ערכי לשון הקודש - דוש
- "אדוש ידושנו" (ישעיהו כח כח) האל"ף נוספת. "ודשתי את בשרכם" (שופטים ח ז). "כי תפושו כעגלה דשא" (ירמיהו נ יא), האל"ף תמורת ה"א ופירוש כעגלה שהיא דשה שהיא אוכלת כל היום, לא כעגלה שהיא חורשת שאיננה אוכלת. ועוד נכתבנו בשרש דשא. ובמקצת ספרים הוא כתוב בה"א. "וחית השדה תדושה" (איוב לט טו), "קומי ודושי בת ציון" (מיכה ד יג). והנפעל "וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו" (ישעיהו כה י), והמקור בשורק "כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן" . והמקור מהנוסף "לא תחסם שור בדישו" (דברים כה ד), משפטו בהדישו, או יהיה בדישו שם לקוח מן "והשיג לכם דיש", כמו מן עיר עירה. והפעל שלא נזכר פועלו ממנו "יודש קצח" (ישעיהו כח כז). והשם "מדשתי ובן גרני" (ישעיהו כא י). ובמשקל אחר "והשיג לכם דיש" (ויקרא כו ה).
- "ואקו ודישן" (דברים יד ד) הוא שם חיה. ולדעת אונקלוס הוא הראם שתרגמו רימא:
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: דוש
הערות שוליים