פסחים עב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
שלא נתנה שבת לדחות [וסיפא נתנה שבת לדחות אצלו] הכא הרי נתנה שבת לדחות אצל קרבן ציבור א"ל רב אשי לרב כהנא הכא נמי הרי נתנה שבת לדחות אצל תינוקות דעלמא א"ל לגבי דהאי גברא מיהת לא איתיהיב:
ושאר כל הזבחים ששחטן לשום פסח אם אינן ראויין חייב ואם ראויין רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר:
מאן תנא דשני ליה בין ראויין לשאינן ראויין ר' שמעון היא דתניא אחד הזבחים הראויין ואחד זבחים שאינן ראויין וכן השוחט לשם אימורי ציבור פטור דברי ר' מאיר א"ר שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על שאינן ראויין שחייב על מה נחלקו על הראויין שרבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אמר רב ביבי אמר רבי אלעזר פוטר היה רבי מאיר אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטו לשום הפסח א"ל רבי זירא לרב ביבי והאמר רבי יוחנן מודה היה רבי מאיר בבעלי מומין א"ל בבעלי מומין לא טריד בהו והאי טריד ביה בעא מיניה רבא מרב נחמן חולין לשום פסח מאי לי א"ר מאיר אמר ליה פוטר היה ר' מאיר אפילו חולין לשום פסח והא"ר יוחנן מודה היה ר"מ בבעלי מומין בעלי מומין לא מיחלפי הני מיחלפי וטעמא דרבי מאיר משום איחלופי ולא איחלופי והאמר רב ביבי א"ר אלעזר פוטר היה ר' מאיר אפי' עגל של זבחי שלמים ששחטו לשום הפסח אלמא טעמא דר"מ משום דטריד א"ל טריד אע"ג דלא מחלף מחלף אע"ג דלא טריד לאפוקי בעלי מומין דלא איחלופי מחלף ולא מטריד טריד יתיב ר' זירא ורבי שמואל בר רב יצחק אקילעא דר' שמואל בר רב יצחק ויתבי וקא אמרי א"ר שמעון בן לקיש אנתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו חייב ור' יוחנן אמר באשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור איכא דאמרי כ"ש בההיא דמחייב דלא עשה מצוה אית דאמרי בההיא פטור מאי טעמא התם הוא דה"ל לשיולי אבל הכא דלא ה"ל לשיולי לא ור' יוחנן מאי שנא יבמתו דקא עביד מצוה אשתו נמי קא עביד מצוה באשתו מעוברת והא איכא שמחת עונה שלא בשעת עונתה והאמר רבא גחייב אדם לשמח אשתו בדבר מצוה סמוך לווסתה אי הכי אפי' יבמתו נמי יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה ור' יוחנן כמאן אילימא כרבי יוסי דתנן רבי יוסי אומר דיום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור מפני שהוציא ברשות דילמא שאני התם דזמנו בהול ואלא רבי יהושע דזבחים דילמא התם נמי זמנו בהול ואלא כרבי יהושע דתינוקות התם נמי זמנו בהול ואלא כרבי יהושע דתרומה דתנן ההיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ר' יהושע פוטר דילמא כדרב ביבי בר אביי דאמר רב ביבי בר אביי בתרומה בערב הפסח דזמנה בהול אי נמי שאני תרומה דאיקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר דתנן היה עומד ומקריב ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה כל הקרבנות כולן שהקריב על גבי המזבח פסולין ור' יהושע ומכשיר ואמרינן מ"ט דר' יהושע דכתיב (דברים לג, יא) ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה ותרומה היכא איקרי עבודה דתניא מעשה בר' טרפון שלא בא אמש לביהמ"ד לשחרית מצאו רבן גמליאל אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש אמר לו עבודה עבדתי אמר לו כל דבריך אינן אלא דברי תימה וכי עבודה בזמן הזה מנין אמר לו הרי הוא אומר
רש"י
[עריכה]
ואחד זבחים שאינן ראויין - לפסח:
פטור - הואיל וטרוד במחשבת לבו מאז הופרשו ויודע שעליו להקריבם טועה ושוחטן לשם פסח:
על שאינן ראויין שחייב - דלאו טועה הוא:
אפילו עגל - דסד"א ליכא דטעי בה:
לא טריד בהו - אין מחשבת הקרבתן בלבו עד הנה:
האי טריד ביה - כל ימי הפרשתן בלבו ועסוק ואומר מתי אפנה ואקריבנו:
חולין לשם פסח מה לי א"ר מאיר - כלומר מה ר' מאיר אמר לנו בו:
מודה היה ר' מאיר בבעלי מומין - הואיל ולאו בני קרבן נינהו לא יכול לומר טועה הוא וחייב הכא נמי חולין לשם פסח יהא חייב הואיל ולאו בני קרבן נינהו:
הני מיחלפי - חולין בקדשים מיחלפי ויכול לומר טעיתי סבור הייתי קדשים הן משום הכי פטור:
הני לא מיחלפי - בעלי מומין בקדשים לא יכול לומר טעיתי כסבור קדשים הן משום הכי חייב:
אלמא טעמא משום טירדא - ולאו משום איחלופי וחולין לא טריד בהקרבתן:
אקילעא - לפני הבית כעין בית שער וקורין פוריי"א (פורי"א: פרוזדור [מבנה הבולט החוצה, שבו פתח הבית]) :
בשפוד של צלי - של קודש הראוי ואכילת קדשים מצוה דכתיב (שמות כט) ואכלו אותם אשר כופר וגו':
חייב - דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ונותר חייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת דכתיב (ויקרא יט) ואוכליו עונו ישא:
אשתו נדה בעל חייב - כדמוקי לה לקמיה בסמוך לווסתה ובמעוברת דלאו מצוה היא ולקמיה מפרש ואזיל אם חלוק הוא על ריש לקיש או מוסיף על דבריו:
כל שכן בההוא - נותר:
דמחייב - דאין שם לחלוחית מצוה אבל הכא אע"ג דמעוברת מיהו מצות שמחת אשתו איכא:
בשפוד - ליכא למאן נישייליה:
ור' יוחנן מאי שנא יבמתו - דפטור ואע"ג דהוה ליה לשיולי:
דקא עביד - מצות יבום בביאה ראשונה קאמר:
אשתו - מצות פריה ורביה:
עונה - לפי מה שהוא חמר או גמל או טייל או תלמיד כדמפרש בכתובות (דף סא:):
לשמח את אשתו - אפילו שלא בשעת עונתה אם רואה שמתאוית לו:
ומשני בסמוך לווסתה - דמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לזמן ווסת נדותיהן כדאמרינן בשבועות (דף יח:) והזהרתם את בני ישראל והדוה בנדתה מכאן אזהרה לבני ישראל שיהו פורשין מנשותיהן כו':
אי הכי יבמתו נמי - סמוך לווסתה לא רמיא מצוה עליה:
בזיז מינה - בוש ממנה לשואלה אם סמוך לווסתה הוא:
ור' יוחנן - דאמר פטור כמאן:
ברשות - של מצוה שהיה טרוד בה:
דזמנה בהול - שקבוע לה היום וטרוד באם לא עכשיו אימתי הולך אצל בקי ללמדו:
דזבחים - דפטור במתני' בשוחט לשם פסח משום דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה:
זמנו - של פסח בהול הוא היום למהר פן יעבור זמנו:
בן גרושה - כהן חלל זר גמור הוא דכתיב בכהן הנושא גרושה (ויקרא כא) לא יחלל זרעו שמחללו מדין כהונה:
קרן וחומש - שהרי אכלה שוגג:
ור' יהושע פוטר - שטעה בדבר מצוה:
דאיקרי עבודה - אכילתה כדלקמן:
ועבודה - של חלל בשוגג רחמנא אכשרה דתנן כו':
ברך ה' חילו - בכהנים כתיב ישימו קטורה באפך וגו' וסמיך ליה ברך ה' חילו חללים שבו:
אמש - בערב:
תוספות
[עריכה]
באשתו נמי קא עביד מצוה. ובסמוך נמי פריך והא איכא שמחת עונה ותימה הא באשתו נדה קיימינן דליכא מצוה ולא שמחת עונה ואומר ר"י דפריך אלישנא בתרא דפוטר טעה בדבר מצוה אע"פ שלא עשה מצוה הלכך פריך והא איכא שמחה וטעה בדבר מצוה ומסיק דהוה ליה לשיולי:
סמוך לווסתה. אין לפרש דיודע שהוא סמוך לווסתה ומספקא ליה אם נדה גמורה היא אם לאו דא"כ ביבמתו אמאי פטור כיון דיודע שהוא סמוך לווסתה וסמוך לווסתה דאוריי' דנפקא לן מוהזהרתם את בני ישראל אלא יש לפרש שאינו יודע אם הוא סמוך לווסתה אם לאו דהוה ליה לשיולה כיון שאינו יודע והא דאמר בפ"ב דנדה (דף טו.) דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן היינו כשיודע שלא הגיע זמן ווסתה דלא חיישינן שמא שינתה ווסתה וה"ה דהוה מצי למימר שאינו יודע אם היא נדה גמורה או לאו אלא נקט דאפילו יודע שאינה נדה כיון דמספקא ליה אם הוא סמוך לווסתה באשתו חייב ומיהו הוה מצי לאשמעינן במספקא ליה אם היא נדה גמורה ואפי' הכי ביבמתו פטור:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ו (עריכה)
מג א מיי' פ"ב מהל' שגגות הלכה ט"ז:
מד ב מיי' פ"ב מהל' שגגות הלכה ח':
מה ג מיי' פ"ה מהל' דעות הלכה ד', סמג לאוין קכז, טור ושו"ע או"ח סי' ר"מ סעיף א':
מו ד מיי' פ"ב מהל' שגגות הלכה י':
מז ה מיי' פ"י מהל' תרומות הלכה י"ב:
מח ו מיי' פ"ו מהל' ביאת מקדש הלכה י':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/פסחים/פרק ו (עריכה)
מתני' אם אינן ראויין לפסח אותן הזבחים ששחט בשבת לשם פסח חייב ואם הן ראוין ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אוקימתא כרבי שמעון דתאני לא נחלקו רבי אליעזר ור' יהושע על שאינן ראויין שחייב על מה נחלקו על הראויין שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר אבל ר' מאיר בין ראויין בין אינן ראויין פוטר וכן השוחט לשם אימורי צבור לשם תמידין ומוספין קדשים אחרים בשבת:
פוטר היה ר"מ ואפי' [עגל] של זבחי שלמים ששחטו לשם פסח ואפי' אם שחט חולין לשם פסח פוטר רבי מאיר ורבי מאיר תרתי אית ליה משום דמיחלף ומשום דטריד אבל אם שחט בעל מום לשם פסח ודאי חייב הלכך עגל של זבחי שלמים אע"ג דלא מיחלף עגל בכבש טריד ביה והוא קדשים ובעי אקרוביה חולין לשם פסח כלומר כבש של חולין לשם כבש של פסח מיחלף הלכך פטור לאפוקי בעלי מומין שנפסלו מהקרבה דלא טריד להו ומיחלף לא מיחלפי:
יתיב ר' זירא ור' שמואל בר רב יצחק וקאמרי אמר ריש לקיש נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו חייב ור' יוחנן אשתו נדה בעל חייב יבמתו נדה יבם פטור.
איכא דאמרי אם באשתו שעשה מצוה חייב ר' יוחנן כל שכן בנותר דמחייב ר' יוחנן דהא לא עשה מצוה כלל. איכא דאמרי לא מחייב באשתו אלא משום דהוה ליה לשיולי ולא שאל אבל בנותר דלית ליה דמאן דשאיל פטר ופליג על ריש לקיש ואקשי' ור' יוחנן למה מחייב באשתו ופוטר ביבמתו ושנינן יבמתו מצוה קא עביד שנאמר (דברים כה ה) יבמה יבוא עליה ביאתו על אשתו נמי מצוה היא שנאמר (בראשית ח טז) פרו ורבו ושנינן באשתו מעוברת שכבר נתקיימה מצות פריה ורביה והא איכא מצות עונה שנאמר (דברים ה ל) שובו לכם לאהליכם ושני' שלא בשמחת עונה כלומר זו הביאה זולתי העונה האמורה בתורה כדתנן בכתובות פ' אע"פ שהעונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום וכו':
והאמר רבא חייב אדם לשמח את אשתו בדבר מצוה ודחי' זו הביאה בזמן שבא עליה בעת שחייב להתרחק ממנה והוא בסמוך [לווסתה] דקיי"ל חייבין ישראל להיות מתפרשין מנשותיהן סמוך לווסתן שנאמר והזרתם את בני ישראל ואקשי' ויבמתו למה הוא פוטר היה לו לשאול אותה ושנינ' בזיז מינה כלומר כמו מתבייש הוא לשאול אותה בענין הזה דהא לא גיסא ביה עדיין:
ואמרי' ר' יוחנן דאמר טעה בדבר מצוה כי האי גוונא פטור כמאן אי כר' יוסי דלולב דלמא שאני התם דזמנו בהול שאם לא יטלנו היום עובר זמנו וכן ר' יהושע דתינוקות התם נמי משום דזמנו בהול אבל ביבמתו דיכול לקיומי הדא מצוה למחר וליומא חדא אינו בהול הוה ליה לשיולי ולא שאיל חייב וכן ר' יהושע דזבחים נמי זמנו בהול אלא ר' יהושע דתרומה דפטר בזמן שנמצא בן גרושה או בן חלוצה דלמא בתרומות חמץ בערב הפסח דזמנה בהול אי נמי משום דאכילת תרומה נקראת עבודה כרבי טרפון דתני עבודת מתנה אתן את כהונתכם עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש ועבודת בן גרושה או בן חלוצה רחמנא אכשרה דתניא היה [עומד] ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה כל קרבנות שהקריב פסולין ור' יהושע מכשיר מ"ט דכתיב ברך ה' חילו אפי' חולין שבו פועל ידיו תרצה:
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/פסחים (עריכה)
סמוך לשעת ווסתה פי' דליכא שום מצוה לבא עלי' ובמעוברת נמי דלא קיים מצות פרי' ורבי' אבל יבמתו איכא מציה שקיים מצות ייבום והפקיע זיקתה ואע"פ שהיתה נדה הילכך באשתו דלא עביד שום מצוה מחייב וביבמתו דעביד מצוה פטור ולישיילי' פי' מקשה על יבמתו אע"ג דעבד מצוה אמאי פטור הו"ל לשיולי' שמא היא סמוך לווסתה וכיון שלא שאלה פושע היא ויתחייב ומיכן מוכיח שבעודה עירה בא עלי' ונטמאת בתוך בעילתו כגון שנמצא דם על שלו:
יבמתו בזיז מינה אשתו לא בזיז מינה נ"ל דגירסא יתירא היא לומר אשתו לא בזיז מינה דטעם החיוב של אשתו מבואר היא מפני שלא עשה שום מצוה ומה אנו צריכים לעשותו פושע כך נ"ל הגירסא והפתרון של שיטה זו ובפתרון המורה ראיתי כתיב אי הכי יבמתו נמי סמוך לווסתה לא רמיא מצוה עלי' ואינו נ"ל דאע"ג דלא רמיא עלי' מ"מ מצוה עביד דומיא דתינוק דבע"ש שלא רמי' מצוה עלי' למיהמלי' בשבת והיכא דשגה ומהלי' פטור משור דעבד מצוה:
ור' יוחנן כמאן פי' אע"ג דעבד מצוה לא טריד מפני שאין זמנה קבוע ואנה מצא תנא שיאמר כמותו:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה