא. כהני לויי וישראלי מותרים לשאת זה את זה:
אבל חללה היא בלאו לכהן וגיורת ומשוחררת ספק זונות נינהו:
גרי. קסבר לא אקרו קהל:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה