פסחים מח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אחמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה הכי קאמר קבא מלוגנאי נמי באהאי שיעורא קאי אמר רב יוסף הני נשי דידן גנהוג למיפא קפיזא קפיזא לפיסחא א"ל אביי מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מפקע לה מחלה א"ל דעבדן כר' אליעזר (דתניא) רבי אליעזר אומר דהרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה ואמר רב יהודה אמר שמואל ההלכה כרבי אליעזר א"ל והא איתמר עלה אמר רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו מזו אבל כעכין לא הא איתמר עלה א"ר חנינא אפי' כעכין בעי ר' ירמיה טבלא שאין לה לבזבזין מהו ותוך כלי בעינן והא ליכא או דילמא אויר כלי בעינן והא איכא תיקו:
תניא ר' אליעזר אומר הסל מצרפן ר' יהושע אומר תנור מצרפן רבן שמעון בן גמליאל אומר ככרות של בבל שנושכות זו מזו מצטרפות:
מתני' רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד זו אחר זו וחכמים אומרים שלש נשים עוסקות בבצק כאחת אחת לשה ואחת עורכת ואחת אופה ר' עקיבא אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוין זה הכלל תפח תלטוש בצונן:
גמ' ת"ר לשה היא מקטפת וחבירתה לשה תחתיה מקטפת היא אופה וחבירתה מקטפת תחתיה והשלישית לשה אופה היא לשה וחבירתה אופה תחתיה והשלישית מקטפת וחוזרת חלילה זכל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חימוץ:
ר"ע אומר לא כל הנשים וכו':
תניא אמר רבי עקיבא דנתי לפני רבן גמליאל ילמדינו רבינו בנשים זריזות או בנשים שאין זריזות בעצים לחים או בעצים יבשים בתנור חם או בתנור צונן אמר לי אין לך אלא מה ששנו חכמים זה הכלל תפח תלטוש בצונן:
מתני' שיאור ישרף והאוכלו פטור סידוק ישרף והאוכלו חייב כרת איזהו שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו סדקין זה בזה דברי רבי יהודה וחכמים אומרים חזה וזה האוכלו חייב כרת ואיזהו שיאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו:
גמ' תנו רבנן איזהו שיאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו סידוק כקרני חגבים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים איזהו שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו סדקין זה בזה וזה וזה האוכלו חייב כרת והאנן תנן שיאור ישרף והאוכלו פטור דברי רבי יהודה אימא לרבי מאיר זה וזה האוכלו חייב כרת אמר רבא מאי טעמא דר' מאיר אין לך כל סדק וסדק מלמעלה שאין לו כמה סדקים מלמטה:
רש"י
[עריכה]
חמשת רבעים - לוגין ציפורים שהן שבעה ועוד מדבריים שזה הוא שיעור העומר שהיתה עיסת מדבר שנאמר גבי חלה (במדבר טו) ראשית עריסותיכם כדי עריסותיכם דהיינו עיסת מדבר שהוא עומר לגולגולת והוא עשירית האיפה והאיפה שלש סאין וסאה ששה קבין מדבריות חשוב עישור שבהן ותמצא שבעת רבעי קב וביצה וחומש ביצה כיצד חלק שלש סאין שהן שמונה עשרה קבין ועשה מהן רבעי קב היינו לוגין ותמצא בהן שבעים ושנים לוג טול עישור של שבעים הרי שבעה והשנים הנשארים שתים עשרה ביצים הן עישור שלהן ביצה וחומש ביצה הרי שבעת רבעים ועוד דהוא ביצה וחומש ביצה ובירושלים הוסיפו על המדות שתות מלבר שהוא חומש מלגו שנתנו ששה מן הראשונים בתוך חמשה האחרונים הרי ששת רבעים הראשונים נעשו חמשה והרובע וביצה וחומש הנשארים נעשו רובע שהרובע שש ביצים עשה מהן חמש ביצים גדולות והביצה וחומש ביצה נעשית ביצה גדולה שניתוסף עליה חומשא מלגו דהוא שתות מלבר הרי שש ביצים גדולות דהוא רובע קב גדול הרי עומר המדבר ששה רבעים ירושלמיים וסאה ציפורית עודפת על ירושלמית שתות מלבר כדאמר בעירובין (דף פג.) הרי עומר שהיה ששה רבעים ירושלמיים נכנס בחמש ציפוריים:
נהוג למיפא - בפיסחא קפיזא קפיזא שלשת לוגין לחומרא לשומרו מן החימוץ:
אמר ליה - כר' אליעזר סביר' לן דהסל מצרפן לחלה לאחר אפייתן והאידנא קיימא לן כר' אליעזר בחלה של אור דאין שורפין קדשים ביום טוב ולהשהותם אי אפשר ומשיקרא עליה שם אסור לאפותה דהא לאו לאכילה היא ולא קרינן עלה שם אלא עושה חררה קטנה אצל גדולה ואופה שתיהן וכשהוא רודה נותנן לכלי והוא מצרפם ונוטל הקטנה וקורא שם ומברך ומצניעה ושורפה משתחשך או למחר וכן הורה לנו רבינו יעקב בן יקר:
שנושכות זו את זו - שהן רחבות ועגולות כעין שלנו וכשמדביקין זו אצל זו בתנור נושכות זו מזו הלכך חדא היא:
אבל כעכין - קויילו"ש (קילי"ש: יתדות (של משחק. וכאן, בהשאלה, לחמים מוארכים בעלי קצוות חדים)) בלעז ארוכין וקצרין ואין נושכין זה מזה:
טבלא שאין לה לבזבז - מסגרת ושפה סביב לה ורדה פת לתוכה מן התנור:
מהו - שתצטרף לר' אליעזר:
תנור מצרפן - אף תנור מצרפן אף על פי שלא נתנן לסל:
ככרות של בבל כו' - אבל כעכין לא:
מתני' רבן גמליאל אומר שלש נשים לשות כאחת - כל אחת מלא התנור ואין כאן חימוץ אף על פי שהאחת ממתנת עד שיאפו השתים:
וחכמים אומרים - אין להקל כל כך שיהו לשות כאחת אלא שלש נשים עוסקות כל אחת בבצק שלה:
אחת לשה - האחרונה לשה כשחבירתה האמצעית מקטפת והשלישית שלשה תחלה אופה וסידרא מפרש בגמרא:
לא כל הנשים - יש עצלניות ומחמיצות אם ישהו כל כך ויש תנור שאינו חם מהר ויש עצים שאינם נבערים מהר:
זה הכלל תפח - הבצק בידה שהיא רואה שרוצה לתפוח:
תלטוש - ידיה במים צונן ותקטפנה ותצטנן:
גמ' תנא לשה היא מקטפת - אדרבנן קאי הראשונה שקדמה ללוש מלא התנור קטן שלהן תחלה כשהיא מקטפת דהיינו עריכה שקורין אנטוורטי"ר (אינטורטי"ר: להעגיל (לעצב מאפה בצורה עגולה)) וחברתה מתחלת ללוש עיסה שלה:
מקטפת היא אופה - וזו הראשונה שהיתה מקטפת עכשיו וגמרה קיטופה היא אופה ונותנת לתנור וחבירתה שהיתה לשה מקטפת תחתיה והשלישית לשה וכשגמרה ראשונה לאפות גמרה אמצעית לקטף ואחרונה ללוש הרי האמצעית המקטפת אופה וחבירתה האחרונה מקטפת תחתיה והראשונה חוזרת ולשה שהיו תנורין קטנים ולא היתה מספקת [אלא] כמלא תנור:
וכן חוזרות חלילה - חלילה לשון מחול סביב סביב:
דנתי לפני רבן גמליאל - שהיה אומר כלל דבר בכל שלש נשים לשות כאחת וממתנת האחת עד שיאפו השתים:
מתני' שיאור - שלא החמיץ כל צרכו:
סידוק - כשהוא מחמיץ נעשין בו סדקין:
קרני חגבים - סדק לכאן וסדק לכאן:
זה וזה האוכלו בכרת - דקרני חגבים נמי סידוק הוי:
ואיזהו שיאור - שפטור זה שאין בו סדק אבל הכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו ומתוך פחד ורתת פניו מכסיפין:
גמ' חכמים - דברייתא הוא ר' יהודה דמתני' וחכמים דמתני' הוא ר' מאיר: ה"ג בברייתא וחכמים אומרים אי זהו שיאור כקרני חגבים סידוק שנתערבו סדקין זה בזה וזה וזה האוכלו בכרת:
והא אנן תנן - דר' יהודה פטר בשיאור דידיה דאע"ג דאמר ישרף לא מיחייב עלה לא מלקות ולא כרת:
אימא לרבי מאיר זה וזה - בין שיאור דרבי יהודה דקרני חגבים בין סידוק חייבין כרת דתרוייהו לרבי מאיר סידוק נינהו:
כמה סדקין מלמטה - בתוכו הלכך כי הוי למעלה כקרני חגבים הוי למטה כנתערבו סדקין:
תוספות
[עריכה]
חמשת רבעים קמח. רש"י לא גרס ועוד משום דחמשה לוגין ציפורים בצמצום הוי כעיסת מדבר ור"ת מפרש דהיינו כר' יוסי דאמר בפ"ק דשבת (דף טו.) חמשה פטורים חמשה ועוד חייבין והיינו טעמא דר' יוסי דלאחר הפרשת חלה בעינן שיעור עריסותיכם:
לא שנו אלא ככרות שנושכות זו את זו. תימה דלא משמע הכי במסכת חלה (פ"ב משנה ד) דתנן העושה עיסתו קבין פטור מן החלה עד שישוכו רבי אליעזר אומר אף הרודה וכו' אלמא לא בעי ר' אליעזר שישוכו ואי לא גרס אף אתי שפיר דמצי למימר דבעי תרתי שישוכו ויתנם לסל:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/פסחים/פרק ג (עריכה)
מא א מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה ט"ו, סמג עשין קמא, טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף א':
מב ב מיי' פ"ה מהל' מצה הלכה י"א, סמג לאוין עט, טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ו סעיף א':
מג ג ד טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ז סעיף א':
מד ה ו מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה ט"ז והלכה יז, סמג עשין קמא, טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ה סעיף א':
מה ז מיי' פ"ה מהל' חמץ הלכה י"ג, סמג לאוין עט, טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ט סעיף ב':
מו ח טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ט סעיף ב':
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/פסחים/פרק ג (עריכה)
אמר רב יוסף הני נשי דידן. כלומר בני בתאי נהגו למיפא קפיזא קפיזא בפסח שהוא מקבא מלוגנאה ואמר להו אביי נתרחקו מאיסור דחמץ ואפקעו תורת חלה. אמר ליה לא מפקעינן מחלה אלא עבדין כר' אליעזר דתנן ר' אליעזר אמר הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בככרות שנושכות זו את זו ונראות כאלו נכנסות זו בתוך זו ואפי' בענין שאין נושכות הסל מצרפן:
בעי ר' ירמיה טבלא שאין לה לבזביז. פירוש לבזביז מסגרת מהו מי מצרפן לחלה דאויר כלי מצרף והא איכא אויר או דלמא תוך כלי מצרף והא לית ליה תוך ועלתה בתיקו:
תניא רבי אליעזר אומר הסל מצרפן לחלה וקיימ' לן כותיה ר' יהושע אומר תנור מצרפן רשב"ג אומר ככרות נושכות זו את זו מצטרפות:
מתני' ר"ג אומר שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחד זו אחר זו וזו אחר זו אע"פ שכולן (לשו) [יאפו] בתנו' אחד אחת מסיקה התנור ואופה והשניה אחריה והשליש' אחריה וקמ"ל אע"פ שיהא הבצק שוהה כדי שלשה הסקות ושתי אפיות אינו בא לידי חמוץ וטוב לעשות כך אבל ארבע נשים ללוש כאחת לא נתברר כי התיר רשב"ג ללוש לקטף ולאפות אשה אחת והאחרת שלשה עמה ממתנת לה:
וחכמי' אומרים שלש נשים עוסקות בבצק אחת לשה וכשתתחיל לערוך אחרת לשה וזה שעורכת מסיקה ואופה וזו שלשה אחריה עורכ' וכשתתחיל הראשונה לאפות והשני' לערוך מתחלת השלישית ללוש נמצאת בבת אחת הראשונה אופה והשניה עורכת והשלישית לשה ואין אחת מהן ממתנת לחברתה אלא כולן עוסקות וזו היא ששנינו בחיצונה לשה היא מקטפת וחברתה לשה תחתיה מקטפת היא אופה וחברתה מקטפת תחתיה [והשלישית לשה] אופה היא לשה וחברתה אופה תחתיה [והשלישית מקטפת] וחוזרות חלילה כל זמן שעסוקות בבצק אינו בא לידי חמוץ:
ר' עקיבא אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוין זה הכלל תפח תלטוש בצונן ויש אומרים תפח:
שיאור ישרף והאוכלו פטור סדוק ישרף והאוכלו חייב כרת כו' במשנתנו שנה לנו דברי ר' מאיר בלשון חכמים ובברייתא שנה לנו דברי ר' מאיר בלשון חכמים לרבי יהודה השיאור כקרני חגבים והסדוק שנתערבו סדקיו זה בזה ולר' מאיר שיאור שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו סידוק כקרני חגבים מ"ט שאין לך סדק מלמעלה שאין בו כמה סדקין מלמטה ובתרוייהו האוכלו חייב כרת נמצא שיאור דר' יהודה סידוק לר' מאיר:
ת"ר אי זהו (סידוק) [שיאור] כקרני חגבים סידוק שנתערבו סדקיו זה בזה וזה וזה האוכלו חייב כרת ואקשי' מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא ר' יהודה וכי ר' יהודה מחייב אקרני חגבים כרת והתנן שיאור ישרף והאוכלו פטור דברי יהודה ושנינ' אימא זה וזה כלומר בין סידוק כקרני חגבים בין סידוק שנתערבו סדקיו זה בזה לר' מאיר אחד הוא כל סדק זה וזה חייב כרת וקי"ל כר' מאיר דשנה לן תנא בלשון דחכמים:
דתניא ר' אליעזר אומר אף הרודה ונותן בסל מצרף לחלה. וכתב הרי"ט ז"ל והוא שרודה מן התנור ונותנו בסל לאלתר. והכי מוכח ליש' משמע דהא דר' אליעזר עדיפא מדר' יהושע דכל שכן בתנור עצמו והא איפסיקא הילכתא כר' אליעזר והסוגיא מוכחת דאין צורך לצירוף תנור וסל אלא היכא דאין שיעור בעיסה ומיהו נראה דבעי כוונה זאת כזאת כדי שתהא מן המוקף ע"כ ורבינו אלפסי ז"ל א' דלא איפליגו ר' אליעזר ור' יהושע אלא בחלת ארץ ישראל שאין לאוכלה אלא בטהרה אבל חלת חוץ לארץ הרי נאכלת בטומאה בין בטומאת' בין בטומאת שאר טומאה ואיכא (נ"ל דצ"ל וליכא, המעתיק) איסורא אלא למי שטומאה יוצאת מגוף באיש משיראה קרי ובאשה משתראה דם נדה כדאמר בכתובות אמר שמואל אין תרומת חוץ לארץ אסורות אלא למי שטומאה יוצא מגופו והני מילי באכילה אבל בנגיעה לא אמר רבינא הילכך נדה קוצה לחלה ואכיל לה כהן קטן ואי ליכא כהן קטן עבדינן כר"א דאמר לא תקרא וכו' והדר מפרשת חלה אחריתי שלא תשכח תורת חלה ואכיל לה כהן גדול ע"כ: והרב בעל המאור תמה עליו דמאי אריא כהן קטן אפי' גדול אם טבל לקריו. והרי"ט ז"ל האריך בדיני חלה עד למאד וכתב בסוף העלה כי דינו לענין פסק הלכה למעשה באלו המקומות דבמקום שנהגו בשתי חלות מפריש שתי חלות ואין לאחת שיעור ובמקום שנהגו בחלת האור בלבד בהני סגי ליה ולענין עיסתו של פסח כשבא להפריש חלה ביו"ט ממש אי איכא כהן קטן שקיל חדא בלחוד למיתן ליה ואי ליכא כהן קטן ולא כהן גדול שקיל חדא כל שהוא בריש עיסה ויהיב בנורא דליכא משום שאין שורפין ביו"ט דדבר מועט הוא דלא חשיב ואידך לא מפריש לה כלל אלא אוכל והולך ואח"כ מפריש ואם רצה מפריש ונותנה לכל כהן ואפי' היה טמא ואי ליכא כהן באתריה אפי' בחול אין צריך להפריש חלת כהן עכ"ל ז"ל:
מתני' ר"ג אומר שלש נשים לשות כאחת ואופות בתנור אחת זו אחר זו. כתב הרי"ט ז"ל מדנקט ר"ג בלישנא לשות כאחת משמע שאין אחת מהן מתעסקת בלישה יותר מחבירתה ור"ג אפי' שלא בעסק התיר שתהא האחת שוהה עד שתאפה לחברותיה אבל לא יותר וכן נראה מפרש"י ז"ל:
וגם הר"ח והגאונים ז"ל כך פירשו אבל במה שאמרו חכמים שלש נשים עוסקות בבצק ודאי היינו שאין לה להניח עיסתה ולהמתין כלל אלא שתהא עוסקת בו ונראה לפי פשטא שבדרך חיוב אמרו שלשה דווקא שאפי' בעסק אין לנו אלא כסדר הזה שאפי' עוסק איפשר שתחמיץ אם שוהה הרבה ומה שאמרנו בברייתא כל זמן שעוסק בבצק אינו בא לידי חימוץ אפי' לפי פשטא י"ל כך היא בדיעבד אבל לכתחילה יהבו רבנן שיעורא משום גדר וסיג שמא מתוך העסק תלאה ותניחה העיסה ותחמיץ אבל הרמב"ם ז"ל כתב לקולא שאפי' לכתחילה יכולה לישהות ולהתעסק כל מה שאיפשר בעיסתה ואין עליה איסור אלא שלא תניח העיסה ותתעסק בדברים אחרים. ונראה מדבריו ז"ל שהוא סובר דהא דקתני במתני' שלש נשים עוסקות בבצק א' עצה בעלמא קמל"ן שלא יטריחו הרבה וכדי שלא ינוחו העיסה אבל אין זה בחיוב. ומה שאמרו בברייתא כל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חימוץ אפי' לכתחילה קתני. כללו של דבר שלא באו חכמים אלא לומר שלא תשהה העיסה כדברי ר"ג בלא עסק לכתחילה ואם שהה אין אסורה אלא עד כדי מיל. ואחד מגדולי הדור דן ומורה להלכה ולמעשה לעצמו ולאחרים ואילו היו השמועות בעלמא מכריחות לפרש כן להקל ודאי היינו שומעין להם אבל אין שום ראיה לפי' הדחוק הזה הבא להקל אלא מנהג העולם בלבד והוא ודאי מנהג מבטל הלכה ומביא תקלה לעולם ומכניס בני אדם בספק התו' ומאן דדאין הכי לא חייש לקמחיה ולא חייס על חיי רוחיה ואעפ"י שאין לנו גדול ברבנים ממשה רבינו זצ"ל שדן כך אין משוא פנים בהלכה וכל שכן באיסור חמור כזה ולכתחילה. כל זה להרי"ט ז"ל. ועוד האריך הרבה ודחה פס' הרמב"ם ז"ל וכתב בודאי אפי' הנדון במשנתנו דרבנן דינא קתני שכך יש לנשים אלו לעשות על כל פנים כסדר הזה כי אעפ"י שהיה אפשר להתיר עסק יותר כי אין הטבע מחייב (על כל פנים כסדר הזה כי) (נ"ל כמיותר המעתיק) שיחמיץ בעסק יותר מזה חכמים נתנו שיעור הראוי והיפה כי בשיעור זה לא יתחמץ על הרוב ונתנו שיעור לישה כשיעור ערידה ושיעור ערידה כשיעור אפייה אפי' בעצים וגחלים וקצרו להם את השיעור כדי שלא תבואנה לידי איסור תורה ולתת שיעור מסוים לכל לא היה ראוי כמו שאמרנו כי בלישה דתנא ביה ואפייה הראוייה לשיעור עיסת פסח כדרכו ברור הוא שלא תבא לידי חימוץ. והאמוראים פירשו שהוא כשיעור מיל. וכבר פירשתי שלא אסרו בעיסה מלהניח כדי להוליך העוגה לתנור אלא כל שעושות כסדר הזה שהיות שיש בנתיים אינן אוסרות. ומה שאמרו כל זמן שעוסקות בבצק הכי פי' כל זמן שעוסקות בבצק כסדר הזה ומה שנתנו חכמים סימני שיאור וסידוק (בכ"י מוסיף לא סמכו על שיאור וסידוק ולא תוך שיעור שנתנו: ול"נ שהן כמיותר, המעתיק) לא סמכו על שיעור שנתנו חכמים וגם לענין מלקות וכרת שאין כרת ברור אלא בכך ומשנס (נ"ל שראשי תיבות הן "ומה שנתנו סימן, המעתיק) שיאור וסידוק להחמיר בה תדע שלא סמכו על סימני שיאור וסדוק בשנולשו בפושרין כדברי ר"ח ז"ל (נ"ל דחסר כאן תיבות ואף שהרמב"ם ודברי הר"ח הן בענין בציקות של גוים אדם ממלא כרסו וכו' המעתיק) מיקל בדבר ההוא כבר ביארנו שאין דבריו נכונים ועדיין אני אומר כי אף לדברי הרמב"ם ז"ל והמקילים להתיר בהן לכתחילה ע"י עסק כמו שאמרנו אינו אלא כמו שדרש רבא ע"י צינון ידים. מעתה אין לנו להתיר לדברי שום אדם עסק מרובה אלא בצינון ידים לכתחילה ולדברינו אשה שעברה ולשה בלא צינון ידים אסור אלא שהמקילים סומכין על הרמב"ם ז"ל בההיא בדיעבד וה' אלהים יכפר בעדו. ע"כ להרי"ט ז"ל:
מתני' שיאור ישרף וכו'. רבינו אלפסי ז"ל פסק כר' מאיר ששנאו רבי בלשון חכמים:
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/פסחים (עריכה)
אומר לא כל הנשים ואל כל העצים ולא כל התנורים שוין מיכן מוכיח שלאחר שלשה וקיטפה הוא מסקת התנרו דאי קודם לכן צריך להסיק את התנרו כדי שתהא מוכנת לאפות מיד מה איכפת לן בין עצים לחים לעצים יבשים:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה