המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
שוא ידבר שאם ידבר טוב בפיו אין טוב בלבו, כי
לבו יקבץ און לו יצא לחוץ ידבר: ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש שוא ידבר: כי ידבר אחת רכה ואחת קשה לשבר לבי, כמו שאמר אחד שנכנס לבקר את החולה ואמר לו: קשה עלי חליך, כי כבד הוא, כי מזה החלי מת אבי.
יקבץ און לו: לעצמו הוא קובץאון; בלבו: שאינו מוציא בשפתיו, ואינו משמיע לאמרים בפני, אבל בחוץ ידבר לאחרים הרע שיהיה קובץ בלבו.
"ואם בא לראות" - וכאשר בא מי מהם לראות בי ולבקרני היה מדבר עמי שוא כי בפיו ינחם אותי ובלבו היה מקבץ דברי און ועמל וכשיצא לחוץ אל חבריו היה מדבר האון אשר קבץ בלבו
"ואם בא לראות שוא ידבר", אבל אם נמצא ביניהם אחד שהוא "דבר" להם שזה דבר "שוא" מה שהם מחליטים שאני מוכן למות מתוך החולי הזה, ועי"כ "בא לראות" את האמת, אם חליי מסוכן כדבריהם או לא, אז עת שבא האיש שדבר שהוא שוא שאיני מסוכן ובא לראותי ולבקרי, וראה שעדיין אני חי וירא פן אתרפא, אז "לבו יקבץ און לו" חשב בלבו תחבולות און איך למותתני, אחר שראה שאפשר שאחיה מן החולי, "ובצאתו לחוץ אז ידבר" והגיד זאת לרעיו ששלחוהו לבקרני, ואז.